תגית: טביעה

זה לא קל חשב לעצמו , זה לא קל בכלל ,זו השעה האחרונה של המשמרת , והזמן נע בעצלתיים , שובל הספינה העצומה פילח את המים הקרים ,ונתזים קרים של מי ים מלוחים התערבבו בערפל הקר וניתזו על פניו .זה קשה שבעתיים כאשר רק כמה מטרים מתחת לעמדת הצופה ,ניגנה התזמורת את השביעית של בטהובן , והנעימה את שעתם המאוחרת של אחרוני המבלים בחדר האוכל המפואר. השעון הורה 2335 .אסור לי לתת למשברים קלים לרפות את ידי ,עוד קצת פחות מחצי שעה נגמרת המשמרת שלי ,וצופה אחר יעלה במקומי. בליבו מלמל לעצמו את השיר שיכתב  חמישים שנה לאחר מכן , "שוטי שוטי ספינתי , הים כל כך גדול , אני אהיה עוד רב חובל ,כשאהיה גדול ".השעון הראה 2339 הוא הרים את עיניו אל מול חרטום האוניה , ובאחת קפאו פניו מאימה ולא מקור , " קרחון לפנינו " צרח בכל כוחו אל שפופרת הקשר לגשר  " קרחון ענק בכיוון ירוק 5 "..צעקותיו התגלגלו כרעם בגשר הפיקוד , קצין המשמרת אץ החוצה אל הגשר הפתוח ,משקפתו בידו…."הגה מלא שמאלה" הוא צרח להגאי …"מנועים מלא אחורה" …אך הספינה שעטה קדימה במהירות…הוא כבר לא יהיה רב חובל כשיהיה גדול….

הקרחון המשוער בו פגעה הספינה

שמש בהירה מחליקה את שמי הצהריים הכחולים ופינתנו עושה דרכה מערבה אל האוקיינוס האטלנטי העצום ורחב הידיים 'שם אוניות יהלכון" כדברי המקורות ,בו טבעה היום בדיוק לפני 106 שנים ,אוניית הפאר וגאוות עולם הספנות בכלל ומספנות בלפאסט שבאירלנד בפרט – הטיטאניק (ענקית ) של חברת הספנות וייט סטאר ליין .

הטיטאניק הייתה אחת משלוש אוניות פאר עצומות מימדים ומפוארות להדהים (בריטאניק,אולימפיק,טיטאניק) אשר ניבנו במטרה להתחרות בחברת ספנות אחרת בשם קונארד ליין ( אגב ,אחת המפורסמות באוניות חברה זו הייתה לוסטיטניה,אשר הוטבעה 20 שנה מאוחר יותר על ידי צוללת גרמנית ,הייתה הגורם שאילץ את ארה'ב לחדול ממדיניות ה"בידוד המזהיר" ,ולהצטרף למלח'ע השנייה).

הטיטאניק  נבנתה במספנת הרלנד & וולף בבלפסט, אירלנד,  בין 1909 ל-1911. הספינה עוצבה להיות המילה האחרונה ביוקרה ונוחות והייתה הגדולה ביותר בעולם בזמן שיצאה למסעה הראשון. היא תוכננה במיוחד כדי לעמוד בתנאים הקשים של צפון האוקיינוס האטלנטי, ועל-כן הורכבה המעטפת החיצונית שלה מ-2,000 יריעות פלדה גמישות וחזקות. שלושה מיליון מסמרות מברזל  ריקוע ומפלדה וסיגי זכוכית חיברו את כל החלקים. אורכה של הטיטניק היה 269 מטרים (כמעט פי 4 מאורכו של מטוס בואינג 747), רוחבה המרבי – 28 מטר, גובהה מקו המים ועד לסיפון הראשי – 18 מטר ועד קצה הארובות כ-53 מטר.לאונייה היו 29 דוודי קיטור (שסיפקו כ-46,000 כוח סוס) והיא יכלה להגיע למהירות של 23 קשר (43 קילומטר לשעה). על-מנת להניע את האונייה, נדרשו 58 פועלים לדחוף פחם ללא הפסק לתוך 159 כבשנים. היא יכלה לשאת 3,547 נוסעים ואנשי צוות.

מבחינת מנועים לספינה היו בנוסף למנוע הראשי עוד  2 מנועי קיטור בוכנאיים בני 4 צילינדרים כל אחד להנעת שני מדחפי הצד, וכן טורבינת קיטור לחץ נמוך אחת להנעת המדחף האמצעי.

