ארצם של החופשיים… והאמיצים ?

גם ברגעים של שקט , כשהיה מניח את כלי מלאכתו ,נשען מלוא גופו לאחור , מניח את ידיו מאחורי ראשו ופולט אויר מלוא ראותיו , גם אז לא היה בטוח כי אדם חופשי הוא. הוא אומנם לא היה אזוק בידיו באזיקים , וגם סוהר לא עמד מולו , אך נפשו לא ידעה מנוח.

מחשבות רבות ומגוונות הטרידו את מנוחתו כל העת . מה יהיה עם הילדים ? , האם תצלח דרכם בבית הספר ? , האם יעמדו במבחני הכניסה לאוניברסיטה ? , האם הצעיר שבהם יהיה מקובל ולא יוחרם ? , היספיק שכרו החודש לכלכל את כל צרכם ? והאם יבריא סבו שחש ברע בעת האחרונה ?….מחשבות …מחשבות ..מחשבות.

אני כבר לא ילד , הרהר בינו לבין עצמו . הרי כל אחד צריך לדאוג לעצמו , חשב . ואם אכן כל אחד יעשה זאת המון דאגות ירדו ממנו ? , או שאולי זו בעיה של אופי ששייכת רק לו ?…

הוא נזכר בשיחה שערך לא מזמן עם חבר קרוב שלו , תגיד לי שאל אותו חברו ,שנראה היה עליז מתמיד : " הדברים האלו , אם אתה דואג , הם נפתרים ??….." , החבר לא חיכה לתשובה והמשיך ..: " הרי אם לא , אז מה התועלת שבדאגה ? , ואם כן…אז למה לדאוג ?"….השאלה הביכה אותו …אולי החבר צודק ??…

הוא התרומם מעל מקום מושבו , הניח את הקסדה על ראשו , חיבר עצמו לכבל האבטחה ,והמשיך להבריש , הפסל אותו תיחזק הרי היה ענק ועבודתו עוד ארוכה ומייגעת.

שבת אחרונה של חודש אוקטובר ,ניצני חורף כבר הבליחו בשבוע האחרון , בעיקר לאורך החוף ובדרומה של ארץ הצבי , המטירו השבוע ענני גשם 6-15 מ'מ , שטפו מעט את אבק העצים העייפים , אך בעיקר לכלכו את המכוניות שנוקו זה אך יום לפני , שהרי מי באמת האמין לחזאי שירד גשם ?…והשבוע פינתנו תיגע קלות במושג….חירות.

על פי ההגדרה במילון …חירות היא חופש , ההיפך משיעבוד .

אך מהוא חופש ?

חופש על פי הרשת הוא מושג מופשט אשר מתאר, באופן כללי, היעדר אילוצים, הכרחה או כפייה, ואפשרויות פעולה לא מוגבלות. שאלת החופש נוגעת להיבטים רבים בחיי האדם, והיא נידונה בהקשרים רבים: בפילוסופיה, בענפים שונים של מדעי החברה – ובמיוחד במדעי המדינה, בפסיכולוגיה, בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה – בחקיקה אזרחית ובקרימינולוגיה, בדת, במדעי המוח, ובמדעי הקוגניציה.

מושג החופש מתחלק לסוגים שונים של חופש בעלי משמעות בתחומים שונים, כגון חירות האדם, עצמאות, חירות המחשבה, חופש הביטוי, חופש דת , חופש העיסוק וכו'.

החופש החברתי מוכר כאחת מזכויות האדם. החופש החברתי מהווה ערך יסוד בחברות רבות, והוא עילה לוויכוחים ומאבקים פוליטיים ואידאולוגיים רבים. הוויכוחים נסובים בדרך כלל לא על השאלה האם מגיעות לאדם זכויות או לא , אלה כמה ? , ועד היכן מגיעות אותן זכויות המעוגנות בחופש .

