"החול יזכור את הגלים,אבל לקצף אין זוכר.זולת ההם אשר עברו,עם רוח לילה מאחר" (נתן יהונתן-החול יזכור)

קר ..קר היה על מגרש המסדרים.  רוח באה מן הים והסיעה אויר צונן של חודש ינואר .האויר קר נשא בתוכו אדי מי ים מלוחים מקפריסין ואולי מכריתים,או אולי מאחת ממדינות הים האגאי. קשה היה לנחש את מקור אותם אדי מים צוננים שניתכו על חולצותינו הלבנות להפליא, אשר למרות הקור היו החוצץ היחיד בין חלום למציאות , בכל זאת בני 20 חסרי מורא ושכל  ,אך עם המון גאוה.

כובעי הקסקט הקשיחים המעוטרים בפס הזהב נצצו באור יקרות אל מול קהל אוהד ושקט . על בימת הכבוד ישבו יחד מפקד החיל ,והרמטכ'ל .  מעל רמקולים מנומסים הקריא מושיק טימור בעברית צחה וקול דרמתי ,דברי שבח והלל על הקורס בכלל ועל בוגרי מחזור ס'ד המסיימים דרך ארוכה באותו היום בפרט. ואנו מלאי עזוז של בני 20 , עם תמימות וציונות של 30 שנה אחורה,והרבה אמונה בצדקת הדרך ויושרת ההנהגה , צעדנו שמאל

ימין ..ימין ושמאל לקול תרועת המנגינה ,ולצליל מחיאות הכפיים של הקהל …הכתף שק ,דגל שק ,…לימין הצדע ,ולימין שור..זה אותן פקודות ששמענו אינספור פעמים בשבוע האחרון ולשמחתינו הרבה כעת זו הפעם האחרונה…הספינות שחלפו מאחור בים הפרוש אל מול הרחבה  האירו את שמי חודש ינואר האפלים בשלל זיקוקים ומיני מרעישין ומרעין בישין. מעגל מחזור המסיימים התכנס לעיגול  בינות שורוות שאר מחזורי הקורס…שאגת "עלי ים" נשמע שלוש פעמים ובסופה צעקנו.ים …ים..ים…כובעים בלבן וזהב נזרקו אלעל,עימם נזרקו מעלה כנראה  גם הנאיביות …אימהות מודאגות עם סוודרים ודמעות אצו רצו לכסות את הילדים..

(טקס סיום מחזור ס'ד ינואר 1989).

שמים בהירים של בוקר. בצידם האחד עולה השמש ומנגד שוקע לו הירח ,שבת אחרונה של חודש ינואר עושה את דרכה ,ופינתנו נוסעת אחורה בזמן אל שלהי שנת 1968 .אופוריית ששת הימים עוד חורכת לה בשקט כל פינת צניעות אחרונה ובמימיו הקרים של מערב הים התיכון משרכת דרכה צ-77 בדרכה אל הארץ המובטחת….או שלא.

צ-77 היה שמה הצבאי של הצוללת אח'י (אוניית חיל ים ) דקר .

1dakarportsmt9168.jpg

הדקר הייתה למעשה צוללת בריטית  מדגם T.סה'כ בנה הצי הבריטי 55 צוללות מסוג זה ,הדקר הושקה בבריטניה בספט 43 מעט לפני תום מלחמת העולם השניה ,בשלבים אלו היה הצי הגרמני בשלבי גסיסה אחרונים ועיקר משימותייה היו משימות סיור ואיסוף מודיעין. בגמר המלחמה לא היה לצי הבריטי צורך בכל כך הרבה צוללות .אלה שנשארו בשירות, ובהן "טוטם", יועדו למשימות מעקב ולחימה בצוללות סובייטיות. לצורך כך, עברה הצוללת שיפוצים נרחבים בשנות ה-50 במספנות צ'טהם. השיפוצים כללו הארכת גוף הלחץ, הסרת תותח הסיפון, הסרת צינורות טורפדו חיצוניים, הוספת מצברים, התקנת שני מנועי דיזל חדשים, ועיצוב חדש של גשר הצוללת.

