העיירה עושה את עצמה מתנמנמת

כן,  כן ..זה בסדר ..אתה גבר שבגברים ,…הכי טוב …הכי מהיר..וללא ספק הכי מדוייק…מה שתרצה …אימת המערב ?? ..בסדר אתה גם אימת המערב , וחיל האינדיאנים , ספק  בכלל אם אתה יודע מה זה חיל……….רק בוא נעצור כבר בעיירה ממול ,ותן לי לשתות….

כך מילמל אל עצמו ג'יימי ,,,,אה תסלחו לי,  לא הכרתי בניכם …אז זהוא ג'יימי והוא סוס , סוסו של גרי למעשה. שניהם  נעמדו על הגבעה הגבוה והשקיפו אל העיירה סנט מיגואל , גרי חשב על הזהב בכספת הבנק ואילו סוסו ג'יימי חלם רק על מנוחה ראויה. מזה שישה ימים שהם משוטטים ברחבי הערבות הצחיחות של מקסיקו בואכה סנט מיגואל . מים טריים היו כל מה שחפץ היה…וגם קצת עשב ירוק או מעט אספסת….אבל בני האדם האלה ..רק זהב מעניין אותם…תהרגו אותי ,לא מבין למה ..אי אפשר לאכול את זה ..לא לשתות…הם שמים את על עצמם ומרגישים יפים…ממש לא ברור לי..המשיך ג'יימי להרהר בשעה שגרי המשיך לבהות לעבר העיירה המרוחקת.

רוח מזרחית יבשה ניערה ענני אבק מרבצם ,והשיטה אותם מערבה ביחד עם גלגלי סירה קוצנית יבשה בחום  המדברי של חודש יוני  .אבל את גרי הטרידה רק מחשבה אחת ..איך לכל הרוחות אצליח לשנע את השלל במהלך הלילה עד לצוקי השטן ,שם וודאי לא יצליחו או יעזו להגיע השריף ושני עוזריו ,אחרי שיגלו את שיתרחש בבנק הערב.

ג'יימי וגרי המשיכו להרהר כל אחד לעצמו ,והשמש נטתה לשקוע . צבעי המדבר הפכו צהוב לכתום אדמדם , ותנים רחוקים נשאו קולם ביללות הערב רד לו ..ומרחוק ניתן היה לשמוע את הפסנתר ,והבנג'ו מנגנים במסבאתRUNCH MEET & MEAT….גרי דרבן את סוסו ועט את המסיכה על פניו..ובדרך פיזם לעצמו " רב הלילה, רב שירנו ,הבוקע לשמיים, שובי שובי הורתנו,
מחודשת שבעתיים. …

שבת אחרונה של חודש אפריל ,בחוץ מלהט לו החום , והאביב תקע יתד . הפסח עזב אותנו לאנחות ופינתנו מעלה על נס את אלפרד זינמן...

תוצאת תמונה עבור פרד זינמן

אלפרד "פרד" זינמן ( Alfred "Fred" Zinnemann‏; 29 באפריל 1907 – 14 במרץ 1997) היה במאי קולנוע יהודי ממוצא אוסטרי שפעל בארצות הברית.

זינמן נולד למשפחה יהודית בווינה אוסטריה , שם למד משפטים. הוא נמשך לעולם הקולנוע כבר בעת שלמד באוניברסיטת וינה,עד שלבסוף החליט להפוך לצלם קולנוע. למזלו הוא היגר לארצות הברית לפני עליית הנאצים בשנת 1929, ובתחילת דרכו עבד בעיסוקים קולנועיים רבים מאחורי הקלעים בטרם החל לביים.

הבחור היה מוכשר וגאון קולנועי מסתבר .במהלך הקריירה שלו הגיע זינמן להצלחות גדולות כבמאי וזכה בלא פחות משלושה פרסי אוסקר על בימוי  "מעתה ועד עולם" (1953) ו"אדם לכל עת" (1967), וכן על ההפקה של  "אדם לכל עת" . שחקנים רבים ששיחקו בסרטיו של זינמן היו מועמדים לפרס האוסקר, וחלקם אף זכו בו בשל הופעתם תחת בימויו.

