תגית: האחים והאחיות

בצידו המערבי של בית העלמין אצלנו במושב נטועהלה חורשת עצי אורן . בערבו של יום ,בשעות אחר הצהריים היא מצילה על קבריהם של צדיקים וצדיקות ,כאלה שנהגו להלך בעבר בשבילי המושב . וגם מצילה היא על אלו הבאים לפקוד קבר זה או אחר , אבל בעיקר לאלו המלווים את יקיריהן בדרכם האחרונה . אני חייב לאמר שהרוח בשעות בין הערביים היא ממש כייפית , והמעבר שלה בין ענפי האורן יוצרת קול שריקה קליל המוסיף נופח של שקט והוד למקום ולמעמד.

וכך בסוף ימי , אני מוצא עצמי יושב על אחד מענפי האורן הגבוהים , מביט מלמעלה באילו המלווים אותי בדרכי האחרונה . חלקם עצובים , חלקם רציניים , יש שמחייכים ,וחלק הגיע מטעמי נימוס , או כדי לצאת מוקדם מהעבודה. כן אני יודע, לא הייתי טיפוס משהו. עוד אחד מיני רבים . אחד שחייו חלפו מבלי הורשת איזושהי מורשת לדורות הבאים. תשאלו איך זה שאני מדבר איתכם למרותי היותי ז'ל ?…האמת שגם לי אין תשובה . אולי זה קשור לזה שברמזור האחרון פגשתי טיפוס אימתני ,רחב מידות , ברכב ספורט שחור ונמוך..אמרתי לו " תהרוג אותי , לא מבין איך נכנסת למכונית הנמוכה הזאת "…הוא כנראה לא הבין את הביטוי…

אבל אתם יודעים מה ? זה לא ממש רע שזכרוני לברכה , ישנם עוד יתרונות למצב הסגולי בו אני נתון . הנה למשל עליתי בקלילות לגובה של 12 מטר על העץ , לא מתאמץ , לא מזיע . אני אפילו יושב בקצהו של ענף דקיק…והוא לא נשבר… האמת שמפה… למעלה רואים הכי טוב ,למי ששואל…ואפילו ענפי האורן והשרף הדביק לא מציקים לי…איך נהגנו לאמר בחיינו ? " טוב לי מותי מחיי"…

ואני אפילו לא רעב .למרות שכבר חלפו יומיים מאז חתם הרופא על טופס פטירתי אבל זה פחות מעניין… לאמר את האמת , הרוטב עדשים עם האורז הלבן , נו זה שמגישים לאורחים נראה אחלה..אבל ממש לא מרגיש צורך לנשנש משהו….טוב נו נחזור לטקס …הנה רבי שלמה מתחיל לדבר ..שקט רגע…."וואלה שלמה ? …זה מה שחשבת עלי ??….למה לא אמרת ??..תודה על המילים היפות … אנחנו נפגש מתי שהוא בהמשך…ובנתיים תעשו חיים.

שבת ראשונה של חודש דצמבר. 337 ימים חלפו להם מאז יצאה לדרך שנת 2020 ורק עוד 28 נותרו. בשווקי הערים והעיירות ברחבי העולם הנוצרי נערכים לקראת השנה החדשה. קישוטים ואורות צבעוניים נתלים ברחבי העיר , מתנות נרכשות עד בלי די , סנטה קלאוס כבר מחנה את המזחלת ליד עמדת טעינה , ושנה חדשה הולכת וקרבה..וכל אחד שואל את עצמו מה תרמה לו השנה החולפת או אולי מה הוא תרם לה ולעולם ?…ואם בתרומות עסקינן , אז פינתנו השבוע תדבר על התרומה הגדולה ביותר…תרומות והשתלות איברים.

השתלת איברים היא טכנולוגיה רפואית שהתפתחה במחצית השנייה של המאה ה-20. בטכנולוגיה זו מוחלפים איברים, חלקי איברים או רקמות שהגיעו לאי-ספיקה סופנית באיברים, חלקי איברים או רקמות תקינים.

השתלות איברים נעשות לרוב בבני אדם, פרט למקרים שבהן נערכות השתלת איברים בבעלי חיים, בעיקר לצורך מחקר, לימוד והתנסות.

האיבר המושתל יכול להיות מאותו אדם לעצמו (כמו בהשתלת רקמות), מאדם (חי או מת) לאדם אחר, או ממין אחד למין אחר (קסנוטרנספלנטציה). האיברים המשמשים בהשתלות מגיעים מתרומת איברים מהחי או מהמת. במקרה מוות מתקבלת הסכמה מראש של הנפטר ( לרוב ע'י טופס אד'י) או הסכמה של המשפחה לקצירת ( המושג נשמע רע אך זה המינוח harvesting ) האיבר מהמת. כאשר ניתן תשלום עבור התרומה, הדבר מכונה סחר באיברים.( נרחיב על נושא זה בהזדמנות.).

בראיון שנערך עימו , מספר על הנושא ד'ר דן שמואלי-ממחלקת ההשתלות של המרכז הרפואי בילינסון :" השתלות מהוות פריצת דרך ברפואה, משום שהן כוללות בתוכן מכלול של דברים, שהרפואה לא הכירה לפני כן. זהו המקצוע היחידי בעצם, שכירורג צריך להביא איתו משהו לחדר ניתוח. לא מספיקים לו הכלים והאצבעות. הוא חייב לבוא עם משהו, וכשהוא חייב לבוא עם משהו, יש לו בעיה, כי הוא תלוי במישהו. ה"מישהו" הזה, הוא אותו תורם איברים, שנמצא בצד השני של המתרס. זה בעצם הדבר הראשון ששינה את ההשתלות משאר תחומי הכירורגיה. פריצת הדרך היתה בשנת 1906 אז בוצעה ההשתלה הראשונה לעז, שהשתילו בה צוואר. ב- 1933 בוצעה השתלה ראשונה ברוסיה, כשלקחו כליות מאסיר שנדון למוות והשתילו בבני אדם. אחר כך כמעט הרגו את הכירורג, משום שהוא לא ידע שלהשתלת כליה צריך סוג דם מתאים. בשנת 1955, בבוסטון, בוצעה השתלת הכליה המוצלחת הראשונה. ב- 67 בצע כריסטיאן ברנרד את השתלת הלב המוצלחת בדרום אפריקה. ב- 63 בצע שטרצל בארה"ב השתלת כבד מוצלחת לילדה חולת סרטן כבד. לאט לאט, עם שכלול הטכניקה הכירורגית, חלה גם התקדמות בשטח התרופות, האימונולוגיה ובשטח תרומת האיברים. הבעיה העיקרית בהשתלות היא לא החלק הכירורגי, שעליו בעצם התגברו רוב המרכזים, אלא דווקא בעיית תרומת האיברים, שבה יש מחסור כלל עולמי.

