זמן שנשאר ,ואין רחמים.

"שירד כבר ,שירד כבר הלילה "חשב לעצמו. "כמה עוד יוכל אבא לסבול "..השמש נטתה לצידה המערבי של החווה , והאירה הכל באור בגווני זהב וחאקי . שיחי סירה שנתלשו התגלגלו להם ברחבה הגדולה שלפני ביתו של האדון. הוא יכל להבחין בהם כאשר חצו את החרך ממנו הביט החוצה מתוך אסם התבואה.

שערות ראשו נמלאו אניצי תבואה ,וחתיכות קש . הוא כבר סיים להאכיל את סוסי החווה , הכבשים ,ועוד מספר פרות שהיו במכלאה . גם לכלבים הגיש את מזונם , וכעת המתין לשובו של אביו. הדאגה לשלומו הפכה את ההמתנה לקשה יותר עם כל רגע שחלף . הוא נשא את עיניו אל קו האופק והבחין באבק המיתמר במרחק . " זה אבא " חשב לעצמו , "הוא בוודאי עושה דרכו חזרה אל החווה , הם בטח סיימו את קטיף הכותנה ,וכעת יוכל לתת מנוחה לגופו הדואב " . הוא דאג לאביו . בימים האחרונים למרות החיוך ששלח לעברו כל בוקר לפני יציאתו לקטיף ,הבחין כי אביו נהג לאחוז ולעסות את מותניו , ונדמה היה לו כי אף הבחין בסימנים כחולים שחורים בקצה גבו. " עד מתי ? " חשב לעצמו "עד מתי ימשך הסבל הזה ?" למה אנשים נוהגים כך האחד בשני ? , האם לאבא ולי לא מגיע קצת ,רווחה ושמחה מדי פעם ? , אולי זה תלוי גם בנו " , חשב לעצמו.

השמש חלפה את קו צמרות העצים כלפי מטה והאור הצהוב הפך אדמדם ,שקיעה נוגה העלימה את אבק הדרך..ונדמה היה לו כי שמע את קולו של אביבו מפזם שיר בלוז חרישי.

העבדות היא ... היסטוריה, צורות של עבדות - את הסיפור 2021

שבת שלישית של חודש מרץ , האביב בכל פינה . במורדות הר כרמילה הסמוך למושב ניתן להבחין בפרחי הדגנית בצבעי כחול עמוק, אחרוני הנוריות מפזרות כתמי אדום על מורדות נחל כרמילה ,לעזרתם באים פרחי הצבעוני הכתומים-אדומים ,הלוטם מביא מהבית את צבעו הוורוד ..חגיגה של חופש ,שמש ושלל צבעים..חג החירות בפתח , ואם בחירות עסקינן ,תעלה פינתו השבוע את ספרה המפורסם של הארייט ביצ'ר סטואו…"אוהל הדוד תום"

הארייט ביצ'ר סטואו - Wikiwand
הארייט ביצ'ר סטאו

ביצ'ר סטאו נולדה בקונטיקט. אביה היה כומר קלוויניסטי אדוק. הרייט הייתה אחת מאחד עשר ילדים, אשר הנודע שביניהם היה הנרי וורד ביצ'ר , אחד הפעילים הנודעים לביטול העבדות. היא הייתה מורה למשך זמן מה. בסינסינטי פגשה בעבדים שחורים, ומאוחר יותר נטלה חלק בפעילות להברחת עבדים מהדרום. ב-1843 הוציאה את ספרה הראשון "המייפלאואר: רשימות, רישומים וטיפוסים מבין צאצאי החלוצים".

אוהל הדוד תום (שני הכרכים) - הרייט ביצ'ר סטו

סיפור הספר "אוהל הדוד תום" התחיל את דרכו בהמשכים בעיתון "נשיונל אירה" (National Era, "העידן הלאומי" בתרגום חופשי), שפורסם מדי שבוע החל מיוני 1851. בתחילה תוכנן להיות סיפור קצר, אך לבסוף התפרש על פני ארבעים פרקים. המו"לים היו ספקניים לגבי הדפסתו בספר, אך בסופו של דבר יצא הספר ב-20 למרץ 1852, כשמונה שנים לפני פרוץ מלחמת האזרחים.

