תגית: גן עדן

רגע…רגע..מה קורה פה בעצם….מה זה כל האנשים האלה ??…ולמה אני מרגיש כל כך קליל ?? ..מה ירדתי כל כך במשקל ??..ומה זה שאני מתרוממם כלפי מעלה ??..אף אחד לא רואה אותי ??…הייי אני פה …חברים…אני פה ..אבל הם לא מגיבים …המצב רוח שלהם נראה מדכדך משהו …רגע…רגע אחד …זה בית עלמין פה בעצם …אתם לא רציניים …מה זו באמת הלוויה שלי ??..מתי נפטרתי ??…אהה אני נזכר עכשיו , (הייתי בטוח שבעיות זכרון זה רק בחיים )… נכון היינו בנופש ופתאום הרגשתי רע …כן אני נזכר …טוב נו מה אני מקטר , החיים בסה'כ היו בסדר איתי..והאמת גם עכשיו אני מרגיש לא רע בכלל..חשבתי שסובלים וכאלה…אבל אני מרגיש קליל …מרחף מלמעלה , מביט במלווים שהגיעו , האמת ציפיתי ליותר . אבל שטויות גם אני לא אלך ללוות אותם אז זה בסדר מבחינתי.

אני רואה שחלק בכל זאת עצובים, היי תפסיקו , אין צורך ,אני מרגיש אחלה , עזבו אתכם משטויות תחיו נפגש אחרי כן ,אל תבזבזו זמן על צער.זה באמת מיותר והאמת לא תורם לכלום. חישבו חיובי …היי מה זה ?שוב פעם הרב הזה מדבר ??….מה לא נמאס לו לאמר כל פעם אותו דבר ??…מרוב לוויות נעשיתי רב לעת מצוא הנה תראו " שמעיה בן אבטליה היה אומר , טוב ללכת לבית הנפטר מללכת לבית השמחה "…והנה עוד " טוב שם משמן טוב "..נו איך אני ??

נראה לי שאני מפריע ,,,הנה מתחילים בהקפות " ויהי נועם ה' אלוהינו עלינו ומעשה ידינו……." טוב אני אחכה לכם כאן ,אל תמהרו יש לי זמן בשפע ,ועוד כמה דברים לברר ..קחו את הזמן.

שבת אחרונה של חודש יוני , 176 ימים חלפו מתחילת השנה ונותרו רק עוד 189 ימים ללכתה ואוטוטו תחל אחרת ועוד אחת ועוד אחת …בעבר פגשתי אדם שנהג לשאול :" תגיד איזה יום היום ?? " , וכאשר עניתי לו ראשון , היה עונה " יאללא איך נגמר השבוע…."…ואכן הימים חולפים והחיים איתם ופינתנו תיגע ממש קלות בשאלה " אם כן מה קורה …אחרי החיים ??.. או החיים לאחר המוות"

אחד הנושאים שתמיד העסיקו את בני האדם הוא נושא המוות. אף אחד לא אוהב לעסוק בנושא זה, רבים מאתנו משתדלים אפילו להדחיק את הסקרנות הטבעית שמתעוררת מדי פעם ומעוררת תהיות רבות. הרעיון של "לי זה לא יקרה" , לא תופס במקרה הזה . שאלות כמו : זה כואב למות? האם ישנה נשמה בכלל ?? ואם ישנה אז האם הנשמה של הנפטר יודעת כמה אנחנו מתאבלים על לכתו מהעולם הזה? האם היא יודעת להעריך את מה שעשינו עבורה? ,האם באמת הגוף מרחף מעל האדמה ועובר דרך מנהרה לבנה? ועוד כהנה וכהנה שאלות ותהיות כיד הדמיון הטובה. עובדות והוכחות איין לעת עתה…מאחר ו" מרבית העדים " מתקשים להגיע למסור עדות….גם לא עדי מדינה.

האמונה בחיים שלאחר המוות קדמונית ומשותפת לרוב התרבויות הקדומות. היא באה לענות על שאלות ששאל עצמו האדם בקשר להפסקת הקיום הגשמי, ומה קורה לגוף ולנפש ' אם היא אכן קיימת ,אחרי מותו של אדם. בין הרעיונות שבאים לענות על שאלות אלו אפשר למנות את : רעיון גלגול נשמות מגוף אחד למשנהו ולאו דווקא מאותו סוג , רעיון תחיית המתים בעתיד לבוא והרעיון הכביר מכולם…. העולם הבא.

