בסליחה ובחסד…ומותר ,ומותר לאהוב.

צינת הבוקר היה מסוג הדברים שג'ים לא אהב. הערפל הסמיך ואדי המים הקרים על פניו שערו ומעיל הצמר הארוך והכבד שעטה על גופו הצנום העיבו על מצב רוחו שגם כך לא היה משהו. מזה יומיים שהוא צועד לו מערבה על הגבעות העשנות. ריחות של יער שרוף ,ואבק שריפה התערבבו להם עם הדים אחרונים של פיצוצים שעוד נשמעו מרחוק. 

הוא לא ידע אם באמת תמו ימי הלחימה ,ואילו יריות שמחה ,או שמא הוא הוזה והמלחמה הזאת כנראה תימשך לנצח. את מיטב חבריו ורעיו איבד ג'ימבו ( כך הם נהגו לקרוא לו כשעוד היו בחיים) ,במהלך השנתיים האחרונות. את חלקם הכיר טוב יותר ,ממסלול שירותו ,יחד עשו את כל הדרך מבית הספר,דרך הגיוס ועד לשדות הקטל. אחרים הכיר רק בשדות הקרב עצמם. יחד טיפסו ,ירו ,צחקו ובכו, והיו גם כאלה מהם זכר רק מבט ,ואת שמם לא ידע.

כעת כשפסע מותש וסר כוחות במורד הגבעה מערבה, הוא תהה בינו לבין עצמו . החיים קצת שונים ממה שסיפרו לי ביום הולדתי ה-19.סיפרו לי אומה מלוכדת,על מאבק צודק, על הגנה על גבולות בטוחים.וכעת כמעט 5000 ק'מ מהבית, היה בו ספק באם עשה נכון כשהאמין לאותן אמירות. מראות  ההרס סביבו וריחם החריף, של השרידים המפויחים היטשטשו מבעד לדמעות החמות שניקוו בעיניו,….אני אפילו לא יודע איך קראו להם, חשב לעצמו …הקולות הלכו ונמוגו ושמש של בוקר פילחה ענן טועה,והאירה את האופק באור צהבהב.

שבת שניה של חודש דצמ' בחלונות עם ערב מאירים נרות החנוכה את הזכוכית ,הגשמים מצידן החיצוני של החלונות שוטפים את הארץ וגורפים עימן אל הוואדי זכרונות קייץ אחרונים ופינתנו נוסעת לה מערבה…אבל ממש מערבה..חוצים את האטלנטי ,משייטים ברום על פני יבשת אמריקה , ממשיכים מעל הפסיפיק מערבה בואכה הוואי.אל האי המרהיב..אל חוף הפנינה..אל פרל הארבור..וחוזרים בזמן אל דצמ' שנת 1941.

תוצאת תמונה עבור פרל הארבור
פרל הארבור (Pearl Harbor; מאנגלית: "מעגן הפנינים") הוא מפרץ באי אואהו, אשר בהוואי, מערבית להונולולו. כיום המקום הינו אתר מורשת לאומי של ארה'ב .חלק גדול מהמעגן ומהאדמות שסביבו הוא בסיס מים עמוקים של הצי האמריקני המאכלס את מפקדות צי האוקיינוס השקט של ארצות הברית.

בבוקר ה-7 לדצמבר 1941, מעט לפני 8 בבוקר החלה ההתקפה היפנית על בסיס הצי האמריקאי בפרל הארבור.

מה הביא את היפנים לתקוף את הצי הכל כך חזק של ארה'ב ?..הסיבות לכך נעוצות למעשה הרבה אחורה בזמן .מאז ראשית המאה ה-17, נקטה יפן מדיניות של הסתגרות מהעולם שקיבלה בדיעבד את השם סאקוקו (ארץ בשלשלאות). זרים לא הורשו לרוב להיכנס ליפן, מלבד ההולנדים, שהוגבלו לאי המלאכותי דג'ימה שליד נגסקי.(צחוק או עצב הגורל שבנגסקי נסגר מעגל היחסים בהמשך ) עם זאת, במהלך המאה ה-19, החלו מעצמות המערב להתעניין יותר ויותר ביפן, וכלי שיט רוסיים, אמריקאיים, בריטיים ואחרים החלו לפקוד את נמלי המדינה. האורחים הבלתי קרואים גורשו, אולם למשקיפים יפניים אחדים ברור היה כי הזרים יחזרו בכוח רב יותר.בשלהי המאה ה-19, לאחר התקופה הידועה ביפן כתקופת הרסטורציה של מייג'י, תקופה שהביאה לפתיחת השערים לעולם וגרמה לתהליך תיעוש מהיר ביפן ,החלו לצמוח במהירות תחושות לאומניות ורצון חזק החל להניע את יפן לרצות להיות אמפריה כשאר מעצמות המערב אליהן נחשפה .