 

תמונה קשורה

 

 

סרטו הידוע ביותר של זינמן, הנחשב גם כיום לקלאסיקה קולנועית, הוא "בצהרי היום" (1953). זינמן ביים מערבון זה, על אף שהאולפן בו נעשה הסרט הטיל ספק ביכולתו של במאי יהודי -אוסטרי לטפל בז'אנר האמריקני הכל כך קלאסי.  זינמן הרגיע את החששות של בעלי האולפנים בספרו כי הוא קורא נלהב של ספרי קרל מאי (סופר הרפתקאות ומערבונים ,שכיכב בעבר באחת מפינותינו). התוצאה הייתה מערבון קלאסי, שצולם בסגנון הדוק ומותח בצורה יוצאת מהכלל, תוך שימוש בטכניקה מעניינת ליצירת מתח, כמעט ללא קטעים אלימים .  זינמן עשה זאת ע'י הכנסת תמונות של שעונים מתקתקים במהלך הסרט ,שעונים שמורים את השעה ומכניסים מימד של לחץ לקראת בואו של הפושע האיום. (למטיבי לכת זכור וודאי סרטו הנהדר של ספילברג-מלתעות גם שם יצר הבמאי רגעי אימה ופחד משתקים מהכריש המאיים ,וזאת כמעט ללא סצינות של טרף ,  ע'י מוסיקה מאיימת וצילום תת מימי המדמה את המבט  מעיני הכריש, סצנת הטרף מגיעה רק בשליש האחרון של הסרט ) .

תוצאת תמונה עבור ‪high noon‬‏

 

 

עלילתו של המערבון  כולה מתרחשת "בזמן אמת"  (הזמן שעובר על המסך זהה לזמן העובר באולם הקולנוע-ממש כמו בסדרה העכשווית 24) בצהרי יום בודד , בין השעה 10.30 לשעה 12.00, והשילוב הנהדר  בין סגנון הבימוי היעיל של זינמן, בין תסריטו המשובח של קארל פורמן הנוגע בין השאר  גם בבעיות פילוסופיות, מוסריות ופוליטיות מרתקות וראויות למחשבה, ובין משחקו של גרי קופר יצרו סרט המופיע ברוב הרשימות מסוג "מאה הסרטים הטובים ביותר".

 

על אף שנחשב לבמאי הוליוודי "מן השורה" ולא חרג מן הנושאים או הסגנון המקובל על האולפנים הגדולים, חידש זינמן מספר חידושים. למשל  "צילום העגורן" המופיע בסרט בצהרי היום, בו נסוגה המצלמה לאחור ולמעלה,ואז נראה דו קרב האקדוחנים מלמעלה ,ומזוית זו בולטת בדידותו של הגיבור גרי קופר -השריף, אל מול עדת הפושעים כאשר כל תושבי העיירה עליה הוא מגן נוטשים אותו.  צורת צילום זו הפכה כמעט לקלישאה בסרטי אקשן ומערבונים מודרניים.

תוצאת תמונה עבור ‪high noon-krain shoot‬‏

 

הסרט רווי במשמעויות פילוסופיות ופוליטיות. הסמליות שבסרט בולטת בסצינות כדוגמת סצנת הימלטות השופט מהעיירה בבהילות כאשר הוא שומע על בואה של חבורת הפושעים לעיר, תוך שהוא מקפל את דגל ארצות הברית ולוקח עמו את מאזני הצדק.  ההעמדה הבסיסית של תושבי העיירה כציבור נפחד המסרב לסייע לשריף שבא להגן עליהם , כמו גם של השריף אל מול אשתו איימי, בעלת הערכים הקווייקרים (ערכים שמתנגדים לאלימות מכל צורה ), היו כר פורה לפרשנויות.

הסרט צולם בשחור לבן ,למרות שהייתה לזינמן האפשרות לצלם כבר בצבע , על מנת לתת משקל לאוירה הקודרת העוטפת את העיירה  ,את המוסר ,ואת החברה בה עוסק הסרט. שאלות של צדק ,הגבול הראוי להפעלת אלימות , חברות אמת ,אחריותם של האינטלקטואלים כלפי החברה בה הם חיים , רמזים לחשש מקומוניזם, כפיות טובה של ציבור כלפי אלה הנותנים מעצמם בעבורו , והאם אהבה קודמת לשליחות ציבורית ,שאלות כאלו חודדו בסרט באמצעות העלילה, המוסיקה ,והצילום, וסופו מעיד עמדת יוצריו לגבי חלק מהשאלות (כדאי לראות).

