ולפעמים שריד של ריח ,או צליל מוכר או קצה מילה..(אהוד מנור-חלומות שמורים)

הבזק של אור ואז יורד השקט , ומתוכו עולה זכרון ילדות רחוק. צהרי קייץ חמים, מסתיים לו עוד יום בגן, השנה היא שנת 72 ,,אולי 73 . אנו נחפזים אל הקיר הסמוך לדלת הכניסה של הגן, לאורכו תלויים שורה של ווי תליה, עליהם רובצים מאז ארוחת הבוקר התיקים שלנו. כל אחד ואחת מאיתנו נוטל מעם הוו את תיקו ויוצאים אל השביל המוליך אל השער. שם עמד לו "נחמיה החזן" הגבוה כארז ( כך לפחות היה נדמה לנו באותם הימים),שהיה בבוקר השומר בגן ובשאר היום חזן. ולאחריו אל שער גן הילדים.

…וכשאנו מגיעים לשער, אנו מבחינים בדבר שלא מוכר לנו ,…דרך העפר הצהובה, זו המתפתלת בין בתי המושב…הפכה שחורה…והיא גם מעלה אדים…היינו כחולמים .חנה הגננת ריכזה את כולנו לצד נחש העקלתון השחור והמפחיד, וכולנו בהינו בו בתימהון….אליהו חי ז'ל , אביה של ריקי שראה אותנו , הסביר שלנחש השחור יש שם…קוראים לו כביש, הוא כרגע חם ,כי זה לא מכבר סללו אותו, ועליו קל יותר לנוע…ההסבר נראה לי באותה עת קסום והגיוני לאור האדים העולים מהכביש החם…..ואז פלאש בהיר התמונות נעלמות ומראות אחרים עולים לפריים…

כשמתפזרים להם אדי האספלט עולה תמונה אחרת , גיל 7 או אולי 8 , אחר הצהריים של יום קייץ ואנו משחקים ליד הלולים הישנים ( שכבר אינם) אלו הסמוכים לבתי הסוכנות הישנים..שגם כמעט ואינם….ומתוך הזכרון עולה קולו של אחד הילדים שטוען שראה שועל…או אולי זאב…או אולי בע'ח כזה , עם זנב שרץ מהר לכיוון היער שעל ההר ….היער המדובר הוא כיום ההרחבה של היישוב. באותה עת היה זה יער עבות ( לפחות בעינינו ) ,עמוס עצים , שיחים, רקפות, מחילות וסלעים…בדיוק מה ששועל נמלט , או זכרון עמום זקוקים לו…ואנו כילדים לכששמענו את הידיעה על השועל ,מייד נמלכנו בדעתנו כי יש לתפסו..איך ולמה ?? לאלוקים פתרונים , אבל מייד אצנו רצנו .  ניסנו להכין חץ וקשת מענפים עקומים וגומיות מאולתרות , חלקנו הסתפק בענפים עקומים…וכך חמושים מכף רגל ועד ראש יצאנו ללכוד את המה שזה לא יהיה…..שוטטנו בגבעה במשך שעה ארוכה ,השמש החלה לשקוע..אך לא דובים ולא שועל…אפילו לא קצה זנבו..אך לפתע שמענו קול קורא….מה זה היה ?? אולי זה הוא .?? נו …השועל..???………..לא היה זה קולה של אמא שקורא לחזור הבייתה ,להתקלח ולאכול ארוחת ערב..עוד "כמעט הרפתקאה " התאדתה לה אל תהום השכחה,ואנו שבנו הבייתה…למציאות.

 

שבת ראשונה של חודש נובמבר, גשמי השבוע שעבר נשכחו כלא היו, ואת מקומם תפסו רוחות מזרחיות יבשות שמחקו כל זכר לרטיבות שהפיכה בנו תקוות לחורף….ופינתנו פונה לשוב הבייתה…אל הנוסטלגיה.