לאחר שפורסם הספר אזלו עותקיו מהשוק במהירות, ובתי הדפוס עמלו על הדפסת מהדורות חדשות שלו ללא הרף. בספר יש תיאור קשה של ייסורי עבד שחור המשרת בנאמנות את בעליו, אדם טוב לב ונוח שמוקיר את נאמנותו. עקב שינוי נסיבות, העבד מתגלגל ממקום למקום , , מציל נערה לבנה מטביעה בנהר ,ונקנה ע'י אביה , אמור להיות משוחרר ,אך אדונו נרצח ,והוא מועבר מיד ליד ומגיע בסופו של דבר להיות עבדו של אדון אכזר ורע לב. הוא לא מוחה ומקבל עליו את הדין למרות ההשפלות והמכות. ..עד לסוף שאותו לא נגלה.

אוהל הדוד תום – ויקיפדיה

לספר הייתה השפעה גדולה על דעת הקהל בארצות הברית נגד תופעת העבדות. יש הסבורים כי האווירה שהקרין הרומן עודדה את פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית ואת התנועה לשחרור העבדות.

כיוון שבאותה תקופה זכויות היוצרים לא היו מעוגנות בחוק, יצא, במקביל לפרסום הרומן, מופע בימתי הנושא את השם "המופע של תום" (Tom Show).

שמונה שנים לאחר צאת הספר , ב-1860, נבחר אברהם לינקולן לנשיא מטעם המפלגה הרפובליקנית והביס את יריביו הדרומיים שדגלו בהרחבת האזורים המדינות שבהם הייתה מותרת העבדות. לאחר שנבחר לינקולן, פרשו מדינות הדרום מארגון המדינות, צעד שהפך לסיבה לפרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית .

אברהם לינקולן – ויקיפדיה

ישנה אנקדוטה המספרת שכאשר פגש הנשיא לינקולן את הסופרת סטואו, אמר לה: "אז זוהי האישה הקטנה שהתחילה את המלחמה הגדולה הזו". אחרים טענו שלספר הייתה השפעה כה חזקה על הקוראים הבריטים, שבריטניה נמנעה בגללו מלהצטרף למדינות הקונפדרציה במלחמת האזרחים.

לשאלות לגבי כוחו של הספר, ענתה הארייט ביצ'ר סטואו: "לא אני כתבתי את 'אוהל הדוד תום'. אלוהים הכתיב לי את הסיפור ואני רק רשמתי את המילים מפיו".

דמותו של הדוד תום נתפסה הצורה אחרת עם חלוף הזמנים . כשיצא הספר, הדמות של "הדוד תום" נחשבה לדמות חיובית – לסוג של קדוש מעונה. אולם עם חלוף השנים , בעשור השני של המאה ה-20, הדברים השתנו . לאחר מותו של בוקר טי. וושינגטון, מנהיג והוגה מוביל ,בן הדור הראשון למנהיגים אפרו-אמריקאים שהשתחררו מעבדות , אשר עודד שיתוף פעולה עם הממסד הלבן, ויחד עם עליית תנועות לאומיות שחורות קיצוניות יותר , כמו זו של מרקוס גארבי (מייסד תנועת החזרה לאפריקה. מוציא לאור, עיתונאי ואיש עסקים אשר הקדיש את חייו למען המאבק הלאומי השחור). בימים הללו , כל מה שהיה ניתן להבין כהתרפסות כלפי לבנים נהיה שלילי. ( מזכיר לא מעט את שקורה אצלנו ) אחד המקרים הראשונים שהכינוי נשמע ברבים היה כאשר הכומר הלאומני השחור, ג'ורג' אלכסנדר מגווייר, אמר בפני הכנס של האגודה לשיפור האוניברסלי לשחורים ב-1919: "כושי 'הדוד תום' חייב ללכת, ובמקומו חייב לבוא מנהיג חדש לגזע השחור… לא איש שחור עם לב לבן, אלא איש שחור עם לב שחור." . עד היום משמש הכינוי "הדוד תום" בקהילה האפרו-אמריקאית ככינוי גנאי לשחור המתרפס ללבנים ומנסה לחקות את מנהגיהם, תוך ביטול עצמי של זהותו.