 

ב-1964 נחתמת עסקה בין ישראל לבין בריטניה, שבמסגרתה נרכשו שתי צוללות מדגם T, אה"מ "טרפין" (Turpin) ו"אה'מ טוטם".( אה'מ-אוניית הוד מלכותה). בהמשך צורפה לעסקה צוללת שלישית, אה"מ "טרנצ'ן" (Truncheon). טרפין וטוטם שופצו במספנת הצי הבריטי בעיר פורטסמות', ושמן שונה לאח"י לווייתן ואח"י דקר, בהתאמה. הצוללת השלישית שופצה בישראל ושמה שונה לאח"י דולפין.

הפיקוד על 'אח"י דקר' נמסר לידי רס"ן יעקב רענן, בוגר קורס חובלים מחזור ד'.השיפוץ הושלם במלואו, וכלל ניסויי ים בפורטסמות'. בגמר השיפוץ נמסרה דקר לידיים ישראליות. נס השירות הפעיל הונף על דקר ב-10 בנובמבר שנת  1967.

רס'ן יעקב רענן ביום היציאה לים ב9/1/68

הצוללת הפליגה מפורטסמות' לבסיס השייטת הבריטית בנמל Faslane בקרבת גלזגו שבסקוטלנד שם קיימה סדרת אימוני היבנות(אימונים הבונים את הצוות לפעול המצבי לחימה וחירום שונים) בפיקוח בריטי. בחינת הסיום של אימוני ההיבנות כללה תרגול של 36 שעות בנוכחות מפקד הבסיס הבריטי ומפקד שייטת הצוללות הדר קמחי. הצוללת וצוותה עמדו היטב במבחן ושבו לפורטסמות'.

ב-9 לינואר 68 יצאה הדקר מנמל פורטסמות בדרכה לישראל כשעל סיפונה 69 אנשי צוות. עפ'י תוכנית ההפלגה הייתה אמורה הצוללת להיכנס לג'יברלטר  לתידלוק ומשם להמשיך בשייט /צלילה לישראל בכוונה להגיעה לישראל ב4/2 היישר לטקס החגיגי של סיום קורס חובלים שישתלב בטקס הגעת הצוללת.

תוצאת תמונה עבור הדקר

הקשר עם הצוללת לאורך ההפלגה היה אלחוטי, בקוד מורס ישירות למפקדת חיל הים. על הצוללת היה לשלוח דו"ח מצב הכולל את מקומה הגאוגרפי ויתרת הדלק אחת ל-24 שעות. כחידוש לעומת הפקודה של אח"י לויתן, נדרשה דקר לשלוח גם הודעות ביקורת קשר כל 6 שעות, שהמפקדה הייתה צריכה לאשר את קבלתן. עוד קבע התדריך, כי במקרה שהצוללת אינה מצליחה ליצור קשר עד 8 שעות משידור הביקורת הקודם, עליה לעלות על פני המים ולא לחזור לצלילה עד השגת הקשר.

ב־24 בינואר, ארבעה ימים לפני העגינה המתוכננת בישראל, נשלח מהצוללת דיווח כי היא ליד כרתים, ובחצות נשלח השדר האחרון. למחרת בבוקר, 25 בינואר, לא שידרה הצוללת דבר, ובחיל הים שיערו כי יש בעיית קשר בשל מזג אוויר סוער במיוחד ששרר בים התיכון. החיפושים החלו יום לאחר ההיעלמות ומטוסי חיל האוויר הוזנקו לאזור. במקביל הגיעו לעזרה ארבע משחתות אמריקניות וספינה בריטית. אח"י דולפין, (צוללת שלישית שנרכשה בסודיות )שהיתה בדרכה לישראל, הצטרפה לאחר שלושה ימים . ב־31 בינואר פרשו ארה"ב ובריטניה מהחיפושים, ואילו ישראל המשיכה לנסות לאתר את הדקר ארבעה ימים נוספים עד שהחזירה את המטוסים והספינות.

צילום מגשר המשחתת אח"י יפו של מצב הים הסוער בעת החיפושים אחר דקר, ינואר 1968.

ביום רביעי 6 במרץ 1968, הכריז שר הביטחון משה דיין בכנסת כי "דקר" ואנשי צוותה נחשבים אבודים. הוכרז יום אבל לאומי ודגלי הלאום ברחבי המדינה הורדו לחצי התורן. בסיום דבריו אמר דיין:

"גילוי הצוללת על קרקע הים אפשרי מבחינה תאורטית אבל אין לנו אמצעים ומכשירים לבצע זאת בכוחות ישראלים …
אם יהיו בידי צה"ל האמצעים הדרושים לכך, נבחן את האפשרות של עריכת חיפושים כאלה, וכן נמשיך לעקוב אחר כל סימן העלול להצביע על מקום ונסיבות טביעתה של דקר …
נתמיד במשימת חייהם ונחשל את זרועה הימית של ישראל."