 

רצונות אלו הביאו לסיפוח וכיבוש טיוואן ב-1895 ,כיבוש מנצוריה מידי סין ב-1905 וכלה בסיפוח קוריאה ב-1910.באמצע מלחמת העולם הראשונה, ב-1915, ניצלה יפן את המצב כדי להציב בפני סין רשימה של 21 תביעות, שלימדו למעשה על כוונותיה האמיתיות להשתלט על מדינת הענק. אך לא די בכך ,שלוש שנים מאוחר יותר ב-1918 שלחה יפן כוח של כ-7,000 חיילים לסיביר, כדי לסייע לצבא הלבן במלחמת האזרחים ברוסיה כנגד הצבא האדום, וניסתה בתוך כך לספח אליה את סיביר, ניסיון שנכשל.

בנובמבר 1936,מנהלת יפן שיחות עם גרמניה הנאצית שהסתיימו בהקמת הברית נגד הקומינטרן, ובהמשך הקמת מדינות הציר יחד עם איטליה כנגד בנות הברית. במהלך שנת 1941 התגברה המתיחות הארוכה בין יפן הקיסרית וארצות הברית. ביולי 1941, כתגובה להמשך מגמות הכיבוש היפני בסין ובהודו-סין, הטילו ארצות הברית ובריטניה שורת סנקציות כלכליות על יפן, בהן אמברגו על ייצוא נפט, סגירת תעלת פנמה לספינות יפניות, והקפאת נכסים יפניים. צעדיה של ארצות הברית רק חיזקו את עמדתה של יפן כי היא חייבת להשתלט על המושבות העשירות בחומרי גלם על מנת להשתחרר מהתלות במערב וכי יש להילחם בארצות הברית, שהיא המכשול העיקרי להקמת האימפריה היפנית.

תוצאת תמונה עבור פרל הארבור איסורוקו יממוטו

איסורוקו יממוטו, שהיה מפקד הצי הקיסרי היפני הוא שהגה את  המתקפה על הצי האמריקאי . הוא החל את ההכנות אליה בתחילת 1941. יממוטו, שהשתלם תקופה מסוימת בארצות הברית, הגיע למסקנה כי כדי להשלים את השתלטותה על סין ועל דרום מזרח אסיה, צריכה יפן תקופה של שנה לפחות, שבה הצי האמריקני החזק באוקיינוס השקט יהיה מנוטרל. לפיכך, המתקפה המתוכננת על פרל הארבור הייתה בעיניו מתקפת מנע שנועדה לצורך זה. לאחר עימותים שהיו לו עם מפקדת הצי היפני, כולל איום שלו בהתפטרות, הוא קיבל בסופו של דבר אישור להקים כוח משימה ייעודי של נושאות מטוסים"הקמיקזות" , ומינה את מינורו גנדה להכין את תוכנית המתקפה, שהתבססה כולה על עקרון ההפתעה באמצעות כוח אווירי של מפציצי טורפדו ומטוסי קרב הפצצה שימריא מצי של נושאות מטוסים,ויתרסקו על כלי השייט האמריקאים -מה שקיבל את השם -"קמיקזות" (רוח אלוהית -המקבילה היפנית לשהאיד ). לקראת אפריל 1941 קיבלה התוכנית שם קוד "מבצע Z"

תמונה קשורה

למה    עטו טייסי הקמיקזה קסדות ??-שאלה לכשעצמה

 

כמו כל דבר בתרבות היפנית ,כשעושים עושים היטב. לשם כך נדרשים אימונים.בקיץ 1941 התאמנו טייסי מפציצי הטורפדו היפנים (הקמיקזות ) באי קיושו. קפטן גנדה בחר בעיר קגושימה כאזור אימונים משום שהגאוגרפיה, הטופוגרפיה והתשתית שלה סיפקו לטייסיו את אותם אתגרים שציפו להם בפרל הארבור.מטייסי הקמיקזה נדרשה מיומנות הטסה מרשימה, האימונים כללו טיסה בגובה של 1,500 מטרים מאחורי צלע ההר וצלילה חדה לעבר המבנים והבתים בעיר, עד לגובה של 7 מטרים בלבד…., לצורך הטלת הטורפדו במים, במרחק של כ-270 מטרים מהמטרה.ומהאגף הטכני של הצי נדרש לשפר את טילי  הטורפדו שהיו עד אז יעילים במיים עמוקים ,כך שיפעלו גם במים רדודים..של הנמל.