הדברים וגבולות החופש אינם חדים וברורים וניתנים לפירושים שונים . לכולנו זכורה המהפכה הצרפתית , שסיסמתה הייתה חירות , שיוויון ואחווה , . על פניו נשמע נהדר , אך עם הזמן הסתבר למובילי המאבק שהכל נחמד כאשר מיישמים זאת על "האחרים" , אך כאשר הם עצמם הביעו דעה קצת פחות לוחמנית , מצאו אף הם את עצמם תחת סכין הגיליוטינה מוצאים להורג תחת אותה סיסמא שהנהיגו.

למשך תקופות רבות של ההיסטוריה האנושית, חלק גדול מבני האדם לא היו חופשיים. בתקופה הקדומה היו חברות שלמות שהמבנה החברתי שלהן הורכב משני מעמדות, אדונים ועבדים. אנשים נחטפו, נשבו במלחמות, נולדו לעבדים, או נמכרו (לעיתים בידי הוריהם) בכיכר השוק וכך הפכו לעבדים.

אותם אנשים נחשבו לרכוש בעליהם ונאלצו לעבוד את בעליהם ללא תמורה, לעיתים עד יום מותם, ללא כל זכות ערעור. ערך חייהם של עבדים היה לא כשל בני אנוש, אלא קרוב יותר לחיות או רכוש. בחברות רבות ( ולעיתים אף אצלנו ביהדות) , אדון שהרג את עבדו בשל סיבה מוצדקת היה פטור מכל עונש, ואדון שהרג את עבדו של אחר צריך היה לשלם לו פיצויים.

מצב זה של עבדות אנושית היה נהוג כלפי בני יבשת אפריקה עד למאות האחרונות, במיוחד ביבשת אמריקה. ונהוג אף היום אם כי בתצורה שונה של עבדות בעיקר ברחבי אסיה ( תעשיות האלקטרוניקה ,והלבוש הזול ) , ובאפריקה ( תעשיית היהלומים ,מחצבי ליתיום , זהב ,תעשיית קני הסוכר, והשוקולד ) , מה שמהווה , מוצר יוקרה כגון יהלומים ,ותכשיטי זהב בצידו האחד של העולם ,הוא פרי עבדות של בני אדם, ובעיקר נשים וילדים בצידו האחר .

תחילתו של השינוי נעוצה אולי דווקא בימי הביניים .( אומרים שתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר ) בתקופת הרנסאנס החל להתפתח תהליך החופש המודרני כפי שאנו מכירים אותו בימינו. הריבוד החברתי הפאודלי התערער וההון הפך חשוב מהייחוס, ולמעשה שבר הליברליזם את עול הגילדות מעל האנשים, והצליח לשחרר אותם מהמסגרות המקובעות של הסדר הפאודלי, והנצרות הפרוטסטנטית שברה את עולה של הקתוליות, והחלה לאפשר חופש מחשבה לבני אירופה.

אם החופש כל כך נפלא , מה מונע מצב שבו כולם חופשיים ?

לפי הפסיכולוגים אריך פרום, וויקטור פראנקל, שתי גישות ותפיסות מתנגדות לחופש האנושי והן הסמכותנות והתואמנות (קונפורמיות).

הסמכותנות היא החינוך לציות עיוור וכניעה אוטומטית כלפי ישויות חיצוניות ובהן ממסדים, רעיונות ואנשים. המודלים הנפוצים הקיימים הם בדרך כלל שלטונות טוטליטריים וממסדים דתיים, ששניהם דורשים מהאנשים החוסים בצילם לוותר על החופש האישי המוקנה להם, ולהביע את עצמם רק באופנים שמסגרות אלו קובעות ומאפשרות להם. הציות שכשלעצמו שהוא חסר משמעות וערכיות, הופך לערך נעלה ולמעלה טובה בעיני מסגרות כאלו, ואי הציות נתפס כעבירה חמורה שעונשה בצידה.

התואמנות (קונפורמיות), המתבטאת בציות, סתגלנות, הליכה בתלם וקבלת מרותן של הנורמות החברתיות באופן אוטומטי וללא כל ערעור…חוק העדר …אם כולם נוהגים כך , כנראה שזה נכון ,לא רוצה להיות שונה..וגם לא בוחן אם זה טוב או רע לי/לחברה וכו' .