הראשונים לתעד בכתב את אמונתם בחיים לאחר המוות היו המצרים הקדמונים. בהתאם לכך נמצאו במצרים העתיקה קבורות מפוארות וחניטה, שהיו יישום מעשי של האמונה הזו. המת המצרי החשוב נקבר עם חפציו , שלא יגיע חס ושלום לעולם הבא נטול אמצעים , אך גם עם ספינת שמש שהייתה אמורה להובילו לעבר החיים הנצחיים על פני השמש ולעיתים גם מספר מטבעות זהב צורפו לקבר כתשלום לשומר בכניסה לעולם הבא…השוחד מסתבר אינה תכונה ארצית.

לדתות השונות היוותה שאלת החיים לאחר המוות כר פורה למשיכת מאמינים…חוסר הידיעה הוא השביל הבטוח לאמונה . דתות ובהן היהדות, האסלאם, והנצרות, ואף הדת המצרית העתיקה, מחזיקות באמונה כי רוח האדם נצחית ואחרי המוות כל אדם מתוגמל לפי מעשיו. לפי האמונה רוח האדם, או "הנפש", ממשיכה אחרי המוות.

על פי תורות אזוטריות רבות, בהן הקבלה, לאחר מות האדם , הנפש מתפרקת אך הרוח נשארת. בתוקף נצחיותה קימות דתות המניחות, באופן ראייה דיכוטומי, את המשך ה"מסע" למקום שכולו טוב – גן העדן ( יושבים ולומדים ליד כסא הכבוד , או נהנים ומשתובבים לפי אמונות נורדיות , פוגשים 70 בתולות ועוד כהנה וכהנה הנאות )…, או למקום שכולו עונש מתמשך – הגיהנום ( שריפה תמידית , אש ותמרות עשן , עינויים נצחיים גופנים ונפשיים , ועד שמיעת תקליטים של שלמה ארצי בלופ אינסופי בלי הנגנים..). התפיסות האלו מעודדות את המאמינים בהן לדבוק במעשים הראויים , ולהתרחק מן המגונים , וזאת על מנת להגיע, בהגיע זמנם, אל גן העדן ולא אל הגהנום. תפיסה זו תורמת גם בהתמודדות מאמיניה עם מות הקרובים להם בכך שהם מאמינים שהם נמצאים בעולם שכולו טוב ( בגן עדן ,ליד כסא הכבוד , אלוקים לוקח את הטובים אליו וכו' ). בבסיס האמונה טמון רעיון מאוד חיובי של יצירת חברה טובה יותר. …התנהג כראוי ותתוגמל ….תתנהג רע ותיענש.

אם נחפש ברשת ,נמצא לא מעט אנשים שהיו על סף מוות ( חוו מוות קליני וחזרו לחיים) אשר מספרים על החוויה . רבים מהם מתארים איזושהיא מנהרה מוארת אליה פסעו או בה היו. אחרים מתארים תחושת ריחוף מעל הכל…ועוד מיני חוויות משונות ומרתקות. אולם הוכחות מדעיות אמפיריות לא נמצאו עד כה להיותם של חיים של אחרי .

אבל מה לגבי המנהרה הבהירה אתם שואלים ?? הרי לא מעט ראו אותה …מדענים סבורים כי במצב של מוות קליני, מוצף המוח בשטף של מידע שגוי, מה שגורם בעצם, לפיוז במוח לקפוץ. וכך פעמים רבות מה שנדמה כמידע אמיתי, הוא בעצם פירוש שגוי של המוח. ( כבר דיברנו בעבר על הגבול שבין המציאות לבין המציאות כפי שהמח מפרש , וראינו שגם במצב של חיים , ישנו פער גדול בין השניים ).

שטף המידע הזה, בזמן המוות הקליני מגיע אל קליפת המוח הראייתית היוצרת תמונה של אור בוהק ההולך וגדל…. והמוח מפרש את התמונה הזו כהליכה לעבר מנהרה חשוכה.