שנה לאחר היעלמה ,מצא בדואי בחוף הים של אל עריש חפץ בלתי מזוהה . החפץ התגלה כמצוף האיתות של הדקר.( בכל צוללת ישנו מצוף עם משדר המחובר לגוף הצוללת ,ובמצב טביעה הוא משתחרר בצורה אוטומטית ועולה אל פני הים ומשדר את שם הצוללת ומיקומו. הבעיה הייתה שהכבל ניתק מן הצוללת).

תמונה קשורה

מצוף החירום הובא מייד לישראל ונשלח למעבדות שונות בארץ ובעולם לשם ניתוחו. על פי המימצאים שהיו עליו (שרידי צדפות , שאריות מי ים בבקבוקני הציפה, וכו') עלתה המסקנה כי המצוף שהה בעומקים שבין 35-300 מטר טרם שנקרע הכבל המחבר אותו לצוללת. לאור מסקנה זו נערכו חיפושים מדוקדקים בנתיב השייט המתוכנן של הצוללת בו העומק היה מתאים…אך ללא כל תוצאות.

 

 

במשך 30 השנים הבאות נערכו אינספור חיפושים  .כל שביב מידע שהגיע נבדק. משלחות חיפושים שונות ומשונות גדולות וקטנות , נשלחו לחפש על פי כל פיסת מידע שהגיעה.כל שמועה נבדקה  ספינות דייג שטענו שהתנגשו בכלי שייט נחקרו , מפקד ספינה רוסית שדיווח על הטבעת כלי שייט בלתי מזוהה ,מפקד ספינה מצרית שהתגאה בהטבעת צוללת בעברו, נעשו ניתוחים פסיכולוגים של מפקד הצוללת  ז'ל רס'ן יעקב רענן בדבר אפשרות שינוי נתיב ,כל דבר ודבר נבדק  אך גם כל אלו לא הביאו לגילוי הצוללת.

עם גמר המלחמה הקרה ניאותה ארצות הברית להעמיד את יכולות החיפוש והאיתור במים עמוקים שפותחו על ידי צי ארצות הברית, לטובת מציאת הצוללת. החיפושים חזרו והתמקדו בקטע שבו אבד הקשר, לאורך נתיבה המתוכנן של הצוללת לנמל חיפה. ב-28 במאי 1999, 31 שנים וארבעה חודשים לאחר היעלמה, נמצאו שרידיה של "דקר" על ידי אוניית החיפוש של חברת נאוטיקוס. השרידים נמצאו בעומק 3 ק"מ !!! על הנתיב המתוכנן לחיפה, במרחק של בסה'כ…  485 ק"מ מיעדה..מנמל חיפה.

תוצאת תמונה עבור מיכלאנג'לו ציורים

באתר הטביעה בוצע תיעוד מקיף של שרידי הצוללת וסביבתם, אולם שום שרידים מהצוות לא אותרו. הממצא היחיד שנמצא והשתייך לצוות הוא חליפת מדי א' ועליה דרגות רב"ט. כיוון שהחליפה הייתה עטופה במעיל סערה ושקית פלסטית, היא השתמרה במצב טוב. על פי המספר המוטבע על סמל הצוללן זוהו מדים אלו כשייכים לרב"ט יוסף אלמוג (סוויסה), מכונאי מצוות הדקר. לאחר תהליך שימור הועברו המדים לידי בני משפחתו ואלה העבירו אותם לתצוגה לקהל במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה.

תוצאת תמונה עבור הדקר

גוף הצוללת לא נשלה בגלל סבירות גבוהה להתפרקות בשל נזקים כבדים. גשר הצוללת נמשה מן הים ב-1999 ומוצג במוזיאון ההעפלה וחיל הים. המחקר בעניין הצוללת הסתיים בעקבות פנייתו של מפקד חיל הים, ידידיה יערי, לבני המשפחות והסכמתם הסכמה רחבה לסיומו….אגב..סיבת טביעתה נותרה עלומה עד ימינו אלה.

