תגית: בית עלמין מסילת ציון

היה צפוף שם ברחבה שמול הגן הציבור. המוני בני אדם " נחילים אנושיים" , כך תכנה אותם אחר כך התקשורת התומכת ברחבי העולם . המתנגדים למחאה יכנו אותם "המוני המתפרעים ". אבל להם זה לא היה אכפת , הם היו נחושים . נמאס היה להם מהשלטון העריץ , עולו הכביד על כתפם . בשנים האחרונות הלך המצב והחמיר . רמת החיים שגם כך לא הייתה גבוהה כמו זו של ארצות המערב , הלכה וירדה . האוכל נעשה נדיר יותר , והרעב תדיר יותר…פרנסה הפכה עניין של מזל .

במצב בו היו ,כבר לא הופיעו דילמות כמו :" לאן ניסע השנה ? ", " איזה מכונית עדיפה ? " , וגם לא באיזה מסעדה נאכל ביום ההולדת "….צרכי היום יום ,היו עיקר דאגתם , אוכל לילדים , תקרה לחסות בה בלילה , ואולי גם קצת חינוך.

על גבי מסכי הטלויזיה ניבטו בהם חייהם של אנשי המערב ,חיוכים , נופים , מאכלי גורמה , מלבושי אופנה וחופש תנועה ודת…על כל אלו הם בעיקר חלמו….אך לא עוד…נמאס כבר , גב הגמל כרע תחת הקש..ולכן הם יוצאים היום לרחובות ………הרעש מסביב , שאגות ההמון נדמו לים גועש וגבה גלי…ובתוך כל ההמולה שמסביב , הוא שרוי היה בבועת שקט מצמררת , זכרון הסטירה המשפילה שקיבל מהשוטרת עוד צרב את פניו. מעילו היה רטוב , וריח אדי הדלק הזכיר לו את ריח הטנדר בנסיעה בילדותו אל הים…ההמון היה שקוע בקריאות המחאה ,ולא הבחין עת שלף מכיסו חפיסת גפרורים " בשם אללא הרחמן והרחום " מלמל לעצמו…והקור של חודש דצמבר התחלף באחת בחום יולי אוג….וכל זה עוד לפני האביב שיצא לדרך.

שבת שלישית של חודש דצמבר עוד אחת נותרה בלבד לשנה הנוכחית ,הגשם סוף סוף הגיע ושטף את הארץ בעדינות , גשמים פזורים בכל ארצנו הקטנה כמו באו למרק אותה לקראת השנה שבפתח. ופינתנו תציין ביום חורפי זה דווקא את תחילתו של האביב …."האביב הערבי".

האביב הערבי (בערבית: الربيع العربي, תעתיק: אַ-רַבִּיע אל-עַרַבִּי) היה גל של התקוממויות, הפגנות, ומעשי מחאה ואלימות בהיקף חסר תקדים בעולם הערבי, שהחלו ב-17 בדצמבר 2010 בתוניסיה והתפשטו בכל רחבי מדינות ערב ובשכנותיה. האביב הערבי מתואר פעמים רבות כגל של התקוממויות עממיות נגד השלטון המדכא. בעוד שהגל הראשון של המהפכות ושל המחאות ההמוניות הסתיים באמצע 2012, יש מי שמתייחס לסכסוכים ולמלחמות האזרחים שפרצו מאז במזרח התיכון ובצפון אפריקה כאל המשך האביב הערבי ואילו אחרים מכנים את השתלשלות האירועים "החורף הערבי" או "החורף האסלאמי".

אביב בדרך כלל מסמל פריחה , ולבלוב . אך המונח "האביב הערבי" הוא אזכור למהפכות שאירעו בשנת 1848, אשר מכונות לעיתים "אביב העמים", ול"אביב של פראג", שהתרחש ב-1968.

הסיבות לפריצתם של המחאות אינה ברורה לגמרי , והמומחים חלוקים באשר להן. רבים נימקו את מחאתם בטעמים מעשיים, כמו עוני, רעב ואבטלה, לצד האשמת שליטי המדינות בשחיתות, בשרירות לב, ובהפרת זכויות אדם. למעשה רוב התופעות והבעיות התקיימו במדינות אלו משך שנים רבות, ובשל כך המומחים מציגים סיבות עומק נוספות ומגוונות, כמו קיפאון והיעדר מוביליות חברתית, במיוחד למעמד הביניים, שלטונה של קבוצת מיעוט אתני על רוב ממוצא אתני שונה, העלייה הניכרת במחירי המזון והאנרגיה, שהחריפה מאוד את מצוקתם של עניי המדינות, יכולתם המתגברת של תושבי מדינות ערב לגשת למידע (באינטרנט וברשתות טלוויזיה), שאינו מבוקר ומצונזר על ידי שליטי המדינות, והבשלת תהליכי הפנמה של חולשת המשטרים הערביים, שראשיתם מיוחסת לתבוסת עיראק במלחמת עיראק….הסיבות הללו נערמו על אחת הבעיות החברתיות הנפוצות ..שחיתות שלטונית.