גם לגבי תחושת הריחוף ישנו נסיון הסבר מדעי המדבר על פגיעה באיזור במח האחראי על תחושת ההימצאות במרחב ,דבר המתפרש כתחושה של ריחוף….כשנשאלים האנשים שעברו את ה"חוויה הקרובה למוות" מה הם זוכרים ? , עוברים הזכרונות דרך המודע, והתופעות הביזאריות לכאורה שנראות בלתי מוסברות – כל אלו הופכות להסברים רוחניים, לעתים במימדי קיום אחרים, או כשיחות עם אלוהים…..

הפינה אינה מתיימרת לתת פיתרון לשאלות . אך אם אכן היו החיים שלאחר המוות אמיתיים , ולא תלויי תרבות /דת סביבה , או אז כל האנשים שחוו מוות קליני היו מספרים על אותה חוויה. אולם העדויות השונות מדברות על פגישה עם ישו במידה והחווה היה נוצרי , או מפגש עם אלוקים ליד כסא הכבוד אם היה יהודי , ולחילופין מפגש עם בודהה במידה והחווה היה בודהיסטי וכו'…

ביהדות לא מופיע רעיון החיים שלאחר המוות בספר המכונן של הדת – התנ'ך ,אלא רק לאחר חמישת החומשים …בספר שמואל כאשר ידידנו מאחת הפינות הקודמות –שאול , מבקש מבעלת אוב להעלות מהאוב את רוחו של שמואל שנפטר זה מכבר….אך גם בסיפור זה אין כל התנייה של התנהגות בחיים , לבין המקום אליו הולכים לאחר שמתים… ואם נאמר עוד מילה אחרונה בנושא ,ספר קהלת שדבר כתיבתו משוייך לשלמה המלך דווקא דוחה רעיון זה : " כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים, שֶׁיָּמֻתוּ; וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה, וְאֵין-עוֹד לָהֶם שָׂכָר כִּי נִשְׁכַּח, זִכְרָם. גַּם אַהֲבָתָם גַּם-שִׂנְאָתָם גַּם-קִנְאָתָם, כְּבָר אָבָדָה; וְחֵלֶק אֵין-לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם, בְּכֹל אֲשֶׁר-נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ "( פרק ט פס' ה-ו).

יש עוד המון אספקטים שונים לנושא ,תפיסות אמונות , נסיונות הוכחה והפרכה ,אך קצרה פינתנו , והרשת עמוסה לכל המבקשים לתהות ולדעת…דבר אחד מובטח…יום אחד נדע כולנו את התשובה…אבל במקרה הזה… עדיף מאוחר מאשר מוקדם.

והרפרוף הקל כמשק כנפי פרפר בחיים שלאחר המוות לוקח אותנו במוסיקה אל הזמרת והיוצרת האמריקאית מארי פרנסס פאניק.

מארי נולדה בדצמבר 1931 ראשונה מבין 7 אחים ואחיות לזוג חוואים מקנטאקי שבארה'ב .

מאחר והייתה ילדה מלאת מרץ , נהג סבא לכנות אותה סקיטר ( כינוי סלנג ליתוש ). חייה לא היו קלים . אמא סבלה מדכאונות ופעמיים הצילה מארי את אמא מנסיונות התאבדות . מארי גודלה בחינוך פרוטסטנטי ,והחלה להתעניין במוסיקה בגיל הנעורים. חבריה מספרים כי כילדה נהגה לעמוד בחצר ולשיר בקול , וכן לספר סיפורים לילדי השכנים. בגלל בעיות האם וחיפושי העבודה של האב נדדה המשפחה ממקום למקום , בן השאר התגוררו בבנין השייך למנזר , מארי התרשמה מהנזירות ולתקופה קצרה אף שקלה להיות נזירה.

בעת לימודיה בקולג' פגשה את בתי דיוויס עימה נהגה לשיר ולנגן בגיטרה . חיבתן המשותפת למוסיקה הובילה אותן לעסוק בתחום. בעת טיול משותף שלהן ל Grand Ole Opry , הן הצליחו לפגוש את המוסיקאי הנק וויליאמס .