לא נאריך בנושא ורק נציין שחופש הוא כמו כל דבר אחר…יחסי ותלוי חברה , זמן ומקום. תלי תילים של ספרים נכתבו בשבחה ופועלה של החירות.

והנגיעה הקלה בחירות מוליכה אותנו במוסיקה אל ..הולנד אל ההרכב המוזיקלי של ארבעה גברים בשם JACKPOT…

בשנות השבעים פרחו בעולם הרכבים מוזיקליים ממדינות שונות ,אשר למרות מוצאם שרו דווקא באנגלית . כמה דוגמאות לכך : חברות הלהקה הגרמנית PUSSICAT-חתלתול עם להיטים כגון מיסיסיפי , להקת אבבא משוודיה עם שלל עצום של להיטים באנגלית , וההרכב JACKPOT מהולנד , האחיות בקרה מספרד ( YES SIR I CAN BUGI)…ועוד.

ההרכב של JACKPOT ,הינו הרכב פופ מאמסטרדם שבהולנד אשר פעל בשנים 72-77 , ארבע שנים בלבד. החברים הני סיס ואן דן ברגה הכירו מאז 1961, כשהיו בתזמורת ריקודים בשם מיתרי המוזיקה. עם התזמורת הזו הם הוציאו את הסינגל La me da ma do בשנת 1966, אבל זה לא היה הצלחה גדולה. בסוף שנות השישים ובתחילת שנות השבעים הם היו פעילים בלהקת הגיבוי של בן קרמר.

הלהקה התפרסמה בזכות הלהיטים הנגישים והשירה הקלילה שלהם. לאחר הצלחה מתונה בשנת 1973 עם הסינגל ג'יני ג'יני, הקבוצה פרצה בשנת 1974 עם השיר"האם כולם מאושרים"( IS EVERYBODY HAPPY ?) , שישה חודשים אחריו הגיע גם השיר "אחד ואחד הם שתיים " . במצעד הלהיטים ההולנדי שני השירים הגיעו לעשירייה הראשונה וב- BRT Top 30 הפלמי שני השירים אף הפכו ללהיטים מספר 1.

להקה זו כבר הופיעה בעבר בפינה ולכן נקצר.

אז למה החירות ולמה להקה זו דווקא היום ?

אז היום מלאו בדיוק 136 שנים לחניכתו של פסל החירות ,אחד מסמליה המובהקים ביותר של העיר ושל ארצות הברית. עם השנים הפך הפסל לסמל ערכים ליברלים, כגון הזכות לחיים, חירות ורדיפה אחרי האושר, ומסמל את אופייה של ארצות הברית כחברת מהגרים.

הפסל ניתן כמתנה מממשלת צרפת לעם האמריקני ונחנך בדיוק היום (28/10/1886) . אי החירות, ובו הפסל, נמצא בנמל ניו יורק, כשלושה קילומטרים מדרום-מערב לקצה הדרומי של מנהטן. האי נקרא במקור האי בדלו (Bedloe's Island), אך מראשית המאה ה-20 כונה "אי החירות", וזה הוכר כשמו הרשמי ב-1956. בשנת 1924 הוכר הפסל כמונומנט לאומי, ובשנת 1984 הכריז עליו ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.

על קיר כן הפסל לוח ברונזה שעליו חקוקות מילות השיר "הקולוסוס החדש" של המשוררת היהודייה-אמריקנית, אמה לזרוס, שנכתב ב-1883 לכבודו של הפסל. וכך כותב השיר :

בתרגום לעברית :

הב לי את בניך היגעים, העניים,
ערב רב של המונים כמהים לנשום כבני חורין,
את פליטת חופייך האומללה,
שלח אותם אלי, חסרי הבית וסחופי הסער,
את לפידי אשא לצד שער הזהב

