תגית: המנצח לוקח הכל

ונפתח בסיפור קטן , בימים ההם בזמן הזה והשנה היא  1980 , וילך נער אחד מבני ישראל וישב לעת ערב קייצי של חודש יולי, אל מול מסך הטלויזיה. ובמסך יסיח השדרן אודות להקת זהובי השיער והאדמונית ,ויסביר השדרן על הצלחת הלהקה מאז ימי האירוויזיון ,ועל תקליטם החדש שיצא ,השביעי במספר כך אמר, ומתוכו סח  על השיר הראשון שיצא להשמעה ,ואז גם יוקרן סירטון ,וירא הילד בסירטון  אישה זהובת שיער ועצב על פניה,ותשיר האישה שיר  עצוב ,ותהיינה המילים לא ברורות לו ,ויראה את הבעות פניה וניכר  בם שצערה גדול הוא. ויטב הלחן  והשיר המתנגן בעיני הנער ויערבו לאוזנו . ובימים הבאים יחפש  ויתור ללא ליאות את מילותיו של  השיר . ויהי ערב ויהי בוקר ועוד ערב ועוד בוקר , וימצא הנער לאחר מספר ימים בהם שוטט במגזיני "להיטון עולם הקולנוע" ,ובמחברות אנגלית של אחיו ואחותו וימצא אותן ותיטבנה המילים בעיניו .וירא כי טוב.  וישב לו ימים רבים וילמד אותן בע'פ לעיתים בלי להבין  את משמעותן…אך השיר היה כה עצוב שמילותיו נחרתו בזכרונו עד לימים אלו ,ובזמן הזה גם ארבעים שנה אחרי,כשיסע עם בנו ברכב ימלמל לעצמו את המילים ,ובדימיונו יראה את פניה העצובות של זהובת השיער ……אגב שמו המקורי של השיר שנכתב ע'י בני וביורן בשנת 1980 היה……"סיפור חיי"……

שבת שניה של החודש הראשון של השנה ה2018 מאז נולד יהושוע הנגר ,השמש שבה לביקור חורפי ופינתנו מעלה על נס ,את מי שנותר בצל וכמעט שלא טעם מטעמה של התהילה .

השבוע (8/1/1823) לפני 135 שנה נולד בן שביעי למשפחת וולאס הפשוטה באסק שבאנגליה , אבי המשפחה ספרן עני אך מכובד   ואימו החליטו לקרוא לו  אלפרד .

למשפחה היו מעט נכסים שהניבו  הכנסה צנועה, אך העסקים לא עלו יפה והמשפחה נקלעה לקשיים כלכליים. כשהיה אלפרד בן 14, לא יכלו עוד הוריו לממן את לימודיו והוא נשלח לגור עם אחד מאחיו בלונדון.הוא החל לעבוד במדידת-קרקעות עם אח אחר, ואז כמורה לשרטוט מפות.

את זמנו הפנוי בילה וולאס בספריות, קורא את הפרסומים החדשים ביותר במדע, או באיסוף חרקים – תחביב שפיתח בימים שבילה באוויר הפתוח כמודד קרקעות. הוא יצר קשר עם חוקר חרקים בשם הארי בייטס (Bates), שהדריך אותו בתחום זה.

בין הספרים שקרא ידידנו ראסל , הוא פגש את  "מסעה של הביגל" שכתב  החוקר  צ'ארלס דרווין  בו תיאר את חמש שנות הפלגתו מסביב לעולם, מסע שנערך כאשר וולאס היה עדיין תלמיד בית ספר. וולאס רצה לצאת  גם הוא בעקבות אותם חוקרים, לגלות מקומות חדשים ולאסוף חרקים ביערות גשם טרופיים. וכך ב-1848, בהיותו בן 25 בלבד, הוא הגשים את חלומו ויצא עם מדריכו בייטס לברזיל.

רצון זה נחמד ותחביב זה יופי אך צריך גם מימון למין מסע שכזה ולכן בשלב זה, איסוף של חרקים וחיות אחרות כבר לא היה רק תחביב בלבד , אלא בסיס למחקר וגם מקור פרנסה. וולאס ובייטס התכוונו להקים אוספים פרטיים ולמכור חלק מהפרטים למוזיאונים או אספנים אחרים בבריטניה, וכך לממן את המסע. וולאס קיווה גם שהדגימות שיאסוף יעזרו לו לבחון את התיאוריה החדשה שהחלה לצבור תומכים בעולם המדע, לפיה מינים אינם קבועים, אלא משתנים ונוצרים זה מזה.…ריח של אבולוציה נישא באויר.