וכך עם בוא הסתיו ,העלים על צמרות העצים האדימו בגווני ארגמן ,ציפורים נודדות עזבו למדינות חמות, ובבוקר ה-26 בנובמבר עוזב תחת דממת אלחוט צי של שש נושאות מטוסים בפיקוד סגן האדמירל היפני צ'ואיצ'י נגומו את מפרץ היטוקאפו שבאי איטורופ, כשפניו לפרל הארבור. נושאות המטוסים היפניות שהשתתפו בתקיפה היו אקאגי, היריו, קאגה, שוקאקו, סוריו וזואיקאקו. את כוח המשימה ליוו שתי אוניות קרב מהירות, שתי סיירות כבדות, תשע משחתות וצוללות רבות. בסך הכול היו 441 מטוסים, כולל מטוסי קרב, מפציצי טורפדו, מפציצי צלילה ומפציצי קרב.

תוצאת תמונה עבור פרל הארבור

המתקפה היפנית הייתה קטלנית ,המטוסים תקפו בשני גלים, בשעה 7:53 ובשעה 8:55. מטוסי הצי היפני הפציצו את כל בסיסי חיל האוויר של צבא ארצות הברית על האי ואת כל ספינות המלחמה האמריקניות שעגנו במקום. כמעט כל המטוסים שהיו על הקרקע הושמדו, ורק מטוסי קרב בודדים הצליחו להמריא כדי ליירט את המטוסים התוקפים. חמש אוניות מערכה, שולת מוקשים אחת ושלוש משחתות טבעו, וחמש אוניות נוספות ניזוקו; 188 מטוסים הושמדו, ו-2,402 חיילים אמריקאיים נהרגו. אוניית המערכה אריזונה התפוצצה וטבעה ובה יותר מ-1,100 מלחים – כחצי מכלל ההרוגים בתקיפה. ליפנים אבדו 29 מטוסים במהלך הקרב, ונהרגו 58 טייסים ואנשי צוות….אולם פרט משמועתי נוסף היה בעוכרי מתכנני התקיפה…..באותו יום היו נושאות המטוסים האמריקאיות…מחוץ לנמל…והן לא נפגעו.

 

תוצאת תמונה עבור ‫פרל הארבור מבצע Z‬‎

האדמירל נגומו החליט לוותר על הגל השלישי והעדיף להסיג את כוחותיו, דבר שאחר כך התברר כטעות קשה מבחינת היפנים. מטרתו של הגל השלישי הייתה לפגוע ביכולת השיקום של הצי, מוסכי הנמל ומפעלים חיוניים על האי. ביטולה של תקיפה זו איפשרה את שיקום צי האוקיינוס השקט והנמל בזמן קצר בהרבה מאשר בתוכנית היפנית המקורית.

הפגיעה בצי האמריקאי ,ובמורל האמריקאי הייתה קשה ,והביאה למעשה לתוצאה הפוכה מזו אליה קיוו היפנים….."לעולם לא מעירים אריה משנתו"..ואריה פצוע הרבה פחות בטרף.למחרת ה-8 לדצמבר 1941 מכריזה ארה'ב מלחמה על יפן…וההמשך היה מר וכואב.

ומהאודים העשנים של המתקפה בפרל הארבור אנו נעים במוסיקה אל העיר קניגסברג שבמחוז פרוסיה המזרחית של גרמניה. שם נולדה לבני הזוג צילה ואברהם בשנת 1911 בת חמודה. הזוג החליט כי השם לאה ילווה אותה. בשנות חייה הראשונות התגוררה המשפחה בקובנה. במהלך מלחמת העולם הראשונה נאלצו לברוח למחוז סרטוב, עמוק בתוך שטחה של רוסיה. כששבו לליטא בתום המלחמה עינו חיילים ליטאים מהצבא הלבן את אביה, שהואשם בקומוניזם, במשך כעשרה ימים; כתוצאה מכך סבל האב מהפרעת דחק פוסט-טראומטית.

