לאחר כמעט שעה של נסיעה מונוטונית איטית ,בחום המעיק של חודש אוגוסט ,אימץ נהג האוטובוס את שרירי ידיו וסובב את ההגה לצד שמאל . האוטובוס על שלל ריחותיו ואגלי הזיעה הרבים שניגרו ממצחיהם של הנוסעים ,פנו שמאלה ,מרחוב הרכבת אל רחוב סלומון בואכה נווה שאנן , וכמו בסרטי מדע בדיוני נפרשו בפניו מראות ,רעשים קולות וריחות מעולמות אחרים .כמו כל חייל ,לבישת המדים בבוקר יום א הפילה עליו עייפות ,אשר כמו במטה קסם נמוגה עת נכנס האוטובוס,למתחם הסובות הענק. חיי המושב השקטים עד כדי שעמום התחלפו באחת עם צלילי קסטות מזרחיות , ריחות פלאפל , קריאות הבסטיונרים , ותמונות העירום מעל אולם הקולנוע המפורסם. ועל כולם כמו תבלין מיוחד מארצות רחוקות נמסך ריח אדי הדלק והפיח של שלל האוטובוסים …"תחנה מרכזית " ,הכריז הנהג כמו רצה כבר לסיים את משמרתו ולשוב אל ביתו . הוא הביט מבעד לחלון נפעם כל פעם מחדש ממרק הדגים האנושי שנע בקצב קייץ תל אביבי בינות לסובות האוטובוסים. הוא אסף את התיק הירוק ,הניח את רצועת הנשק מעבר לכתפו ונפלט החוצה , "צעד קטן לי , מרחק עצום מהמושב ".
חיילצ'יק פנה אליו בחור צעיר עם זקן , תפילין כבר הנחת היום ? , הוא חייך במבוכה וסימן שהוא חייב להגיע לתחנה לחיפה ." ישמור עליך אלוהים ,פופאי" , תודה הוא ענה ..ובדרך לסובה של הקו לחיפה הספיק עוד לקנות " מקבורגר" …זה היה חדש עבורו .. מן לחמניה עגולה עם קציצה ,ולחיילים אפילו כוס מיץ פטל חינם . .הוא הספיק לשמוע את זוהר ארגוב שר על נכון להיום , וחיים משה ששר על לינדה בטרם טיפס לאוטובוס הנוסע לחיפה …הרחק הרחק ממרק הדגים המהביל דוחה/מושך/מסקרן הזה….בעוד כמה דק' יתחלף הנוף במראה הים וכביש החוף…
במקום הכי נמוך בתל אביב
אסור לך להפנות את הגב
השקט מאיים להתלקח
מישהו יפסיד עצמו בקרב.
בחמש נגמר הלילה
בחוץ ודאי השמש כבר עולה
ואני איתך הלילה
כי נגמרו לי השמיים
ושכחתי איך להתחיל מהתחלה
ומעבר לזה כל הזמן אוהבת אותך.(אסתר שמיר-1981)
שמש אביבית של חודש מרץ ,אירופה מפשירה מגל הקור שפקד אותה וכעת מכה בחוף המזרחי של ארה'ב ,ופינתנו לעומתם לוקחת בנדנה , מנגב זיעה ,וכוס מיץ פטל עולה על קו 411 ונוסעת אל העיר הגדולה …אל תל אביב …לתוככי התחנה המרכזית.
חידון קטן לפתיחה ?…מי מכיר את פירוש המושג "תמח'ת " ??…נכון למי שענה..התחנה המרכזית החדשה של תל אביב …זקני צפת ודאי יודעים במה מדובר וצעירי העדה ודאי מדמיינים מבנה זכוכית גבוה , עם אורת לד בשלל צבעים , מוסיקת מעליות וכרוז דיגיטלי שמודיע על שכיחת תיקים בטרמינל 3….אז זה לא כך..המציאות קצת שונה.
אבן הפינה של התחנה המרכזית החדשה הונחה למעשה כבר לפני 51 שנה ב-1967, והקמת השלד הושלמה צ'יק צא'ק תוך ….רק 9 שנים ב-1976. אולם בשנה זו הוקפאה הבנייה מסיבות כלכליות , עד שהקבלן מרדכי יונה (מבעלי חפציבה , שמחזיק עד היום 53% מהבעלות על התחנה) רכש את המבנה ,המשיך את הבניה , והביא לפתיחתו בשנת-1993. התחנה יושבת על מגרש בשטח 44 אלף מ"ר, והיא כוללת 230 אלף מ"ר שטח בנוי בשבעה מפלסים – מה שמזכה אותה בתואר תחנת האוטובוסים המרכזית הגדולה בעולם….מי אמר שאנחנו לא מנצחים אף פעם ?
