בצידו המערבי של בית העלמין אצלנו במושב נטועהלה חורשת עצי אורן . בערבו של יום ,בשעות אחר הצהריים היא מצילה על קבריהם של צדיקים וצדיקות ,כאלה שנהגו להלך בעבר בשבילי המושב . וגם מצילה היא על אלו הבאים לפקוד קבר זה או אחר , אבל בעיקר לאלו המלווים את יקיריהן בדרכם האחרונה . אני חייב לאמר שהרוח בשעות בין הערביים היא ממש כייפית , והמעבר שלה בין ענפי האורן יוצרת קול שריקה קליל המוסיף נופח של שקט והוד למקום ולמעמד.
וכך בסוף ימי , אני מוצא עצמי יושב על אחד מענפי האורן הגבוהים , מביט מלמעלה באילו המלווים אותי בדרכי האחרונה . חלקם עצובים , חלקם רציניים , יש שמחייכים ,וחלק הגיע מטעמי נימוס , או כדי לצאת מוקדם מהעבודה. כן אני יודע, לא הייתי טיפוס משהו. עוד אחד מיני רבים . אחד שחייו חלפו מבלי הורשת איזושהי מורשת לדורות הבאים. תשאלו איך זה שאני מדבר איתכם למרותי היותי ז'ל ?…האמת שגם לי אין תשובה . אולי זה קשור לזה שברמזור האחרון פגשתי טיפוס אימתני ,רחב מידות , ברכב ספורט שחור ונמוך..אמרתי לו " תהרוג אותי , לא מבין איך נכנסת למכונית הנמוכה הזאת "…הוא כנראה לא הבין את הביטוי…
אבל אתם יודעים מה ? זה לא ממש רע שזכרוני לברכה , ישנם עוד יתרונות למצב הסגולי בו אני נתון . הנה למשל עליתי בקלילות לגובה של 12 מטר על העץ , לא מתאמץ , לא מזיע . אני אפילו יושב בקצהו של ענף דקיק…והוא לא נשבר… האמת שמפה… למעלה רואים הכי טוב ,למי ששואל…ואפילו ענפי האורן והשרף הדביק לא מציקים לי…איך נהגנו לאמר בחיינו ? " טוב לי מותי מחיי"…
ואני אפילו לא רעב .למרות שכבר חלפו יומיים מאז חתם הרופא על טופס פטירתי אבל זה פחות מעניין… לאמר את האמת , הרוטב עדשים עם האורז הלבן , נו זה שמגישים לאורחים נראה אחלה..אבל ממש לא מרגיש צורך לנשנש משהו….טוב נו נחזור לטקס …הנה רבי שלמה מתחיל לדבר ..שקט רגע…."וואלה שלמה ? …זה מה שחשבת עלי ??….למה לא אמרת ??..תודה על המילים היפות … אנחנו נפגש מתי שהוא בהמשך…ובנתיים תעשו חיים.
שבת ראשונה של חודש דצמבר. 337 ימים חלפו להם מאז יצאה לדרך שנת 2020 ורק עוד 28 נותרו. בשווקי הערים והעיירות ברחבי העולם הנוצרי נערכים לקראת השנה החדשה. קישוטים ואורות צבעוניים נתלים ברחבי העיר , מתנות נרכשות עד בלי די , סנטה קלאוס כבר מחנה את המזחלת ליד עמדת טעינה , ושנה חדשה הולכת וקרבה..וכל אחד שואל את עצמו מה תרמה לו השנה החולפת או אולי מה הוא תרם לה ולעולם ?…ואם בתרומות עסקינן , אז פינתנו השבוע תדבר על התרומה הגדולה ביותר…תרומות והשתלות איברים.
השתלת איברים היא טכנולוגיה רפואית שהתפתחה במחצית השנייה של המאה ה-20. בטכנולוגיה זו מוחלפים איברים, חלקי איברים או רקמות שהגיעו לאי-ספיקה סופנית באיברים, חלקי איברים או רקמות תקינים.
השתלות איברים נעשות לרוב בבני אדם, פרט למקרים שבהן נערכות השתלת איברים בבעלי חיים, בעיקר לצורך מחקר, לימוד והתנסות.
האיבר המושתל יכול להיות מאותו אדם לעצמו (כמו בהשתלת רקמות), מאדם (חי או מת) לאדם אחר, או ממין אחד למין אחר (קסנוטרנספלנטציה). האיברים המשמשים בהשתלות מגיעים מתרומת איברים מהחי או מהמת. במקרה מוות מתקבלת הסכמה מראש של הנפטר ( לרוב ע'י טופס אד'י) או הסכמה של המשפחה לקצירת ( המושג נשמע רע אך זה המינוח harvesting ) האיבר מהמת. כאשר ניתן תשלום עבור התרומה, הדבר מכונה סחר באיברים.( נרחיב על נושא זה בהזדמנות.).