את נעוריה העבירה לאה בגימנסיה העברית ע' שוואבה שבקובנה ולאחר מכן למדה פילוסופיה ושפות שמיות באוניברסיטאות קובנה, ברלין ובון. את הדוקטורט שלה, באוניברסיטת בון, כתבה על הניב השומרוני.בתום לימודיה חזרה לליטא, שם עסקה בהוראת הספרות בגימנסיה העברית בעיר ראסיין, ונמנתה עם חברי קבוצת הסופרים "פֶּתח".

על העיר קובנה הקרה והאפרורית בה גדלה כתבה :

"מכורה שלי, ארץ נוי אביונה
למלכה אין בית, למלך אין כתר.
ושבעה ימים אביב בשנה
וסגריר וגשמים כל היתר."

וודאי ניחשתם ,כי בלאה גולדברג אמורים הדברים ,וכך בשנת 35 עם עלייתה לארץ ,חברה, בסיועו של אברהם שלונסקי, לחוג "יחדיו" של אלתרמן ושלונסקי. בשנה זו יצא לאור ספר שיריה הראשון, "טבעות עשן", ובו התפרסמו, בין היתר, השירים "לתמונת אמא" ו"ימים לבנים" (שלימים הלחין שלמה יידוב).

לאה הייתה רבת פעלים היא כתבה סיפורים ,שירים ,ומאמרים בעיתוני מבוגרים וילדים .כמו כן עבדה כמורה בבית ספר, וכעורכת ספרי ילדים בספרית פועלים. בשנת 1949 זכתה בפרס רופין.

גולדברג כתבה את ספר הילדים המפורסם  "דירה להשכיר", ומחזורי שירים נוספים. האחרון בהם, "עם הלילה הזה", יצא לאור ב-1964. כמו כן תרגמה ממיטב יצירות הקלאסיקה העולמית, ובהן: "מלחמה ושלום" מאת טולסטוי, "סיפורים" מאת צ'כוב, "ילדות" מאת גורקי, מחזות ושירים מאת איבסן, שייקספיר, ופטררקה. וכן, כתבה ביקורת ספרים וביקורת תיאטרון ושלחה ידה גם בציור.

ב-1950, לאחר שהוצעה לה משרה באוניברסיטה העברית, עברו היא ואמה להתגורר בירושלים. שם כתבה את מחזור השירים "אהבתה של תרזה די-מון", המתאר אהבה נכזבת של אצילה צרפתייה למורה איטלקי צעיר. הספר מושפע מאהבתה לז'ק אדו(מורה לצרפתית בבית הספר אליאנס אותו הכירה).בשנת 1952 התקבלה להוראה באוניברסיטה העברית, והקימה בה את החוג לספרות כללית והשוואתית. היא עמדה בראשו במשך כעשור, במינוי פרופסור, עד מותה.

לאה גולדברג, שהייתה מעשנת כבדה, נפטרה ב-15 בינואר 1970 ממחלת הסרטן. היא נקברה בהר המנוחות בירושלים, בחלקת הפרופסורים. גולדברג שחייה היו רצופים אהבות נכזבות שבעטיים כתבה חלק מיצירותיה (ז'אק אדו-אהבתה של תרזה, ידידה הודי דטטריה פדקה -"סליחות"..ועוד)  לא נישאה מעולם ולא הקימה משפחה. את פרס ישראל לספרות יפה שבו זכתה, באותה שנה, קיבלה בשמה אמה צילה, שהוסיפה לחיות עוד 11 שנים אחריה. על מצבתה ביקשה צילה שייחרטו ארבע המילים: "אמהּ של לאה גולדברג" .

וכיצד מתחברים הדברים ? מלחמה וכמיהה לימי שלום.

היום ה-8 לדצמבר לפני 77 שנים  (1941)למחרת המתקפה היפנית על פרל הארבור ,הכריזה ארה'ב מלחמה על יפן . המלחמה תימשך עוד כמעט שלוש וחצי שנים.בה יאבדו את חייהם מליוני בני אדם…המחיר הכבד של מלחמת העולם השנייה ,השפיע עמוקות על לאה גולדברג ,ואת כמיהתה לימי שקט ושלווה ביטאה בשירה הנפלא " האמנם" …בו היא תוהה האם יתכנו ימים כאלו בעתיד בהם סתם תלכי בשדה יחפה,,,, סתם כך כהלך התם , ותימתק לנו צריבת הקוצים ..??? שאלה בהחלט ראויה להישאל ,ולתת תקווה לימים של שקט ורגיעה….נקווה שאכן עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד..כי מותר לאהוב..כן מותר לאהוב…שבת נעימה ושלווה לכולם.