במשך ארבע שנות מסע טרח ועמל ידידנו על איסוף אלפי מינים של חרקים ובע'ח ,רישומם ומעקב אחר אורח חייהם , ודימיון מבני גופן . הוא וידידו תיעדו הכל על אלפי מסמכים ורישומים ,וראסל אף חיבר שלושה מאמרים בנושא ששלח לפירסום באנגליה. עם תום ארבע שנים עלה ידידנו על הספינה בדרכו חזרה לברטניה ועימו חומרי המחקר שלו מהשנתיים האחרונות , לרוע המזל, פרצה שריפה באנייה בלב ים. וולאס והצוות נמלטו בסירת הצלה, ולאחר עשרה ימים אספה אותם ספינה שעברה במקום השיבה אותם ללונדון. אך המטען כולו עלה באש ושקע במצולות: כל מה שוולאס הצליח להציל מהשנתיים האחרונות של מסעו היו כמה דפים של רשימות.

ראסל ידידנו איש נחוש ולא נשבר, וכך שנתיים לאחר מכן ייצא שוב למסע מחקר הפעם לארכיפלג המלאיי , לא לפני שהספיק לפרסם בברטניה שישה מאמרים ושני ספרים.

מסעו הפעם ארך שמונה שנים בהן ליקט למעלה מ-120 אלף מינים שונים של בע'ח ( 80 אלף חיפשיות) ,כאשר כל הזמן העסיקה אותו השאלה כיצד נוצרו זנים אלו ? , ואיך התאימו עצמם לשינוי שחל בסביבת המחייה שלהם ??, כאמור, הרעיונות האבולוציוניים כבר היו באוויר בתקופה זו. דרווין עדיין לא פרסם דבר מהתיאוריה שלו, אך חוקרים אחרים, כמו למשל הצרפתי ז'אן בטיסט למארק (Lamarck), הציעו דרכים שונות שבהן מינים עשויים להתפתח זה מזה.

בשנת 1858 חשב ראסל שאולי יש לו רעיון לפתרון השאלה :"חשבתי לשאול את השאלה, למה חלק [מהיצורים החיים] מתים וחלק שורדים? והתשובה הייתה ברורה, אלו שמתאימים טוב יותר שורדים… ובהתחשב בשונות העצומה בין פרט לפרט, שהכרתי מניסיוני כאספן, אפשר לראות שכל שינוי שדרוש בשביל התאמה של מין לתנאים משתנים עשוי להופיע… בדרך זו כל חלק בבעל החיים ישתנה בדיוק לפי דרישות הסביבה, ואלו שלא ישתנו ימותו". ,כך הוא כתב באוטוביוגרפיה שלו.

את הרעיון שלא בע'ח משתנה לפי הסביבה , אלה הסביבה משתנה ובע'ח גם כן משתנים , ובע'ח שמותאם לסביבה ישרוד והאחרים יכחדו ..את הרעיון הזה שלימים יקרא " הברירה הטיבעית" שלח ראסל לחוקר צ'ארלס דרווין שכבר עבד שנים רבות על הנושא.

אין פלא שהמכתב הפך את עולמו של החוקר הוותיק דארווין , והניע אותו לפרסם בפעם הראשונה את רעיונותיו, עם המאמר של וולאס. ושנה לאחר מכן  הוציא דארוין לאור את ספרו, "על מוצא המינים בדרך הברירה הטבעית או שימור גזעים מועדפים במאבק החיים", בו פרש את התיאוריה בפירוט רב הרבה יותר.

הספר הפך עולמות בכל רחבי העולם .הקהילה המדעית והדתית היו כמרקחה , ודארווין היה שיחת היום בכל פינה ופינה.

אך לא בכל תאמו מחקריהם של וואלס ודארווין ,יש להניח כי את גישתו של וואלס חיבבו אנשי הדת יותר משל דארווין.

וולאס ודרווין הגיעו שניהם לאותן מסקנות לגבי מנגנון הברירה הטבעית, אך בנושאים אחרים התגלעו ביניהם חילוקי דעות קשים. וולאס הספיריטואליסט והאמין בהישארות הנשמה לאחר המוות, וסירב לקבל את אחת המסקנות המהפכניות ביותר שעלו מהתיאוריה המשותפת שלו ושל דרווין: שהאדם, על כל הישגיו ויכולותיו, הוא בעל חיים שהתפתח בצורה טבעית כמו כל מין אחר.