יש שמייחסים את הסיבה לריצת המרי בעובדה , כי במשך שנים ארוכות שלאחר מלחמת העולם השנייה , ניכרה השפעתה החזקה של ברית המועצות על מדינות ערב . לאחר התפרקות ברית המועצות ,בשנות ה-90 החלה ירידה ניכרת בהשפעתה במזרח התיכון ובשאר מדינות ערב , מה שהוביל לחוסר יציבות באותן מדינות בהן השליטים נסמכו על תמיכתה החזקה של רוסיה.

הגל העצום של האביב הערבי החל לא על ידי מנהיג כריזמטי או פוליטיקאי דגול כי אם באדם אחד פשוט…מוחמד בועזיזי.

בועזיזי נולד בסידי בוזיד שבתוניסיה ב-29 במרץ 1984. אביו, פועל בניין לובי, מת מהתקף לב כאשר בועזיזי היה בן שלוש. אמו של בועזיזי נישאה לדודו של בועזיזי זמן מה לאחר שאביו נפטר.

בעקבות בריאותו הלקויה של דודו שלא אפשרה לו לעבוד, נאלץ בועזיזי לעבוד בעבודות שונות מאז שהיה בן עשר, ולקראת סוף שנות העשרה נאלץ להפסיק את לימודיו על מנת שיוכל לעבוד במשרה מלאה. לדברי אמו, ניסה בועזיזי להתגייס לצבא אך נענה בשלילה ולאחר מכן סירבו מספר מקומות עבודה לקבלו. הוא תמך באמו, דודו, ואחיו הצעיר, ובנוסף לכך שילם עבור הלימודים באוניברסיטה של אחת מאחיותיו, ואת כל זה עשה באמצעות הכנסה של כ-140 דולרים בחודש, אותה הפיק ממכירת ירקות ברחובות סידי בוזיד.

את תחילתו של האביב הערבי מייחסים לאירוע שאירע ב-17 בדצמבר 2010. על פי המסופר סטרה פקידה עירונית תוניסאית בשם פאידה חמדי לרוכל רחוב בשם מוחמד בועזיזי, ירקה עליו , החרימה את המשקל האלקטרוני שברשותו והפילה את עגלת הפירות והירקות שלו , והחרימה את רכושו. בועזיזי שלא הצליח להתלונן על כך באוזני המושל, הצית את עצמו כמחאה , וכעבור 18 יום מת מפצעיו….הדבר הלהיט את המחאה החלשה שהייתה עד אותה עת . לאחר ההצתה המחאות הלכו וגברו כאשר סטודנטים צעירים הפגינו נגד השלטון, השחיתות והאבטלה במדינה. המחאות התרחשו בעיקר באוניברסיטאות ובמוסדות ציבור שונים….. ההפגנות שהלכו ונעשו המוניות הובילו לבריחתו של השליט בן עלי, 10 ימים בלבד אחרי מותו של בועזיזי.

הצלחת המחאה בתוניסיה יצרה מעין אפקט דומינו. …בכל ארצות ערב החלו לעלות גלי מחאה .תחילה במצרים , ולאחריה גלשו המחאות כנגד השלטון גם ללוב , אלג'יר ,סודן ,בחריין סוריה ותימן . בסוריה הפכו גלי המחאה למלחמת אזרחים עקובה מדם שהותירה את סוריה של היום הרוסה עד היסוד ובמצב כלכלי על סף קריסה מוחלטת. נכון לשנת 2020, במלחמת האזרחים שבסוריה, נהרגו כ-500,000 אזרחים סוריים, וכ-10 מיליון אזרחים הפכו לפליטים. כמו כן היו גם גלי מחאה חלשים יותר גם בירדן ,לבנון ( שכעת מתלהטת מחדש ) , בכווית , ניגריה , וערב הסעודית .מחאות אלו דעכו לאחר זמן קצר.

גם באירן ובסין היו ב-2011 ניצנים של מחאה מאותו גל מחאות , הדבר בא לידי ביטוי בפרסומים ברשתות החברתיות של קריאה למחאה…תגובת השלטונות הייתה מהירה ואלימה ומהר מאוד "נעלמו המוחים ..יחד עם המחאה". השד יודע לאן.

ותחילת האביב הערבי לוקח אותנו במוסיקה חזרה אל ארצנו הקטנה . אל להקת זמר של שנות ה-50….אל צוות הווי נח'ל ….לא זו לא להקת הנח'ל.

צוות ההווי של הנח"ל (צוות הווי נח"ל) הוא להקה צבאית שפעלה כהרכב נפרד בצמוד ללהקת הנח"ל. …לנח'ל היו למעשה שתי להקות.