האמנם האמנם
עוד יבואו ימים
בסליחה ובחסד
ותלכי בשדה
ותלכי בו כהלך התם

ומחשוף ומחשוף
כף רגלך ילטף
בעלי האספסת
או שלפי שיבולים
ידקרוך ותמתק דקירתם

,,

,,

,,

ונשמת ונשמת
את ריחו של התלם
נשום ורגוע
וראית את השמש
בראי השלולית הזהוב

ופשוטים ופשוטים
הדברים וחיים
ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב
ומותר ומותר לאהוב

 

כולם מכירים את הביצוע המופלא של חווה אלברשטיין לשיר ,אך לשם רענון מצורף הביצוע הנהדר של שלומי סרנגה לשיר.

 

 

 

בימים נוראים…כדאי לבקש סליחה

הוא שמע את פסיעותיו של שמעון הגבאי על אבני המדרכה עוד בטרם קרא בקול " בוקר טוב אדון שלום…סליחות…סליחות" . הוא נקש פעמיים על החלון לאות כי התעורר ,והאזין לקול פסיעותיו של שמעון המתרחקות לעבר בית שכנו.ובזמן ששטף את פניו במקלחת משאריות החלום ,יכול היה לשמוע מרחוק את שמעון קורא בשמות שכניו.

חודש אלול לא היה חביב עליו , מדוע צריך לקום כל כך מוקדם ? ולמה רק לפני ראש השנה ? האם לא מוטב היה לו היו מבקשים קצת סליחה כל השנה ? ואולי בשעות קצת יותר סבירות ?..הוא המשיך להרהר באפשרות שבשעות כאלו פרט לחקלאים החרוצים אין נפש חיה ערה ,ואפילו מחלקת קבלת קהל של מלאכי מרום עדיין סגורה וכל עובדיה עדיין מנמנמים להם על גבי עננים לבנים. אך מוראו של אביו מגיל צעיר טרם פג גם לא בגיל 40 ,והרגל זה הרגל. הוא אסף את עצמו מעם חדרו ,הניח את שקית התפילין והטלית בתוך סל הקש שנתן לו סבו בימים רחוקים ,פתח את דלת הכניסה והשתדל לפותחה ללא חריקה שמא יעיר את בני המשפחה הישנים . יצא אל צינת הרחוב והחל פוסע לכיוון בית הכנסת..מבעד לאדים שפלטו הפחמים האחרונים שנותרו בארובות התנורים ,ניתן היה להבחין בחלונות העגולים של בית הכנסת המוארים באור צהבהב.

מה חטאי ומה פשעי שצריך אני לקום בשעה שכזו ?,אולי ישנו את הכללים ,ורק מי שחטא ממש ילך לבקש סליחה ? אולי שוכני מרום ישנו את שעות הקבלה לשעות סבירות יותר? ,ולמה פשוט לא כולם מתנהגים כבני אדם ואז לא נזדקק לסליחות האלו ?…היו לו עוד כמה רעיונות , אך דלת בית הכנסת שנטרקה מאחוריו החזירה אותו באחת אל המציאות..שליח הציבור הרעים קולו…" נא שמע אביוניך ,המחלים פניך ,אבינו לבניך ,אל תעלם אוזניך"….עוד בוקר של חודש אלול וצריך לבקש סליחה.

תוצאת תמונה עבור השכמה לסליחות

שבת אחרונה של חודש אב,החום פה כדי להשאר ,אך הימים החלו להתקצר ,וכבר השבוע יחושו אנשי אמונה לבתי הכנסת עם שחר לבקש סליחה ,ופינתנו תמריא השבוע מזרחה לעברה של יבשת אסיה אל יפן….

ולמה דווקא יפן  ?  כי השבוע ציין העולם בכלל ויפן בפרט את יום השנה ה-73 להטלת שתי הפצצות האטומיות הראשונות והאחרונות בהיסטוריה האנושית  . הראשונה הוטלה על ההירושימה ב6/8/45 בשעה 0805 בבוקר ,והשנייה הוטלה 3 ימים מאוחר יותר ב9/8/45 בשעה 0915 על העיר התעשיייתית נאגסקי.

תוצאת תמונה עבור האטום על הירושימה

פינתנו כבר עסקה בעבר בנושא הפצצות הללו ועל היקף הנזקים העצומים וההרג כתוצאה מהשימוש  בפצצה גרעינית.וכן בשאלה האם הייתה הכרחית  . אך הפעם נאיר שתי אירועים בשולי הטלת הפצצה ,האחד האיץ את הכוונה להטילה על יפן ואילו השני ניסה למונעה.