תמונה קשורה

הסרט שיצא בשנת 52 הופק בתקציב ענק בזמנו של 750 אלף דולר ,וזכה להצלחה קופתית ( 12 מיליון דולר ) , והצלחה רבה בקרב המבקרים . הוא זכה ב-4 פרסי אוסקר ,והיה מועמד ל-7. בנוסף לכוכב גרי קופר בתפקיד הראשי מופיעים בסרט גם השחקנית הנהדרת גרייס קלי ( לימים נסיכת מונקו) ,לוייד ברידג'ס ( בהמשך שחקן קומי ואביהם של גף ובו ברידג'ס ),חדי העין יבחינו בלי ואן קליף הצעיר ( הטוב הרע והמכוער ,שיחק את הרע ) ,  והשחקנית הנהדרת קייטי חוארדו ,שהייתה לשחקנית המקסיקנית הראשונה שזכתה בפרס גלובוס הזהב ובמועמדות לאוסקר בעבור משחקה בסרט זה…קיצורו של עניין לחובבי הקולנוע סרט מומלץ הן עלילתית והן טכנית . חדי האוזן שביננו ודאי זוכרים בחיבה את שיר הנושא שכל כך מסמל את העלילה : "המתחיל במילים "Do not forsake me oh my darling" – "אל תנטשי אותי, אהובתי")  , בביצוע פרנקי ליין.

 

וסרטו הנהדר של זינמן לוקח מחזיר אותנו לארצינו הקטנטונת ,ואל מי שכונה " הטרובדור הנודד " , או " הצנחן המזמר ", זמר נהדר מלחין וכותב בחסד , ואלוף העולם בלהטוטי עברית הלא הוא  האחד והיחיד מאיר אריאל .

תוצאת תמונה עבור מאיר אריאל טרמינל

 

אריאל גדל בקיבוץ משמרות-שהיה כר פורה לצמיחת מוסיקאים.  בן לגודה ואלכסנדר (סשה) אריאל. בצעירותו התנסה בכתיבת שירה, ושיריו הולחנו על ידי חברו לקיבוץ שלום חנוך במסגרת "המשמרון", חבורת הזמר של הקיבוץ. בתהליך היצירה דאז לקח חלק גם חברו  חנן יובל.

עם גיוסו לצה"ל, התנדב לצנחנים, ושובץ בגדוד 890. בצנחנים עבר אריאל מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. בשנת 1966 נשא לאישה את תרצה הגדיש מכפר סאלד. בפרוץ מלחמת ששת הימים שירת כלוחם במילואים בחטיבה 55, חטיבת צנחנים במילואים, שלחמה בירושלים. בהשראת המלחמה כתב את השירים למיני-אלבום "ירושלים של ברזל" (1967). המיני-אלבום, ובעיקר השיר "ירושלים של ברזל" אשר נכתב בהשראת השיר "ירושלים של זהב" של נעמי שמר, פרסמו את אריאל בציבור הרחב, במיוחד לאחר ששר את "ירושלים של ברזל" בכנס לוחמים, מה שעורר הדים רבים והדביק לו את הכינוי "הצנחן המזמר".

תוצאת תמונה עבור מאיר אריאל

חרף ההצלחה, הוא החליט כי אינו מעוניין בקריירת זמרה בתור הצנחן המזמר, משום שהסתייג מה"גימיק" שבדבר. הוא ארז מזוודות  ונסע עם אשתו בשליחות הקיבוץ לעיר דטרויט שבארצות הברית. שם נולדו לו בת ובן, שירז ושחר. הוא הושפע מאוד מהמוזיקה האמריקאית ובעיקר מבוב דילן ומהמסרים המועברים בשיריו, והחל לכתוב שירים בהשראתו.

בשובו לישראל ניסה אריאל להשתלב בתל אביב בתור איש קולנוע. בפרוץ מלחמת יום הכיפורים לחם אריאל בחזית הדרום, בין היתר בקרב על העיר סואץ. שם, במהלך שירות המילואים הממושך בתקופה שלאחר הפסקת האש, נכתב על ידו השיר הנפלא  "לילה שקט עבר על כוחותנו בסואץ" שבו מבוטא הלך-רוחו לגבי המציאות והמאורעות שחווה בחזית. אחרי המלחמה שב לקיבוץ משמרות ולמשפחתו, ואף התמנה למשרת מזכיר הקיבוץ. הוא המשיך ליצור, וב-1978 הוציא את אלבומו הראשון "שירי חג ומועד ונופל", הכולל בין היתר את השירים "שיר כאב", "תקווה", "ארול", "טרמינל לומינלט", "מזכרת למאוננים" ו"ד"ר התחכמות".

