חשוך היה הלילה. מרחוק נשמעו יללות התנים בצאתם אלי ליל ללקוט טרף לצאצאיהם. אויר קר של הרי ירושלים שטף את הואדיות התלולים של רכס חלילים ונחל אילן. את ריחות עצי האלון ואלת המסטיק כמו קישטו ריחות עשן תנורי החימום מהכפרים הסמוכים עין נקובה ואבו ג'וש. "הם לא מקפידים להשתמש בעצים יבשים" , חשב לעצמו . השימוש בעצי הסקה רטובים או טריים הפך את הכפר לבלילה סמיכה של עשן תנורים אותה נשאו רוחות הערב אל הוואדיות הסמוכים.
הוא הידק את שולי הצווארון על עורפו . היטיב את מנח כובע הגרב , ופיטם את מקטרתו בעלי טבק . עושה היה את דרכו במעלה התלול מקריית ענבים אל קצה הגבעה אל מה שלימים יקרה טלז סטון של ימינו.
בהתקרבו למחנה הבחין באורות המפקדה . הוא שמע משהו כמו " עצור סיסמא " , אך כדובר אנגלית ,לא הבין את פשר המילים,הוא ענה באנגלית כי הכל בסדר . והמשיך באותו כיוון …הוא עוד הספיק לשמוע את רעש ירי הכדורים , בטרם נפל ארצה ,וכתמי דמו נמהלו בשיחי "לשון הפר" ו"דם המכבים"….התנים כמו נפלה עליהם יראת כבוד…חדלו מילל…דממה צנחה על הרי יהודה וצל ענק הוטל על ההר.
שבת חורפית נוספת באה על מחוזותינו. הגשם עורם שלוליות בצידי הדרכים ובשבילי העפר. הכנרת על סף מרחק מטר בודד מהרום המרבי , וזקני צפת מנסים לזכור מתי זה קרה לאחרונה , אך לפני כן היכן שמו את המשקפיים . השבוע פינתנו מוקירה ומעלה על נס את פועלו של האלוף הראשון בצה'ל… מיקי סטון הלא הוא..דויד מרכוס.
מרכוס נולד בניו יורק ב-22 לפברואר 1901, כבנם החמישי של מרדכי ולאה מרכוס, מהגרים יהודים עניים מרומניה, שהגיעו לניו יורק מספר שנים קודם לכן. אביו היה בעל דוכן ירקות מצליח למדי, ועקב כך התבססה כלכלת המשפחה תוך מספר שנים. אולם בשנת 1910 נפטר אביו ומצבה הכלכלי של המשפחה התדרדר. עול הפרנסה נפל על מייק, האח הבכור בן ה־17. מייק היה דמות לחיקוי ולהערצה על ידי דויד הצעיר, שטרם מלאו לו 10. בעקבות כך, דבק הכינוי 'מיקי' בדויד, כינוי שלא עזב אותו כל חייו.
דויד קיבל חינוך יהודי וכללי. הוא הכיר את התלמוד ואת התנ"ך, ואף היה בקיא גם בכתבי שייקספיר ומשוררים בריטיים נוספים. בנעוריו, שחלפו בצל מלחמת העולם הראשונה, חלם להיות חייל ולוחם בצבא ארצות הברית. לאחר שסיים את התיכון בהצטיינות ב-1919, למד בסיטי קולג' של ניו יורק במשך שנה וחצי, ואז התקבל לאקדמיה הצבאית ווסט פוינט. ב־1924 סיים את מסלול הלימודים באקדמיה כחניך מצטיין.
לאחר לימודיו בווסט פוינט המשיך את שירותו בצבא האמריקני, והשתחרר בדרגת קפטן (סרן) בחיל הארטילריה בשנת 1926. בשנים 1927–1928 למד בכיתות ערב ב"בית הספר ברוקלין ללימודי משפטים", ובתוך כך נשא לאשה ב־27 ביולי 1927, את אמה חייסון, מורה צעירה מברוקלין.