וזה לוקח אותנו בקצרה אל שירה הנפלא של אלישבע (שמה האמיתי -יליזבטה איוואנובנה ז'ירקובה ביחובסקי ),אותו הלחין  שייקה פייקוב ….."שיר הבוקר " את השיר ביצעה בזמנו הזמרת נאווה ברוכין ,מי שהייתה חברת להקת הנשמות הטהורות (עליהם שחנו בעבר באחת הפינות).

וכיצד מתחברים הדברים ? מעגלים וזמנים והתחושה שסיפור הדקר מקיף את חיי כמו הים .

ב 25/1 , אתמול לפני 51 שנה הייתה אמורה הדקר לשדר את אותו שידור שלא הגיע..אל טקס הסיום של ה 4/1/68 היא כבר לא הגיע..שבועיים לאחר מכן נולדתי..

ובגיל 18 איתרע גורלי וקיבלתי זימון לקורס חובלים .מושבניק כפרי ליד ירושלים שכמותי מה לו ולים ?? ,ובעיתות שכאלה פונים למדריכת הנוער במושב…הגרעינרית..ענת היה שמה. היא מייד אמרה כי צריך וכדאי ללכת לשם ,אל הים ..(אביה של ענת הסתבר היה אחד הקצינים בדקר)..וכך קרה .

ובמהלך שירותי ניזדמנה לי האפשרות לצאת אל אחד החיפושים באיזור האי רודס (לא רחוק מהיכן שנמצאה לבסוף).ואנוכי בוגר מחזור סד' (כפי שהבנתם מהפתיח, שהסתיים  לפני 30 שנה ב4/1/89 ..21 שנה בדיוק מהטקס אליו לא הגיע הדקר), מצאתי עצמי  בין המחפשים את הצוללת .שמפקדה היה בוגר מחזור..ד'. הגעתי לים בגלל אביה של ענת שהיה בדקר, ואותה יצאתי לחפש במהלך שירותי .והמעגל הזה נסגר 10 שנים מגמר  הקורס בשנת 99 עם מציאת שרידיה.

ואותו הבוקר עם השידור שלא הגיע , וכבר לא יגיע לעולם ,והנסיעה על גבי הסירה, מעבר לימים אל הכפר הירוק…ממש כמילות  שירה של אלישבע- "שיר הבוקר" כל כך הולמים את הסיפור העצוב .

שתהייה שבת שקטה ונעימה ..ושכל הספינות תשובנה  בשלום לנמל האם.

 

 

בשמיים גיל וצחוק
אור הבוקר מתוק
בא צלצול פעמונים
מן הכפר הרחוק

כסות אדים כחלחלים
במרחק כגלים
בלי ים תעלומות
לעיני מתגלים

לי הים ולי סירה
כה קלה, מהירה
תשאני למרחק
על גלי השירה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן. נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה הנעורים שבאו פתע אל סופם… הנעורים שבאו פתע אל סופם…(נתן יהונתן).

שמש אדמדמה בגווני אדום  וצהוב ליטפה את גלי הים וצבעה אותם בצבעים פסיכודליים . השקיעות  באוקטובר הגיעו מוקדם יותר .ימי הסתיו הלכו והתקצרו ,וניתן היה להבחין בשקיעה  כולה במשמרת הערב שהחלה בארבע אחר הצהריים עד לשעה שמונה בערב.כמו אתמול כך גם היום הוא עלה לעמדת הצופה בגשר ,נשא עיניו ימינה ושמאלה בתורו אחר מכשולים ,כלי שייט או טייס בנתיב ,או כל דבר אחר.

על דופן ימין ניתן היה להבחין ביופיה של שקיעת סתיו אדמדמה …הוא לא ידע שהשקיעה תגיע דווקא מדופן שמאל…הגלים היו בינוניים ,משהו כמו מטר ועשרים  מכיוון צפון מזרח והרוח הייתה צפון מזרחית בעוצמה בינונית.מפעיל המכ'ם העייף שישב לא רחוק , סרק את הצג בפעם המי יודע כמה ,  אך הכל היה שקט ורגוע. מכיוון המטבח בסיפון הנמוך יותר עלו ריחות ארוחת הערב המתבשלת ,וקולות תורני המטבח כמעט ולא הפריעו את השקט….