השתלת האיברים המוצלחת הראשונה באדם בוצעה בשנת 1955 בבוסטון שבארצות הברית כאשר המנתח ג'וזף מוריי הצליח לקחת כליה מאדם ולהשתילה באחיו התאום. השתלה זו התאפשרה בשל העובדה שהייתה התאמה מלאה בין התורם והנתרם בשל היותם תאומים זהים; לולא כן, הייתה המערכת החיסונית של הנתרם דוחה את ההשתלה. הצלחה זו פתחה פתח לניסיונות השתלה באיברים אחרים שהשתלתם נחשבת למסובכת יותר.

תחום השתלות האיברים מתאפיין בהתפתחות רפואית וטכנולוגית מהירה. משאבים עצומים מושקעים בשיפור ובשכלול שיטות הניתוח ובדיקות ההתאמה, ובהתמודדות עם דחייה ובמציאת מקורות נוספים לתרומת איברים ( בע'ח או איברים מלאכותיים ).

הודות למאמצים אלה מצליח עולם הרפואה לרשום התקדמות מתמדת בהצלחת ההשתלות, המתבטאת בהצלת חיים, בהארכת תוחלת חיים ובשיפור איכות חייהם של המושתלים.

ניתוחי השתלה הינם מורכבים ומסובכים הן ברמה הטכנית , והן בסיכויים של הגוף הקולט את האיבר לשרוד ולתפקד לאחר הליך ההשתלה. אך חרף זאת בישראל ניתן לאמר בגאווה רבה ,כי נושא ההשתלות הולך ומתפתח .והן נעשות בתדירות גבוהה יותר עם חלוף השנים. ישראל למשל ,נמצאת היום במקום הראשון בעולם בתרומות כליה אלטרואיסטיות כש-2020, שנת הקורונה, הייתה שנת השתלות משגשגת והטובה ביותר שהייתה אי-פעם.

לדברי פרופ' איתן מור, מנהל יחידת ההשתלות בבי"ח שיבא ומראשוני המשתילים בארץ , ""המספרים מהעולם אפילו לא מתקרבים למספרים שלנו. כך למשל בריטניה, עם אוכלוסייה של 60 מיליון איש, רשמה 130 השתלות אלטרואיסטיות במשך שמונה שנים. באותו זמן בארץ, עם אוכלוסיה של תשעה מיליון, היו לנו כבר למעלה מ-500 תרומות"….בהחלט מקום לגאווה.

אחת הסיבות לריבוי תרומות האיברים בישראל היא דווקא שיתוף הפעולה ( שידע עליות ומורדות) בין גופי הרפואה והרבנות שנתנה את הסכמתה לתרומות האיברים . וכיום בישראל חלק הארי ( ניסוח בעייתי משהו..) מבין התורמים הינם מהמגזר הדתי לאומי ,ועל כך הם בהחלט ראויים להכרת תודה והערכה רבה.

והנגיעה על קצה איזמל הניתוחים בנושא ההשתלות לוקחת אותנו במוסיקה אל הלהקה הישראלית "האחים והאחיות".

הלהקה הוקמה בשנת 1971 על ידי גידי קורן, אז סטודנט לרפואה. השם "האחים והאחיות" הוגה על ידי האמרגן איתן גפני, מתוך השפעה ישירה מהלהקה האמריקאית המצליחה האמהות והאבות (The Mamas & The Papas). תחילה נקראה הלהקה "סטודניק", אך היא לא זכתה להצלחה. לאחר תקופה בה לא זכה ההרכב להצלחה מיוחדת, הוחלפו כל חברי הלהקה פרט לשבי קציר, והלהקה החלה להביא סנוניות רבות של להיטים ראשונים (ביניהם "מעות קטנות"), אותם הפיק שלמה ארצי. חבריה הבולטים של הלהקה היו : מוני ארנון , סוזי מילר ,ורדא שגיא ,נמרוד פז.

בשנת 1973 הקליטה הלהקה מספר שירים אשר עד היום מוכרים ומזוהים עימה, כמו שירו של זאב ז'בוטינסקי "עיר שלום" אשר הוקלט כחלק מתקליט שיריו ביוזמת מפלגת הליכוד החדשה , ושירים של משוררים מוכרים. בין השירים, שיר של לאה גולדברג ("אהבה ראשונה"), שירו של יהודה עמיחי "אלוהים מרחם על ילדי הגן".

בשנת 1974 הצטרפה ללהקה ורדה שגיא ובאותה שנה התקיים המפגש עם המשורר שמזוהה עם הלהקה יותר מכל, נתן יונתן. שיתוף הפעולה בין יונתן ללהקה הביא לתקליט שלם בשנת 1975 אשר מוקדש לשיריו, וביניהם כמה מהשירים המוכרים ביותר של הלהקה: "כמו בלדה" ("אם זר קוצים כואב"), "על ענפי שיטה" המזוהה עם הסולנית ורדה שגיא, "שיר אהבה ישן" ("אניטה וחואן"), "אִם העולם", "חופים" ועוד.