במהלך לימודיהן זכו השניים בתחרויות מוסיקה שונות ,והופיעו יחד . באחת התחרויות זכו בפרס של הופעה בטלוויזיה..הן קראו לעצמן האחיות דייויס. וכך מארי שכינויה היה סקיטר ( יתוש) אימצה את שם המשפחה דיוויס..ומעתה והלאה נודעה כ…סקיטר דיוויס. בהמשך הן נפרדו וכל אחת פנתה לקריירה עצמאית.

גם בהמשך למרות ההצלחה שהחלה לנחול בתחום המוסיקלי , וכן למרות נישואיה , ידעו חייה של סקיטר עליות ומורדות ולא מעט דכאונות. אך בשנת 1962יוצא לאור להיטה הגדול בכל הזמנים .END OF THE WORLD..

באופן מוזר, בהתחלה השדרים אליהם הגיע התקליט, לא אהבו את שיר הכותרת, אלא זה שהיה בגב התקליט. למרבה המזל, די ג'יי אחד מניו יורק לא הפך את התקליט,…. ובשבוע שלאחר מכן נמכר הסינגל עם תפוצה של 100 אלף עותקים. והפך להצלחה אדירה…השיר הוא שיר אהבה עצוב. הוא עוסק בתחושתה הקשה של המספרת, שאהובה נפרד ממנה. היא חשה כי זהו סוף העולם ותוהה מדוע העולם ממשיך להתקיים כרגיל.

מאז 1963 אמנים רבים ביצעו קאברים לשיר, בהם: פאט בון (1965), ננסי סינטרה (1967), דותי וסט (1968), ביל קאוסיל (1970), ברברה דיקסון (1976), ביל פריזל (1997), נינה גורדון (2000), וריקי לי ג'ונס (2019).

השיר, בגרסתה של דייוויס, הושמע בהפקות רדיו, קולנוע וטלוויזיה וכן במשחקי מחשב. בסרט הקולנוע "נערה בהפרעה" השיר מושמע שוב ושוב בחדרה של דייזי אשר נמצאת בסמוך ללא רוח חיים לאחר ששמה קץ לחייה (1999). השיר הופיע בסרט הישראלי "אלכס חולה אהבה", והוא חותם את פרק 12 בעונה השלישית של הסדרה המצליחה מד מן (2009 ואת פרק 3 של סדרת הטלוויזיה גמביט המלכה (2020). השיר, בגרסה של פטי סמית', מנוגן ברקע כתוביות הסיום של סרט הקולנוע אמא! (2017). ב-2018 חלקו הראשון של השיר, בביצועה של שרון ואן אטן, הושמע כחלק מסרטון פרסומת של דומינו'ס פיצה.

אז למה החיים שלאחר המוות ולמה סקיטר דיוויס דווקא היום ?

אז השבוע הוקרן בערוץ כאן 11 במסגרת התוכנית זמן אמת סרט התעודה החשוב " גרסאת הבמאי" , מומלץ לכולם לצפות . התוכנית עוקבת אחר הבמאי הנהדר רוני פיינקוביץ ( גדי המ'מ למי שזוכר מתוך הסרט "שתי אצבעות מצידון ") . רוני חלה במחלה טרשת נפוצה, והחליט לא לחכות למוות , אלה לעשות זאת בעצמו ע'י תהליך שתיית רעל בשוויץ. הסרט האמיץ והמדהים מלווה אותו ואת משפחתו המופלאה במסע האמיץ אל המוות. וחשבתי לעצמי היכן הוא עכשיו ??…היש לכך המשך , או כמו בסרט…האורות כבים והקהל מתפזר ??..בכל מקרה אם ישנו המשך..אז נוח לך בשלום רוני ..בשבילי אתה תמיד תהיה גדי המ'מ.

וסקיטר דיוויס זכתה לתהילת עולם בעיקר בזכות שירה …."סוף העולם "….האם יש לו באמת סוף ….האם הסוף מגיע עם המוות ?…או שדי בלב שבור ??…כמו של הדמות בשירה של סקיטר ??…כל אחד אמונתו ותשובותיו…

שבת שקטה ונעימה לכולם.