מחוגי השעון הורו על השעה 1725 ,ולפתע ברגע אחד ניערו כל ההתרעות ,פעמוני האזעקה צווחו מלא האוזן , במערכת הקריזה נשמע הקריאה "עמדות קרב..עמדות קרב..עמדות קרב" ,,,,צופה הגשר וצופה המכם צווחו יחד לתוך מע' הקשר: " טיל ..טיל ..טיל ..כיוון אדום 35 ..210 ….טווח קרוב…בכיוון… סטיקס"….מפקד הספינה סא'ל שושן הפנה מבטו שמאלה ופניו הלבינו …אי אפשר היה לטעות ..כדור אש עצום טס לעברם….סטיקס באדום 35 טווח קרוב…..פחות מדקה מאוחר יותר…התפוצצות אדירה ורעש עצום ואז באחת פסקו האזעקות…את מקומם תפסו זעקות הכאב..הקריאות לעזרה..ושקט …והירח ?? הוא עלה וזרח כאילו כלום לא קרה.

(ערב שבת 21 לאוק' 1967…20 ק'מ צפונית לחופי צפון סיני).

בוקר שבת נעימה של סתיו ארצישראלי..השליש האחרון של חודש אוקטובר יצא לדרך, ופינתנו מציינת מלאת 51 שנים לטביעתה של אח'י (אוניית חיל הים) אילת.

תוצאת תמונה עבור הפגיעה באחי אילת

 

הזמנים הם ימי הזוהר שלאחר מלחמת ששת הימים. המורל הישראלי בשמים .לאחר מלחמת בזק בת שישה ימים מצליח צה'ל למגר כמעט לחלוטין את היכולות ההתקפיות של כל מדינות ערב. גיבור התרבות בימים אלו הם הגנרלים , לובשי  המדים ובפרט בעלי הדרגות, שהיו על תקן כוכבי על.

חצי האי סיני נכבש חודשים ספורים קודם לכן מידי המצרים , וחיל הים נדרש להפגין ריבונות ונוכחות בטריטוריות החדשות.

המצרים שהיו בהלם אחרי התבוסה הניחו שלא יוכלו לכבוש מחדש את השטחים שנכבשו ולכן החליטו לפתוח במלחמת התשה.החיכוכים היו בעיקר לאורך תעלת סואץ והמוצבים שהיוו את קו הגבול החדש עם מצריים.

בחיל הים שררה תחושת פיספוס, צה'ל קוטף את התהילה של ששת הימים ,ואילו הוא כמעט ולא צבר הישגים.בחיל  השתוקקו לשפץ את הדימוי שדבק בהם, לגעת בתהילת הניצחון ולהשתתף באופוריה שאחזה בחברה הישראלית. וכך סמוך לחצות של ה-11 ביולי 1967, במהלך סיור חופים בצפון סיני, היתה אח'י אילת (ביחד עם שתי ספינות טורפדו) מעורבת בתקרית שנויה במחלוקת. הכוח הישראלי איתר כוח ימי מצרי ששייט במים בינלאומיים מול חוף רומני וטיבע שתי ספינות טורפדו מצריות על אנשי צוותן. לא היו ניצולים..לימים הועלו האשמות שונות לגבי פקודת הסיור שניתנה לכלי השייט אולם לאחר אותו אירוע ,ספינות חיל הים המשיכו לסייר באזור במשך כל הקיץ.

קו הסיור הקבוע היה לאורך חופי צפון סיני כשהנקודה המערבית ביותר נמצאת מחוץ למיים הריבוניים של מצריים ( 12 מייל) אך בקירבתם.

 

  

ביום שישי  20 לאוקטובר 1967 יצאה המשחתת אח'י אילת(ק-40) לסיור מול חופי צפון סיני. במשך כיום וחצי נעה המשחתת הלוך ושוב על קו הסיור ,כאשר בכל פעם שהגיעה לקצהו המערבי של קו הסיור היה הטווח לחוף 13 מייל בלבד ,וניתן היה להבחין בה בקלות.

באותם ימים קיבלה מצרים מבריה'מ טילים מסוג סטיקס ( מטוס זעיר מסוג מיג 17 שהוסב לטיל והועמס בחצי טון חנ'מ) ..הטווח של הסטיקס היה 25 מייל…המידע הנ'ל היה בידי צה'ל ,חיל המודיעין, וכן בידי חיל הים…אבל יהירות כבר אמרנו ??