רקע קצר ,פצצת האטום נבנתה בסודיות רבה במשך חמש שנים. במקור היא תוכננה כדי להכניע את גרמניה הנאצית. מדענים יהודים רבים לקחו חלק בתכנונה ובבנייתה, מתוך חשש שהיטלר יקדים אותם. אלברט אינשטיין היה הראשון שהציע את הרעיון לנשיא האמריקאי  רוזוולט כבר ב-1939.  בראש הפרויקט שכונה "מנהטן" ,עמד הפיסיקאי רוברט אופנהיימר ובין המדענים שפיתחו את הפצצה היו בנוסף פליטים יהודים מאירופה, כליאו סילארד. וגם חוקר האטום, הפיזיקאי הדני, נילס בוהר, שהיה ממוצא יהודי.

 

הרעיון המרכזי מאחורי פיתוח הפצצה היה לפגוע בגרמניה לפני שהיא תצליח לפתח יכולת גרעינית . הגרמנים ייעדו את טיל ה-V2 אותו פיתחו לשאת את הפצצה כאשר תהייה להם. בראש התכנית הגרמנית לפיתוח נשק גרעיני עמד וורן הייזלברג, תלמידו של בוהר.אולם עם הגעת המלחמה לשלבים מאוחרים ,בהם החלה גרמניה להתמוטט ויכולתיה כמעט ונכחדו, החלה להתגבש בארה'ב ההסכמה שבעת הצורך יופנה הנשק הגרעיני …..כלפי יפן, אך הקש ששבר את גב הגמל בנושא החלטה זו היה מקרה עלום שהתפרסם  הרבה הרבה מאוחר יותר.

 

וכך היה -לקראת תום  המלחמה נעשה ניסיון נואש מצידה  של גרמניה לפגוע בארה'ב בעיר סן-פרנציסקו באמצעות פצצות העשויות מתחמוצת האורניום אשר היו אמורות להגיע לשם באמצעות  צוללות יפניות. אולם מפקד הצוללת הגרמנית, שנשא מטען זה ליפן, העדיף להסגיר עצמו לאמריקאים בנמל פורטסמות’, ניו המפשייר באפריל 1945. כל המטען והמסמכים לגביו הוחרמו על ידי צבא ארצות הברית והיו בגדר סוד ביטחוני שנים רבות. יש האומרים שגילוי ניסיון תקיפה זה, הוא שדחף את הממשל האמריקאי לזרז את הטלת הפצצות על יפן. מכול מקום, גרמניה הובסה טרם שהפצצה היתה מוכנה כך שיעודה המקורי היה חסר תוקף.

 

המקרה השני כרוך בראשון אך כיוונו הפוך ,היינו הרצון למנוע את הטלת הפצצה על יפן.כאשר התברר למדענים על הכוונה להטיל את הפצצה   על יפן, התנגדו רבים מהם להפעלת נשק כה איום נגד אויב הנמצא ממש על סף כניעה.
כבר בספטמבר 1944 הסכימו ביניהם עקרונית הנשיא רוזוולט וראש ממשלת ברטניה צ’רצ’יל, כי כאשר פצצה אטומית תהיה מוכנה, ניתן יהיה להשתמש בה, לאחר שקילת הנסיבות, כנגד יפן. זאת ככל הנראה לאחר שהסיקו על סמך קצב התקדמות פרויקט ‘מנהטן’ (שם הקוד שניתן לפרויקט פיתוח הפצצה), כי לאור התמוטטות גרמניה הוא לא יהיה רלוונטי למלחמה באירופה. אלברט אינשטיין פנה לנשיא רוזוולט במכתב בבקשה שיקבל לשיחה את המדען ליאו סילארד, שעמד בראש המתנגדים להטלת הפצצה על יפן. אולם לצער כולם רוזולט מת לפתע מאירוע מוחי טרם שהספיק לקרוא את המכתב בתחילת אפריל ,ואת מקומו ירש ..טרומן.

Leo Szilard.jpg

ליאו סילארד

בשלבים אלו של המלחמה היה ברור שגרמניה על סף ריסוק וגם יפן ספגה מהלומות קשות ביותר ,ועידת פוסטדאם שהתכנסה בראשות אנגליה וארה'ב ביולי 45 (אותה ניהלו קלמנט אטלי-מחליפו של צ'רציל וטרומן מחליפו של רוזוולט ) ,הוציאה את ההצהרה הבאה שקראה ליפן להיכנע מיד וללא תנאי, אחרת ימיטו עליה הרס מוחלט.