Why does the sun go on shining?
Why does the sea rush to shore?
Don't they know it's the end of the world?
'Cause you don't love me any more

Why do the birds go on singing?
Why do the stars glow above?
Don't they know it's the end of the world?
It ended when I lost your love

I wake-up in the morning, and I wonder
Why everything's the same as it was
I can't understand, no, I can't understand
How life goes on the way it does

Why does my heart go on beating?
Why do these eyes of mine cry?
Don't they know it's the end of the world?
It ended when you said, "Good-bye"

הערב ירד על רחבת המצעדים .בעוד שעה קלה , חשב לעצמו יריעו החצוצרות ,המוני אדם ,נשים וטף יריעו .זיקוקים יועפו אל על ,ושורות החיילים תצעדנה בסך. הם יחלפו אלו על פני אלה ,יצדיעו לימין , יפנו שמאלה , שורות שורות בסדר מופתי…כפי שאימן אותם שנים רבות.

הוא לגם מכוס הגוגל -מוגל שהכין לעצמו כבכל טקס מדי שנה בשנה…כיחכך מעט בגרונו ואז החל שואג .." לימין שור"…."לשמאל שור"…"נושאי הדגלים…קדימה צעד"…" שמאל ימין .. סמו..ימי..סמו..ימי..שמאל ימין שמאל..מחלקה עמוד"…

אני בסהכ נשמע לא רע..חשב לעצמו , גם בגילי המתקדם ,אני עדיין יכול לשאוג בקולי קולות וזה נשמע לא רע. מעניין מה הייתי עושה לולא שיכנע אותי המדריך המחלקתי לפני כ-35 שנה לעסוק בניהול המצעדים השנתיים ….יאללא עוד רגע מתחילים.

הוא נעמד אל מול הרמקול ,קהל גדול כבר גדש את הטריבונות…קול החצוצרות נשמע מראש ההר…הוא סילסל את שפמו ..פתח את פיו ושאג " מחלקות הדגלים קדימה צעד….."…אך שום חייל לא זז ,כולם עמדו במקום ולא זזו מילימטר…נבוך מעט…הוא שאג שנית " מחלקות הדגלים קדימה צעעעד.."….אך שוב לא אירע דבר ,הם נעמדו כאילו קפאם השד….זיעה קרה ניגרה ממצחו חרוש הקמטים…הוא הפנה מבטו לאחור והבחין בנשיא המדינה ששלח בו מבט מצמית….אתה מפוטר הוא הצליח לקרוא מבין שפתיו..כך לפחות זה נראה היה לו…הוא הסב פניו חזרה ושאג בשלישית " קדימה צעעעעדדדד"….הוא חש חבטה עזה במצחו ופקח את עיניו…ומצא עצמו למרגלות המיטה…זיעה קרה כיסתה את מצחו החבול…"תודה לאל..זה רק חלום"…הוא ניגב את המצח…ושב לישון.

שבת שניה של חודש יולי , בסה'כ חייבים להודות שהקייץ די בסדר איתנו , החום לא נוראי ,וניתן לראות הרחק באופק את הסתיו ( טוב נו לא ממש..אבל בשביל האופטימיות)…ופינתנו נוסעת השבוע מזרחה..אל המעצמה העולה אל סין הרחוקה.

בחלקה המזרחי של סין ,בסמוך לעיר שיאן ,בירת מחוז שאאנשי .שם לא רחוק מהמאוזוליאום של צ'ין שה-חואנג, קיסרה הראשון של סין…חפר לו ביום בהיר בשנת 1974 איכר מקומי את אדמתו…ולפתע בתוך האדמה נתגלה לו ראשו של לוחם סיני…אל דאגה הראש עשוי היה חימר….הדבר עורר את סקרנותו והוא החל חופר מסביב..ומייד נתגלו עוד ועוד חלקים מאותו לוחם ,נשקו ושיריונו..וכמו כן חלקי לוחמים נוספים…האיכר מיהר להזמין את הרשויות ומה שנתגלה במערה שנחפרה היה לפלא השמיני של העולם…. הרשויות הביאו למקום לא פחות מ 70 אלף פועלים סינים ,אשר עמלו במשך 36 שנה , וחלקם ממשיכים עד היום לחפור ולחשוף.