וחשבתי לעצמי כמה המושג חירות הוא יחסי /זמני ותלוי עמדה ..ואינטרס ( כמו מרבית הדברים בחיינו ) . בשער הכניסה ל"ארץ החירות " מופיעה לו הטקסט הזה . סמל החירות , דווקא במדינה ששעבדה עד לא מזמן , מאות אלפי עבדים שחטפה מאפריקה בכח והביאה לאמריקה . מדינה שטבחה מאות אלפי אינדיאנים עד שנותרו מעטים שהכניסה לשמורות , משל היו חיות בפינות ליטוף בספארי . מדינה ש"גיהצה" את ויאטנם , כתשה את קמבודיה , את עירק , ואת אפגניסטן והיחידה שהשתמשה-פעמיים באטום…..והכל בשם החירות והחופש …דווקא שם ..בכניסה למדינה זו ..מתנוסס לו פסל החירות….

ואולי אם הייתה קצת יותר אהבה , נכון זה נאיבי , והעולם מתחלק לטורף ונטרף , אבל אולי אם הייתה קצת יותר אהבה ,בין האנשים , כמו זו בשיר …אולי שמו של הפסל היה קצת יותר מוצדק.

והשבוע פה אצלנו צדדים שונים של חירות ושיוויון ,לראשונה אישר הרמטכ'ל שיבוץ נשים לוחמות גם בשריון , מפלגות ימין קיצוני ,ושמאל קיצוני רשאיות להתמודד בשם חופש הביטוי והבחירה ,לעליון שופטת נשיאה ,ובמפלגות אחרות אין ולו גם אישה אחת ,ואנחנו בסבב 157 של הבחירות לכנסת , מקווה שכולנו נבחר את מה שיביא לכולנו ..חירות שיוויון ואחווה.

שבת נעימה לכולם

Sing my love song
Sing my love song
When I'm far away from you
Sing this love song
Just like I've done
Sing my song when you feel blue

When I'm away, darling,
the days will be longer

Night will be dark and you will be alone
Try to remember my song to feel stronger
Sing it, my love, when I'm gone

Sing my love song
Sing my love song
When I'm far away from you
Sing this love song
Just like I've done
Sing my song when you feel blue

So many hours we spent down together
Telling each other how great love can be
Now I must go, I will write some letters
One day you'll wait here for me
Sing my love song
Sing my love song

מים רבים לא יכסו את האהבה\בגידה ,וגם נהרות בבל לא ישטפוה.

בחום ששרר בחוץ ,לבוש קרעי בגדים וזב דם הילך לו האיש. פניו הדוויות  , כתמי הדם המרובים על קרעי בגדיו ועורו החשוף העידו על אירועי  אמש. רק טוב ליבו של בחור צעיר שעבר במקום ,הציל אותו ממוות ודאי. הוא גרר את רגליו על האדמה הנחרכת , שיווה לצל ומעט מים.

עוד בצעירותו הזהירה אותו אימו ," לא כל דבר אתה צריך להגיד , חייך לעיתים חשובים יותר" , אך הוא חלק עליה ,אהבתו לעמו ,לארצו ולמולדתו ,ואמונתו החזקה כי עתידם חשוב אף יותר מחייו ,הביאו אותו לאמר את אשר על ליבו ,את אשר בער בעצמותיו. ביקורתו על הנעשה, ראייתו את עוולות השלטון ,ומחאותיו אותן נשא מעל כל במה שנקרתה בדרכו ,הביאוהו אל מצבו הנוכחי. 

לא אחת עלתה בו התהייה האם בכלל  ישנו מישהו המשגיח ממעל , האם זו אמירת האמת הנובעת ממעמקי בטנו , כביטוי לרצון האל , או שמה אלו רק הזיות בהן לקה כדברי הסובבים אותו. הספקות כירסמו לעיתים את נפשו אף יותר מפצעי הבשר בהם פגעו בו עוברי אורח ורודפיו. הם לא אהבו את שיש לו לאמר. אולי אימי צדקה עלתה בו לא אחת המחשבה. אולי באמת מוטב שאשתוק…אבל אז לפתע האיר אור גדול את צלע ההר שמולה ניצב, וכמו אש גדולה בערה מתוך גופו ..אני חולם הרהר לעצמו..זו רק הזיה ועוד רגע אתעורר ממנה…ואז צנחה האפלה…ומעבר לגבעה נשמעו כבר הלמות פרסות הסוסים ורעש מרכבות הברזל, שבישרו על התגשמות נבואותיו….אך הוא כבר לא היה בין החיים כדי להבין כי צדק.