והנגיעה הקלה ,בספר "אוהל הדוד תום " לוקח אותנו במוסיקה אל המשוררת והעורכת הישראלית צרויה להב .

צרויה להב - ייצוג 1

צרויה נולדה וגדלה בקיבוץ איילת השחר בשם צרויה חפרי. צרויה שירתה בלהקה הצבאית בצוות הווי חטיבת הצנחנים. בעת שירותה פגשה את לואי להב, לימים אחד המפיקים המוזיקליים הבולטים בישראל. לאחר השירות, בהיותה בת תשע עשרה וחצי, נישאה ללהב והשניים נסעו לארצות הברית, שם נולדה בתם היחידה טל, שנהרגה בתאונה בגיל שלוש וחצי.

במהלך היותם בארה'ב , בתחילת שנות השבעים שרה וניגנה (בכינור) ב-E Street Band, להקת הליווי של ברוס ספרינגסטין – בהופעות ובאלבומים The Wild, The Innocent and The E Street Shuffle ו-Born to Run. בשנת 1975 חזרו צרויה ולואי להב לישראל.

Was Springsteen's Israeli violinist 'The One'? | The Times of Israel

שנתיים מאוחר יותר הגרש הזוג ,וצרויה פנתה ללימודי משחק ואף הופיעה במספר הצגות . בתחילת שנות השמונים הייתה חברה בלהקת הברירה הטבעית. לאחר פרישתה מן הלהקה לא הופיעה עוד והקדישה את עיקר מרצה לכתיבת שירה ופרוזה.

שיריה הולחנו ובוצעו על ידי מיטב המוזיקאים והמבצעים בישראל. מוזיקאי שהרבה להלחין את שיריה של להב הוא רמי קלינשטיין, שהלחין משיריה הן עבור עצמו ("הים כבר לא", "על הגשר הישן", "תשארי עוד קצת") והן עבור ריטה ("חמצן", "ימי התום", "לאלף נמר", "שרה ברחובות"). גם יהודית רביץ הלחינה אחדים משיריה, כ"דרך המשי" ו"נעמיד פני יתומים". עוד ביצעו משיריה מאיר בנאי, דויד ברוזה, גידי גוב, ריקי גל ("תפילות הילדים "), יהודה פוליקר , ואחרים. בשנת 2003 הוציאה להב אלבום בשם "הים כבר לא", ובו 16 מן השירים שכתבה במרוצת השנים.

כפכפי העץ של אנדרה - צרויה להב

ספרה הראשון, "כפכפי העץ של אנדרה" (2002), המבוסס על סיפורו האמיתי של אריה בן-פלאי, שילדותו עברה עליו בהולנד בתקופת השואה, זכה בעיטור אנדרסן הבינלאומי, בפרס לספר ביכורים של משרד התרבות והספורט ובפרס יד ושם למפעלים חינוכיים לשנת תשס"ב, על כתיבת ספר לילדים ולנוער בנושא השואה. ספרה השני, "מלכת הביצות רוקדת טנגו" (2004), זכה בפרס אקו"ם לשנת 2005.‏

בשנת 2011 הוענק לצרויה להב פרס אקו"ם על מפעל חיים בתחום הזמר העברי למחברת. להב מלמדת בבית הספר לאמנויות המילה בירושלים.

אז למה אוהל הדוד דום וצרויה להב דווקא היום ?..התשובה היא שלוש נשים שמחברות עבדות ,חירות אוהל…וגם תום.

הוצאת מודן

אז כידוע לכולם לפני שבוע החל חודש ניסן ,תחילתו של האביב ,ובעוד שבוע נסב לחגוג את ערב הפסח …חג החירות..