כאשר נשאל למחרת ההצהרה רו”מ יפן סוזוקי על תגובתו,הוא  הגיב במילה אחת – מוֹקוּסאצוּ (“התעלמות”). מילה זו חרצה את גורלה של יפן. יפן סירבה כמובן לכניעה ללא תנאי  ,כניעה בתרבות היפנית הינה הכלימה הגדולה ביותר , אולם אין ספק כיום כי אילו ידעו היפנים בגמר הועידה ארבע עובדות שהוסתרו מהם באותה עת, היו נכנעים מייד ואולי היה נמנע ההרג העצום .

ארבע העובדות שהוסתרו מיפן היו : עובדת היותו של נשק גרעיני בידי ארה'ב , נכונותה של בריה'מ לתקוף את יפן ,נכונות הגוש המערבי להותיר את הקיסר על כיסאו…והכי חשוב ..שהצהרת פוסטאדם היא בעצם  -אולטימטום…ולא הצעה.

ההמשך היה נורא,חודש לאחר הועידה ,בבוקר ה6/8 הוטלה פצצה ראשונה על ההירושימה ושלושה ימים מאוחר יותר 9/8 הוטלה פצצה שניה על העיר נגאסקי. בשני אירועי זוועה אלו שהשבוע מלאו להם 73 שנים נהרגו בין 180 ל-200 אלף יפנים…וההיסטוריה התחלקה ל-2 …לפני ואחרי הפצצה.

ואירועים אלו מובילים אותנו במוסיקה אל  הזמרת ,גיטריסטית ,משוררת ,סופרת מפיקה , ושחקנית קולנוע ותיאטרון  הקנדית  ,  זוכת שבעה פרסי גראמי אלאניס נאדין מוריסט.

אלאניס מוריסט, 2014

 

אלאניס מוריסט נולדה באוטווה, בירת קנדה. הוריה, אלן וג'ורג'יה מוריסט, היו מורים בבית ספר והיא התגוררה עימם ועם אחיה.היא החלה לכתוב שירים בגיל צעיר, ולדבריה כתבה את שירה הראשון עוד בגיל 9.

מוריסט ניסתה להתקבל לעולם המוזיקה דרך תוכנית כשרונות בשם "Star Search", אך נכשלה לאחר הסיבוב הראשון.ב-1990 חתמה מוריסט חוזה עם MCA Records ובשנת 1991 הוציאה את אלבום הבכורה שלה באורך מלא, שנקרא בפשטות "אלאניס", עם המפיק לסלי הו.

ב-1992 הייתה מוריסט מועמדת לפרסי הג'ונו, המקבילה הקנדית לגראמי האמריקאי, בשלוש קטגוריות: סינגל השנה, שיר הדאנס הטוב ביותר והזמרת המבטיחה ביותר, שבו זכתה. באותה שנה הוציאה את האלבום "Now is the Time". באלבום זה ניסתה אלאניס להתרחק מסגנון הדאנס-פופ של אלבומה הראשון. ב-1995 שיחררה לראשונה בהפצה בינלאומית את אלבומה Jagged Little Pill, האלבום מכר למעלה מ-33 מיליון עותקים ועומד בשיא המכירות לאלבום בכורה אי פעם. נכון להיום, שיחררה מוריסט עוד שמונה אלבומי אולפן, שסך כל מכירותיהם מוערך למעלה מ-60 מיליון דולר.

הקריירה שלה ידעה עליות מורדות ולא מעט משברים ,בחייה אישיים והעסקיים ,גברים ומנהלים שבגדו בה או הונו אותה עיסקית .מוריסט, סוג של עוף חול נדיר, עשתה קריירה מלאמוד כאב, ואז לטהר ולזקק אותו לכדי שיר פופ-גיטרות. זה התחיל ב-You Oughta Know, להיט ה"נבגדת "שקנה לה את התהילה העולמית, ולפי האגדה  הוקדש לשחקן דייב קוליאר -( הדוד ג'ואי , מ"צער גידול בנות"). או שלא – היא עדיין לא מוכנה לגלות, ובריאיון לאחרונה אמרה שעליה להתנצל בפני מספר אקסים שלה, שצריכים עד היום להתמודד עם שאלות אודות הקשר שלהם לשיר.

עד היום הוציאה מוריסט 10 אלבומי אולפן ומספר אלבומי אוסף והופעות חיות ,והופיעה בישראל פעמיים ,האחרונה לפני כשבועיים.( כמה קוראי הפינה אף היו בה..ונהנו )

ואיך קשורים הדברים ??