שבת ראשונה של חודש מארס , החללית הישראלית בראשית בדרך לירח , רקפות צובעות את היערות סביבנו בוורוד , הכדור סב על צירו ופינתנו נותרת פה בארץ חמדת אבות ,אך שטה לה מבעד מנהרת הזמן אל המאה השביעית שלפני הספירה אל צפונה של ירושלים ,אל העיר המקראית ענתות שבחבל בנימין הסמוך אלינו אל שנת 609 לפנה'ס.

דמות ירמיהו, מתוך פרסקו מאת מיכלאנג'לו בתקרת הקפלה הסיסטינית

על פי המסופר בתנ'ך ענתות הייתה עיר הכוהנים , שם נולד לו באותה השנה ירמיהו בן לשושלת כוהנים מבית אבייתר הכהן. אומנם משפחתו של אבייתר הכהן סולקה מכהונה עוד בימי שלמה המלך ,אך הייתה לירמיהו האפשרות לעסוק בכהונה…אך הוא בחר בנבואה..ובעיקר בנבואות זעם ותוכחה.

מעט רקע תקופתי :המאה השביעית לפנה"ס צפנה בחובה שינויים רבים בזירה המדינית של המזרח הקדום. האימפריה האשורית מתפוררת לאחר שלוש מאות שנים של שלטון על סוריה וארץ ישראל, ומתחיל מאבק ממושך בין הממלכה הבבלית שהולכת ומתעצמת במזרח ובין ממלכת מצרים  מדרום מערב , על ירושת השלטון האשורי בשטח שבין הפרת לחצי האי סיני. ארץ ישראל ויהודה המצויות  על צומת דרכים מרכזית במזרח הקדום, נקלעו שלא מרצון לתוך ההתמודדות הצבאית שבין המעצמות…וכשאתה ארנב ראוי שתבחר באריה כבן ברית..אבל מיהו האריה ?

ביהודה שולט המלך יאשיהו .הוא מבחין בהתפוררות אשור ומתחיל להרחיב את ממלכתו לאט לאט צפונה לגליל ,לשומרון ,וגם קצת דרומה לכיוון אשדוד ואשקלון (מה שכונה ארץ פלשת). בעוד אשור מתפוררת ושטחיה נכבשים ע'י האימפריה העולה של בבל , ממהר מלך מצרים בנסיון לסייע לה ועולה צפונה דרך ישראל אל מעבר מגידו .יאשיהו שהניח כי עדיף לעשות ברית עם בבל ובא עם צבאו לסייע בקרב ,אך הוא נהרג בתחילת הקרב במגידו . בנו שהומלך תחתיו מסולק ע'י מלך מצרים ובמקומו ממונה יהויקים.

אבל האימפריה הבבלית החזקה מתגברת וחמש שנים מאוחר יותר עולה נבוכדנצאר מלך בבל על יהודה וכובשה. צריך להבין כי שיקוליו של נבוכדנצאר היו אסטרטגים..מטרתו הייתה מיטוט הממלכה המצרית .יהודה הייתה רק מדינה קטנה בדרך,עוד פרובנציה שניתן לקבל ממנה מיסים תמורת שקט.

 

הוא לוכד את אשקלון, כובש אותה  ומגלה את תושביה. אולם לצבא הבבלי היו מחדלים רבים ואבדות כבדות , ונבוכדנאצר נאלץ לשוב לבבל כלעומת שבא. כשלון צבאי זה, שהתרחש לעיני כל תושבי יהודה, הוא שהביאם לפרוק עול בבל ולערוק אל המחנה המצרי, צעד שכעבור זמן הביא על יהודה את חורבנה ועל מלכה צדקיהו את מותו.