ומחר ה-20 לחודש מרץ ימלאו בדיוק 149 לצאתו של הספר ,"אוהל הדוד תום " , של הסופרת הארייט ביצ'ר סטואו , אשר לא מעט אנשים סבורים שהיה אחד המשפיעים על הסיבות למלחמת האזרחים בארה'ב שהביאה לסיומה של תקופת העבדות בארה'ב .ופה אצלנו נחגוג בעוד שבוע את חג החירות , זכר ליציאת מצריים……ואיך צרויה להב קשורה ??…אז אפרופו אוהל הדוד תום …צרויה כתבה את השיר הנפלא לריטה …ימי התום…ובכדי לסגור מעגל השבוע יצא לאור בהוצאת "מודן" , ספרה של ריטה יהאן פארוז ( הזמרת הנהדרת ריטה למי שלא מכיר ) , "צ'אדור נוטף מי גשם" , שמתאר את חייה באירן ,עלייתה לארץ והקליטה הקשה פה… ומי ערכה את הספר ???…נכון צרויה להב… ולמי ששואל מה זה צ'אדור…..התשובה היא שזו מילה בפרסית שפירושה….. אוהל…

ריטה

אוהל הדוד תום—ימי התום –צרויה להב ויציאה לחירות שלנו ושל ריטה ..

שבת שקטה ונעימה לכולם , ,,,,אפשר להוריד הילוך עם הנקיונות, אנחנו כבר לא עבדים.

שיר נהדר ,קול נפלא ומילים יפות..לפני שנה נבחר לשיר האהוב ביותר על הקהל משירי ריטה.

וכשתגיעי לבית שלו
ותמצאי אותו שמה
ספרי שאני מחכה בלילות
ואל תספרי עד כמה

אמרי לו עדיין אני נמצאת
מסרי אהבה ושלום
בקשי שירים עוד כוס לחיי
ולזכר ימי התום

זמן שנשאר
ואין רחמים
אין לי שום חרטות או תקוות לעצמי
זהו כל מה שיש

אז מה מחבר בסופו של דבר
שני אנשים יחד
צל חלומות, משקל העבר
משא של בדידות ופחד

אני עייפה מלכסות יותר
עייפה מלרדוף
בין הברירות לשלם ולוותר
אני אשלם עד הסוף

עבדים היינו ,אבל …LADIES FIRST

קור מקפיא מחשבות שרר ביום ראשון האחרון בשעת לילה מאוחרת בפארק "דרום מערב" קרוב לשפת המים בעיר וושינגטון . מחוגי השעון הורו על השעה אחת אחר חצות . סביב פסל האיש הפורש ידיו התגודדו 17 איש לבושים במיטב מחלצותיהם . טוקסידו שחור לגופם על חולצה לבנה ועניבת פפיון שחורה. הם נסובו סביב שולחן עליו הוגשו להם בשעה מוזרה זו : סטייק פילה מיניון משובח , ותפוחי אדמה אפויים , ובהמשך עישנו סיגר ,ולגמו מגביעי השמפניה,ולבסוף אף הצטלמו יחד למזכרת …ממש כמו שעשו מושאי הערצתם של אותה חבורה 107 שנים קודם…נישגבים מעשי הבורא ?? לאו דווקא.

תוצאת תמונה עבור ‪the titanic heroic men-and the people‬‏

במרחק 9125 ק'מ מזרחית מאותו אירוע משונה ,עסקו המוני אנשים מרביתן נשים בהכנות קדחתניות לערב ליל הסדר . ארונות נוקו ואובקו ,חלונות פורקו ומורקו . מצעים הוחלפו ,כלי אוכל הוטמנו במחסן וכשרים תפסו את מקומם . רהיטים נמשכו בפוליטורה , ספות ומזרנים נשאבו עד חנק ,שואבי אבק נפלו על משמרתם ,ומרצפות הבתים ראו מים יותר משראו חלוקי הנחל בתחתיתו של נהר הירדן. נשים התרוצצו בשווקים קנו חזרת ,חרוסת ,מיני כרפס ,כנף של עוף וחלקים של כבש שהתנדב לשמח לבב אנוש.  ואז אצו אל המטבחים  לבשל לטגן ,לאדות וקצוץ את מיטב התבשילים…עד ששקעה השמש . וכך לליל הסדר הן הגיעו עם לשון שדבקה לחיכן , "אם אשכחך מצריים",  הן מילמלו בכוחתיהן האחרונים ," עבדים היינו במצריים " פצחו הבנים בשירה , ואילו הן חשבו לעצמן…"מה באמת נשתנה הלילה הזה"…