היום נהוג לראות בנוסטלגיה משהו סנטימנטלי ואפילו כמעט רומנטי,אך המושג נוסטלגיה מגיע מצירוף המילים היווניות Nostos – שיבה או חזרה, ו-Algos – כאב. ..למה כאב ???מאחר והוא הוצע לראשונה במאה ה-17 על ידי הרופא השוויצרי יוהנס הופר. הופר שעבד עם חיילים במצבים קשים, קיבל השראה מהמיתולוגיה היוונית, ובעיקר מהמשלים של הומרוס. הוא ייחס סימפטומים גופניים של כאב,  ונפשיים של געגועים של החיילים אותם פגש  לכמיהה שלהם לחזור הביתה. כמו אודיסאוס  במיתולוגיה היוונית שסירב להצעתה של הנימפה היפה קליפסו להישאר עימה  באי אוֹגִיגִיָה ולקבל חיי נצח, בגלל געגועיו עד כדי כאב לאשתו פנלופה.

תוצאת תמונה עבור אודיסאוס והנימפה

לא תמיד נתפסה נוסטלגיה כחוויה חיובית. הופר  כאמור התייחס לנוסטלגיה כאל מחלה רפואית, ובכך קיבע את האופן שבו התייחסו אליה עד סוף המאה ה-19. (תאמינו או לא, הגורמים או ההסברים שניתנו ל"מחלת הנוסטלגיה" היו שונים ומשונים למשל שדים שמצאו את ביתם במוחו האמצעי של האדם הנוסטלגי , או גם שינויים קיצוניים בלחץ האטמוספרי שמשפיעים על המוח…אך הגדיל לעשות הסבר יצירתי אחר שדיבר על  הדהוד בלתי פוסק של פעמוני פרות מהרי האלפים השוויצרים שפגעו בעוד התוף..והם שגרמו לרגשות נוסטלגים..שביאו דיכאון וכאב).

המאה ה-20,הביאה שינוי גישה והחלו להתייחס אל התופעה כאל הפרעה פסיכיאטרית שכללה סימפטומים של חרדה, עצבות ואינסומניה (נדודי שינה ). לקראת אמצע המאה גישות פסיכו-דינאמיות התייחסו לנוסטלגיה כאל תשוקה לא מודעת לחזור לשלב מוקדם בחיים והיא קוטלגה כהפרעה כפייתית מדכאת, אך בהמשך קיבלה התייחסות כאל גרסה של דיכאון כתוצאה מאבל ואובדן.

רק בעשורים המאוחרים של המאה ה-20 נוסטלגיה נפרדה מהגעגועים הביתה . מחקרים מאותה תקופה הראו שאנשים מקשרים מילים כמו חום ילדות וכמיהה, לנוסטלגיה יותר מאשר לגעגועים הביתה. בעוד שהמחקר בנוגע לגעגועים התמקד בעיקר  בקשיים פסיכולוגיים (כגון חרדת היפרדות) שעשויים להתעורר אצל צעירים בעת מעבר מסביבת הבית שלהם, נוסטלגיה נמצאה כחוצת קבוצות  גיל.

תוצאת תמונה עבור נוסטלגיה

וכך עם הזמן התבססה ההגדרה העכשווית לפיה נוסטלגיה היא למעשה כמיהה סנטימנטלית בעלת אפקט חמוץ מתוק, וחוזרת על עצמה לעבר.   מתוק כי היא מאפשרת לנו להחיות רגעים טובים, ומריר בגלל ההכרה שאותם רגעים לא יחזרו עוד. וכך למרות שנוסטלגיה החלה דרכה כמחלה…היא קיבלה עם הזמן אופי חיובי בסה'כ.

אי שם עמוק בתוך תוכנו
טמונים קולות וזכרונות
מראות רבים שכבר שכחנו
ספרי פלאים ומנגינות

במחקרים שנעשו ,דיווחו אנשים על תחושות נוסטלגיות חזקות יותר ברגעי משבר או בדידות ,ומאידך דיווחו הנשאלים על שיפור בתחושת המועקה ברגע שהוצפו בתחושות נוסטלגיות…היינו שהגעגועים לנק' זמן בעבר עודדו אותם…

אך מה מעורר נוסטלגיה ???…כבמטה קסם לנוסטלגיה מעוררים שונים . פעם תהיה זו שיחה להעלאת זכרונות ופעם אחרת יהיה זה  שיר ישן שמתנגן …לעיתים יהיה זה מראה של מקום מעברנו…ולעיתים יהיו אלה ריחות וניחוחות שונים המפעילים את תאי הזכרון הרדומים… כפי שהיטיב לתאר אהוד מנור בשירו "חלומות שמורים" שעוסק בדיוק באותן תחושות נוסטלגיות.