צוות ההווי פעל עוד שנות החמישים. אחד מכוכביו היה מנחם לייזרוביץ' (רן אלירן). באותן השנים הייתה נחמה הנדל חברה בלהקת הנח"ל, ובהופעות המשותפת הכירו השניים, היכרות שהובילה לאחר שחרורם להקמת הצמד "רן ונמה". חברים נוספים בצוות ההווי באותן השנים היו נעמי שמר, בני ברמן ובת שבע גיצין, לימים בת שבע גלעד. תפקידו המקורי של הצוות היה לעבור ממשלט למשלט ומבסיס לבסיס על מנת ללמד את החיילים את שירי הארץ.

בשנת 1968 העלה הצוות את התוכנית "כמה טוב" בהדרכתם המוזיקלית של צביקה ארבל ובני נגרי. תקליט התוכנית זכה להצלחה גדולה וכלל להיטים גדולים רבים כמו "חורשת האקליפטוס" (נעמי שמר) בסולו של אופירה גלוסקא וצילה דגן, "מלאך מסולם יעקב" (יורם טהרלב/נורית הירש) ששרה סולו רותי בן-אברהם, "זמר שכזה" (יעקב רוטבליט/נורית הירש), "כמה טוב"(אהוד מנור/נורית הירש), "החצוצרות" (שאול רון-טל/סשה ארגוב), "גשם ראשון" (מירה מאיר/אברהם זיגמן), "בתוך שלולית המים" (מירה מאיר/שלום חנוך), "דבר אל העצים" (לאה נאור/שלום חנוך) ו"באביב את תשובי חזרה" (אבי קורן/שארל אזנבור). חברי הרכב נוספים היו עידית חיים, ליאור עמירן, יואב נטע, ראובן צומן ושרגא קוטו. השיר "חורשת האקליפטוס" הגיע למקום ה-22 במצעד הפזמונים העברי השנתי של שנת 1968.

אז למה האביב הערבי ביום חורפי שכזה ? התשובה היא שני צרכנים..ורוכל , אביב וחורף..

היום הבאנו למנוחות במושב את אליהו אליאס ז'ל , איש יקר וצנוע …כולנו במושב קראנו לו על שם התקופה הקצרה בילדותינו בהם שימש כמנהל " הצרכניה "…קראנו לו "אליאס הצרכן". ושמו בכלל ..אליהו , והיום בבית העלמין במושב ( זה שהופיע בפינת השבוע הקודם ) , ביום חורפי גשום , האירה לפתע השמש לרגע קצר , עצרה את הגשם, כאילו לצורך טקס הקבורה, ואז בגמר הטקס , נתכסו שוב השמים עבים והחורף חזר…עד לבוא האביב.

ומנגד היום מלאו בדיוק 11 שנה ליום בו הצית עצמו מוחמד בועזיזי -רוכל תוניסאי שמעשהו זה , עצר את החורף של שנת 2010 ,הצית את נס המרד והביא לעולם את "האביב הערבי"..

וחשבתי לעצמי על הקשר של ה-17 לדצמבר בין אנשים וחורף ( כמובן שאין קשר בין האנשים ) ,כמה מעניין שבאותו היום שני אנשים שונים בעולם הקטן בו אנו חיים ,לאחד החורף נעצר כמתוך כבוד אחרון ולשני מותו קטע את החורף והביא את האביב..האביב הערבי.

ובנוסף , היום כבר היה מאוחר וחשבתי שלא תעלה הפינה ומי ששכנע אותי להעלות בכל זאת היה לא אחר מאשר רפי מהצרכניה שלנו …

וצוות הווי נח'ל ??….וודאי ניחשתם…אחד מלהיטיהם המוצלח ביותר היה "באביב את תשובי חזרה" על פי מילים של אבי קורן ולחן מקורי של שארל אזנאבור.

שבת חורפית נעימה וחמימה לכולם ..אנחנו נשוב עוד לפני האביב.

על ראשינו שוב נושרות טיפות של גשם
רוח סתיו עלי זהב בכל פיזרה
שוב נמתין לשמש, נצפה ונחכה ש…
באביב היא תשוב בחזרה

ערוכים החצבים על אם הדרך
בשדה גם סיתוונית התעוררה
כל הנרקיסים אספו עלים, קיפלו כותרת
אך באביב הם ישובו חזרה

כבר סובב לו נחליאלי בגננו
בשדותינו עפרוני אומר שירה
כל יוני הבר התעופפו מחלוננו
אך באביב הם ישובו חזרה

וגם את שנעלמת בבוא הגשם
שפרחת פתאום כרוח סערה
לא נזיל דמעות ולא נקרא לך שוב מפני ש…
באביב את תשובי חזרה

נחכה לך בחדרנו כל החורף
נחכה לך ובשמך תמיד נקרא
לא נצא אחרייך לחפש כי אין כל צורך
הן באביב את תשובי חזרה