קובץ:Babylonians Siege of Jerusalem.jpg

המצור על ירושלים-אילוסטרציה

לאורך כל תקופה זו מנבא ירמיהו והוא ממשיך את נבואותיו גם לאחר חורבן הבית וגלות בבל. נבואתיו היו מופנות אל המלכים ואל העם ,ואפילו ישירות אל החיילים הנלחמים. ירמיהו מנבא כי הברית עם מצריים היא טעות . הוא מנבא הרג וחורבן ליהודה ע'י בבל. אפילו לגולים לבבל הוא אומר לא לעלות לארץ בשלב הזה עד שבבל תיפול. נבואותיו קשות ומפילות פחד ויראה על שומעיו.

המלכים בתקופת נבואתו התיחסו אליו באופן שונה יאשיהו התעלם ממנו בגלל גילו הצעיר. יהויקים ביקש לחסלו ,כלאו ועינה אותו למען יחדל להטיל בעם מורא .וצדקיהו היה חלש מכדי להתמודד עימו.

מעט נביאים סולקו או נפגעו בשל נבואתם. אך חייו של ירמיהו עמדו לא אחת בסכנה. הוא האמין מאוד בכל ליבו בנכונות דבריו . אהבתו וחששו לגורל עמו הביאו אותו לצעוק "גוואלד" מעל כל במה ,וכלפי כל מלך או תושב. הוא מגדיל ומקצין לעשות ,ואפילו בעת מלחמה כאשר האויב הבבלי צר על העיר ירושלים , הוא עובר בין החיילים ומנסה לשכנע אותם להניח את הנשק ולעבור לצד הבבלי-לערוק ,על מנת שינצלו. ע'פ כל חוק בכמעט כל מדינה דבר מעין זה יחשב לבגידה בעת מלחמה, שאחת דינה למות. אך למרות זאת ובגלל חולשתו של צדקיהו הוא נכלא בחצר המשמרומעונה,אך נותר בחיים וממשיך לזעוק את נבואותיו בנסיון להציל את העם ע'פ האמונה הבוערת בו.

תוצאת תמונה עבור ירמיהו הנביא

זמן רב חלף מאותם ימים (למעלה מ1600 שנה) , ובחלוף השנים ,ירמיהו הנביא שקיבל תואר "בוגד" בזמנו ,נחשב כיום לאחד מגדולי הנביאים שקמו לעם ישראל . נביא החורבן .הוא הוכנס לתנ'ך ובימי הצום של תשעה באב ניקראות נבואותיו…ואת יהויקים ,יאושיהו וצדקיהו כמעט לא זוכרים…וזה מוזר..האיש מוערך על אומץ ליבו ,הוא לא נפחד מהכלא אליו הושלך ,וגם לא מהמוות .הוא האמין כי לא לעולם חוסן ,ויעבור זמן ( 70 שנה )וגם בבל תתפורר ומוטב לוותר על הכבוד העצמי ,להיכנע להם ולהציל את העם. לצערינו ,הוא נותר עם נבואותיו והחורבן היה נורא וכואב ודבריו  אכן התגשמו כמעט  אחת לאחת.

ולמה עלה נושא ירמיהו השבוע בפינה ? הענין הוא שכרגע כל העם בישראל אוכל שותה לועס ונושם .."בחירות" .ישנם ויכוחים ,ישנן אמירות . מילים נזרקות לאויר ולא תמיד בנימוס ובמחשבה תחילה. לא אחת מכנה מחנה אחד ,את המחנה השני כבוגד . בעיניו של כל צד ,מעשיו של הצד השני יביאו חורבן על עמנו..החי במכורתו זה אך 70 שנה. וכדאי לזכור כי חופש הביטוי הוא מרכיב חיוני בקיומו של משטר דמוקרטי. חופש הביטוי מאפשר לאזרחי המדינה לשמוע דעות ומידע ולהשמיע את דעתם בקשר למועמדים או למפלגות השונות בבחירות, ובכך הוא מאפשר את השתתפות האזרחים בבחירות מתוך עמדה של ידע והבנה של האפשרויות העומדות בפניהם. בחירות ללא חופש ביטוי עשויות להיות הצגה ולא יותר. וחופש ביטוי נועד עבור הדעות "האחרות" ,הקונצנזוס אינו זקוק לחופש ביטוי.