אם מישהו חשב שעל הנתינים לשרת את הקיסר ירום הודו עד רק עד יום מותו ….טעה ,מערת חיילי הטרקוטה – שהוגדרה כאתר מורשת אונסק"ו – היא מערה תת קרקעית המכילה לא פחות מ-7,000 פסלי חימר של חיילים בגודל מלא של אדם, שנועדו על פי ההבנה לשרת את קיסרה הראשון של סין דווקא.. בחיים שלאחר המוות.

בחלוף השנים, מאז נחשפה המערה, גילו חוקרים כי את המערה הקים צ'ינג שו חואן די, קיסרה הראשון של שיאן, מתוך הכוונה לזכות בחיי נצח. הקיסר, אשר החל לשלוט בשיאן בשנת 246 לפני הספירה כשהיה רק בן 13-(קצת אחרי הבר מצווה) , נחשב על פי חוקרים אחדים לנאור ורב תבונה. על פי תומכיו הוא פיתח את הממלכה וקיבע כתב ושפה אחידים ,שאיחדו את השבטים השונים בעזרת שפה משותפת וכך חיבר בינהם. אך יש אחרים המספרים כי הוא היה שליט רודן ושנוא במיוחד בעיר.

זוכרים את יורש העצר פרדיננד משבוע שעבר ,אז לא רק את חייו ניסו מתנקשים לקצר אלה גם את אלו של צ'ינג שו חואן ,וכך לאחר מספר ניסיונות התנקשות בו, פיתח הקיסר פחדים מפני המוות ורצה להבטיח כי גם לאחר שימות יהיו לצידו מספיק חיילים שיגנו עליו מפני מתנגדיו. הרצון לזכות בחיי נצח הוביל את הקיסר לבנות לעצמו במשך 11 שנה עיר שלמה מתחת לפני האדמה, בתוכה חפר מערה, ובה אלפי פסלים של חיילים ומשרתים, אשר ישמשו אותו לאחר מותו.

הצבא האדיר שליווה אותו בחייו בגן העדן נפרש על פני שטח גדול מאוד של ארבעה מגרשי כדורגל , ומכיל שורות שורות סדורות של חיילים במערך צבאי מושלם . קשתים ,לוחמי חרב , כרכרות ועגלות לחימה , כלי נשק מגוונים ושיריון קשקשים מהודר לכולם.

אך איך אפשר צבא ללא להקה צבאית , ואזרחים עובדי צ"הל..וכך מלבד החיילים, העשיר הקיסר את עולמו שלאחר המוות גם באזרחים מן השורה העובדים במקצועות חופשיים, כגון: רקדנים, זמרים, אקרובטים ועוד – ואף בכרכרות של סוסים..והכל מחימר. ואם זה לא מספיק, עבודתו של הקיסר על יצירותיו הייתה כל כך קפדנית ומדוקדקת, כך שלא ניתן למצוא שני פסלים זהים בכל האוסף המרשים . לכל פסל יש מראה המאפיין רק אותו, הכולל הבעת פנים שונה, תסרוקת שונה ופריטים מצוירים אחרים אשר מבדלים פסל אחד ממשנהו…למסיבה הזאת לא תגענה שתיים עם אותה שמלה.

הקיסר כנראה חשש מאוד מאי הנוחות הכרוכה מהיותו מת ,ולכן פרט לצבא האדיר שהכין לקראת חלקם השני של חייו הוא אף הכין ארמון ענק בו.. יחיה לאחר מותו , ולא מעט דברי ערך שייקלו על תחושת המוות הדי מעצבנת שנמשכת כנראה זמן רב לאחר תום החיים…..

הבחור בנה לעצמו עיר שלמה בה יתגורר בתקופה שלאחר המוות, אך האתר היחיד שנחשף הוא אתר הצבא שהוא בנה לעצמו, בו בחר לאחסן את חייליו. כקילומטר וחצי משם קיים היכל תת קרקעי נוסף, המשמש על פי האגדות כמקום הקבורה שלו. חוקרים טוענים כי מערה זו שנותרה מכוסה לחלוטין, היא החלק בעיר התת-קרקעית בו ניצב ארמונו של הקיסר והיקפה מוערך בכ-6 ק"מ. צילומי רנטגן שנעשו במקום חושפים שלל של פאר והדר: קישוטי זהב, כסף ויהלומים, תקרה שעשויה מפנינים ונהרות כספית הזורמים מסביב לארמון…אז לבלפור 14 יש עוד הרבה להתאמץ על מנת להגיע אל המנוחה והנחלה.