רעיון בנייתה של תחנה מרכזית חדשה וגדולה הועלה לראשונה על ידי אריה פילץ ב-1963. בתכנון התחנה עסק האדריכל רם כרמי יחד עם האדריכלים צבי קומט ויעל רוטשילד. הבנייה החלה ב-14 בדצמבר 1967, ומומנה ממכירתן של שבע מאות וחמישים חנויות בתחנה העתידה לקום לציבור הרחב, שקיווה למסחר פורח, בדומה לזה שהיה בתחנה המרכזית שפעלה באותה עת (וקרויה כיום התחנה המרכזית הישנה).
כמו שצייננו קודם ,הבנייה חודשה רק ב-1983, עם רכישת הפרויקט על ידי הקבלן מרדכי יונה (באמצעות חברת חפציבה שבשליטתו) בשותפות עם הקואופרטיבים אגד ודן. יונה המשיך בבניית התחנה, וכעבור עשור נוסף ב-17 לאוגוסט שנת 93 ,כ-26 שנה לאחר תחילת בנייתה ,נפתחה התחנה לקהל הרחב עם המון שמחה ותקווה . המבנה נועד להיות גם מרכז קניות ענק, מעבר לתפקודו התחבורתי. מספר שנים לאחר פתיחת התחנה נעשה ניסיון למתג את מרכז הקניות שלה תחת השם "קניון תל אביב", ונעשו ניסיונות שונים לשפר את חזות המבנה ולהפכו למסביר פנים יותר למבקרים, בעיקר על ידי שילוט הכוונה מסיבי. אולם הניסיונות לא הביאו לשינוי של ממש באופי המבנה המגושם וברמת השירותים שהוא מציע, והמיתוג החדש לא הביא לשיפור משמעותי.
במקור, נבנתה התחנה עם שישה מפלסים פתוחים לציבור – קומות 1–6. והקומה השביעית שימשה בתור קומת הגג של התחנה וחניון לאוטובוסים, ולכן לא הייתה פתוחה לציבור. אולם לאחר שהתברר שבקומות 1 ו-2 שורר זיהום אוויר כבד מאוד בשל חוסר באוורור, ב-2 ביוני 2002 נפתחה קומה 7 לציבור בתור אולם נוסעים. ומאז 2004 אין גישה לקומות 1-2 שננטשו והפכו למפלסי רפאים. אך בזה לא תמה בעיות התחנה…הן רק התחילו.
הקומות הנטושות הפכו עד מהרה למקום מקלט ,לחסרי בית ,זנות וסמים . וזה גרם לרבים מתוך המעטים שנהגו לפקוד את התחנה ,להדיר את רגליהם משם. וכך מבנה גרנדיוזי הפך במהרה לפיל לבן .
התחנה כוללת מערכת סבוכה למדי של גשרים, כבישים ומחלפים שנועדו לסייע לאוטובוסים להגיע מגובה כביש הכניסה אל הקומות השונות. מערכות כבישים אלו כמו גם עצם בניית התחנה, גרמו נזק סביבתי גדול לתושבים הגרים סביב התחנה, נזק שנמדד במיליוני שקלים, ללא חישוב הנזק החברתי הכרוך בו. מחאת התושבים החלה עם בניית הגשר שהוביל את האוטובוסים אל הקומה השישית של המבנה בצמוד לבתיהם ( מרחק הושט ידך וגע בם). התושבים התאגדו ופנו בתלונה אל היועץ המשפטי לממשלה בזמנו , אהרון ברק, שקבע כי יש לפצות את התושבים. ברק הטיל על הגורמים השונים שבנו את התחנה להחליט ביניהם על מי ייפול עול הפיצויים. בינתיים נפסקה בניית התחנה ונרגעו הרוחות. כאשר חודשה בניית התחנה הובטח לתושבים שבעייתם תיפתר, אלא שהדבר לא קרה בפועל. ב-1995 שנתיים לאחר פתיחתה הוגשה תביעת נזיקין על ידי כמה תושבים על ירידת ערך דירותיהם, כמו גם על המטרדים הרבים שהביאה עימה התחנה. התביעה הסתבכה והגיעה עד לבית המשפט העליון, עד שלבסוף הושגה הכרעה. כעת הוחזר התיק לבית המשפט העליון לשם סיכומו.