 

הספינה תוכננה בצורת מדורים נפרדים כך שאם חודרים מים לאחד המדורים ניתן לבודדו ולהמשיך בשייט ,לגבי בטיחות חילוץ היו על הספינה רק 20 סירות הצלה שתפוסתן המירבית יכלה להכיל רק מחצית מהנוסעים,ביום שטרם יציאתה לים נבדקו רפסודות ההצלה לגבי יכולתן לשאת משקל במים,וכן נבדקו כננות ההורדה של הסירות למים באשר ליכולתן להוריד בצורה נוחה את הרפסודות אל קו המים ,המערכות היו תקינות.

ב־10 באפריל 1912 יצאה האונייה להפלגת הבכורה שלה, בפיקודו של רב-החובל הוותיק אדוארד סמית', בן ה-62 שנחשב באותם ימים לאיש הים המנוסה והטוב ביותר בעולם אשר תכנן לפרוש מעבודתו לאחר חזרתו לאנגליה. האוניה יצאה מנמל בלפאסט שבצפון אירלנד אל  סאות'המפטון שבהמפשייר, אנגליה בדרכה  לנמל ניו יורק, כשעל סיפונה כ-2,220 נוסעים ואנשי צוות…. וסירות הצלה ל-1,178 איש.

רב החובל -הקפטן אדוארד סמית

כאשר יצאה הטיטניק למסעה, נמסרו לרב-החובל תחזיות מז'א ומטאורולוגיה שניבאו את הופעתם של קרחונים במסלול האונייה, אך הלה לא התייחס אליהם ברצינות. גם לאחר שבעת ההפלגה נמסרה לו תחזית נוספת, שהייתה ממוקדת מקודמתה, הוא לא הורה להוריד את מהירות האונייה, בשל נחישותו שלו ונחישות מנהל חברת "וייט סטאר ליין" להפתיע בהגעה לניו יורק לפני הזמן הנקוב בלוח הזמנים. מסיבה זו גם לא נערך תרגול הורדת סירות ההצלה ביום א-על מנת לחסוך בזמן…, אף שהוראות הבטיחות חייבו לעורכו.

מסאות'המפטון שבהמפשייר הפליגה הספינה לנמל שרבורג שבצרפת ( משם הוברחו 57 שנים מאוחר יותר 4 ספינות טילים לישראל ) ,בדרך לנמל שרבורג נבחנו ביצועי המנועים , הללו עלו על הציפיות . בנמל זה כמו גם באנגליה עלו על הספינה מיטב העשירים באותה עת , כמו גם אנשים ממעמד נמוך,בעיקר מהגרים מצרפת אנגליה ואירלנד, אשר דרו במדורים הנמוכים של הספינה , משם יצאה האוניה חזרה מערבה ,שוב אל נמל קוב של היום  (אז הוא נקרא קווינסטאון) שבאירלנד , בנמל זה עלו עוד מספר קטן של אנשים ,וכן הועמסה על האוניה מכונית פאר של אחד מעשירי אנגליה, אשר יועדה להגיע לאר'הב .( ממש כמו בסרטו של ג'ימס קמרון). ומשם יצאה בחצות ה-13 לאפריל בדרכה מערבה לארה'ב .

הלילה של ה-14 לאפריל היה קר בצורה יוצאת דופן, והתנאים האקלימים הקשו על איתור של הקרחונים. ביום ההתנגשות , הטיטניק קיבלה שש אזהרות לגבי קרחונים, כולל אזהרה אחת מאונייה סמוכה ה"קליפורניאן", כשעה לפני ההתנגשות. אך האלחוטנים (שלא היו שייכים לצוות האונייה אלא של חברת מרקוני, שהפעילה את חדר האלחוט) היו עסוקים בטיפול בהודעות השוטפות של הנוסעים, ולא העבירו את כולן הלאה. וכך עשרים דקות לפני חצות של ה-14 לאפריל מבחין הצופה בגשר בקרחון ענק בנתיב האוניה ,הוא מדווח על כך לגשר הפיקוד.בגשר מורים על הסטת ההגה מלא שמאלה ושילוב מנועים לאחור. ההגאי מסובב את ההגה מלא שמאלה מנסה להסיט את הספינה הענקית  , אך ספינה אינה מכונית וזמן התגובה ארוך כנצח . האוניה פוגעת  בקרחון ו 5 מדורים בקדמת  גוף האוניה, נבקעים ומי ים קרים חודרים במהירות פנימה ,באוניה מבינים מהר מאוד את חומרת הפגיעה ,וכן מבינים כי זמנה שאול .הם משדרים קריאות מצוקה אך קריאותיה לא נקלטו מייד (תחילה עיכבו אלחוטני חברת התקשורת מרקוני אשר הפעילו את חדר האלחוט את שידורי המצוקה והתעכבו לשלוח תשדורות שגרה של הנוסעים ,רק לאחר כמה דקות שהתעשתו החלו לשדר קריאות מצוקה , כמו כן באוניה שעברה לא רחוק ישנו האלחוטנים באותה עת  , וגם כשנקלטו ההודעות הם התקשו להאמין שזה אמיתי …ובנוסף בעיות מז'א העיבו על שידורי המצוקה.).