ולפעמים שריד של ריח
או צליל מוכר או קצה מילה
משיב אליך גן פורח
מחזיר אל קו ההתחלה

ושוב אתה חולם כילד
ושוב אתה תמים כאז
אתה נזכר בכל התכלת
הכל נשמר דבר לא גז.

נחקרים אף הוסיפו לתאר, כי לנוסטלגיה אפקט נוסף של……חמימות…מדיווחי הנשאלים עולה כי תחושת חמימות הציפה אותם, והדבר קיבל יתר ביטוי באם הם  היו במקום קר…היינו שלתחושות הנוסטלגיות הייתה גם השפעה על מחזור הדם…שהביאה לתחושת חמימות…

אך אחד הדברים הנפלאים עליהם דיברו הנחקרים היא ,על תחושות של אהבה ,שייכות , ואמפטיה לאדם האחר ..וגם אופטימיות יתרה שנסכו בהם אותן תחושות נוסטלגיות.

אותן זכרונות נוסטלגיים, נתנו לאלו שחשו בהן פרספקטיבה קצת יותר רחבה למצב בו היו נתונים ונסכה בהם אופטימיות, שהקושי בו הם נתונים באותו רגע עוד יחלוף , והם יתגברו , כי יש בשביל מי.. (דמות אהובה), ויש גם דרך (זה קרה בעבר וצלחנו את הקושי)…ובעיקר כי זה לא סוף העולם..זה קרה ,זה קורה..וכנראה עוד יקרה בעתיד…הנוסטלגיה נותנת לנו לעיתים פרספקטיבה רחבה יותר של החוויה בהאנו מצויים.

אז בפעם הבאה שמישהו (סבתא או סבא, או חבר נודניק) יספר לכם על חוויותיו מהעבר, נסו לא לפהק בשעמום ,זה אולי טוב  לו אך יכול להועיל גם לכם.

ונוסטלגיה לוקחת אותנו במוסיקה אל הזמר והיוצר ,האיש והגיטרה…דיויד ברוזה.

תוצאת תמונה עבור דויד ברוזה

ברוזה נולד בשם דויד סיימון ברוויק ברוזה בעיר חיפה שעל רכס הכרמל. אמו היא הזמרת שרונה אהרון. סבו היה ממקימי נווה שלום..כאן ממש סמוך אלינו. נעוריו עברו עליו בספרד, שם שימש אביו בשליחות, והוא הושפע רבות מהמוזיקה והתרבות הספרדית. בנעוריו למד בפנימיה באנגליה,שב לספרד לתיכון , וב-1974 חזר לישראל כדי להתגייס.

לאחר שחרורו מהצבא החל ברוזה ביחד עם הגיטרה את דרכו העצמאית כזמר בהופעות קטנות בפאבים ומועדונים.למזלו ולמזלנו הטוב יהונתן גפן אשר הופיע באותה עת ,הבחין בו וצירף אותו למופעו "שיחות סלון" כחלק מ"להקה טובה" יחד עם יעל לוי ויצחק קלפטר. כעבור מספר שבועות עזב קלפטר את המופע, וברוזה תפס את מקומו. אלבום המופע, שיצא ב-1978, כלל את ביצועיו של ברוזה עם יעל לוי ל"שיר אהבה בדואי" ,שכתב יצחק קלפטר, ו"עד עולם אחכה", וכן את השיר הראשון המשותף של ברוזה וגפן, "יהיה טוב", שנכתב במהלך המופע לכבוד ביקורו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת (נשוא פינתנו מלפני שלושה שבועות), בישראל, והפך ללהיטו הגדול ואולי המזוהה עימו ביותר.