הברירה הטבעית, טען וולאס, לא יכולה להסביר את היצר האמנותי של האדם, את המוזיקליות, את הגאונות של גדולי המתמטיקאים, את המוסר והפילוסופיה. הוא האמין שכוח הנובע מ"העולם הבלתי נראה של הרוח" התערב באבולוציה ליצירת המודעות והיכולות המנטליות הגבוהות של האדם. דרווין חלק עליו נחרצות.

אך עם הזמן כמעט ונשתכח וואלס וכל הקרדיט ניתן לדארווין…שזכה בכל התהילה..

וזה מוליך אותנו מוסקלית מעט יותר צפונה אל מולדת הוולבו , אל ביתה של בילבי הילדה עם הצמות ,ומקום הולדתו של נילס הולגרסן…אל שבדיה  ואל הלהקה המצליחה ביותר בכל הזמנים , הלהקה שעשירה יותר מבית המלוכה השוודי,,,להקת אבבא.

ABBA (ראשי תיבות שמות החברים-אניטה ,ביורן ,בני ,אנני)

מייסדי הלהקה היו הזמרים וכותבי השירים של הלהקה, ביורן אולבאוס ובני אנדרסון, שנפגשו במסיבה באביב 1966 והחליטו שעליהם "לאחד כוחות" וליצור מוזיקה ביחד. הרעיון לא התממש בהתחלה, משום שבני היה באותו הזמן קלידן בלהקה שוודית פופולרית בשם Hep stars. בהופעה במאלמה הכיר בני את הזמרת אנני-פריד לינגסטד. היא הייתה אז בת עשרים ונהגה להופיע עם זמרים שונים.ב-1969 נפגשו ביורן ואנייטה פלטסקוג בתוכנית בטלוויזיה השוודית והתאהבו. בתחילה הופיעו והקליטו רק ביורן ובני ביחד, בהמשך הצטרפו הבנות.הלהקה פעלה בשנים 71-82.

כוכבם זרח באמצעות תחרות הזמר הגדולה של אותה תקופה , האירוויזיון..בפברואר 1973 ניסתה הלהקה להגיע לתחרות האירוויזיון עם השיר Ring Ring. השיר לא הצליח להיכנס לתחרות, אך למרות זאת, הצליח בקרב הקהל השוודי כשהגיע למקום השלישי בקדם האירוויזיון (המלודיפסטיבלן). שנה אחר כך, באירוויזיון 1974, השתתפה הלהקה שוב עם השיר Waterloo, וזכתה בתחרות…ופה כבר החלה ההיסטריה.בשלב הזה החלה הלהקה שזכתה לחשיפה להוציא להיטים בקצב מסחרר ,  Mamma Mia (1976), Fernando (1976), Dancing Queen (1976), Knowing Me, Knowing You (1977), The Name Of The Game (1977), Take A Chance On Me (1978), The Winner Takes It All (1980), Super Trouper (1980).

אבבא נודעו גם בשל התלבושות הצבעוניות שלהם, שבאותו הזמן התאימו מאוד לתקופה (שנות ה-70). גם הקליפים שלהם התפרסמו מאוד, והיו לדוגמה ראשונה לז'אנר שכזה. רוב הקליפים בוימו בידי הבמאי המופלא  לאסה הלסטרום (שגם ביים את הסרט שלהם, ABBA – The Movie) ,ויותר מאוחר את הסרט הנהדר "שוקולד" (ג'ולייט בינוש וג'וני דאפ). חלק מהקליפים נחשבים לקלאסיקה. רוב הקליפים נאספו ב-"DVDs ABBA Gold" וב-The Definitive Collection.

הגרסה המקובלת היא שמשברים בזוגיות בקרב חברי הלהקה הם שהביאו לפירוק הלהקה בשנת 82 , אך הגירושים אינם הגורם היחיד שהביא לפירוקה. אנייטה וביורן התגרשו כבר ב-1980, אחרי תשע שנים של נישואים, שבמהלכן נולדו להם שני ילדים – לינדה וכריסטיאן. למרות הגירושים, הם המשיכו לעבוד יחד במסגרת הלהקה במשך שלוש שנים פוריות נוספות. בדיעבד היו אלה שנות השיא של הלהקה. הגירושין של פרידה ובני ב-1981 הפכו את האווירה בקרב חברי הלהקה לקשה וטעונה יותר. וכך בשנת 82 חדלה הלהקה להקליט ולהופיע , ונסיונות רבים ומאוד מפתים לאיחוד לא צלחו.