חדירת המים לאוניה גרמו למשיכת החרטום כלפי מטה והתרוממות ירכתי הספינה ,עד שלבסוף נקרע  גוף האוניה לשניים , ובשעה 0220 של ה-15 לאפריל ,כ-160 דקות לאחר הפגיעה ,שקעה האוניה למצולות תחילה החרטום ולאחר דקות אחדות גם הירכתיים .

סהכ טבעו באסון זה 1517 נוסעים ואנשי צוות ( מרביתם ממחלקות נמוכות שלא היה להם סיכוי להגיע לסירות המילוט) ,רוב הנוסעים לא מתו מטביעה דווקא כי אם מהיפותרמיה בגלל השהות במי הים הכמעט קפואים.האוניה הראשונה שקיבלה את השדר והצליחה להגיעה הייתה הקרפטיה היא הצליחה למשות מהים ולהציל כ-703 נוסעים ואנשי צוות ששרדו את הקור ולהביאם לניו יורק.

בגלל עומק מקום הטביעה ,פרטי האירוע המדוייקים התגלו למעשה רק עם גילוי שברי האוניה בשנת 1985 . השרידים נמצאו על ידי רוברט בלארד וצוותו. האמצעים הטכניים שעמדו לרשותו אפשרו לו לאתר את דוודי האונייה. כיוון שבאותה תקופה היו רק שלוש אוניות עם דוודים מסוג זה עליהם, והוא ידע היכן השתיים האחרות והבין כי מדובר בטיטניק עצמה‏..

אינסוף דברים נאמרו  ,נכתבו ,הומחזו , הולחנו ,נחקרו ,הופקו כסרטים  וסופרו על סיפור מגדל בבל המודרני הזה של הטיטאניק. מי מאיתנו לא זוכר את הפרק הראשון של הסדרה מנהרת הזמן בו טוני ודאג נוחתים על סיפון הטיטאניק עם עיתון של יום המחרת מנסים לשכנע את הקפטן לשנות נתיב . עלילות גבורה נרקמו על אנשי הצוות ( התזמורת שלא פסקה לנגן עת שקעה הספינה במצולות , קצינים או אצילים שוויתרו על מקומם בסירות ההצלה ,כדי לאפשר לאחרים להינצל , דמותו של הקפטן האוחז במעקה המרפסת ,מסרב לנטוש את ספינתו ויורד עימה למצולות ,סיפורים על אוצרות חבויים בבטן האוניה ועוד…) ,סרטים שונים הופקו חלקם לשבח,חלקם לתיעוד ,וחלקם כביקורת ,ואפילו מערכת התעמולה הנאצית הפיקה סרט בשנת 1939 .

מעטים מכירים את "טיטאניק הנאצית", פרק אפל בפרופגנדה מבית מדרשו של שר התעמולה יוזף גבלס. בסרט "טיטאניק" שהחלו הנאצים להפיק בתחילת המלחמה, הבריטים היו הרעים: נשיא החברה וחבריו היהודים מתכננים להקפיץ את ערך המניות של הטיטאניק, הם משחדים את הקפטן שישוט מהר יותר, ישבור שיא עולם וכך ירוויחו. הקצין הראשון, גרמני כמובן, מתריע מהאסון, וכשהכל מתחיל לשקוע – הוא זה שמציל ילדות מסכנות….כמה סרקטי .

הסרט הנאצי טיטאניק לא הושלם מעולם. סופו בהתאבדות של הבמאי ,וטיבועה של האונייה ששימשה לצילומים, ויוזף גבלס  הורה לגנוז אותו .

סיפור האוניה הפך לאגדה ,מעין מגדל בבל גרסת המאה ה-19, וכל צד מהנוגעים בסיפור לקח אותו לכיוון שונה. האירים- שמספנות בלפאסט היו מקור גאוותם בכלל , והטיטאניק בפרט  ראו בסיפור בעיקר גבורה וגאווה, הניצולים , ומשפחות הטובעים על העצב והכעס .הגורמים הטכניים ומהנדסי הספינות הפיקו את לקחיהם , נושא המעמדות בחברה צף ועלה עם טביעתה של האוניה , והחברה האנושית בכללה , למדה שיעור עצוב ,על גאווה יהירות, וגם קצת גם על צניעות.  האוניה שהוגדרה "בלתי ניתנת לטביעה" -שרדה בסה'כ פחות מ-120 שעות עד שטבעה .