שיתוף הפעולה בין ברוזה לגפן המשיך גם הלאה, באלבום והמופע לילדים "הכבש השישה עשר", שם הלחין וביצע ברוזה את השיר "ברקים ורעמים". ברוזה וגפן המשיכו בשיתוף פעולה  שהתבטא בתרומה הרבה של גפן לקריירה של ברוזה, בכתיבת חלק משיריו ובתרגום שירים מספרדית עבורו. לימים העיד ברוזה כי גפן הפך לחברו הטוב, והוא הושפע ממנו רבות הן כמבצע והן כאדם.

בהמשך הקריירה הפיק וביצע ברוזה שירים שונים לסרטים ולמופעי ילדים ומבוגרים ,ואף ניסה קרירה בחו'ל.-1980 יצא אלבום הבכורה שלו- "דויד ברוזה".  האלבום כלל שיר מתוך "שיחות סלון: "שיר אהבה בדואי", ביצוע חדש לשיר "יהיה טוב" (שכלל בית נוסף שלא נכלל בביצוע המקורי) וכן שירים חדשים, שבהם ניכרת השפעת המוזיקה הספרדית כמו "סניוריטה".בהמשך השנה יצא תקליט המופע "דויד ויהונתן" ובשנת 82 יצא התקליט השני "קלף " שלווה במסע הופעות, אולם סיבוב ההופעות שליווה את האלבום נקטע עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה.

תוצאת תמונה עבור דויד ברוזה

הפריצה הגדולה הגיעה בשנת 83..ב-1983 הוציא ברוזה את האלבום "האשה שאיתי", שהכיל שירים ספרדיים מתורגמים לעברית, כחלק מההשפעות הספרדיות שספג בנעוריו. את השירים תרגם חברו יהונתן גפן והפיק ועיבד לואי להב. רבים מהשירים באלבום, כמו "האשה שאיתי", "בליבך" וכמובן , כמובן "סיגליות", הפכו ללהיטים גדולים. באלבום נכלל גם שיר אחד מקורי שהלחין ברוזה בעצמו למילים של גפן, בשם "הרומבה". אלבום זה הוא אחד האלבומים הנמכרים ביותר בישראל עד היום, הוא נמכר בלמעלה מ-200,000 עותקים!!!!! (פלטינה מחומשת). גם סיבוב ההופעות שנלווה לאלבום הצליח מאוד. בעקבות הצלחת האלבום נבחר ברוזה לזמר השנה של קול ישראל במצעד הפזמונים לשנת תשמ"ג.

בשיא הצלחת "האשה שאיתי" נסע ברוזה לניו יורק, ומאז הוא מתגורר בארצות הברית ומחלק את זמנו בין אמריקה לבין ישראל. לדבריו, עזב "כדי לחפש משהו אחר, בשביל להרחיב אופקים". הוא הוציא מספר אלבומים באנגלית וכן הוציא ב-2000 ו-2005 שני אלבומים בספרדית, שזכו לביקורות משבחות בספרד ובאמריקה הלטינית.

תוצאת תמונה עבור דיויד ברוזה

ב-1991 יצא אלבומו "נשיקה גנובה".  שניים מהלהיטים הבולטים של האלבום היו לחנים של ברוזה לשירים של מאיר אריאל: "מתחת לשמיים" ו"בצהרי יום". שיר נוסף מהאלבום שזכה להצלחה הוא "ביקור מולדת", שהלחין ברוזה למילים של יהונתן גפן.

מאז ועד היום הוציא ברוזה מספר תקליטים , והוא מרבה להופיע ברחבי הארץ וכן בחו'ל . דיויד ידוע כאומן שמרבה להופיעה בפני חיילים ,ובמהלך מרבית מלחמות ישראל ,החל במלחמת לבנון הראשונה ועד למלחמת "צוק איתן", הוא נוהג להופיע בהתנדבות לחיילים ולאזרחים במקלטים.

ב-28 באוקטובר 2008 החליט מלך ספרד חואן קרלוס להעניק לדויד ברוזה עיטור כבוד עבור פועלו הרב במוזיקה הספרדית ופועלו למען השלום. העיטור הוענק ב-5 באוגוסט 2009 מידי הממונה על שגרירות ספרד בישראל.

 

בסה'כ הוציא ברוזה 17 אלבומים בעברית ו-12 באנגלית וספרדית.

אז כיצד הדברים מתחברים ??