בנות הלההקה פנו לקריירות סולו .בשנת 1982 הוציאה פרידה את אלבום הסולו Something's Going On. היא אמנם הוציאה לאור מספר אלבומי סולו קודמים במקביל לעבודתה בלהקה, אך Something's Going On הופק על ידי פיל קולינס מג'נסיס והוקלט באנגלית, בעוד שאת אלבומי הסולו הקודמים שלה הפיק בעלה דאז וחבר הלהקה, בני אנדרסון, והם הופצו רק בשוודיה. אנייטה הוציאה ב-1983 אלבום סולו באנגלית בשם Wrap Your Arms Around Me בהפקת מיק צ'פמן, שהתפרסם עוד קודם לכן בין היתר כמפיק של להקת  בלונדי.

והבנים בלהקה לשעבר עברו בעיקר לכתיבת מחזות זמר..

להקת אבבא יצרה מוסיקה קלה ,משפחתית קליטה ומאוד פופולארית שזכתה לכינוי "מוסיקת אמצע הדרך" , חלק מהמבקרים סנטו בהם ללא רחם ,על כי אינם עמוקים דיים , ואינם עוסקים בסוגיות חברתיות .אולם הביקורות הלא מחמיאות לא תמיד היו הוגנות או מדויקות. הן התעלמו מרבדים עמוקים יותר ביצירה של אבבא ומחדשנותה. הטקסטים של חלק מהשירים הפחות ידועים של הלהקה כן דנים בסוגיות חברתיות שנויות במחלוקת או בעניינים פולטיים רגישים. כך למשל "היי היי הלן" (באנגלית: Hey Hey Helen) שמופיע כבי סייד (כינוי לצד השני של תקליט סינגל)של הסינגל מאמה מיה ונכלל באלבום "ABBA" עוסק בפמיניזם ובאמהוּת חד הורית. גם השיר "מה לגבי ליווינגסטון" (What About Livingstone) מתוך האלבום "Waterloo" מבטא תמיכה במסעות המאוישים לירח, סוגיה שהייתה אז שנויה במחלוקת עקב העלות הכספית האדירה של תוכנית אפולו. גם באלבומים מאוחרים יותר דנו שירי הלהקה בסוגיות רגישות כגון אימי השירות החשאי במדינות הגוש הקומוניסטי בתקופת המלחמה הקרה (השיר The Visitors), או החשש מפני מלחמה (בשיר Soldiers).וזה בלי להזכיר את החדשנות הטכנית בעריכת השירים בצורה דיגיטלית ..ושימוש בעושר רחב של צלילים בשיריהם דבר שהיה בתחילת דרכו באותה עת.

בסה'כ הוציאה הלהקה 8 אלבומי אולפן ו-10 אלבומי אוסף  ומכרה למעלה מ-300 מליון תקליטים ומוכרת עד היום .( היא שניה במכירות רק לביטלס).

אז איך הכל מתחבר ?

השנה מלאו 37 (ז'ל שנים) לצאת האלבום ששמע אותו נער ממלמל המילים ,ו-135 שנה להולדתו של אלפרד ראסל וולאס. ראסל ידידנו חקר טרח ,בדק והעמיק בנושא האבולוציה ,ומהי האבולוציה אם לא סיפור חיינו…אך רגע לפני פרסומו של ראסל  .. ,פרסם צארלס דארווין את ספרו ולקח את כל הקופה…והמנצח לוקח הכל או כפי שהיטיבה לבטא זאת סולנית להקת אבבא אנייטה פלסקוג  באותו שיר שמילמל הנער ביולי 80…." The Winner Takes It All"….או בשמו המקורי של השיר .."סיפור חיי"..

שבת נעימה וחמימה …שרק ננצח…ואם לא…אז שנלמד מההפסד…שבת שלום

I don't wanna talk 
About the things we've gone through 
Though it's hurting me 
Now it's history 
I've played all my cards 
And that's what you've done too 
Nothing more to say 
No more ace to play 

The winner takes it all 
The loser standing small 
Beside the victory 
That's her destiny 

I was in your arms 
Thinking I belonged there 
I figured it made sense 
Building me a fence 
Building me a home 
Thinking I'd be strong there 
But I was a fool 
Playing by the rules 

The gods may throw a dice 
Their minds as cold as ice 
And someone way down here 
Loses someone dear