בשנת 1982 עזב קורן, אז כבר דוקטור לרפואת ילדים, לקנדה, שם הוא חי עד 2016 כפרופסור לטוקסיקולוגיה. למרות הקושי כתוצאה מעזיבת מקים הלהקה ומנהלה, המשיכה הלהקה להתקיים ואף זכתה להצלחה יחסית, אך בכל זאת הוחלט לפרקה בשנת 1983, וחבריה פנו לקריירות סולו שונות. בהמשך היו מספר נסיונות איחוד חלקיים אשר לא הבשילו לכלל איחוד קבוע.

אז למה השתלות ולמה האחים והאחיות דווקא היום ??

משני סיבות . הראשונה היא ההשתלות- היום מלאו 54 שנים להשתלת הלב הראשונה שנעשתה בדרום אפריקה ע'י פרופ' כריסטיאן בארנרד ב בבית חולים בעיר קייפטאון . והשנייה כי בזמן האחרון אנו שומעים לא אחת על פגיעות חוזרות ונישנות של אזרחים כועסים בצוותי הרפואה . וכמי שחי בסמיכות לאשת צוות רפואי העוסק לא אחת בנושא השתלות ומודע לקושי הגדול הכרוך בנושא , והמאמצים אותם עושה הצוות , מצער לשמוע על כך. וכשאנו רוצים אנו בהחלט יכולים לסייע האחד לשני ולהביא את הנושא למקום טוב יותר שהרי הנתונים מראים כי למרות הכל ישנם ביננו המון המון אנשים ונשים אמיצים ואמיצות שתורמים לאחרים מגופם במלא מובן המילה. והרופאים האחים והאחיות הם הכלי בעזרתו מבוצעים אותם השתלות חשובות ומצילות חיים.

והאחים והאחיות , להקה שהוקמה ע'י רופא ובה שרו אחים ואחיות , לה יש שיר המבטא את התרומות האנושיות המופלאות הללו …שירם "בכל מקום "…."בסוף הדרך יש תהום לאמיצים"…( מילים נתן יונתן ולחן פרופ' גידי קורן) אגב שנים חשבתי שהמילים הן "יש מקום לאמיצים "…מי יתן ולא נצטרך , אך אם כן , שנוכל כולנו לתרום ( חיתמו על כרטיס אד'י) , ולהציל חיי אחרים.

אגב כך , אחד השירים הראשונים שהצליחו של הלהקה היה שירו של יהודה עמיחי-" אלוהים מרחם על ילדי הגן" …ואם נחזור רגע לפתיח ..אז בכניסה לבית העלמין במסילת ציון תלוי שירו של יהודה עמיחי…"בית העלמין במסילת ציון "

לצעירים שביננו , אל תפחדו השיר מתחיל לאט..ואז עולה..

שבת נעימה בריאה ושקטה לכולם.

בכל מקום
יש תהום לאמיצים
וצל לעייפים
ומעין שקרירותו נגרת.

בסוף הדרך, בסוף הדרך
יש תהום לאמיצים.

בכל שחרית
יש טל לרועדים
ואור לאוהבים
ואבנים קרות ועשב פרא.

בכל ערבית
יש קץ לסוערים
ועץ לערירים
וסלע לשוכבים בסוף הדרך.

הרוחות החזקות שהיכו באוזניהם לא ריפו את ידם .הגשם העז ניתך בחוזקה על פניהם  ,ושאר חלקי  גופם. מעט האנשים אשר נעצרו במכוניותיהם  לא האמינו למראה עינהם . למרות הרוחות העזות אשר היכו בזעף ,העיפו ריהוט מחצרות התושבים , פרקו גגות מחסנים ,שיברו עצים קשישים וגם צעירים כמו היו קני קש ..חרף זאת עמדה קבוצה קטנה של אנשים ,נחושים וחדורי מטרה ובעיקר אנשים טובים ואכפתיים..אשר לא יכלו לעמוד מנגד ולצפות מהצד כאשר צרה עמדה בפתח.

אותם אנשים חדורי מוטיבציה ורצון לסייע ,החזיקו מסורי עצים מוטוריים וניסרו את עץ האורן הענק אשר כרע בפני הרוח אפיים ארצה על הכביש המוביל לחלקו העליון של היישוב ,וחסם את הדרך. הפסקת חשמל אזורית אשר ניחתה בשל מזג האויר הסוער ,הוסיפה עלטה באטמנית למצב…אך אותם אנשים נחושים היו , וחרף כל הנאמר חתכו ,ניסרו משכו ולאחר מאבק עיקש ,ורצון לשוב הבייתה, פינו את העץ הענק מהכביש…הנוכחים מסביב חלפו את המקום ושבו איש איש לביתו…ופרט לשריקתה הצורמת של הרוח העזה …שב השקט למושב….כמה שעות מאוחר יותר שב גם החשמל.

 

שבת שניה של החודש השלישי של השנה ה-2020.  רוחות אדירות נשבו אמש במחוזותינו ,שברו ניפצו והעיפו ,ובבוקר שאחרי ….כאילו כלום…הכל חלף ,שרידי ענפים ,כמה רהיטים משוטטים…ושמש על שמיים כחולים עיטרו את הנוף ממעל. ופינתנו מעלה על נס את המושג "אפקט הצופה מהצד".

 

אפקט הצופה מהצד הוא מושג בפסיכולוגיה חברתית, המתייחס לתופעה בה היחיד רואה את נטל האחריות כמוּסר ממנו, האפקט גדל ככל שקבוצת האנשים בה הוא נמצא גדולה יותר. במילים אחרות, ככל שגדל מספר הנוכחים באירוע כלשהו, כך נוטה היחיד בחבורה לפזר את האחריות ביניהם. תופעה זו באה לביטוי בעיקר כאשר אדם מסוים מצוי במצוקה, ומתבטאת בכך שהאנשים סביבו אינם מגישים לו עזרה מתוך ההנחה שאדם אחר יגיש את העזרה הנדרשת.