פינתנו נוגעת לא מעט פעמים בנקודות עבר ,מחשבות על עתיד ,וטובלת לעיתים בשירים נוסטלגים..ומה מתאר  יותר נוסטלגיה משירו הנהדר של ברוזה "ביקור מולדת"..נניח למילים לצלילים להסביר…שבת נפלאה לכולם…."עוד יהיה טוב..יהיה טוב..כן"

 

חזרתי הביתה אחרי עשרים שנה
במבט ראשון דבר לא השתנה
שני סוסים קשורים לעץ התאנה
קרטון על הבטון עם "חץ לחתונה"

רקפות עוטפות זרי סלעים כהים
שלוליות מקרקרות את שיר הצפרדעים
הזקנים יושבים בחוץ ומדברים
ספלים סדוקים של תה, בסקוויטים עם חורים

אבל לאן נעלמו הילדים
ששיחקתי איתם
איפה כל הילדים
איפה הם כולם
מי לקח לי אותם

….אל נעורי שנעלמו עם השנים ..

בערבים אחרונים של השנה כשהשמש מעבר לצמרות העצים בדרכה לשקוע ,אני נזכר בנסיעה לירושלים . אוטובוס מדגם ליילנד מס 67 של אגד ,גונח קשות ופולט עשן בעליות לירושלים . כל סיבוב נראה כנצח . כל מטר  בעליה של הקסטל נראה כשנת לימודים .  אתה מתחיל אותה בבית מאיר בכיתה ג ,ומסיים אותה במוסד לעיורים ע'ש הרב קוק בכניסה לעיר כשאתה כבר בגיל בר מצווה . הבניין הזה של מוסד הרב קוק באותם ימים נראה היה  כעצום מידות על 6 או 8 קומותיו . מעין גורד שחקים שמימי ולנער המגיע מהמושב אל העיר ,מראה חיבורו של הבניין לשמיים נוסך משמעות שונה לכינוי " עיר הנצח".

יורדים בתחנה המרכזית ,עם שלוש תבניות ביצים צרורות בחוט בכל יד , ומשם פוסעים  אל שוק מחנה יהודה ,שם ימכרו  ביצים ויהפכו לכסף לצורך קניות. ריח השוק ואוירת החגים נמהלים בתערובת משכרת של ירק טרי ,שפע של פירות ,נתחי בשר תלויים וריח דגים וחמוצים . ביציאה מהשוק לרחוב יפו, עוצרים בחנות הבגדים קונים חולצה לבנה לכיפור ,ואחת צבעונית לסוכות ושמחת תורה. בהמשך אם יש מספיק אז גם זוג נעלים חדשות ומכנסיים ,והכל כפול 2 , סט לי ואחד לאחי . שוב הכל נצרר בחוט סיזל חום .צרור בכל יד ומשם לשוק לקניית הדגים,בשר הכבש ,והפירות לברכת שהחיינו , ולא שכחנו פחית קטנה של "פיצוחי גת" -50 גרם יקרים מפז של קשוא מומלח ..

תוצאת תמונה עבור מחנה יהודה

אט אט המשקל בכל יד נעשה כבד ,מדי פעם עוצרים ,לוקחים אויר וממשיכים . לעיתים נוגסים במנת פלאלפל ,או שותים מיץ גזר ( אומרים שזה טוב לעיניים…ראיתם פעם שפן עם משקפיים ??.. ) וכך ,מעט לאחר השקיעה ואנחנו כבר בדרך לתחנה המרכזית ,מזיעים ,עייפים אך שמחים ומאושרים….החג בפתח.