 

שבת של אביב משונה עולה על הארץ , משכימי קום (שמעידים על עצמם שלא נותרו בליל הסדר אמש עד מאוחר) , רואים את החמה בעלייתה ,מבינות לענני החורף שמסרב לפנות מקומו . הפרחים פורחים בשלל צבעים אביב הגיע פסח בא ,ומחר בחרמון יירד שלג מספרים החזאים…ופינתנו תעסוק הפעם בנשים…ליתר דיוק בפמניזם .

הנושא מאוד רחב ואנו ניגע רק בקצה קצהו.

תוצאת תמונה עבור פמיניזם

"פמיניזם" הוא שם של תנועה למען שוויון זכויות לנשים, הנקראת גם "התנועה לשחרור האישה". המלה "פמיניזם" מקורה במלה הלטינית feme, שפירושה אישה או נקבה.

נושא שיוויון הזכויות אינו דבר ברור מאליו . מטבע היווצרו של המין האנושי ,ממש כמו כל יצורי הטבע ..הזכויות היו שמורות רק לחזקים. בתחילת הדרך הגברים שהיו הצד החזק ראו באישה חפץ ותו לא. ,ככל שחלפו השנים דפוסי תרבות שונים החלו לשנות את המצב ,בצורה מאוד מאוד איטית , ובהדרגתיות בלתי נסבלת כמעט. מאות שנים מנסה החברה האנושית להתמודד עם נושא חרות האדם באשר הוא אדם, ועם נושא השוויון בין כל בני-האדם.

תוצאת תמונה עבור פמיניזם

 

הדתות הגדולות אומנם שיפרו את המצב מעט ביחס לגישה המאוד רכושנית שהייתה רווחת בקרב בני האדם השבטיים כלפי נשים. גם המבקרים המודרניים של היהדות על גישתה המאוד פטרונית כלפי האשה ,מודים שביחס לתקופה בה נוצרה ,הייתה היהדות באופן יחסי  "ליברלית" כלפי הנשים.

במשך רוב ההיסטוריה האנושית התמצו תפקידיהם של הגברים והנשים בקיום מצוות "פרו ורבו ומלאו את הארץ", כלומר – במילוי ייעודם הביולוגי:
גברים – בתפקידי הולדה, ונשים – בתפקידן כיולדות ומגדלות ילדים, כדי להגדיל את המין האנושי.
התפקידים המסורתיים שהיו נפוצים במשך מאות שנים נבעו מהתפקידים הביולוגיים – הגבר ממלא תפקידים הקשורים בייצוג המשפחה כלפי חוץ,הגנה וצייד, ותפקידה של האישה היה טיפוח תפקידי הפנים, ודאגה לחיים בבית, כמו ניקיון ובישול. עם השנים נושא ההגנה והצייד פחת ועבר להיות פרנסה..והנשים נותרו עם גידול ילדים ,בישול ונקיון…

 

בשנת 1789 התאספה בצרפת "האספה הלאומית" (הפרלמנט הצרפתי) ויצאה בהצהרה מפורסמת הנקראת "הצהרת זכויות האדם". בהצהרה זו נאמר, כי לכל בני-האדם הצרפתים זכויות שוות. באותה שנה התחוללה בצרפת מהפכה, הידועה בשם "המהפכה הצרפתית".
מאותה תקופה ואילך, במאתיים השנים האחרונות, אנו מוצאים, כי תהליך דומה עובר בעולם על ארצות ועל תרבויות שונות. מאז המהפכה הצרפתית חותרות קבוצות שונות בחברה לשפר את מעמדן, ולוחמות לשוויון זכויותיהם.