 

תוצאת תמונה עבור מאיר אריאל

אלבומו השני, "…וגלוי עיניים", יצא ב-1984, וב-1987 הוציא ספר שירים שכלל שירים משני אלבומיו הראשונים, שירים שכתב לאמנים שונים ושירים שעתידים היו לצאת באלבומו הבא, "ירוקות", שיצא בשנת 1988.

ב-1987 עזב אריאל עם אשתו ושלושת ילדיו את קיבוץ משמרות ועבר להתגורר בתל אביב. בסוכות באותה שנה החליט לצאת עם ההרכב "קאריזמא" לסיבוב הופעות בסגנון מסעי ההופעות בארצות הברית, אשר נקרא "מסע הבחירות של מאיר אריאל". הם יצאו ברכב, ונסעו מקריית שמונה ועד אילת. מסע ההופעות צולם ויצא בסרט. כמה מהשירים שכתב אריאל בשנים 1989–1990 יצאו ב-1990 במיני אלבום שנקרא "עברנו את פרעה", אשר מתוכו הצליח בעיקר שיר הנושא.

תוצאת תמונה עבור מאיר אריאל

בה' באב תשנ"ט (18 ביולי 1999) נפטר מאיר אריאל, בגיל 57, ממחלת קדחת הבהרות, הנגרמת על ידי חיידק מסוג ריקציה המועבר בעקיצת קרציה. קברו נמצא בבית העלמין של קיבוץ משמרות.

אז כיצד מתכנסים הדברים ?

התשובה היא עיירה מרוחקת ומאובקת , ויהודים שמשחקים את המשחק האמריקאי.

השבוע ביום שני ימלאו 112 שנה להולדתו של הבמאי היהודי המצליח פרד זינמן ,אשר אחת מגולות הכותרת של יצירותיו הייתה המערבון הקלאסי " בצהרי היום (HIGH NOON) . בו מופיעים כאמור גרי קופר וגרייס קלי . הסרט שעשוי נהדר מעלה גם לא מעט שאלות חברתיות מעניינות ….כמו גם מאיר אריאל שבשיריו מלהטט נפלא במילות העברית שכתב על מנת להעביר ביקורת חברתית .

ביקורת על מה שקורה ללוחמים בזמן מלחמה , על אהבות שנכזבו ,על בגידות , על בעיות בחיי האזרח ( עברנו את פרעה ) ועל נסיון מגוחך לעיתים להידמות למי שאנחנו לא..

וממש כמו זינמן בסרטו "בצהרי היום" המתאר צהרי יום גורלי בעיירה מרוחקת, כך גם לאריאל יש את שירו הנהדר יחד עם דיויד ברוזה שנקרא  "בצהרי היום " בו הוא מתאר נסיעה דרומה וכניסה אל המרכז המסחרי המאובק של העיירה ירוחם ,ובדרך גם  מטיח ביקורת על הרצון שלנו לשחק אותה אמריקאים …

העברית נהדרת ,מומלץ  לעיין בשיריו האחרים ,( ארול , לילה שקט ,טרמינל ,אולבבו ,ירושלים של ברזל,עברנו את פרעה ,ועוד רבים וטובים ), כתיבתו נפלאה הומוריסטית ביקורתית  ומומלצת בכל פה.

אז כשבחוץ השמש מעיקה ,שבו בצל , שתו משהו קר ,ותנסו לשמור על הטוב , ולהיות בעיקר ..עצמכם…..

שבת חמה שקטה ונעימה לכולם.