גורמים במשטרה אישרו בעבר כי "מאז הקמתה, התחנה המרכזית הלכה והידרדרה. כך גם כל השכונה מסביבה. כמו כן הוסיפו כי " אנו עדים להתקהלויות רבות של נוער במצוקה,שמגיע לתחנה המרכזית החדשה מכל רחבי הארץ. אלה נערים ונערות שנפלטו מבתיהם, חלקם בפנימיות וחלקם כבר נפלטו מכל מסגרת אחרת. הם מגיעים לתחנה המרכזית החדשה ומשם הדרך לסמים ולרחוב היא קצרה". לדברי אותם גורמים, כמות השוטרים שמופקדת על אזור התחנה המרכזית הינה מעל לתקן. ישנו רובע שלם במשטרת מחוז תל אביב שאמון רק על אזור התחנה המרכזית.
עם הזמן ותלונות התושבים נעשו מאמצים כאלו ואחרים על מנת לשפר את המצב , וב2010 אמר מנהל התחנה באותם ימים חיים אביגל כי אכן מדובר במתחם מורכב מאוד. "אין כזה מקום בארץ, עוברים בתחנה כמאה אלף בני אדם מדי יום, לצד 750 בתי עסק ". והוסיף " רישתנו את התחנה ב-80 מצלמות הפרוסות ברחבי המתחם – מצלמות המשדרות למוקד ביטחון שמתצפת על המתרחש בכל רגע נתון. זאת בנוסף ל-300 מאבטחים הפועלים במתחם. הורדנו את מפלס האלימות, הפרצות והפריצות בתחנה המרכזית בצורה דרסטית".
אדריכלים ומומחי בניה שונים שבחנו את הפרויקט ,העלו מספר בעיות עיקריות שהביאו לכשלון הפרויקט הענק : ריחוק ופיזור הרציפים על פני מספר מפלסים דבר שמאריך את זמן המעבר בין קוי אוטובוס , ריחוק התחנה מקוי הרכבת ,יעילות קוי נסיעה אלטרנטיבית גבוהה יותר (מוניות שירות ,קוי אוטובוס ממסופים אחרים) , שילוט בעייתי והיתמצאות לא נוחה ברחבי התחנה , משך הזמן הארוך בין התחלת הבניה ועד להשמשת התחנה יצר אלטרנטיבות לנוסעים ,ולכשנפתחה התחנה כבר ירדה הרלוונטיות שלה , ועוד כהנה וכהנה סיבות.
למרות מאמצי ניהול שונים ורעיונות כאלו ואחרים גם כיום ,התחנה אינה מקום סימפטי לשהות בו אחר רדת החשיכה ,ובשנים האחרונות מנסה עיריית תל אביב למרות בעיית הבעלויות המורכבת של התחנה ,להביא להריסתה ובניית שתי מסופי נוסעים נפרדים במקומה ,ולהפוך את השטח למגורים ופארק עירוני.
"התחנה החדשה" והרצון למחוק את טעויות העבר מוליך אותנו באופן טבעי אל להקה ישראלית, שמשלבת השפעות ים תיכוניות ומוזיקת רוק , להקה שהוקמה ע'י בחור חביב תושב שדרות וחבר מהקיבוץ השכן ….להקת Tea packs
בשנת 1988 נפגש קובי אוז , מוזיקאי מתחיל ומאוד מוכשר משדרות , עם גל פרמן נגן גיטרה חובב מקיבוץ אור הנר הסמוך. השניים צירפו אליהם ללהקה מספר חברים מקיבוצים מאזור שדרות, ושינו את הרכבם תדירות, בעיקר עקב גיוס של חברים בלהקה לצה"ל. שם הלהקה המקורי היה "ההוצאה לפועל", לאחר שהלהקה עברה מהדרום לתל אביב שונה שמה ל"טיפקס". השם נבחר מכיוון שרצו חברי הלהקה "למחוק" את הגבולות בין האנשים בישראל. הלהקה שינתה את שמה באנגלית ל"Tea Packs" (שקיות תה) ב-1995 כדי להבדיל בין המוצר ללהקה.
שנת 1992 הוציאה הלהקה אלבום ראשון בחברת "הד ארצי", בשם "שביל קליפות הגרעינים". האלבום כלל מוזיקה מעורבת: פופ עם השפעות של רוק ומוזיקה מזרחית. מילות השירים עסקו במחאה לצד שירים פשוטים יותר. האלבום זכה להצלחה מזערית עם צאתו, והתפרסם מתוכו שיר אחד בלבד, "הרבי ג'ו כפרה", שכתב אוז יחד עם רכט , שיר נהדר עם הומור המדבר על כל תעשיית הקמעות/ברכות שכל כך רווחת בדרום .