הוא עבד כעורך דין בפרקליטות של ניו יורק, וכשנבחר פיורלו לה גוארדיה לראש העיר ב־1934, מונה מרכוס, שהיה אחד מתומכיו, לסגן נציב שרות בתי הסוהר בעיר. כשחלה הנציב זמן קצר לאחר מכן, מונה מרכוס כממלא מקומו. הוא נודע כסגן נציב קשוח כלפי העבריינים, אך מאידך נתן הזדמנות שנייה לפושעים שסבר כי ייתכן שיחזרו לדרך הישר. הוא ארגן פשיטה על בתי הכלא באי וולפייר, פשיטה שעליה נעשה, מאוחר יותר, סרט הקולנוע "האי של בלאקוול" (Blackwell's Island). ב־1936 מונה על ידי לה גוארדיה למשך שלושים יום לשופט עירוני, כדי לעזור להתמודד עם העומס בבתי המשפט בניו יורק. באפריל 1940 קודם מרכוס לתפקיד נציב שרות בתי הסוהר.
בשנת 1940 התגייס דוד מרכוס בהתנדבות לצבא ארצות הברית, כשראה שיש סבירות גבוהה שארצות הברית תגרר למלחמת העולם השנייה. בתחילה מילא תפקיד בפרקליטות הצבאית, ולאחר מכן, ב־1942, הפך למפקד בסיס לאימוני סיירים (Rangers) באיי הוואי. בצבא נדבק לשמו הכינוי סטון…. מיקי סטון.
כשנשלח ללונדון לפני הפלישה של בנות הברית לנורמנדי כדי לסייע להכנות להקמת מנהל אזרחי באירופה אחרי שחרורה מהכיבוש הנאצי, הצטרף, תוך חריגה מתפקידו, לפלישה עצמה ונלחם באופן פעיל בקרבות לשחרור אירופה. מזמן שהותו בלחימה באירופה נקשרו לשמו המון עלילות גבורה ,חלקם אמת ,חלקם מיתוסים.
דרך הגעתו של מרכוס לאירופה לא ברורה כלל. בחלק מהמקורות נטען שנחת מתוך כלי שיט כלשהו ואולי הגיע בדאון. ככל הנראה, צנח מתוך מטוס עם הכוחות הפולשים הראשונים. צניחה זו הייתה הצניחה הראשונה של מרכוס בחייו. מאוחר יותר הוחזר מרכוס לארצות הברית, ובסוף המלחמה ולאחריה מילא תפקידים נוספים בתחום הדיפלומטיה: הוא היה מזכ"ל הקבוצה האמריקנית במועצת הפיקוח של בעלות הברית בברלין, והשתתף בוועידות יאלטה, טהראן ופוטסדאם. במלחמה זו ראה את ניצולי השואה ועקוריה במחנות, בהם ביקר כמעט מיד לאחר שחרורם. הוא נדהם למראה הזוועה , ערימות היהודים המתים רזונם ועליבותם של הניצולים, ושיער שאילולא היו מהגרים הוריו לארצות הברית בזמן, היה גם הוא ביניהם. במכתב ששלח לאשתו ציין: "אלה הם המון העקורים הנעים ונדים, אבודים, ציבור אנוש שאיש לא רוצה בו, כנראה… אין להם ידידים. כל זה ממלא את ליבי יגון. האם יהיה אי פעם קץ לצער?"
ובארץ ישראל באותם שנים שלאחר המלחמה ,הבינו אנשי ההנהגה כי על מנת ליצור צבא מסודר ומאורגן ישנו צורך בלוחמים ומפקדים שנלחמו על מנת שיסייעו במיסודו של צה'ל .
לפיכך נשלח שלמה שמיר (מי שיהפוך לימים למפקד חיל הים השני) בדצמבר 1947 לארצות הברית על ידי דוד בן-גוריון, במטרה לגייס קצינים אמריקאים בכירים שיסייעו לארגון "ההגנה" להפוך ממיליציה עממית לצבא סדיר ומאורגן ולסייע במלחמה. כשהגיע שמיר לארצות הברית, קיבל המלצה לפנות למרכוס כבר סמכא בנושאי צבא, המכיר קציני צבא אמריקאים רבים. על אף שהגיע עם רשימת קצינים, איש מהם לא נאות לבוא לארץ. הם היו עייפים לאחר מלחמת העולם, ודחו את שמיר בתואנות שונות. היחיד שהסכים לבוא היה מרכוס ללא היסוס.
כשהגיע החל מיד בעבודה, סקר את המצב בשטח וחיבר חוברות בענייני צבא. הוא הופתע לראות שמפקדים רבים ב"הגנה" אינם בעלי ידע צבאי או השכלה צבאית מינימלית. רק מיעוטם שירת בבריגדה היהודית. חוברות אלו תורגמו לעברית, ושימשו את ההגנה ואת צה"ל בהמשך. לאחר מכן, החל מרכוס לסייר ברחבי הארץ, כדי לבדוק את מצב הכוחות וארגונם. ב־2 במרץ 1948 הגיש דו"ח מפורט לדוד בן-גוריון, ובו נכתבו מסקנותיו מסיוריו. בין השאר, נכתב בדו"ח כי "בפלמ"ח יש חומר אנושי מצוין, נועז, אבל רוב מפקדיהם יודעים רק לפעול בכיתה ובמחלקה".