בניגוד להגיון , מתברר שבמצבים מסוימים, כאשר בסביבתו של אדם הנתון במצוקה יימצא אדם אחד בלבד, ישנם סיכויים רבים יותר שיזכה לסיוע, מאשר אם יימצא באותו המצב בתוך המון. הסיבה למעין פרדוקס זה נעוצה בנטייה האנושית של אדם הנמצא בחברת אנשים נוספים, לפזר את האחריות בין חברי הקבוצה בה הוא נמצא, ולא לקחתה על עצמו. כלומר כככל שישנם יותר אנשים בסיטואציה מסויימת במידה וישנה בעייה כל אחד מהמשתתפים מעביר חלק מהאחריות לאחרים ורואה את חלקו כקטן יותר ואת עצמו כחשוב פחות לפתרון הבעיה .

התופעה אינה נובעת בהכרח מגישה אגואיסטית בה היחיד שואל את עצמו "מדוע דווקא אני?", אלא גם מהסברה שבוודאי יש "ראויים ממני " לבצע את הפעולה והתערבותו אינה נדרשת.

כלומר, קיימות שלוש סיבות עיקריות לתופעה זו:

1. פיזור אחריות – מצב שבו האחריות אינה ממוקדת בפרט אחד, אלא מפוזרת בין רבים.
2. השוואה חברתית – בשגרה אנו פועלים על בסיס הרגלים ונורמות שרכשנו בעבר, במצבי קיצון וחירום אנו נוטים להישען על התנהגותם של אחרים.
3. חשש להיראות מטופש – רוב האנשים מעדיפים להראות יציבים ולפיכך ימנעו מלעשות דברים מביכים. במצבי חירום קיים לעיתים חשש מלהגיש עזרה לאדם שלא זקוק לה.

 

מחקרים בנושא הראו כי לאפקט זה ישנם "משפיעים " ,אשר משנים את התנהגות הצופה מהצד . למשל כאשר לצופה יש קשר אל האיש/אישה המצויים בבעיה ( חבר ,חברה ,משפחה ,וכו' ) ,או כאשר הצופה הוא בעל מקצוע ( רופא ,אחות ,כבאי ,שוטר וכו' ) ..במקרים אלו הצופה בדרך כלל ייטה לסייע מבלי לחלק אחריות עם הקהל שסביב.

כולנו זוכרים מקרים מפורסמים של "אפקט הצופה מהצד " .  לא מעט פעמים אנו נוטים לסווג את עצמנו הישראלים כ"אכפתיים" , "לא אדישים" ,"מתערבים בכל דבר"…וכו' .אולם הנטייה שלנו לראות עצמנו כחיוביים לעיתים מאפילה על מקרים כגון , תאונות דרכים לא מעטות בהן הנפגע מוטל על הכביש ,והעוברים ושבים חולפים על פניו וממשיכים בדרכם ( כל אחד מניח ש"האחר" יסייע) .זכור במיוחד סיפורה של החותרת האולימפית בקייאק , יסמין פיינגולד, בת ה-20. פיינגולד התהפכה בעת אימון חתירה עם הקיאק ונשארה מחוסרת הכרה מתחת למימי הירקון המזוהמים. השעה הייתה שעת ערב מוקדמת, ועוברי אורח רבים היו באזור, וזיהו את הקיאק ההפוך ואת מצוקתה של החותרת. על-פי העדויות בשטח, הם אמנם הזעיקו משטרה, אבל איש מהם לא קפץ בעצמו למים כדי למשות אותה מהם, ובמצב של טביעה כל שנייה גורלית . עד שהגיע צדיק אחד בסדום – אבי טיובין, שעשה זאת, ובכך גם הציל את חייה של פיינגולד.

מושג זה של הצופה מהצד התפתח בפסיכולוגיה בשנת 1964 עם המקרה הקשה של קייטי ג'נובזה.

היה זה אמצע הלילה בשכונת קיו גרדנס, קווינס, כשקיטי ג'נובזה שבה לביתה ממשמרת בבר שבו עבדה. הצעירה בת ה-28, אמריקאית ממוצא איטלקי, הזדרזה במעלה הרחוב כדי להגיע מהר לדירתה, שאותה חלקה עם בת זוגה. הן חיו במסווה של שותפות, בתקופה שבה יחסים חד-מיניים הוקצו מחמת המיאוס בארצות הברית הפוריטנית.

רגע לפני שנכנסה לבניין והתנפל עליה תוקף מטורף. במשך 35 דקות הוא תקף אותה מינית ,ודקר אותה, עד שמתה . ג'נובזה צווחה בכל כוחה לעזרה, אך ללא הועיל. איש לא הגיב, איש לא הושיע…למחרת כאשר הגיעו החוקרים לזירת הרצח הסתבר להם כי..38  איש ואישה שונים !!! שמעו את הצעקות. חלקם אף ראו את התקיפה והרצח. ותיארו לפרטי פרטים את שאירע…אולם אף לא  אחד  נחלץ לעזרה..איש מהם לא ניסה להסתיר את העובדה שהוא היה עד לאירוע, איש מהם לא ביקש להתנצל על כך שלא יצא לעזרתה, איש לא הביע חרטה על כך שאפילו למשטרה הוא לא התקשר בזמן האירוע. ..(ניידת הייתה במרחק של רחוב מהזירה )..אדישות מזעזעת.