עוד רגע יכנס החג ,על השולחן תונח מפה לבנה, ועליה יפרס שלל השוק . חלקו מבושל ,מטוגן או מסוכר…ובערב בבית הכנסת ישא נחמיה החזן כסוף השיער קולו בניגון קסום על סף שירה או בכי " אחות קטנה ..תפילותיה "…והקהל  בהרמוניה לאחריו יסיים את הקטע  ב " תחל שנה וברכותיה" …היינו ילדים וזה היה מזמן..מזמן…

שבת אחרונה של חודש אלול , על פי המסורת היהודית שמו של חודש אלול נגזר מהיחסים הקרובים בין בונה עולם לעמו הבאים לידי קרבה יתרה בימי חודש זה ( אלול-ר'ת " אני לדודי ודודי לי.)…ופינתנו פורשת כנפיים ונוסעת מערבה בעקבות שניים מקוראיה…אל דרומה של יבשת אמריקה אל פרו ובוליביה ,אקוודור ונצואלה וגם קולומביה..ומה משותף לכולן ?? האיש עם אחד השמות הפחות קצרים שאנו מכירים הלא הוא : סימון חוסה אנטוניו דה לה סנטיסימה טרינידד בוליבר אי פּאלסיוס….לצורך העניין אנו נקצר לסימון בוליבר.

תוצאת תמונה עבור סימון בוליבר

סימון נחשב לאחד המצביאים החשובים ביותר בהיסטוריה של דרום אמריקה ונחשב לאבי האומה של מספר מדינות המכונות " המדינות האחיות"  ( אקוודור וונצואלה,קולומביה ,פרו וכמובן בוליבייה שנקראת על שמו ).

בוליבר נולד  בונצואלה ב-24 ביולי 1783. למשפחה אמידה שמקורה בחבל הבסקים מאיזור הפירנאים  שבין ספרד לצרפת ,שהיגרה לאמריקה והיתישבה בוונצואלה שם צברה המשפחה הון ונכסים .אולם כבר בגיל שלוש נפטר אביו ושש שנים מאוחר יותר גם אימו והוא נותר עם אחיו חואן ועם ירושה ענקית . מי שלמעשה גידל אותו היה דודו . ב-1797 התגייס ושירת כקאדט בגדוד של אביו. שנתיים מאוחר יותר ,ב-1799 נסע לספרד להשלמת לימודיו . מאחר והפרוטה לא חסרה בביתם זכה סימון בוליבר לחינוך משובח .הוא למד במדריד והיה מקורב לחצר המלכותית. במדריד הכיר את מריה   תרזה רודריגז דה לה טורו ,שהייתה גם היא בת למשפחה עשירה מקראקס, ונישא לה ב-1802. לצערם הרב נישואיהם לא נמשכו זמן רב ,שמונה חודשים מאוחר יותר נפטרה מריה לאחר שחלתה בקדחת.

סימון שב לצרפת וחיי שם חיי רווקות למשך תקופה נוספת . באותה עת נחשף להיסטוריה של אירופה , לסיפורים על נפוליאון , ולרעיונות ליברלים של חופש משלטון תחת עולו של עם אחר . שם גיבש את הרעיון בצורך לשחרורה של דרום אמריקה מעול השלטון הספרדי המעיק.

וכך לקראת שנת 1807 שב סימון בחזרה לוונצואלה ושם החל לפעול למימוש רעיון השחרור.

רקע קצר :החל מסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 נתונים חלקים גדולים בעולם לשלטון הספרדי , החל בחלקים שונים באירופה ,מזרח תיכון ועד  אמריקה הלטינית. כמו תמיד לאורך ההיסטוריה ( והזכרנו זאת בעבר בפינות קודמות ,באימפריה המונגולית וכן העותמאנית, ותקופת נפוליאון) , באופן יחסי תמיד כמעט קל לכבוש ולהשתלט על מדינות ,אך ככל שהאימפריה גדולה ומבוזרת כך קשה לשלוט ולנהל אותה. וכך בתחילת המאה ה-19 מתחילות מרידות ,בחלקים שונים של הקולוניות של ספרד ,נפוליאון מאירופה מהווה השראה לתושבי אמריקה הלטינית בכלל ולידידנו סימון בוליבר בפרט.

וכך כאשר נודע בוונצואלה כי נפוליאון כלא את פרדיננד מלך ספרד ,התארגנה מייד חונטה (ראשי מועצה שלטונית שהיו תחת מרות ספרד) והחלו את תהליך ההפיכה לקראת עצמאות.הם שולחים את בוליבר לגייס את פרנסיסקו מירנדה מברטניה וביחד הם שבים לונצואלה וביחד מנהלים את המאבק לשחרור וונצואלה.ובאפריל 1810 הם מכריזים על שחרור ונצואלה משלטון ספרד ובסוף אותה שנה כבר מוגדרת חוקה לרפוליקה של ונצואלה.