 

וכך במהלך  יום שישי ה20/10 , משהתקרבה אח"י אילת לנקודה המערבית של קו הסיור,היא מיתגלית ע'י ספינת סיור מצרית שמעבירה את נתוניה לבסיס פורט סעיד …אח'י אילת שלא מודעת לגילוייה ממשיכה בקו הסיור כרגיל…

למחרת, יום שבת 21 באוקטובר בשעה 5:30 בבוקר, דיווחה ספינת משמר מצרית שהמטרה (אח'י אילת ) התקרבה למרחק 13 מייל. בשעה 7:10 הודיע מפקד בסיס פורט סעיד על המטרה הבלתי מזוהה למפקדה המרכזית של חיל הים המצרי באלכסנדריה וביקש הנחיות. במקביל העלה את הכוננות בבסיס פורט סעיד.מפקד בסיס פורט סעיד מורה כבר בשעה 1105 לשני ספינות טילים להיות מוכנות ,האחת לירי והשנייה לגיבוי במידה ויהיה צורך בירי נוסף. המצרים גם עורכים תרגיל הטעיה ברשתות הקשר על מנת לבלבל את מצותתי הקשר מחיל המודיעין בספינה..אולם לרוע המזל המצותתים מחיל קשר לא הצטרפו להפלגה..בשעה 12:10 התקבלה החלטה של שליט מצרים גמאל עבד אל נאצר והממשלה המצרית להשמיד את הספינה הישראלית והפקודה הועברה למפקדת חיל הים המצרי….למרבה הצער…המודיעין הישראלי בארץ יירט את הפקודה…אך מסיבה לא ברורה, לא העבירה לחיל הים וגם לא לאילת..

בשעה 1725 מגיע האילת לטווח 13.5 מייל מהחוף (מייל וחצי מחוץ למיים הטריטוריאלים של מצריים) ,באותו זמן יצא סטי'ל מדגם קומאר 504 מפתח נמל פורט סעיד, כיוון את חרטומו אל המטרה הפליג שלוש דקות כדי לייצב את מערכות הניהוג וירה שני טילי סטיקס. בזה אחר זה. זמן התגובה של הספינה היה אפסי..הטילים פגעו במרכז המשחתת. הפיצוצים – חצי טון חומר נפץ כל אחד – שיתקו לחלוטין את מערכות ההנעה והקשר. בבסיס התורן פרצה שריפה והמשחתת נעמדה נוטה על צדה השמאלי.

במשך כשעה וחצי ניסו אנשי הספינה הפגועה לסתום פרצות, לכבות דליקות ולהגיש עזרה לנפגעים ,ובמקביל לאחר אילתור מכמה חלקי מכשירי קשר הצליחו להעביר קריאה לעזרה לצה'ל.

שעה מאוחר יותר מדווח מפקד הסטי'ל המצרי כי אין צורך בירי נוסף, מאחר והמטרה לדעתו  טובעה, אולם שעה וחצי מאוחר יותר ניתן היה להבחין כי הספינה הפגועה עדיין צפה..

תוצאת תמונה עבור הפגיעה באחי אילת

ירי סטיקס מסטי'ל דגם קומאר

מפקד קומאר 504 סרן אבו שאקר העלה את הסברה שזו אוניה ישראלית נוספת ..המשחתת אח"י יפו (ק-42), כשלמעשה הייתה זו אח"י אילת שטרם שקעה, והורה לסרן לטפי ג'אד-אללה מפקד קומאר 501 לתקוף אותה.

בשעה 19:44 יצא הקומאר 501 מפתח נמל פורט סעיד, ירה שני טילי סטיקס נוספים לעבר האילת ונחפז בכל המהירות חזרה לכיוון נמל  דמיאט. באילת  היו שתי פגיעות.הראשונה טיל שפגע בירכתי האונייה באזור תותח מס' 3. הטיל לא התפוצץ אך גרם להתלקחות שריפה מעל מחסני התחמושת. ארגזי תחמושת שהיו על הסיפון החלו מתפוצצים וסיכנו את חייהם של 36 הניצולים שנלכדו בירכתיים. בשלב זה כבר  הודיע מפקד האונייה סא'ל יצחק שושן על נטישת המשחתת. לוחמי חיל הים, שעד אז לא נטשו את ספינתם, קפצו למים חגורים בחגורות הצלה.