למי שמתעניין התוקף היה וינסטון מוזלי בן 29 . הוא נתפס, שחזר את שאירע  ,נשפט ונידון למוות .מוזלי הורשע ברצח וב-15 ביוני 1964, נגזר עליו עונש מוות. כשהקריא ראש חבר המושבעים את גזר הדין, התמלא אולם בית המשפט קריאות שמחה רבות. לאחר ששככו הקריאות, הוסיף השופט ואמר "אינני מאמין בעונש מוות, אך כשאני מסתכל על המפלצת הזו – לא הייתי מהסס להפעיל את המתג בעצמי!"…למרבה האירוניה דווקא כעת נחלצה המע' לעזרתו…של הרוצח…הוא עירער..והוכיח "אי שפיות זמנית"…ועונשו הומתק למאסר עולם.

החוקרים של המקרה,והמוני אנשים בעולם  הזדעזעו נוכח האדישות המזעזעת שאליה נחשפו בשכונה הניו יורקית התמימה למראה. מאז אותו הרצח ננקטו כמה צעדים אופרטיביים שנועדים למנוע את אדישות העוברים ושבים. מספר החירום הישיר למשטרה בארצות הברית, 911, נחנך. במקביל נפתח עידן חדש של מחקרים סוציולוגיים ופסיכולוגיים, שבהם נבדקו מקרים ותגובות של בני אדם למצבים קיצוניים. "סינדרום ג'נובזה" או "סינדרום הצופה מהצד". וכמו כן במקומות שונים בעולם חוקקו חוקים המטילים אחריות ועונשים על אנשים אשר נמנעו מלעזור לאיש/אישה בצרה. החל בקנסות כבדים וכלה בעונשי מאסר בפועל ,על אלו אשר עדים לעבירה קשה ונמנעים מלסייע.

 

אפקט הצופה מהצד ,או סינדרום ג'נובזה לוקחים אותנו במוסיקה אל להקת "האחים והאחיות".

האחים והאחיות היא להקה ישראלית אשר פעלה, בהרכבים שונים,  בעיקר משנת 1971 עד שנת 1983, וחזרה להתקיים בשנת 2002 עד 2010.

שני תחומי הזמר העיקרי איתם מזוהה הלהקה הם שירי ילדים (19 אלבומים ) ושירי משוררים עבריים (10 אלבומים ), כגון זאב ז'בוטינסקי, נתן יונתן, נעמי שמר ויהודה עמיחי. עובדה זו הפכה את הלהקה לאחת מהלהקות האהובות על צעירים ומבוגרים כאחד במהלך שנות השבעים ואחריהן, ולבולטת בתחום הזמר עברי. הלהקה הוקמה ונוהלה על ידי גידי קורן, אשר הלחין מספר גדול מלהיטיה.

הלהקה הוקמה בשנת 1971 על ידי גידי קורן, אז סטודנט לרפואה. השם "האחים והאחיות" נהגה על ידי האמרגן איתן גפני, מתוך השפעה ישירה מהלהקה האמריקאית המצליחה האמהות והאבות (The Mamas & The Papas). תחילה נקראה הלהקה "סטודניק", אך היא לא זכתה להצלחה. לאחר תקופה בה לא זכה ההרכב להצלחה מיוחדת, הוחלפו כל חברי הלהקה פרט לשבי קציר,  (נוספו סוזי מילר וורדה שגיא ) והלהקה החלה להביא סנוניות רבות של להיטים ראשונים (ביניהם "מעות קטנות"), אותם הפיק שלמה ארצי.

 

בשנת 1973 הקליטה הלהקה מספר שירים אשר עד היום מוכרים ומזוהים עימה, כמו שירו של זאב ז'בוטינסקי "עיר שלום" אשר הוקלט כחלק מתקליט שיריו ביוזמת מפלגת הליכוד החדשה ושירים של משוררים מוכרים. בין השירים, שיר של לאה גולדברג ("אהבה ראשונה"), שירו של יהודה עמיחי "אלוהים מרחם על ילדי הגן" (שזכה להצלחה גבוהה ועורר הדים בשל הטראומה ממלחמת יום הכיפורים מאותה שנה), וזאת בנוסף לשירים מקוריים של קורן.

בשנת 1974 הצטרפה ללהקה ורדה שגיא ובאותה שנה התקיים המפגש עם המשורר שמזוהה עם הלהקה יותר מכל, נתן יונתן. שיתוף הפעולה בין יונתן ללהקה הביא לתקליט שלם בשנת 1975 אשר מוקדש לשיריו, וביניהם כמה מהשירים המוכרים ביותר של הלהקה: "כמו בלדה" ("אם זר קוצים כואב"), "על ענפי שיטה" המזוהה עם הסולנית ורדה שגיא, "שיר אהבה ישן" ("אניטה וחואן"), "אִם העולם", "חופים" ועוד.

 

בשנת 1982 עזב קורן, אז כבר דוקטור לרפואת ילדים, לקנדה, שם הוא חי עד 2016 כפרופסור לטוקסיקולוגיה. למרות הקושי כתוצאה מעזיבת מקים הלהקה ומנהלה, המשיכה הלהקה להתקיים ואף זכתה להצלחה יחסית, אך בכל זאת הוחלט לפרקה בשנת 1983, וחבריה פנו לקריירות סולו שונות.

בשנת 2002 התאחדה הלהקה באופן חד פעמי לצורך צילומי סדרת הטלוויזיה של שרה'לה שרון. בתוכנית הופיעו ארנון, שגיא ומילר, לצד תבור אשר הוטס ממקום מגוריו בגרמניה במיוחד לצורך התוכנית.

השנים הרבות בהן פעלה הלהקה, שינוי ההרכבים הרב והעובדה כי פנו לילדים ולמבוגרים כאחד, כל אלה מקשים על ציון סגנון מוזיקלי אחד ללהקה. יחד עם זאת, לאחים ולאחיות צליל ייחודי אשר מתאפיין בעיקר בהרמוניות הקוליות (מזכיר מאוד את להקת האימאות והאבות -CALIFORNIA DREAMING) . כל חברי הלהקה שרים ומנגנים, וההרכב המכיל שני קולות גבריים ושני קולות נשיים יוצר קול יחסית ייחודי בזמר העברי.