תוצאת תמונה עבור סימון בוליבר

אך החיים לא קלים כל כך …רבים מתושבי ונצואלה צידדו בספרד ונלחמו יחד עם גנרלים ספרדים כנגד בני עמם המבקשים עצמאות. ביולי 1812 ניהלו מירנדה ובוליבר ששימש כסגנו קרב בנמל פורטו נגד הצבא הספרדי ותומכיו ,מירנדה נתפס ונשלח לכלא עד סוף ימיו ,וידידנו בוליבר הצליח להימלט לאי קורסיאו שבים בקריבי.

בוליבר לא אמר נואש ,הוא הצליח לארגן מחדש צבא והחל שוב במסע צבאי לכיבוש מחדש של ונצואלה ,בסדרת קרבות לא קלים השתלט מחדש על קראקס, והקים בשנית את רפוליקת ונצואלה השנייה…אך שוב לא לאורך זמן..שוב התקוממות ושוב הימלטות הפעם לגרנדה החדשה (פנמה) ,שם החל לארגן מרידה כנגד ספרד לעצמאות בהצלחה זמנית ושוב חזרו הספרדים וידידנו נמלט ..הפעם לג'מייקה.

את הזמן הבא העביר בוליבר בארגון מחדש של כוחות המתנגדים לכיבוש ,הוא גייס אזרחים ,מליציות שונות של שכירי חרב, והרפתקנים חובבי לחימה וניסה לארגנם לגוף לוחם.

ביוני 1824 לאחר שנים רבות של לחימה ,נצחונות ולא מעט הפסדים ניצח בוליבר וצבאו בקרב קובובו את צבא ספרד שנאלץ לוותר על שליטתו  ולסגת ולהכיר בעצמאותן של קולומביה וונצואלה.

זמן קצר לאחר מכן נבחר בוליבר לנשיא קולומביה ,ובוגוטה נבחרה לעיר הבירה . אך ידידנו המשיך את מלחמתו לגירוש ספרד לגמרי משטחי אמריקה ,וביחד עם חוזה סן מרטין הוביל לנצחונות באקוודור ובהמשך גם  בפרו .ב1825 הקים בפרו העליונה מדינה חדשה שנקראה על שמו…בוליביה. לאור מלחמותיו העיקשות ואומץ ליבו הוא הוכר כגיבור במרבית מדינות אמריקה הלטינית וזכה לכינויים כדוגמאת "נפוליאון של דרום אמריקה", ,משחרר דרום אמריקה "  וכדומה.

חלומו של בוליבר לאיחוד מדינות דרום אמריקה לא צלח , שנים אחדות לאחר גירוש השלטון הספרדי ,החלו להישמע קולות לבדלנות לאומית..כל מדינה רצתה שלטון ועצמאות וכך חזונו לדרום אמריקה מאוחדת החל להתפורר זמן לא רב לאחר שנוסד.

הוא נפטר זמן קצר אחרי שהתפטר מנשיאותו בשנת 1830..ושנים מאוחר יותר הוכרז גיבור לאומי בכל מדינות אמריקה הלטינית.

ובוליבר מוליך אותנו במוסיקה אל ענק אחר שלו נקדיש בעתיד פינה בפני עצמה , אך רק נציין כמ נק' מחייו…היוצר ,השחקן ,הכותב והמגיש הענק..יוסי בנאי.

תוצאת תמונה עבור יוסי בנאי

יוסי בנאי נולד בשכונת מחנה יהודה בירושלים ב-5 בנובמבר 1932 למשפחה ענייה ומרובת ילדים. ב-1951 שרת במחזור הראשון של להקת הנח"ל. אחר כך למד שלוש שנים משחק אצל פאני לוביץ' והתקבל לתיאטרון "הבימה". בשנות החמישים נסע לצרפת והתרשם מהשאנסונים של בראסנס, ז'אק ברל ואדית פיאף. עם חזרתו ארצה החל במשחק בתיאטרון ובהופעות בידור.