והמועמד לפלא השמיני של העולם לוקח אותנו במוסיקה אל הזמר ,המתופף , שחקן מפיק והיוצר הנפלא..ואחד הגדולים מכולם…פיל קולינס.

 

קולינס נולד בצ'יזוויק שבמערב לונדון בינואר 1951. הוא קיבל את מערכת התופים הראשונה שלו בחג המולד כשהיה בן 5. מאוחר יותר, דוד שלו הביא לו מערכת תופים חלופית, הוא התחיל לנגן באופן קבוע, וכישורי הנגינה שלו השתפרו. כשקולינס גדל הוריו קנו לו מערכות תופים נוספות. הוא התאמן לצד הטלוויזיה והרדיו, ומעולם לא למד לקרוא ולכתוב תווים, במקום זאת, הוא השתמש בשיטה שפיתח בעצמו.

קולינס חיפש כל הזדמנות להופיע. האימונים המקצועיים שלו החלו בגיל 14 כשנכנס ל"בית ספר לאומנויות הבמה על שם ברברה ספיק". הוא החל קריירה כשחקן ודוגמן, וזכה בתפקיד הראשי במחזמר "אוליבר!". הוא הופיע בסרטם של הביטלס, "לילה של יום מפרך", כאחד ממאות בני נוער הצורחים בהופעה של הלהקה. למרות ששימש דמות משנית הוא קיבל תקריב. אמו, שהיא סוכנת שחקנים שכרה את הניצבים לקהל, ודאגה שבנה יקבל תקריב בסרט.

עבודתו המקצועית הראשונה כמתופף הייתה בלהקת "Flaming Youth", אשר הוציאה אלבום אחד ב-1969, שנקרא "Ark 2". לאחר שנה של סיבוב הופעות, נוצרה מתיחות בין חברי הלהקה וחוסר בהצלחה מסחרית, שהביאה להתפרקות הלהקה.

איך שגלגל מסתובב לו , ב-1970 ראה קולינס מודעה שהיה כתוב בה "דרוש מתופף רגיש למוזיקה אקוסטית, וגיטריסט אקוסטי". להקת ג'נסיס כתבה מודעה זו לאחר שאיבדה שלושה מתופפים לאחר שני אלבומים שהוציאה. האודישנים התרחשו בחצר בית הוריו של פיטר גבריאל ( שהיה סולן הלהקה-ובהמשך בעל קריירת סולו מפוארת ). המועמדים שבאו להבחן ניגנו שירים מתוך אלבומה השני של הלהקה, "Trespass‏" (1970). קולינס, שלא הכיר את שירי הלהקה לפני כן, הגיע מוקדם ופגש את בסיסט הלהקה מייק ראת'רפורד שהציע לו לשחות בברכת השחייה. בזמן ששהה בברכה, קולינס האזין לביצועיהם של מספר נבחנים ולאחר מספר ניגונים זכר את שירי הלהקה בעל פה.

קולינס עבר את האודישן, ושנה מאוחר יותר, יצא האלבום "Nursery Cryme‏" (1971). במשך חמש השנים הבאות, שימש כמתופף וזמר הרקע (לפעמים) בלהקה.

ב-1975, מיד לאחר סיבוב הופעות, עזב פיטר גבריאל את הלהקה כדי לפתח קריירת סולו. קולינס הפך לסולן לאחר חיפושים מתישים של תחליף לגבריאל (בהם שר קולות רקע עם מעל לארבע מאות זמרים שנכשלו באודישנים לתפקיד). כדי לאפשר לקולינס לתפקד כסולן בהופעות חיות, הלהקה גייסה בהתראה קצרה את מתופף "יס " , "וקינג קרימזון" לשעבר, ביל ברופורד כדי לנגן בהופעותיהם אך לאחר זמן קצר הוחלף במתופף צ'סטר תומפסון שמנגן בהופעותיהם עד היום.