עוד הוסיף מרכוס כי כדאי לייבא מאמריקה 23 קצינים, שיפקדו לפחות על גדודים. בנוסף, הציע לארגן קורס מזורז, בן ארבעה שבועות, למפקדי גדודים, ולהיות ראש המדריכים (שיהיו, לפי הצעתו, שלמה שמיר, חיים הרצוג, שלום עשת ואפרים בן ארצי). בן-גוריון ביקש לבצע את הצעתו השנייה של מרכוס, אך זה היה בלתי אפשרי בתנאי מלחמת העצמאות. על כן, יושמה בצורה חלקית: מרכוס עבר בין החטיבות בארץ ישראל והעביר חומר בכתב שהכין למפקדים. מספר ימים מאוחר יותר, ב-12 במרץ, כתב דוד בן-גוריון ביומנו, כי "יש למנות את מרכוס מינוי רשמי – של סגן הרמטכ"ל – לכשיהיה צבא מסודר", אך רעיון זה לא יצא אל הפועל.
ב־28 במאי, יום נפילת הרובע היהודי, מונה מרכוס למפקד חזית ירושלים. זרותו הייתה אחד הגורמים למינויו, שכן היה חסר שיקולים אישיים ואינטרסנטיים, והיה צורך במפקד כזה לחזית רגישה זו. הוא גם לא היה שייך לאחת הקבוצות בוויכוח הקבוע בצה"ל של אותם ימים, האם לנקוט בשיטות הצבא הבריטי או ברוח האלתור הפלמ"חניקית. לרגל מינויו זה הוענקה לו דרגת אלוף, והוא היה הראשון לקבלה בצה"ל .
מטהו של מרכוס שכן בכפר אבו גוש, כפר ערבי קטן שאנשיו דוגלים באזרחות נאמנה למדינת ישראל. בד' בסיוון ה'תש"ח, 11 ביוני 1948, הוא יצא מן המחנה בשעה 3:35 בלילה עטוף בסדין לבן, והודיע על כך לשומר. אולם, התחלפות השומרים התרחשה מוקדם מן הצפוי – במקום בשעה 4:00, הם התחלפו בשעה 3:40 לערך. העובדה שהיה זה שעות מספר בטרם תחילת ההפוגה הראשונה בקרבות, הניעה את מפקדי צה"ל להכריז על כוננות, שכן סביר היה שהערבים ינסו לתקוף ולהשיג הישגים לפני הפסקת האש. כשחזר מרכוס, שאל הזקיף מי שם. היה זה לילה ערפילי של תחילת החודש העברי, והירח כמעט ולא נראה. מרכוס ענה באנגלית, שפה שאותה לא הבין השומר, הוא המשיך להתקדם ודילג מעל גדר אבנים קטנה שהייתה במקום. השומר ירה ירייה אחת באוויר. כשהמשיך מרכוס ללכת, ירה בו השומר בחזה והרגו במקום.
מייד עם היוודע דבר מותו , משמר כבוד הופקד עליו, ומברק נשלח, בפקודת בן-גוריון, לטדי קולק ששהה בניו יורק באותה עת, שיבשר את החדשות לאמה מרכוס. גופתו של מרכוס הוטסה בחזרה לארצות הברית במטוס צבאי מיוחד ב־30 ביוני. הלוויתו נערכה בבית הקברות הצבאי בווסט פוינט ובה השתתפו, בחסות ההפוגה מהקרבות במלחמת העצמאות, משה דיין ויוסי הראל, מפקד האונייה אקסודוס. על מצבתו נכתב: "הקולונל דוד מרכוס – חייל לאנושות כולה". במקום מותו באבו גוש הוצבה אנדרטה, ועליה נכתב: "לזכר 31450, אלוף דוד (מיקי) מרכוס, שנפל במלחמת הקוממיות, ביום ד' בסיון תש"ח (11.6.48). היה נאמן לעמו היהודי ולארצו האמריקנית".