אז למה אפקט הצופה ולמה האחים והאחיות היום ??

אתמול יום שישי 13/3 מלאו 56 שנה לרצח הנורא של קייטי ג'נובזה שהעלה על סדר היום את נושא האחריות של הצופה מהצד…ולא מעט פעמים בחיי היום יום אנו עדים לצרות , עוולות מפגעים או מריעין בישין אחרים הקורים בחברה בה אנו חיים ,עוולות של צדק  , פגיעה בחלשים ,עיוות הדין , או סתם איש או אישה נפגעים …ואין איש הנוקט יוזמה…ואתמול בליל הסערה קמו אנשים טובים ויצאו בלילה סוער אל העלטה חתכו , ניסרו, תוך סיכון עצמי , ופינו את הדרך למרות התנאים הקשים ,למרות שאין זה עיסוקם ,…סתם מתוך פרץ של אחריות ראויה לשבח…ובנוסף גם כל "האחים והאחיות"  והרופאים וצוותי ההצלה במאבקם בנגיף הקורונה בימים טרופים אלה ….בדיוק ההיפך הגמור מאפקט הצופה מהצד…56 שנה מפרידים בין שני התנהגויות קוטביות….ועל זה כתב נתן יהונתן את סוף הדרך..אותו הלחין גידי קורן.

" בכל ערבית
יש קץ לסוערים
ועץ לערירים
וסלע לשוכבים בסוף הדרך. "…אותו ביצעו האחים והאחיות.

מי יתן ונושיט יותר יד האחד למען השני ,נגלה אכפתיות ויחד אולי ניצור חברה טובה ואכפתית יותר .

שבת נעימה ושקטה לכולם רוב בריאות …ותודה עמוקה למתנדבים ולעוסקים במלאכה.

בכל מקום
יש תהום לאמיצים
וצל לעייפים
ומעין שקרירותו נגרת.

בסוף הדרך, בסוף הדרך
יש תהום לאמיצים.

בכל שחרית
יש טל לרועדים
ואור לאוהבים
ואבנים קרות ועשב פרא.

בכל ערבית
יש קץ לסוערים
ועץ לערירים
וסלע לשוכבים בסוף הדרך.

רחש  צמרות עצי הדקל קטע את השקט שנפרש לעת ערב על הכפר השוכן במרכזה של הדלתא הירוקה.רוחות צפון מערביות מכיוון הים השיאו עננים כבדים המבשרים על החורף ההולך וקרב ואור ברקים רחוקים האיר את שמי הערב חליפות .קרירות נעימה הזדחלה לה אל בין הסימטאות  הצרים של הכפר מית אבו אל קום , וסילקה את שאריות השרב מצהרי היום. מבעד לחלונות ניתן היה לשמוע את שדרן הרדיו בקולו הרשמי מדבר על כך שלדעת פרשנים וחוגים המקורבים לשלטון המלחמה הגדולה מתקרבת אל סופה.

רעש צעדים נמרצים על מדרכת האבן ,העיר חמור מנומנם מרבצו , הוא פער עיניו למראה יסמין ,המיילדת הכפרית אשר אצה אל הבית בסמוך לחנות האופנועים. אם היה מדבר ודאי היה אומר שכנראה בעלת הבית עומדת ללדת , לא כולם בכפר התלהבו מנישואי אב הבית לאשה ממוצא סודני . החמור לא יכול היה לדבר ואת מחשבותיו שמר לעצמו…שעה מאוחר יותר נשמע קול בכי חרישי של תינוק שזה אך נולד….לחופש נולד ? או שמא למלחמה ? …שנים מאוחר יותר יכתוב הילד הנולד את ספרו " סיפור חיי"…ושם תימצאנה התשובות.

(מית אבו אל קום 25/12/1918-שלהי מלחמת העולם הראשונה ,לפנות ערב )

שבת ראשונה של חודש אוקטובר , חצבים בצידי דרכים ובגינות מבשרים כי הסתיו כבר פה ,הימים מתקצרים והלילות מתארכים ופינתנו מעלה על נס את זכרו של איש מיוחד ,מי שנחשב בזמנו לגודל אויביה של מדינת ישראל ,ולימים לאיש שלום אמיץ וחכם ,זוכה פרס נובל לשלום , נשיאה לשעבר של מצרים..מֻחַמַּד אַנְוַר אלסַאדַאת.

 

סאדאת נולד ב-25/10/1918 בכפר מית אבו אל קום , כפר קטן במרכזה של הדלתא הפוריה בשפכו של הנילוס אל ים התיכון. אמצע הדרך בין אלכסנדריה שעל החוף ובין בירת מצרים קהיר. בן לאב מיצרי ואם ממוצא סודני.

בגיל 20 הצטרף סאדאת לאקדמיה הצבאית ,ובמהלך מלחמת העולם השנייה הוא ראה בגרמניה בת ברית ראויה ,השלטונות הבריטים במצרים שלחו אותו למאסר בן שלוש שנים על כך, כשנשאל על זה שנים מאוחר יותר אמר כי לא הסכים עם הגישה הפשיסטית של גרמניה ,אלה ראה בה אויבת של אויבו…בריטניה ,ולכן צידד בה.

סאדאת נמנה עם חבורת "הקצינים החופשיים" בראשות גמאל עבדול נאצר ,שהשתתפו ב"מהפכת הקצינים החופשיים" או כפי שכונתה "מהפכת ה-23 ביולי " שהורידה מהשלטון את המלך פארוק בשנת 1952, והעלתה  לשלטון את מוחמד נגיב , ובכך תם השלטון המלוכני במצרים  שהפכה כעת לרפובליקה,סאדאת גם היה איש הקשר בין קבוצת הקצינים לבין תנועת האחים המוסלמים במצרים.