בראיון שנערך עימו , מספר על הנושא ד'ר דן שמואלי-ממחלקת ההשתלות של המרכז הרפואי בילינסון :" השתלות מהוות פריצת דרך ברפואה, משום שהן כוללות בתוכן מכלול של דברים, שהרפואה לא הכירה לפני כן. זהו המקצוע היחידי בעצם, שכירורג צריך להביא איתו משהו לחדר ניתוח. לא מספיקים לו הכלים והאצבעות. הוא חייב לבוא עם משהו, וכשהוא חייב לבוא עם משהו, יש לו בעיה, כי הוא תלוי במישהו. ה"מישהו" הזה, הוא אותו תורם איברים, שנמצא בצד השני של המתרס. זה בעצם הדבר הראשון ששינה את ההשתלות משאר תחומי הכירורגיה. פריצת הדרך היתה בשנת 1906 אז בוצעה ההשתלה הראשונה לעז, שהשתילו בה צוואר. ב- 1933 בוצעה השתלה ראשונה ברוסיה, כשלקחו כליות מאסיר שנדון למוות והשתילו בבני אדם. אחר כך כמעט הרגו את הכירורג, משום שהוא לא ידע שלהשתלת כליה צריך סוג דם מתאים. בשנת 1955, בבוסטון, בוצעה השתלת הכליה המוצלחת הראשונה. ב- 67 בצע כריסטיאן ברנרד את השתלת הלב המוצלחת בדרום אפריקה. ב- 63 בצע שטרצל בארה"ב השתלת כבד מוצלחת לילדה חולת סרטן כבד. לאט לאט, עם שכלול הטכניקה הכירורגית, חלה גם התקדמות בשטח התרופות, האימונולוגיה ובשטח תרומת האיברים. הבעיה העיקרית בהשתלות היא לא החלק הכירורגי, שעליו בעצם התגברו רוב המרכזים, אלא דווקא בעיית תרומת האיברים, שבה יש מחסור כלל עולמי.
השתלת האיברים המוצלחת הראשונה באדם בוצעה בשנת 1955 בבוסטון שבארצות הברית כאשר המנתח ג'וזף מוריי הצליח לקחת כליה מאדם ולהשתילה באחיו התאום. השתלה זו התאפשרה בשל העובדה שהייתה התאמה מלאה בין התורם והנתרם בשל היותם תאומים זהים; לולא כן, הייתה המערכת החיסונית של הנתרם דוחה את ההשתלה. הצלחה זו פתחה פתח לניסיונות השתלה באיברים אחרים שהשתלתם נחשבת למסובכת יותר.
תחום השתלות האיברים מתאפיין בהתפתחות רפואית וטכנולוגית מהירה. משאבים עצומים מושקעים בשיפור ובשכלול שיטות הניתוח ובדיקות ההתאמה, ובהתמודדות עם דחייה ובמציאת מקורות נוספים לתרומת איברים ( בע'ח או איברים מלאכותיים ).
הודות למאמצים אלה מצליח עולם הרפואה לרשום התקדמות מתמדת בהצלחת ההשתלות, המתבטאת בהצלת חיים, בהארכת תוחלת חיים ובשיפור איכות חייהם של המושתלים.
ניתוחי השתלה הינם מורכבים ומסובכים הן ברמה הטכנית , והן בסיכויים של הגוף הקולט את האיבר לשרוד ולתפקד לאחר הליך ההשתלה. אך חרף זאת בישראל ניתן לאמר בגאווה רבה ,כי נושא ההשתלות הולך ומתפתח .והן נעשות בתדירות גבוהה יותר עם חלוף השנים. ישראל למשל ,נמצאת היום במקום הראשון בעולם בתרומות כליה אלטרואיסטיות כש-2020, שנת הקורונה, הייתה שנת השתלות משגשגת והטובה ביותר שהייתה אי-פעם.
לדברי פרופ' איתן מור, מנהל יחידת ההשתלות בבי"ח שיבא ומראשוני המשתילים בארץ , ""המספרים מהעולם אפילו לא מתקרבים למספרים שלנו. כך למשל בריטניה, עם אוכלוסייה של 60 מיליון איש, רשמה 130 השתלות אלטרואיסטיות במשך שמונה שנים. באותו זמן בארץ, עם אוכלוסיה של תשעה מיליון, היו לנו כבר למעלה מ-500 תרומות"….בהחלט מקום לגאווה.
אחת הסיבות לריבוי תרומות האיברים בישראל היא דווקא שיתוף הפעולה ( שידע עליות ומורדות) בין גופי הרפואה והרבנות שנתנה את הסכמתה לתרומות האיברים . וכיום בישראל חלק הארי ( ניסוח בעייתי משהו..) מבין התורמים הינם מהמגזר הדתי לאומי ,ועל כך הם בהחלט ראויים להכרת תודה והערכה רבה.
והנגיעה על קצה איזמל הניתוחים בנושא ההשתלות לוקחת אותנו במוסיקה אל הלהקה הישראלית "האחים והאחיות".