יוסי  נודע גם כזמר בעל קול עמוק וסגנון הגשה ייחודי, ובייחוד מוכרת אהבתו לשאנסונים צרפתיים.יוסי נודע גם כקריין. הוא קרא טקסטים באירועים ותוכניות רבות. בין היתר שימש כקריין בתסכיתי רדיו ובסדרת הטלוויזיה התיעודית על תולדות הציונות "עמוד האש"

אף על פי שעזב את ירושלים לאחר הצבא, הייתה העיר מושא געגועיו, הוא הרבה לבקר בה והיה מזוהה עמה. בנאי כתב את השיר הידוע ביותר שלו "אני וסימון ומואיז הקטן" על סמך חוויות ילדותו בירושלים עליו ועל שני חבריו, האחים סימון ומואיז יאיר, שביחד העלו הצגות בפארק, רדפו על גגות אחרי יונים ונשבעו אמונים לכל הילדות, כמילות השיר. על בסיס דמותו של אברהם סוראמלו, דמות ססגונית מירושלים, הוא כתב וביצע את תוכנית הבידור "שובו של הסוראמלו" והוציא ספר מסיפוריו העממיים.

 

ב-1998 זכה בפרס ישראל על פועלו בתחום התיאטרון. בן השאר העלה מספר ערבי יחיד של שירים וסיפורים: "פרצוף של צועני" – ערב שירי ברסאנס. "שובו של הסוראמללו". "אני וסימון ומואיז הקטן". "מיומנו של ישראלי שפוי". כמו כן השתתף כשחקן בסרטים רבים, שיחק במופעי בידור רבים, וכתב שירים ומערכונים עבור אמנים רבים כגון הגששים ,רבקה מיכאלי,שיתף פעולה עם נעמי שמר (מדינה אחת פעמיים ים..) ,ועוד.

תוצאת תמונה עבור יוסי בנאי

בסה'כ השתתף יוסי בהוצאת 32 !!!! אלבומים , השתתף ב-16 תוכניות בידור , הוציא 8 ספרים ונטל חלק ב-9 סרטים….איש ענק…עוד נעלה את פועלו על נס בעתיד.

בנאי נפטר ב-11 במאי 2006 בגיל 74 ממחלת הסרטן, ונקבר למחרת בבית הקברות של גבעת השלושה.

ואיך הדברים מתחברים ??

מחר בערב כשהשמש תחל לשקוע ,ירד השקט על היישוב ,המוני ישראל יציינו את השנה החדשה מי בתפילה ומי בסעודה ,מי במפגש חברים ומי בסתם ערב שקט ונעים. וללא מעטים מאיתנו ערב ראש השנה וההכנות אליו מעלים לא מעט זכרונות ילדות נוגים .

ומחרתיים 10/9 יום שני של ראש השנה אצלנו,אבל רחוק במערב  יציינו בלימה בירת פרו 95 שנה למינויו של סימון בוליבר לנשיאה הראשון פרו העצמאית.

ומי מחבר באותו שיר את זכרונות הילדות המתוקים את מחנה יהודה  ואת סימון …??? נכון יוסי בנאי הגדול ..שהרי היינו ילדים וזה היה מזמן  , אני וסימון ( אולי בוליבר ) ומואיז הקטן.

שנה נהדרת לכולם בריאות ושלווה ..וברגישות עם הדבש.

 ולפעמים כשאני כך לבדי
אני חוזר לסמטאות ילדותי
אל נעורי שנעלמו עם השנים
לחברים שלי ההם הישנים
אני חוזר אל הצבעים והקולות
אל העיניים התמימות והגדולות
אני חוזר אל השכונה אל עץ התות
אל עפיפון אדום אדום קשור לחוט
היינו ילדים וזה היה מזמן
אני וסימון ומואיז הקטן 

בנעלי שבת עם כובע של בארט
ובעברית יפה עם עין ועם חית
דהרנו על ענן עשוי מכריות
ובאקדח פקקים הטבענו אוניות
הייתי טרזן , וסימון ארול פלין
ומואיז הקטן קפץ כמו גונגה דין
ובלילות החורף הקרים מאוד
היינו מתכסים בכל החלומות
היינו ילדים וזה היה מזמן
אני וסימון ומואיז הקטן