בתחילת 1993 הקליטה הלהקה את אלבומה השני, "האחרון בעשירון התחתון".השיר המפורסם ביותר באלבום היה לאחד מלהיטיה הגדולים של הלהקה: "בתוך נייר עיתון", שכתב אוז על פי לחן מרוקאי עממי. אוז כתב והלחין את יתר השירים באלבום, ביניהם "זמנים קטנים" ו"עננה". האלבום זכה לפרסום רב יותר מקודמו, ואף להצלחה מסחרית.
הלהקה המשיכה להוציא אלבומים- 5 במספר , ולהופיע בהצלחה ברחבי הארץ ואפילו באירויזיון עד פירוקה בשנת 2009 , ופרישת קובי אוז לקריירת סולו , אולם היא שבה והתאחדה בשנת 2013 ומופיעה עד לימים אלו בהצלחה רבה.
אחד הדברים האהובים בטיפקס זה שאם יש להם אמירות חברתיות או מחאה מסוימת, זה תמיד נעשה בעדינות, בהומור, לא משהו בוטה מידי. כמו 'אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון' בתחילת הדרך, שזה שיר בלחן מרוקאי טוניסאי עממי שאומר דברים קשים אך בצורה נעימה, ולא בוטה. או 'התחנה הישנה' שמבחינת המוסיקה שלו נשמע שיר געוגועים כזה, סשה ארגוב. כך שהאמירות שלהם מאוד קלות לעיכול.
אגב יש לא מעט שרואים באוז מעין גירסא עדכנית לסנדרסון , השילוב של יכולת הלחנה נהדרת ,כתיבה שנונה , ושילוב לא מעט הומור בשירים מזכירים בהחלט את סנדרסון . ובפרט העובדה שקובי גם כותב ספרים ( מצחיקים ומומלצים – "משה חוואטו והעורב "," עבריין צעצוע" ) .
ואיך מתחברים הדברים ? השבוע בראיון שנערך עימו בערוץ הראשון סיפר קובי אוז , על כתיבת השיר "התחנה הישנה" ובו סיפר על חווית הירידה בתחנה המרכזית הישנה , זו שהוחלפה ע'י נשוא פינתנו. תיאוריו את התחנה המרכזית הישנה השיבו אותי שנים רבות לאחור , ומילות השיר המתארות את חווית המעבר בתחנה המהבילה של קייץ תל אביבי של שנות ה60-90 ,על שלל צבעיה ,ריחותיה בעיותיה ומאידך הדברים החמים שבה, מזכרירים לרבים מאיתנו את תקופת השירות הצבאי ,או הילדות בה הייתה התחנה מעין מנהרת זמן המעבירה אותנו ממקום אחד למשנהו ,ובדיוק השבוע סיים הבכור טירונות וחשבתי שזה מדהים שהדור הנוכחי לא מכיר כלל את החוויה של לרדת בתחנה הישנה…זו שהוחלפה ע'י החדשה…שתוחלף בקרוב באחרת….כמו התחנות כך גם אצלנו ..חילופי דורות… וכמו שאמרה מזי כהן בשירו של קובי ערן :" הוא חוזר אל הדרך. ואת תחנה בזמן." לחובבי הנוסטלגיה שימו אוזניות ,ותקשיבו למילים ,ולסרטון הנהדר לשיר שערכו יחד קובי עוז ….ועימנואל הלפרין הגדול…
שבת נעימה לכולם
הירידה הזו לרחוב החם
היתה בשבילי נתיב לעולם
של שיכור מוכר מלבי קר
עם בוטנים וסירופ אדום של סוכר
חגורה בעשר וקלטת מתנה
מיץ ענבים ועיתון להמתנה
קולנוע שמקרין סרטים של זימה
וכובע של פרסי עם רקמה
הייתי יורד בתחנה הישנה
והיא הייתה לי מדינה אחרת
מדינה של מציאות בהמתנה
כשגשם יורד וכשהשמש בוערת
פתאום אני שייך ולפעמים אני אחר
בתוך עולם צפוף וממהר
בשדרות הנעליים הזולות
בדוכני פלאפל עם כל התוספות
שירותים ציבוריים שריחם למרחוק
נהגי מוניות שלא למדו לשתוק
שיכור ועיוור מסתכלים על העולם
אברכים מרוויחים מצוות חינם
במחשבה שניה 