בשנת 1980 השתתף קולינס בהקלטת אלבומו השלישי של פיטר גבריאל. בזמן העבודה על האלבום, הכיר קולינס את המפיק המוזיקלי יו פאדג'הם, אשר עתיד להפיק עמו את רוב אלבומיו. כמו כן, באלבום זה פיתח קולינס טכניקת הקלטה מיוחדת לתופים ("Gated reverb", הטכניקה נותנת צליל דומיננטי וחזק יותר לתופים.) אשר עתידה לאפיין סגנונו המוזיקלי כאשר יתחיל את קריירת הסולו שלו.

במקביל לפעילותו בלהקת ג'נסיס, בשנות השמונים קולינס פיתח קריירת סולו מצליחה, הוציא שורה של אלבומים שהפכו לרבי-מכר, ועזב את ג'נסיס בשנת 1996 כדי להתמקד בקריירת הסולו שלו. בשנת 1981 יצא אלבום הסולו הראשון של קולינס, "Face Value".האלבום כלל את הסינגל "In The Air Tonight", אשר הצליח במצעדים, הושמע רבות ברדיו והפך לאחד מלהיטיו המוכרים ביותר.

ב-1982 יצא אלבומו השני של קולינס, "!Hello, I Must Be Going". האלבום כלל את הלהיט "I Don't Care Anymore" ואת גרסת הכיסוי לשיר "You Can't Hurry Love" של להקת הסופרימס, אשר הגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים הבריטי.

בשנת 84 במקביל למשחקו בסדרה "מיאמי וויס" ,התבקש קולינס לכתוב שיר נושא לסרט הדרמה "כנגד כל הסיכויים" . קולינס נזכר בשיר לא גמור שכתב עבור אלבומו הראשון ("Face Value") אשר התאים מאוד לעלילת הסרט ושמו "?How Can You Just Sit There". קולינס השלים את השיר שלבסוף נקרא "Against All Odds" כשם הסרט. השיר הפך ללהיט ענק , היה מועמד לפרס האוסקר, הגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים האמריקאי ונחשב לאחד השירים הכי מזוהים עם קולינס עד היום.

(לחדי הזכרון באותה שנה היה לו להיט ענק נוסף ביחד עם פיליפ ביילי "EASY LOVER")

יש עוד רבות מה לאמר על האיש הנפלא הזה אך קצרה היריעה…רק נציין כי פיל קולינס הוא אחד מתוך שלושה אמנים שמכרו מעל למאה מיליון אלבומים בקריירת הסולו שלהם ובמסגרת להקה (150 מיליון אלבומי סולו ו-150 מיליון נוספים במסגרת ג'נסיס). שני האמנים האחרים הם פול מקרטני ומייקל ג'קסון.

אז כיצד הדברים מתחברים ??

היום ה-11/7 , לפני 46 שנה נתגלו אותם חיילי הטרקוטה המפורסמים ,אשר לדעת רבים יכולים לאכלס את הפלא השמיני בתבל ,אותם חיילים שהיו אמורים ללוות את הקיסר ב"חייו" בגן העדן…ואולי הם הצליחו ..לכו תדעו…ואם הקיסר היה יכול לשמוע לעצות..אז לפיל קולינס ישנו שיר נפלא שמציע דרכים אחרות להגיע לגן העדן..אולי קצת עזרה למי שחלש וזקוק לעזרה ,בלי לחלוף על פניו של הזקוק לעזרה ולהמשיך את חיינו..אולי כך נזכה לעוד יום בגן העדן…והיום גם מלאו איקס שנים לאחת מחבורתינו האהובה על כולם , שללא ספק עושה מעל ומעבר לכל דימיון על מנת לעזור ולסייע לסביבה בה אנו חיים..והיא משתדלת להפוך את החיים פה למטה אצלינו …לגן עדן…..אז מזל טוב לך…ושבת נע.י..מה לכולם..

She calls out to the man on the street
"Sir, can you help me?
It's cold and I've nowhere to sleep
Is there somewhere you can tell me?"

He walks on, doesn't look back
He pretends he can't hear her
Starts to whistle as he crosses the street
Seems embarrassed to be there

Oh, think twice, 'cause it's another day for you and me in paradise
Oh, think twice, 'cause it's another day for you
You and me in paradise