בבחירות כמו בבחירות ,כאשר זה מעביר ביקורת ,וזה מטיח בזה עלבונות , לא אחת עולה השאלה היכן עובר הגבול של מה מותר ומה אסור לאמר ?. מהיא ביקורת ? ומה היא בגידה ? .האם כל דבר ראוי שיאמר כאשר האמת בוערת בליבו של זה האומר אותה ? ומאמין בה בכל מאודו . האם האמונה בצדקת הדרך מכשירה כל אמירה ? ….ומאידך עולה השאלה שמנגד ..אם הדובר חושב שישנה סכנה ממשית ,האם ראוי שיחסוך מילים או יצנן מאבקו בשעה שסכנה קיומית מרחפת מעל עמו ?…השאלות הם קשות והתשובות עליהן הן לא מתחום המתמטיקה,ופינתנו אינה מתיימרת לפתור. דבריו של ירמיהו אשר היו קשים ומבעיתים ,עד כדי מעשי בגידה …בסופו של דבר היו מדוייקים להחריד, ואולי אם היו מקשיבים לו היה העם ניצל ולא נטבח …אולי..זו חכמה של בדיעבד , אבל בהחלט ראויה להרהור נוסף.

ומירמיהו ונבואות אנו נעים במוסיקה  אל שחקן הקולנוע, הבמאי, תסריטאי, מלחין, פזמונאי וזמר ישראלי. זוכה שני פרסי אופיר בשנים 1992 ו-2004 ובפרס שר החינוך לתרבות יהודית בתחום מפעל חיים לשנת 2016….שלום יוסף רנד..הלא הוא שולי רנד.

תוצאת תמונה עבור שולי רנד

רנד הוא אחד מהיוצרים הבולטים ביותר של תרבות יהודית מבעלי תשובה חרדיים המשפיעים על התרבות הישראלית הכללית. התסריט שכתב לסרט "האושפיזין" מהווה פריצת דרך של הקולנוע היהודי הדתי לזרם המרכזי. אלבום המוזיקה שהוציא, "נקודה טובה", הפך לאלבום פלטינה,(מומלץ ביותר ), לאחר שמכר בתוך כמה חודשים יותר מ-50,000 עותקים.

רנד נולד וגדל בבני ברק למשפחה דתית לאומית, לפרופסור  וחתן פרס ישראל-לחקר החינוך, יעקב רנד ולרעיתו בלהה. למד בבית הספר היסודי מוהליבר שבעיר ולאחר מכן בישיבת אור עציון, ובישיבת נחלים עד גיל 18, אז יצא בשאלה. ב-1984, לאחר שירותו הצבאי בחיל הרגלים, החל ללמוד בסטודיו למשחק ניסן נתיב וב-1987 סיים את לימודיו שם, לצד יובל זמיר, דן תורן ומיכאל מורים. שולי שהיה שחקן נהדר הופיע בלא מעט מחזות :בפסטיבל עכו: ב-1988 גילם את שיילוק בהצגה "קרנבל בוונציה" מאת משה שמיר שביימה רינה ברוך.ב-1988 גילם את חנן בהצגה "הדיבוק" מאת ש. אנסקי שביים הבמאי הפולני אנז'י ויידה. וב-1990 גילם את ג'ורג' בהצגה הנפלאה "על עכברים ואנשים" מאת ג'ון סטיינבק שביימה נולה צ'לטון.