האנדרטה שהוקמה על גבעה חשופה מעל משטרת אבו גוש לא רחוק מהמקום שנהרג, נמצאת כיום בתוך היישוב החרדי קריית טלז-סטון.
על שמו קרויים רחובות במספר ערים בישראל, וכן היישוב הקהילתי משמר דוד. בנוסף, קרויה על שמו שכונת נוה דוד בתל אביב.
בשנת 1962 כתב טד ברקמן (Ted Berkman) ספר ביוגרפי על מרכוס בשם "האלוף", ועל סמך ספר זה צולם ב־1966 סרט קולנוע בשם "הטל צל ענק" (שמו באנגלית של הספר), שבו שיחק קירק דאגלס את דמותו של מרכוס.
ודויד מרכוס ( מיקי סטון ) לוקח אותנו במוסיקה ממש בקצרה אל שירו הנהדר של מוזיקאי, מלחין ויוצר אנגלי. שמו דומה אגב …לא מיקי אלה מייק.. …מייק אולדפילד .
מייק שנודע בסגנונו המשלב רוק מתקדם, מוזיקת ניו-אייג' ומוזיקה מינימליסטית , לא נהג לשיר ,הוא ניגן ,כתב מילים והלחין ..ואת שיריו בד'כ ביצעו אחרים…את שירו המפורסם ביותר משנת 1982 ביצעה זמרת סקוטית נהדרת בשם מגי ריילי …לשיר קראו " צל אור ירח"…MOONLIGHT SHADDOW...השיר זכה להצלחה פנומנלית…דווקא מחוץ לאנגליה בכל רחבי אירופה…יש פרשנים שמייחסים את מילות השיר לרצח ג'ון לנון…(אך יש לא מעט הבדלים בין מילות השיר לאירוע של רצח לנון (מס היריות , מצב הירח באותו לילה , שעת הרצח ועוד..) ).
בראיון שנערך עימו אמר מייק כי לא כתב זאת על רצח לנון , אך העובדה כי היה באר'הב באותו יום ב-1980 לא רחוק מזירת הרצח ללא ספק השפיע על השיר שכתב..וכל השאר… אגדות….TALLS
אז כיצד מתחברים הדברים ??
תאריך לידה ומוות לאור ירח.
היום ה-22 לחודש פברואר הוא יום הולדתו של דויד מרכוס אוהב ישראל והאלוף הראשון בצה'ל ,מי שייסד את תורת העבודה של צה'ל כצבא . והשבוע גם הלך לעולמו בגיל 104 שחקן קולנוע ענק .השחקן היהודי קירק דאגלס…מי ששיחק בסרט " הטל צל ענק" את דויד מרכוס….והשיר של מייק אולדפיל ??….ראשית השמות דומים ,מיקי ומייק…ושנית המילים בשיר המתארים את האיש שהלך אל מותו ללא כל כוונה לכך, ונורה בלילה ערפילי …מזכיר את מותו של מרכוס בליל חשוך לא רחוק מאיתנו על גבעת טלז סטון…( אולי עלילות סטון בתרגום לא מדוייק ??)
אז בפעם הבאה שתיסעו לירושלים , אחרי מחלף שורש הביטו שמאלה אל טלז סטון…וזכרו את דויד מרכוס , את ליל הירח ואת קירק דאגלס שהטילו צל ענק על מורשתינו. וגם את מגי ריילי ששרה כי תפגוש את אהובה בגן העדן…ממש כמו רעייתו של דויד אמה מרכוס ….ואולי כדברי השיר …See you in heaven one day
שבת נעימה לכולם ,היכנסו לפוך..מיזגו קפה חם ותקשיבו לשיר.
The last that ever she saw him
Carried away by a moonlight shadow
He passed on worried and warning
Carried away by a moonlight shadow
Lost in a riddle that Saturday night
Far away on the other side
He was caught in the middle of a desperate fight
And she couldn't find how to push through
The trees that whisper in the evening
Carried away by a moonlight shadow
Sing a song of sorrow and grieving
Carried away by a moonlight shadow
All she saw was a silhouette of a gun
Far away on the other side
He was shot six times by a man on the run
And she couldn't find how to push through
I stay, I pray
See you in heaven far away
I stay, I pray
See you in heaven one day
Four A.M. in the morning
Carried away by a moonlight shadow
I watched your vision forming
Carried away by a moonlight shadow
Stars roll slowly in a silvery night
Far away on the other side
Will you come to terms with me this night
But she couldn't find how to push through
I stay, I pray
במחשבה שניה 