ירדנו לירוחם לשתות פחית של צהריים
במרכז המסחרי המאובק
התענוג מתחיל בהליכה איטית שקולה ומדודה
כמו טורבו מאופק
השרירים החבוטים מהנסיעה הארוכה
משתחררים בתענוג בכל הגוף
משתרגים ומתמתחים ונעשים קשוחים ברוח
שמצליף אבק וחול על הפרצוף

וכל העניין
הוא לשתות משהו קר
בלב מדבר

……

עודנו עומדים לא זיע, לא ניד
נימה וחצי מהצל
כשאיזו מקומית פתאום נועצת אף בשמש
ופה שבאוזנינו ממלל

תראו תראו את ה"גארי קופרים" האלה
"קלינט איסטוודים" דמי קולו, "יענו" בזים לשרב
הגיע הזמן שכבר תוציאו את הלשון הארוכה שלכם
מתרבות המערב.

ימה וחצי מהצל, אנחנו סובבים
ונעים באטיות מיריבית
חוצים שקולים את הרחבה של המרכז המסחרי המאובק
ונכנסים אל המכונית
אחר הצהריים נגביים, מה עכשיו? לאן נוסעים?
מכחכחים בגרון
אולי נספיק עוד להרוג תורכי קטן של ערב
במצפה רמון!.

 

 

 

נימה וחצי מהצל.

 

רוח מזרחית חמה העיפה תלתלים של סירה קוצנית בין בתיו של הרחוב המאובק, ורק  נהירות סוסים ופרדות , או לחילופין צלילי ציריה החורקים של המסבאה המקומית הפרו את הדממה בצהרי היום הלוהט.

מהקומה השניה של המסבאה עלו מידי פעם קולות צחוק ,וכרכרת עץ עם חישורי ברזל חלודים משהו שחנתה בסמוך,הפיחו לרגע חיים בסמוקינג וואלי . בעוד רגע תעמוד השמש מעליו  וצילו יהיה מינימלי , וקרניה היוקדות יצרבו את פניו חרושי הקמטים. עינייו ניצטמצמו למינימום ההכרחי ומבטו נשלח אל מעבר לאבק.. אל ההרים שהיתמרו מרחוק.

כמו תמיד בשעות אלו ,ובחום הזה הרבע הנמוך של מבטו ,זה הסמוך לקרקע הלוהטת התנועע ימינה ושמאלה ,פאטה מורגנה הרהר בינו לבין עצמו ,ובמבט לתמונה המתנודדת הבחין בצלליות שלושת הרוכבים  ,תחילה הבחין בכובעיהם ולאחריו ראה בבירור את הסוסים הכהים משרכים דרכם אל העמק כששובל אבק נע בעקבותיהם כעמוד ענן…הוא פלט את שאריות הסיגר אל הקרקע ,ומעך זאת בעקב מגפיו. קמטיו נחרשו ואצבעות ידיו נקפצו..

images

 

שבת אחרונה של חודש אוקטובר , הסתיו ניכר רק בשעות האור המתמעטות ,וברוחות החמות המנשבות ממזרח ומייבשות כל פינה …,חוץ מפינתנו שמעלה על נס  חצי יובל (אוגוסט 2002) לצאתו של אחד הסרטים הטובים שנעשו בהוליווד ( מקום 36 עפ'י אתר IMDB   בדרוג הסרטים של כל הזמנים ) , והכוונה היא לסרטו הנהדר של השחקן / מפיק ובמאי קלינט איסטווד…"הבלתי נסלח" (UNFORGIVEN) .

הורד

הסרט שזכה לשבחים רבים מצד המבקרים ( נדיר כשמדובר במערבונים) ,נחשב ליצירת מופת של קלינט איסטווד וכאחד מהמערבונים הטובים ביותר עד היום.  ועשור לאחר מכן נכנס הסרט   לארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית.

את הסרט הקדיש קלינט לשניים ממוליכי דרכו בתחילתה סרג'יו ליאונה , ודון סיגל שביימו אותו בצעירותו  במערבוני הספגטי בהם התפרסם ( סרגי'ו ליאונה היה איטלקי ).

הורד (3)

לאחר כמעט ארבעים שנה בקולנוע כאחד הקאובויים הכי מפורסמים ( "בעבור חופן דולרים" , הצלפים , "תלה אותם גבוה " , " הטוב הרע והמכוער"," איש ההפקר ","עיר ושמה גהינום" , "הנוקם" ..ועוד ) בהם גילם קלינט את הבחור הטוב עפ'י רוב ,זה שנלחם ברעים ותמיד מעניש את הפושעים  , החליט איסטווד לשנות פאזה ובמערבון מאוחר זה מגלם איסטווד את דמותו של הרוצח הנורא  לשעבר  וויל מאני .הסרט סוגר מעגלים בצורה מעוררת כבוד ומעלה שאלות של גבולות הטוב והרע . ממש כמו בקומדיה האנושית של  באלזק " אבא גוריו ", שם גם עולה הדילמה של מי הוא באמת הטוב ומי הרע בסיפור, ומסתבר לעיתים שהרושם הראשוני שלנו מוטעה ומובנה מתבניות חשיבה קבועות,כך גם בסרט זה הופך קלינט את תבניות החשיבה שלנו על פיהן.