תוצאת תמונה עבור שולי רנד על עכברים ואנשים

בשנת 1998 חוזר רנד בתשובה ומצטרף לחסידות ברסלב. הוא תלמידו של הרב שלום ארוש. באותה שנה הקים מגמת תיאטרון בבית הספר לקולנוע מעלה, אולם זו נסגרה לאחר כשנתיים. בשנת 2000 העלה את ההצגה "יארצייט" על פי סיפורו של ש"י עגנון "שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו". ההצגה הועלתה כ-600 פעמים, בין השאר גם בפסטיבל ישראל ובתיאטרון החאן. בהצגה זו גילם רנד כ-20 דמויות. הצגה זו זכתה בפרס מרגלית למחזאות. גם בקולנוע מפליא שולי בהופעותיו ובבימויו. סרטו הנהדר "אושפזין" הייתה הצלחה כבירה ,וגם סרטו האחרון "הבלתי רשמיים" שיצא בשנה שעברה והעלה על מסכי הקולנוע את סיפור הקמתה של מפלגת ש'ס,קצר שבחים.

תוצאת תמונה עבור שולי רנד על עכברים ואנשים

אז נאחל לשולי המשך הצלחה ועשייה מבורכת.

ומה הקשר בין שולי רנד לירמיהו ??הקשר הוא כפול.

ראשית -שולי רנד היה חרדי, חשב שהאמת אחרת ,יצא בשאלה ,עבר לצידו השני של המתרס ,לחיי חילוניות ,ולאחר מכן חזר בתשובה . וכיום מהווה גשר תרבותי נהדר בין שני חלקי החברה המצויים בחיכוך ארוך ומדמם. הוא השכיל להבין שהאמת אינה מונופול של חלק כזה או אחר בחברה ,ויתכן שאם גישה כזאת בימיו של ירמיהו ,דפי ההיסטוריה הקשים היו נראים אחרת לו השכילו בזמנם תושבי הארץ לחשוב ,קצת יותר באמפטיה כלפי דעות שונות ,ונכון הדבר גם לימינו אלה.

ושנית -ירמיהו סובל קשות בגלל נבואותיו ,האמת בוערת בתוכו ,הוא אומר אותה ומושלך לכלא ועובר עינויים ,והוא מתייסר בין הרצון להציל את עמו ובין יסורייו הקשים ,והוא פונה לה' שיעזור לו שהרי את דבריו הוא מעביר אל העם , ושואל מדוע הוא סובל בשל כך ? איפוא אתה הוא שואל…. .  ושולי רנד בשירו הנפלא "אייכה" גם מבטא את קשייו של החוזר בתשובה .החיים אינם קלים לו,וספקות ומכשלות מעיבים על חייו ובקשייו הוא פונה לריבונו של עולם שיעזור לו עם הקשיים בהם הוא סובל…ושואל אותו אייכה…איפוא אתה ??

השיר נפלא וגם שולי שחקן ויוצר נהדר וסימפטי נאחל לו המשך עשיה , ולנו נאחל שנדע מה לאמר ומתי ,ושנדע לקבל גם את האמירות שאינן נוחות לנו כי אולי מי שאומר אותן..אולי..אבל אולי צודק ,וזה לטובתינו. שבת נעימה לכולם.

מצרף את הביצוע הנהדר המשותף שלו יחד עם עידן עמדי.

ריבונו של עולם אם נדבר גלויות
לפעמים אין לי כח בעולמך להיות
אנה מפנך אסתתר?
מה אטען מה אצטדק מה אדבר?
חנון ורחום הן לפניך גלוי
כאן יהודי שעל חוט השערה הוא תלוי
נלחם בעצבות בייאוש המכרסם כתולעת
השמחה נסתלקה ממני וגם הדעת
קולות מהעבר לוחשים לי לעצור
אבל אני מוסיף בחושך לחתור
ושואל ומבקש, אייכה?!

 ….

…..

בסופו של יום הן אפלט אל החוף
האדמה הרחומה אותי אליה תאסוף
ואז אצעק ואצטדק ואספר
איך בחושך הזה הייתי חותר
ושואל ומבקש וכוסף! אייכה?!