בשנת 1957 הפך סאדאת למזכ"ל האיחוד הלאומי – המפלגה הממלכתית היחידה במצרים.בשנים 1959–1969 בתפקיד שימש יו"ר האספה הלאומית (בדומה ליו'ר הכנסת). בתפקיד זה שימש גם במלחמת ששת הימים .מלחמה אשר תוצאותיה הקשות עבור ארצו היוו אבן דרך מאוד חשובה ומרכזית בתפיסתו המדינית כפי שהעיד: "הוכיתי בתדהמה מוחלטת מהתבוסה שלנו… לא חדלתי מלחיות אותה יומם וליל" .תוצאות המלחמה הביאו את סאדאת להחלטה הנחושה להשיב את הכבוד האבוד ואת האדמות שנכבשו ממצרים .בדרכי שלום… ואם יהיה צורך ,גם במלחמה.

 

בשנת 69 מתמנה סאדאת לסגנו של נשיא מצרים נאצר .שנה מאוחר יותר מת נאצר שהיה נשיא נערץ במצרים , מהתקף לב וסאדאת סגנו תופס את מקומו ,ומתמנה לנשיא.שלטונו התאפיין ב"גם וגם" ,מחד יד חזקה ושלטון נוקשה ומאידך ליברליות ושיתוף ,הוא פתח את מצרים להשקעות מהמערב בעיקר לארה'ב ,אך גם לרוסיה ,נלחם בקנאות של קיצוני  האחים המוסלמים , אך פעל במקביל להאדרת האיסלם…כאשר בכל זמן הזה מלווה אותו תחושת המפלה במלחמת ששת הימים.

בסיום מלחמת ההתשה ב-71 ,הגיש סאדאת לשליח האו"ם גונאר יארינג את תנאי השלום המצריים.הייתה זו הפעם הראשונה בה הצהיר נשיא מצרים כי הוא מוכן להכיר בישראל ולהגיע עמה לשלום , תנאי הפתיחה שהציב לא היו מקובלים על הצד הישראלי בראשות גולדה ויארינג פרש מהתיווך.בהמשך ניסה סאדאת דרך ארה'ב וקיסנג'ר מספר פעמים לייצור קשר למשא ומתן עם ישראל ,אך הגישה הישראלית שהייתה יהירה מאוד ,ודחתה זאת כל העת מתוך תחושה של "אנחנו החזקים ובתנאים כאלה אין מה לדבר"…בהמשך נאותה ישראל לעסקה שהציעה ארה'ב אך סאדאת סירב..וחוזר חלילה..עד ל-6 באוק' 73…מלחמת יום כיפור.

בצהרי ה -6 לאוק' -1973, פתח  סאדאת, ביחד עם סוריה, במלחמת יום הכיפורים נגד מדינת ישראל. המלחמה באה על ישראל בהפתעה, בזכות מאמץ מצרי להסוואתה ועקב כישלון "הקונספציה" הישראלית שגרסה כי אין סיכוי שמצרים תפתח במלחמה כוללת, לאחר שצה״ל הפגין את עליונותו במלחמת ששת הימים.( הררי מילים וספרים נכתבו על מלחמה זאת ,סיבותיה,והגורמים לכישלונה/נצחונה ,ולא נכנס לעומקה).

מטרתו של סאדאת במלחמה זו לא הייתה ניצחון מוחץ-כפי שנדמה היה לנו, אלא השגת מטרות צבאיות מוגבלות ופגיעה בישראל, שתביא להפשרת הקיפאון המדיני הממושך, וכן תשקם את המוניטין של מצרים לאחר תבוסתה במלחמת ששת הימים. מבחינה זאת תוצאות המלחמה היוו הישג למצרים, על אף שמבחינה צבאית, רוב מטרותיה של מצרים, מעבר לימי הלחימה הראשונים, לא הושגו.

המלחמה היוותה את המנוף שיוציא את עגלת המו'מ המדיני מהקפאון בו היה נתון.סאדאת לא קפה על שמריו ,ומייד בתום המלחמה החל בגישושי שלום , במהלך דצ' 74 כבר החל להעביר מברקים דרך תיווכו של השאח הפרסי  לרבין ,בדבר הנכונות למו'מ לשלום בין ישראל למצרים.

 

שנה מאוחר יותר ,סאדאת הפתיע, כשהצהיר כי על מנת להשיג שלום, הוא מוכן אף להגיע לביקור בישראל. ראש הממשלה דאז מנחם בגין קיבל את הצעתו, והזמין את סאדאת לביקור רשמי בישראל.

הביקור עצמו כמעט ולא התקיים. בערב ה-18 בנובמבר,יום לפני מועד ההגעה, איתר המודיעין הישראלי תנועת כוחות מצריים בגדה המזרחית של תעלת סואץ,  בהתייעצות שכונסה, המליץ יגאל ידין שלא לקחת סיכון ולגייס מילואים – צעד שהיה מוביל, מטבע הדברים, למתיחות רבה ולביטול הביקור – אך למזלנו בגין דחה את המלצתו,וכל השאר היסטוריה.

ב-19 בנובמבר 1977 נחת סאדאת בנמל תעופה בן-גוריון ובכך היה למנהיג הערבי הראשון שבא לביקור בישראל, ופתח תקופה חדשה בהיסטוריה של המזרח התיכון.

המו'מ שנערך בחסות נשיא ארה'ב ג'ימי קרטר היה ארוך ומייגע ונערך בעיקרו בקמפ דיוויד ,וב 26/3/79 נחתם הסכם קמפ דייויד המפורסם שהביא בהמשך לשלום השורר ביננו למצרים כבר 45 שנה..