תוצאת תמונה עבור הפגיעה באחי אילת

למרבה הצער התפוצצות הטיל הרביעי ארעה במים במרחק כ-30 מטר מירכתי המשחתת הטובעת, מרבית ההרוגים היו דווקא הניצולים ששהו במים ונהרגו מהדף פיצוץ הטיל הרביעי.

על פי העדויות, מרגע פגיעת הטילים באוניה פעלו מפקדי האוניה וצוותה באומץ נדיר, הפגיעות ריסקו מדורים באוניה ,וכלאו אנשי צוות במדורים ללא יכולת לצאת , הצוות פעל בתושייה והמון יוזמה על מנת לארגן פתרונות מאולתרים לכיבוי השריפות,לחילוץ הלכודים והנפגעים וכן על מנת ליצור קשר עם צה'ל ,(מערכות הקשר ברובן התרסקו),וכן לתת מענה הנצלה לאנשי הצוות שנותרו בחיים. כבר בפגיעה הראשונה נשרפו שתי סירות ההצלה של האוניה בעודן על הסיפון. מתוך 13 רפסודות ההצלה הקשיחות נותרו לאחר הפיצוצים והשריפות רק שלוש תקינות ועליהן הועמסו הפצועים. מרבית צוות האנייה נשאר במים בזכות חגורות ההצלה האישיות השאיפה הייתה להשאר יחד. לפי ההוראות המקדימות הם התרחקו מהמשחתת למניעת היסחפות. למרבה הצער פגע הטיל האחרון במים וגרם למרבית ההרוגים.

 

החילוץ היה מורכב ומסובך ,נטלו בו חלק מטוסים,מסוקים, לוחמי שייטת 13, צוללנים ,אנשי חבלה ,ומודיעין וצוותי רפואה.

..החילוץ האווירי הופעל ונוהל  מבסיס אל עריש בפיקוד רב"טית צעירה בשם  ברכה ליכטנברג סמלת המבצעים התורנית שניהלה את ההצלה מהים והפינוי מחוף רומני ישירות או דרך אל עריש במשך שעות רבות מרגע קבלת ההודעה ועד שאחרון הניצולים עזב את האזור. היא הקימה בית חולים שדה מאולתר במוסך המטוסים אליהם פונו הפצועים תחילה בטרם יועברו לארץ.

 

תוצאת תמונה עבור ברכה ליכטנברג

רב"טית   ברכה ליכטנברג

פעולות החילוץ ארכו מספר ימים ובסופם  פוצץ גוף הספינה והוטבע. באירוע אחי אילת נהרגו בסה'כ 35 לוחמים ועוד 15 הוכרזו ככאלה שמקום קבורתם לא נודע, ונפצעו 91. בהמשך הוקמו וועדות חקירה ,הוסקו מסקנות ונערכו שינויים מבניים בחייל ,שונו נהלי עבודה בתוך החיל פנימה וכן עבודה עם יחידות אחרות בצבא ,  בנוסף שודרגו יכולות הלחימה וההתגוננות בחיל ברמה העיונית ובעיקר הטכנית. ועדת בדיקה אחת קבעה שלמודיעין הגיע מידע על ההתקפה כבר בבוקר בשעה 1115 ,מידע  שלא הועבר לחיל הים, אבל הוויכוחים מה בדיוק אירע לספינה אח"י אילת ולמה – נמשכו שנים רבות. …האם הלקח נלמד….יתכן ..היהירות הייתה תמיד עקב האכילס שלנו….ב-2003 מגיעה התזכורת בזמן מלחמת לבנון השנייה…..אירוע אח'י חנית..

ואירוע אח'י אילת לוקח אותנו במוסיקה אל הזמרת ..חיה יונאי….רבים ישאלו ..אבל מי זו חיה יונאי..??