בשנת 1848 פורסם המניפסט (גילוי הדעת) הראשון של תנועת הנשים בארצות-הברית ,ובו תביעה להכיר בכמה זכויות של האישה הנשואה:

הזכות להחזיק ברכוש משל עצמה
הזכות לחופש תנועה
הזכות להגנה מפני אלימות בעלה
הזכות לגירושין
הזכות לחופש פעילות כלכלית
הזכות לחופש לעסוק במקצועות חופשיים (שהיו סגורים בפניהן, כמו רפואה ועריכת דין)
מתן חינוך שווה לבנות
וזכות הצבעה…כן זה לא היה כזה ברור ,בעת ההיא .

בשנת 1903, קם באנגליה גוף של נשים (לא רק נשואות ), שקראו לעצמן סופרז'יסטיות (סופרז'יזם, בלטינית Suppragium, פירושו קול, זכות הצבעה). הסופרז'יסטיות דרשו "רחמן ליצלן " שוויון זכויות כמו לגברים , ורשות השתתפות בהצבעות ובבחירות יחד עם כל האזרחים הגברים במדינה. הן פתחו במאבק נמרץ לעורר את דעת הקהל לעוול החברתי הנעשה לנשים, ארגנו אסיפות פוליטיות, שעוררו את זעם השלטונות, חלקן נאסרו והכריזו על שביתות רעב.

 

בעקבות המאבקים של תנועות הנשים החלו מדינות המערב בחמישים השנים האחרונות לחוקק חוקים המבטיחים את שוויון זכויות הנשים .

המאה העשרים הביאה לשינוי ולשיפור ניכר בחיי הנשים בתחום המשפחה, החינוך, התעסוקה והפוליטיקה. המאבקים לשוויון נמשכו מאז ועד ימינו אלה , בכל פעם ,נדבך נוסף מצטרף אל קודמיו וזכויות הנשים במרבית מדינות המערב שוות על פי חוק ( אם כי במציאות עדיין ישנו פער גדול בין החוקים לבין מימושם ) ,והנשים תופסות יותר ויותר עמדות מפתח בניהול ,כלכלה , פוליטיקה, משפט ,צבא ,ואפילו רבנות ,מעוזים גבריים שמסתבר ל"מרבה ההפתעה" שגם נשים יכולות לנהל .( ובהרבה פעמים אף טוב יותר…).

תוצאת תמונה עבור פמיניזם

 

והעלאת נושא זה על קצה המזלג  לוקחת אותנו במוסיקה אל שתי נשים חזקות ויוצרות ומבצעות על . הראשונה היא הזמרת אנני לנוקס ,לשעבר סולנית להקת היוריתמיקס ( שהופיעה באחת הפינות בעבר ולכן לא נרחיב אודותיה ) , ואל רעותה הזמרת הנפלאה ארתה פרנקלין – זמרת גוספל, מוזיקת נשמה ורית'ם אנד בלוז אמריקאית שנולדה בממפיס שבטנסי, וגדלה בדטרויט שבמישיגן. כונתה במשך שנים "מלכת שירי הנשמה" או "גברת נשמה".

תוצאת תמונה עבור אריתה פרנקלין ואנני לנוקס

עיתוני מוזיקה, דוגמת "רולינג סטון", הגדירו אותה כאחת הזמרות המעולות מאז ומתמיד, ושיבחו את יכולתה לחדור בשירתה, בכל נושא שהוא, אל עומק הנשמה (ומכאן הכינוי "גברת נשמה") ואת האמונה הפנימית העמוקה, ששירתה חדורה בה. עומדת במקום השני ברשימת הזמרות הפופולריות עטורות הפרסים בהיסטוריה של פרסי הגראמי, אחרי אליסון קראוס.

פרנקלין זכתה בשמונה-עשר פרסי גראמי, מתוכם אחד-עשר על הביצוע הווקאלי הטוב ביותר של זמרת רית'ם אנד בלוז, הישג ללא תקדים, ובשמונה מהם זכתה ברציפות. מדינת מישיגן הגדירה את קולה כ"פלא טבע". ב-2005 העניק לה הנשיא ג'ורג' ווקר בוש את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית.

.

ולמה שניהם ? , כי השניים מבצעים דואט נפלא של להקת היוריתמיקס בשם " אחיות עושות זאת בשביל עצמן" …Sisters Are Doin' It for Themselves...עוצמה נשית במלוא מובן המילה ..מילים וביצוע.