וויל מאני הוא רוצח שכיר לשעבר שפרש לחיי משפחה בחווה רחוקה יחד עם אשתו ושני ילדיו ומנסה לחיות חיים הגונים , אך קשיי הקיום,הדוחק  ומות אישתו ,מביאים אותו להיענות לבקשת פרוצה שעבדה בבית בושת בעיירה ,אשר נחתכה באכזריות ע'י בחור ,לרצוח את אותו בחור שפגע בה בתמורה לתשלום. וויל המזדקן אשר מצוי בגמילה מאלכוהול , כבר אינו האיש שהיה . ראייתו חלשה ידיו רועדות ,אך מאידך התחדדו אצלו חושי הצדק ..דבר שחסר לו בצעירותו.

למשימת החיסול אשר בעבר היה עושה ללאכל קושי לבדו , מתלווים הפעם בחור צעיר ויהיר-סקולפילד קיד ,שמגלם את כל מה שוויל היה בצעירותו ( ג'יימס וולוט ששיחק עימו ב "איש ההפקר" ) וחברו הוותיק נד אותו מגלם מורגן פרימן הנפלא. ואת תפקיד הרע מגלם ג'ין הקמן המופלא בדמותו של השריף המושחת של העיירה.

הורד (1)

בסרט זה מנפץ איסטווד את כל הסטיגמות עליהם נבנו המערבונים . הגיבור הוא אלכוהוליסט  , ידיו רועדות ,והוא לא רואה טוב , בעברו הוא בכלל היה רוצח אכזר,והוא בכלל לא צלף ,גם לא מקרוב ואילו הרע יכול להיות דווקא השריף אשר בדרך כלל ייצג את החוק והצדק במערבונים ,ועולה גם השאלה בדבר הטעם בנקמה, מה זה נותן ??…והאם זה עוזר במשהו לנפגע…

הסרט בבימויו וכיכובו של קלינט איסטווד זכה בארבעה פרסי אוסקר:  הסרט הטוב ביותר, פרס שחקן המשנה הטוב ביותר, פרס הבימוי  (שיא מבוגר לגיל במאי שזכה -74) וכן פרס העריכה. ובכך שבר הסרט  את אמירתו הקודמת של קלינט שטען שלא יזכה לעולם באוסקר כי הוא " אינו יהודי , הוא מרוויח יותר מדי , וכי אינו שם קצוץ "(תרגום מעודן ). לאחר ארבע הזכיות בסרט זה  הוא זכה בעוד שניים נוספים ובעוד שישה מועמדיות , והוא נחשב כיום לאחד מבימאי העל של הוליווד בזכות יכולתו המופלאה להעביר סיפור בצורה כל כך אמינה.

220px-ClintEastwoodSept10TIFF

כמה אנקדוטות לגבי הסרט:

קלינט צילם לסרט סצנה קטנה של מחווה בה הופיעה אימו –רות  ,אולם בעריכה קוצץ הקטע מאחר והסרט היה ארוך מדי.

תסריט הסרט הסתובב שנים רבות לפני כן בהוליווד ,ובמאי העל פרנסיס פורד קופולה חשב להציע את תפקיד וויל לשחקן ג'ון מלקוביץ . הוא סירב כמו גם גין הקמן. כמה שנים מאוחר יותר רכש קלינט את התסריט והציע שוב להקמן הפעם הוא הסכים..והשאר היסטוריה.

זהו המערבון השלישי שזכה באוסקר ( רוקד עם זאבים (1990) ,קימרון (1932)  עשו זאת קודם.)

הסרט צולם בזמן שיא -39 ימים ,בעלות של 15 מליון דולר והכנסות של 160 מליון.

הסרט יותר ממומלץ לחובבי הקולנוע בכלל ,ולמעריצי איסטווד בפרט, ובכלל המון שאלות של טוב ורע עולות לאחר צפייה בסרט.