ההסכם התקבל בזעם בעולם הערבי , וגם בתוך מצרים  הייתה התנגדות קשה מצד ארגונים מוסלמים מילטנטים. וכך 8 שנים לאחר מלחמת יום כיפור ,ב- 6 באוקטובר 1981, בעת שצפה במצעד השנתי שציין את הניצחון של מצרים במלחמת יום כיפור, נרצח סאדאת על ידי אנשי הג'יהאד המצרי ("הג'יהאד החדש") אשר השתתפו במצעד כשהם לובשים מדי צבא.סגנו חוסני מובארק הצליח להינצל ,והחליפו על כס הנשיאות.

חצי שנה מאוחר יותר ,ב־25 באפריל 1982 השלימה ישראל את נסיגתה מסיני, ובכך הושלם יישומו של הסכם השלום ההיסטורי. דווקא באותו יום בחר בגין לשלוח מכתב אישי, בשמו ובשם אשתו עליזה, לג'יהאן, אלמנתו של סאדאת.
"ליבנו, מאדאם, יוצא ביום זה אלייך ואל ילדייך ונכדייך", כתב בגין באותו מכתב, "אנואר סאדאת, זכרו לברכה, היה צריך להיות איתנו כדי לראות את התהילה של מאמציו להשכין שלום ולהשיג פיוס בין העמים הטובים של מצרים וישראל.
"כדי להוכיח שהזיכרון שלו לא מת, אלא יחיה לנצח בליבם של נשים וגברים בעלי רצון טוב, עלינו לעבוד למען המטרה הקדושה – 'לא עוד מלחמה, לא עוד שפיכות דמים, שלום, סלאם, שלום בינינו העמים'. אנחנו מחבקים אותך, חברה יקרה שלנו. עליזה ומנחם בגין".

ואנשים אמיצים אלו  לוקחים  אותנו מוסיקלית אל ההרכב  הותיק " האחים והאחיות".

הלהקה הוקמה בשנת 1971 על ידי גידי קורן, אז סטודנט לרפואה. השם "האחים והאחיות" נהגה על ידי האמרגן איתן גפני, מתוך השפעה ישירה מהלהקה האמריקאית המצליחה האמהות והאבות (The Mamas & The Papas). תחילה נקראה הלהקה "סטודניק", אך היא לא זכתה להצלחה. לאחר תקופה בה לא זכה ההרכב להצלחה מיוחדת, הוחלפו כל חברי הלהקה פרט לשבי קציר, והלהקה החלה לייצר להיטים ראשונים (ביניהם "מעות קטנות"), אותם הפיק שלמה ארצי.

לאורך שנות פעילותה, שינתה הלהקה מספר פעמים את הרכבה. הרכב הלהקה המקורי כלל את שפירית אברך (שפי), שולי ארז (כיום בריסקין), שבי קציר, ופלטי יעקבי אליהם הצטרף איציק כהן. שנה לאחר מכן פורק ההרכב ולקציר צורפו מוני ארנון, סוזי מילר ונעמי רותם (בוגרת להקת פיקוד צפון).למרות שינויי ההרכב הרבים, הוקפד שמספר חברי הלהקה לא יעלה על ארבעה, שני בנים ("אחים") ושתי בנות ("אחיות"), דבר שהוביל לכינוי "להקת אבבא הישראלית".

השנים הרבות בהן פעלה הלהקה, שינוי ההרכבים הרב והעובדה כי פנו לילדים ולמבוגרים כאחד, כל אלה מקשים על ציון סגנון מוזיקלי אחד ללהקה. יחד עם זאת, לאחים ולאחיות צליל ייחודי אשר מתאפיין בעיקר בהרמוניות הקוליות. כל חברי הלהקה שרים ומנגנים, וההרכב המכיל שני קולות גבריים ושני קולות נשיים ויוצר קול יחסית ייחודי בזמר העברי.

הלהקה שרה שירים מפרי עיטם של מיטב היוצרים והכותבים כגון נתן יונתן ("אם זר קוצים כואב" ,"אניטה וחואן" ,"אם העולם ") ,זאב ז'בוטינסקי ("עיר שלום") ,גידי קורן (" שובי דובי" ,"זלמן", ") וכן משירי חברי הלהקה עצמם ,מוני ארנון -"תמונה שבורה" ,ועוד…

כיום פנו חברי הלהקה לקרירות עצמאיות בתחומים שונים ,סוזי ומוני עדיין שרים ומופעים.

ואיך הדברים מתחברים , השבוע אמר לי מישהו (בהקשר אחר ) שארבע ועוד ארבע הם שמונה . הוא הוסיף ואמר  ש ..8 שזה סימונו של האינסוף..

והיום זה ה-6 לאוקטובר יום פריצת מלחמת יום כיפור על פי תוכניתו של סאדאת…ארבע שנים לאחרייה נחת מטוסו של סאדאת בישראל ..וארבע שנים לאחר מכן ב 6/10/81 .., נרצח סאדאת וזיכרונו נאסף אל האינסוף לאחר 8 שנים…האויב המר שהפך לידיד  ,שכרת עימנו ברית שלום אמיצה ,נאסף אל הנצח…היום לפני 37 שנים.

ונתן יהונתן בשירו בכל מקום ,כתב על כך ש" בסוף הדרך, בסוף הדרך
יש תהום לאמיצים." ,ואכן לעיתים לאנשים אמיצים מחכה בסוף הדרך ..תהום..נקווה שבעזרת הפינה לא יהה זה תהום השיכחה..

את השיר הלחין גידי קורן וביצעו אותו "האחים והאחיות"..

שימו לב למילות השיר.

שבת נעימה לכולם ..ושלום עושים עם אויבים אז   אולי עוד יבוא שלום עלינו..

 

 

בכל מקום
יש תהום לאמיצים
וצל לעייפים
ומעין שקרירותו נגרת.

בסוף הדרך, בסוף הדרך
יש תהום לאמיצים.

בכל שחרית
יש טל לרועדים
ואור לאוהבים
ואבנים קרות ועשב פרא.

בכל ערבית
יש קץ לסוערים
ועץ לערירים
וסלע לשוכבים בסוף הדרך