אז כיצד מתכנסים הדברים ?? מה בין חבורת הגברים שאוכלים סטייק לפנות בוקר , פמיניזם , והדואט ? ולמה דווקא היום ??

אז היום אנו מציינים את חג הפסח ,ומעלים את נושא היציאה מעבדות לחירות .כל אחד והעבדות שלו ,כל אחת והחירות שלה …( לאור נקיונות הפסח נשאלת השאלה ,האם באמת יצאנו מעבדות  ? ואולי מוטב היה להישאר במצרים ?)….ואתמול ערב החג ה19-4 הוא גם התאריך בו מלאו שלוש שנים לפטירתה בטרם עת של שחקנית מדהימה ומופלאה , אשר ביצירותיה העלתה על נס את מאבק הנשים לחירות חופש ושיוויון…השחקנית הישראלית הנהדרת רונית אלקבץ  (27 בנובמבר 1964 – 19 באפריל 2016).

רונית אלקבץ בסרטה של קרן ידעיה "כלת הים", 2009

רונית היא השחקנית היחידה שזכתה שלוש פעמים בפרס אופיר על משחק ראשי. בסרטיה הנפלאים ובמשחקה הכל כך אמין ( גט ,שחור ,ביקור התזמורת ,ולקחת לך אישה ,צלקת , שבעה ועוד…)העלתה לדיון חברתי ותרבותי את מעמד הנשים במאה הנוכחית בתחומי החיים השונים ( נישואין ,גט , מעמד בתוך המשפחה , במוסדות ,יחס מזלזל ברווקות ועוד ). למרבה הצער ,אלקבץ נפטרה ב-19 באפריל 2016, בגיל 51, לאחר מאבק ממושך במחלת סרטן הריאות.

אוקי , אז פמיניזם ,חירות ורונית אלקבץ , אבל מה עם הסטייקים על הבוקר ?…אז המדובר הוא בחבורה מעניינת של 16 גברים  החברים ב "חברת הגברים של הטיטאניק -MEN'S TITANIC SOCIETY , המתכנסים מדי שנה ב-15 לאפריל בשעה אחת בלילה…אם זה נשמע לכם מוכר , אז כי זה תאריך טביעתה של הטיטאניק , והשעה בה ירדה למצולות.( השבוע לפני 107 שנים). אותם גברים מוזרים מתכנסים מדי שנה ,בפארק האמור בסמוך לפסל ואוכלים את התפריט שהוגש במחלקה הראשונה בארוחת הערב האחרונה בטיטאניק ( סטייק פילה מניון ותפוחי אדמה ) והם עושים זאת בכדי להוקיר את זכרם של…הגברים בטיטאניק  שטבעו ( תרתי משמע ) את הביטוי " נשים וילדים קודם" ( LADIES AND KIDS FIRST) ,בשעת טביעת האוניה ,הם נותרו מאחור והעמיסו את הנשים והילדים קודם על סירות ההצלה …והם עצמם שקעו למצולות. 72 אחוז מהגברים באוניה ו 20 אחוז מהנשים שקעו מטה ( 1514 איש ואישה סה'כ מתוך 2200).

תמונה קשורה

וכך מתכנסים להם יחד חירות ,פמיניזם , וגברים שמכבדים נשים באותו מקום.

שיהיה חג שמח טעים ונעים לכולנו..צאו אל החופש הוא שם מעבר לדלת…רק סובבו את הידית

שבת נפלאה לכולם. שימו ווליום…אפשר גם לרקוד..

Now there was a time when they used to say
That behind every – great man.
There had to be a – great woman.
But in these times of change you know
That it's no longer true.
So we're comin' out of the kitchen
'Cause there's somethin' we forgot to say to you (we say)

Sisters are doin' it for themselves.
Standin' on their own two feet.
And ringin' on their own bells.
Sisters are doin' it for themselves.

Now this is a song to celebrate
The conscious liberation of the female state!
Mothers, daughters and their daughters too.
Woman to woman
We're singin' with you.
The inferior sex got a new exterior
We got doctors, lawyers, politicians too.
Everybody, take a look around.
Can you…