הטכנולוגיה לא יכולה תמיד לנצח, ביטחון עצמי מופרז ויהירות תמיד יכולים להרוס את הכול. הביטוי המפורסם "לסדר את הכיסאות על סיפון הטיטאניק" יפה עדיין להרבה מקרים של עמים שאיבדו כיוון, מתעסקים בזוטות ומתעלמים מהסכנה הגדולה הממששת ובאה. נשארנו עם התזמורת שניגנה עד הסוף הקר, חצי אסקפיזם-חצי השלמה; נשארנו עם סרטי תעודה וסדרות; ותקווה ששנית – טיטאניק לא תטבע….

המון לקחים הופקו מאירוע זה , חלקם תיכנוניים ברמת איכות החומרים לבנית אונייות ושיטות ההרכבה ,כמו גם לקחי הוראות בטיחות וכמות סירות הצלה , הנחיות מז'א, ותכנון בטיחות נתיבי שייט ועוד רבים רבים , שיסייעו בהמשך לשמירת נתיבי השייט והנוסעים.בזכות הטיטאניק שונו הכללים. החובה לשים סירות הצלה בכמות שתספיק לכל הנוסעים היא ודאי החוק המפורסם ביותר שנחקק לאחר טביעתה. ספינות הפאר גדלו מאז פי שלושה ופי ארבעה ,ועוד הזרוע נטויה.

במלאת 100 שנים לטביעתה בשנת 2012 נפתח במספנות בלפאסט שבצפונה של אירלנד ,במקום המדוייק בו נבנתה הטיטאניק ,מוזיאון מרשים ביותר על אגדת הטיטאניק . החל בתיכנונה , בנייתה , סיפור הפלגתה ,האנשים שהיו בה , וטביעתה ,עד למציאתה.

שלוש קומות המעבירות בשלל אמצעים משוכללים ,בחולפים במוזיאון פליאה, הערצה, ואימה מומלץ ביותר.

 

וסיפור הטיטאניק מוליך אותנו במוסיקה אל הרכב דיסקו  אר אנד בי  מוסיקלי  גרמני דווקא של שנות ה-70 …"התפרצות"…ERUPTION ..

הלהקה החלה את דרכה למעשה באנגליה בשנת 1969 כלהקת בית ספר בשם " התפרצות שקטה " ( SILENT ERUPTION) , חברי הלהקה היו  מאפריקה ג'מייקה וכן  מהאיים הקריבים. הלהקה בת חמשת החברים עם הסולנית לסלי ג'ונסון ביצעה בעיקר גרסאות קאבר , ולא צלחה יתר על המידה ,בשנת 76 עזבה לסלי את הלהקה ,והם נותרו ללא זמר, ובנוסף חברת התקליטים עימה עבדו איבדה בהם עניין וטיפחה בעיקר את הכוכב העולה באותה עת " דייויד קאסידי" ( משפחת פארטרי'ג- לחדי הזכרון שביננו) . בצר לה עזבה הלהקה לגרמניה שם הצטרף אליהם סולנית חדשה בשם פרשס ווילסון , ושם צד אותם צייד כשרונות והציג אותם למפיק של להקה מצליחה בגרמניה של אותם ימים ,המפיק של בוני-אם.

וכך הם הפכו ללהקת חימום של בוני -אם במסע ההופעות שלה באירופה , שם התחילו להתפרסם עם גרסאות קאבר שונות והגדולה שבהם  , "One Way Ticket"  של ניל סדקה במקור.

ההצלחה הייתה קצרה יחסית ובשנת 85 לאחר עוד מספר שינויים התפרקה הלהקה.

וכיצד הדברים מתחברים ?

היום ה14/4 הוא היום בו שקעה הטיטאניק במצולות הים( 106 שנים) , היא יצאה למסע הבכורה עם המון תקוות ויומרות ,המון יהירות מחד ופשטות מאידך , עם מיקרו קוסמוס חברתי בבטן של אוניה אחת גדולה ומפוארת ,עם המון שאלות ,והמון לקחים שנלמדו ממנה…אבל המסע היה רק לכיוון אחד כשירם של חברי להקת "היתפרצות" , "One Way Ticket" …כרטיס לכיוון אחד אל העצב..TO THE BLUE…

שבת נעימה ושלווה לכולם ….

אבל היי אל נא תיפול רוחכם מכל שקיעה עולים חזרה למעלה,מסיקים מסקנות ,מתקנים ,וממשיכים עם מנועים מלא קדימה, וכמו שאמרו פעם עמיתיי…

עוד נשוב נפגש על המים.

שבת שלום .

 

Choo, choo train chuggin' down the track
Gotta travel on, never comin' back
Oh, oh got a one way ticket to the blues

Bye, bye love my baby's leavin' me
Now lonely teardrops are all that I can see
Oh, oh got a one way ticket to the blues

Gonna take a trip to lonesome town
Gonna stay at heartbreak hotel
A fool such as I that never learns
I cry a tear so well