הלהקה הוקמה בשנת 1971 על ידי גידי קורן, אז סטודנט לרפואה. השם "האחים והאחיות" הוגה על ידי האמרגן איתן גפני, מתוך השפעה ישירה מהלהקה האמריקאית המצליחה האמהות והאבות (The Mamas & The Papas). תחילה נקראה הלהקה "סטודניק", אך היא לא זכתה להצלחה. לאחר תקופה בה לא זכה ההרכב להצלחה מיוחדת, הוחלפו כל חברי הלהקה פרט לשבי קציר, והלהקה החלה להביא סנוניות רבות של להיטים ראשונים (ביניהם "מעות קטנות"), אותם הפיק שלמה ארצי. חבריה הבולטים של הלהקה היו : מוני ארנון , סוזי מילר ,ורדא שגיא ,נמרוד פז.
בשנת 1973 הקליטה הלהקה מספר שירים אשר עד היום מוכרים ומזוהים עימה, כמו שירו של זאב ז'בוטינסקי "עיר שלום" אשר הוקלט כחלק מתקליט שיריו ביוזמת מפלגת הליכוד החדשה , ושירים של משוררים מוכרים. בין השירים, שיר של לאה גולדברג ("אהבה ראשונה"), שירו של יהודה עמיחי "אלוהים מרחם על ילדי הגן".
בשנת 1974 הצטרפה ללהקה ורדה שגיא ובאותה שנה התקיים המפגש עם המשורר שמזוהה עם הלהקה יותר מכל, נתן יונתן. שיתוף הפעולה בין יונתן ללהקה הביא לתקליט שלם בשנת 1975 אשר מוקדש לשיריו, וביניהם כמה מהשירים המוכרים ביותר של הלהקה: "כמו בלדה" ("אם זר קוצים כואב"), "על ענפי שיטה" המזוהה עם הסולנית ורדה שגיא, "שיר אהבה ישן" ("אניטה וחואן"), "אִם העולם", "חופים" ועוד.
בשנת 1982 עזב קורן, אז כבר דוקטור לרפואת ילדים, לקנדה, שם הוא חי עד 2016 כפרופסור לטוקסיקולוגיה. למרות הקושי כתוצאה מעזיבת מקים הלהקה ומנהלה, המשיכה הלהקה להתקיים ואף זכתה להצלחה יחסית, אך בכל זאת הוחלט לפרקה בשנת 1983, וחבריה פנו לקריירות סולו שונות. בהמשך היו מספר נסיונות איחוד חלקיים אשר לא הבשילו לכלל איחוד קבוע.
אז למה השתלות ולמה האחים והאחיות דווקא היום ??
משני סיבות . הראשונה היא ההשתלות- היום מלאו 54 שנים להשתלת הלב הראשונה שנעשתה בדרום אפריקה ע'י פרופ' כריסטיאן בארנרד ב בבית חולים בעיר קייפטאון . והשנייה כי בזמן האחרון אנו שומעים לא אחת על פגיעות חוזרות ונישנות של אזרחים כועסים בצוותי הרפואה . וכמי שחי בסמיכות לאשת צוות רפואי העוסק לא אחת בנושא השתלות ומודע לקושי הגדול הכרוך בנושא , והמאמצים אותם עושה הצוות , מצער לשמוע על כך. וכשאנו רוצים אנו בהחלט יכולים לסייע האחד לשני ולהביא את הנושא למקום טוב יותר שהרי הנתונים מראים כי למרות הכל ישנם ביננו המון המון אנשים ונשים אמיצים ואמיצות שתורמים לאחרים מגופם במלא מובן המילה. והרופאים האחים והאחיות הם הכלי בעזרתו מבוצעים אותם השתלות חשובות ומצילות חיים.
והאחים והאחיות , להקה שהוקמה ע'י רופא ובה שרו אחים ואחיות , לה יש שיר המבטא את התרומות האנושיות המופלאות הללו …שירם "בכל מקום "…."בסוף הדרך יש תהום לאמיצים"…( מילים נתן יונתן ולחן פרופ' גידי קורן) אגב שנים חשבתי שהמילים הן "יש מקום לאמיצים "…מי יתן ולא נצטרך , אך אם כן , שנוכל כולנו לתרום ( חיתמו על כרטיס אד'י) , ולהציל חיי אחרים.
אגב כך , אחד השירים הראשונים שהצליחו של הלהקה היה שירו של יהודה עמיחי-" אלוהים מרחם על ילדי הגן" …ואם נחזור רגע לפתיח ..אז בכניסה לבית העלמין במסילת ציון תלוי שירו של יהודה עמיחי…"בית העלמין במסילת ציון "
לצעירים שביננו , אל תפחדו השיר מתחיל לאט..ואז עולה..
שבת נעימה בריאה ושקטה לכולם.
בכל מקום
יש תהום לאמיצים
וצל לעייפים
ומעין שקרירותו נגרת.
בסוף הדרך, בסוף הדרך
יש תהום לאמיצים.
בכל שחרית
יש טל לרועדים
ואור לאוהבים
ואבנים קרות ועשב פרא.
בכל ערבית
יש קץ לסוערים
ועץ לערירים
וסלע לשוכבים בסוף הדרך.
במחשבה שניה 