 

וסרט זה מוליך אותנו לזמר/ מלחין/ פיזמונאי מופלא מאיר אריאל.

הורד (2)

 

אריאל גדל בקיבוץ משמרות. בצעירותו התנסה בכתיבת שירה, ושיריו הולחנו על ידי חברו לקיבוץ שלום חנוך במסגרת "המשמרון", חבורת הזמר של הקיבוץ. גם חנן יובל לקח חלק בתהליך היצירה דאז.

עם גיוסו לצה"ל, התנדב לצנחנים, ושובץ בגדוד 890. בצנחנים עבר אריאל מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. בשנת 1966 נשא לאישה את תרצה הגדיש מכפר סאלד. בפרוץ מלחמת ששת הימים שירת כלוחם במילואים בחטיבה 55, חטיבת צנחנים במילואים, שלחמה בירושלים. בהשראת המלחמה כתב את השירים למיני-אלבום "ירושלים של ברזל" (1967). המיני-אלבום, ובעיקר השיר "ירושלים של ברזל" אשר נכתב בהשראת השיר "ירושלים של זהב" של נעמי שמר, פרסמו את אריאל בציבור הרחב, במיוחד לאחר ששר את "ירושלים של ברזל" בכנס לוחמים, מה שעורר הדים רבים והדביק לו את הכינוי "הצנחן המזמר".

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים לחם אריאל בחזית הדרום, בין היתר בקרב על העיר סואץ. שם, במהלך שירות המילואים הממושך בתקופה שלאחר הפסקת האש, נכתב על ידו השיר "לילה שקט עבר על כוחותנו בסואץ" שבו מבוטא הלך-רוחו לגבי המציאות והמאורעות שחווה בחזית. אחרי המלחמה שב לקיבוץ משמרות ולמשפחתו, ואף התמנה למשרת מזכיר הקיבוץ. הוא המשיך ליצור, וב-1978 הוציא את אלבומו הראשון "שירי חג ומועד ונופל", הכולל בין היתר את השירים "ארול", "טרמינל לומינלט", "תקווה", ו"שיר כאב".

פועלו ויחודו של מאיר מצריך פינה בפני עצמה בעתיד , אך נציין רק כי לצערינו בה' באב תשנ"ט (18 ביולי 1999) נפטר מאיר אריאל, בגיל 57, ממחלת קדחת הבהרות, הנגרמת על ידי חיידק מסוג ריקציה המועבר בעקיצת קרציה. קברו נמצא בבית העלמין של קיבוץ משמרות. הותיר אחריו את רעייתו, תרצה, ושלושה ילדים, והמון המון שירים מופלאים ומיוחדים עם עיברית ששמורה ליחידי סגולה.

ואיך קשורים הדברים ?

לא מעט פעמים אנו שואלים את עצמנו מה נכון ומה לא ? ,מה צודק ומה לא? , מי פה הטוב או הרע במה שקורה סביבנו , ולא מעט פעמים מסתבר לנו שאנו משחקים דמויות שאנו רוצים להיות והם לא אנחנו באמת.

כמו בשאלות שעולות בסרטו של איסטווד ,וממש כמו בשירו של מאיר אריאל  "בצהרי היום "(פארפרזה למערבון עם שם דומה ) ,שיר נפלא שחיבר מאיר והלחין דיוויד ברוזה :

העיירה עושה את עצמה מתנמנמת

אותנו זה אפילו לא מצחיק

חוצים ברחבה בכמו חגיגיות סמויה

עוזבים לשמש שתעיק

צרור נקישות טמבור עוצר אותנו כאחד

נימה וחצי מהצל

עומדים בשמש לא ניד, לא זיע, מחכים

נימה וחצי מהצל…..

עודנו עומדים לא זיע, לא ניד

נימה וחצי מהצל

כשאיזו מקומית פתאום נועצת אף בשמש

ופה שבאוזנינו ממלל

תראו תראו את ה"גארי קופרים" האלה

"קלינט איסטוודים" דמי קולו, "יענו" בזים לשרב

הגיע הזמן שכבר תוציאו את הלשון הארוכה שלכם

מתרבות המערב

 

 

שבת שקטה ונעימה לכולם , ומי יתן ונדע את התשובות