חיה יונאי היא חיה ארד לשעבר סולנית להקת חיל הים בשנות השמונים המוקדמות (71-73) ,ארד, או חיה יונאי כפי שהיא נקראת כיום, לא בדיוק חלמה להיות זמרת. שנים רקדה בלט, ומי שסלל לה את הדרך לקריירת הזמר הקצרה שלה, כמו לג'ודי שוורץ, סולנית הלהיט "פרחים בקנה"(הימנון חיל התותחנים) , היה צבי (קיקי) רוטשטיין, לימים ב"הכל עובר חביבי", שזימן אותן ללהקת "הצופים", שהקים בחיפה. במקביל רקדה חיה  בלהקת המחול העירונית.בניגוד לשוורץ, וללא מעט זמרים יוצאי עיר הכרמל, חיה איננה תוצר של אחת מחבורות הזמר ."אני לא מסוגלת לשיר במקהלה",  "אולי בגלל טראומה מבית הספר. הקול שלי קצת חריג, לטוב ולרע, היא אומרת. "יותר מדי דומיננטי"…בשנת 1971 השתתפה בתכניתה "שירת הים". ארד הייתה אחד מכוכבות התכנית, ובין היתר הייתה סולנית השיר "על אם הדרך", שהגיע למקום הרביעי במצעד השנתי תשל"ב (1972). שיר נוסף מהתכנית שזכה להצלחה היה "חסקה", שהגיע למקום התשיעי במצעד.

תוצאת תמונה עבור חיה ארד

ההצלחה האירה לה פנים ושירי הלהקה זכו לפופולריות גבוה והקריירה נראתה מבטיחה ,.לאחר שחרורה מהצבא, היה לארד כל מה שצריך כדי להמשיך בקריירה, לרבות משרד אמרגנות ידוע וחוזה בחברת תקליטים.

אולם הנסיבות הכתיבו מהלך אירועים שונה. לאחר שחזרה ממסע הופעות של יוצאי להקות צבאיות בתפוצות, פרצה מלחמת יום הכיפורים והיא הסתפחה לצוות הווי שחרש את סיני. בעודה ממלאת את חובתה, נמוג כלא היה חוזה ההקלטות שלה. במקום זאת הפכה למעין זמרת יצוא ויצאה תכופות להופעות בחו"ל.חיה שינתה כיוון וטיפחה משפחה וכיום בת 62 , היא אמא לבן ובת וסבתא נמרצת לארבעה נכדים.שנים לאחר הלהקה, היא ממשיכה לשיר על אש קטנה. כשזקוקים בחיפה לאמן בטקס רשמי בעיר, קוראים לה לדגל.ארד עובדת בעיריית חיפה כמנצחת על פרויקטים באגף התרבות ומנכ"לית ועדת האימוץ של חיל הים, "החיל שמאז ועד היום הוא חלק ממנה והיא חלק ממנו".

ואאיך הדברים מתחברים ??..עץ נטוי ונעורים שבאו פתע אל סופם..

אתמול צייננו במושב בחניכת שביל עצי אלון שנה לפטירתו בטרם עת של חבר יקר ואהוב ..אלון אסקיו ..ומחר נציין 51 שנה לטביעתה של אח'י אילת …ומה מחבר עץ שנפל על צד הדרך , עם תלאותיה של ספינה בים …וחיל הים ??..נכון חיה ארד בשירה מימי להקת חיל הים "על אם הדרך"…השיר נכתב ע'י נתן אלתרמן ,והולחן נעמי שמר, ומתאר את תלאותיה של ספינה בים ,,והוא מקביל זאת לעץ נטוי העומד על צד הדרך..בעת הסערה..וכך מתחבר יום השנה לאלון..עם יום השנה לאח'י אילת ולחיל הים שלהקתו שרה את השיר..

שבת קרירה ונעימה לכולם ..שנדע רק ימים טובים ומאושרים…או לפחות בעיקר כאלו.

עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עֵץ עָמַד.
עָמַד נוֹפֵל אַפַּיִם.
נוּמָה, בֵּן. הַלַּיְלָה רַד.
לֵיל סַעַר עַל הַמַּיִם.

הַס, יֶלֶד. הַסְּפִינָה עַל צַד
נוֹטָה מִזַּעַף רוּחַ.
עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עֵץ עָמַד,
אֵין צִיץ וְאֵין תַּפּוּחַ.

אֶל זֶה הָעֵץ אֵי פַּעַם, בֵּן,
אֲבִי אִמְּךָ הִגִּיעַ.
וְצֵל עַרְבִית בָּעֵץ קִנֵּן
וּבַד הוּא לֹא הֵנִיעַ.