החל מהשבוע הקרוב ישכימו דיירי בית הכנסת הספרדיים לקריאת סליחות ,וישטחו לפני בונה עולם בקשות מחילה  וכפרה על עוונות השנה ,והשבוע מלאו 73 שנה להטלת הפצצה הנוראית על יפן. ואולי גם האמריקאים צריכים לבקש סליחה על האסון שכנראה ניתן היה להימנע ממנו ( חוכמת הבדיעבד..אבל עדיין חוכמה ) ,על פי היחסים היום נראה כי השלום והחיבה שבו לשלוט ביחסי ארה'ב ויפן..מעניין אם גם הייתה מחילה.

ואיך מוריסט קשורה לעניין ?? .בימים אלו ובכלל בכל העשור וחצי האחרונים שוקדת ארה'ב בנסיון לאכוף את השליטה והניהול של מאגרי הנשק הגרעיני בעולם  . ומובילה את הנסיונות לקבוע למי מותר ולמי אסור יהיה להחזיק נשק שכזה . מי ראוי ומי לא ,מי מסוכן ומי אחראי דיו .ויש בזה לא מעט אירוניה שהמדינה היחידה שהטילה את האטום ,והרגה כל כך הרבה אנשים במהלך שיכל להמנע ,דווקא היא מטיפה למדינות אחרונות מה נכון או לא לעשות ..אירוני משהו

ואחד מלהיטיה הגדולים של מוריסט נקרא איך לא …אירוניה … Ironic

וכל זה מתכנס בשבוע שיש יום הולדת לזו שאוהבת את אליאניס מוריסט..ואת יפן( מזל טוב)

שבת שקטה ונעימה לכולם

An old man turned ninety-eight

He won the lottery and died the next day
It's a black fly in your Chardonnay
It's a death row pardon two minutes too late
Isn't it ironic, don't you think

It's like rain on your wedding day
It's a free ride when you've already paid
It's the good advice that you just didn't take
Who would've thought, it figures

Mr. Play It Safe was afraid to fly
He packed his suitcase and kissed his kids good-bye
He waited his whole damn life to take that flight
And as the plane crashed down he thought
"Well, isn't this nice."
And isn't it ironic, l don't you think

It's like rain on your wedding day
It's a free ride when you've already paid
It's the good advice that you just didn't take
Who would've thought, it figures

"ושוב הציף הכל, ושוב הכל הסעיר משבר האושר והדוי."(רחל ).

הערב ירד על המחנה , שאריות אבק המדבר שדבקו לנעליו שיוו להן מראה מיושן , ממש פז'מניק חשב לעצמו . את הבית יצא בתחילת השבוע ,וזמן רב עד שישוב לראותו .מקום חדש  ,מסגרת חדשה ,מערכת קודי התנהגות חדשים , זה מותר וזה אסור ועל זה נדרש אישור ….אח אח…כמו יפים היו ימי בחינות הבגרות ( הוא מעולם לא האמין שיתגעגע אליהם ). היו גם רגעים יפים במשך היום , המטלות שקיבלו בסה'כ בוצעו בצורה סבירה הירהר , יש מה לשפר וכך באמת יקרה בהמשך ,אך לעת עתה זה בסדר , וישנם גם רגעי משבר ,של תהיה  מה יהיה ? , האם אעמוד בדרישות ? האם אני מסוגל ? , הוא לא ידע לבטח , אך חוש פנימי הורה לו לא לוותר ולהמשיך הלאה ,יהיה אשר יהיה , אני הולך קדימה וחושב חיובי , מלמל לעצמו את המנטרה ששמע לא אחת בטרם לבש מדים.לחשוב חיובי , לחשוב חיובי…הוא חייך לעצמו ,מחר יום חדש ,וכמו בכל בוקר ,גם לאחר משברים…השמש תזרח מחר בבוקר ,ותאיר יום חדש.

images (4)

151 ק'מ צפונית משם ,היא פתחה את הדלת בעדינות , שום רחש לא נשמע מעם החדר , השמיכה וכיסוי המיטה נותרו מתוחים ,האוזניות  האדומות , אוסף המציתים ונעלי הבלנסטון עמדו ללא ניעה ,היא חשה את משבר הגעגוע מתנפץ אלי דפנות ליבה ,ואט אט התגנבה למוחה ההבנה ..בשלוש שנים הבאות ,כך יראה החדר ,והוא והיא  וכולם יוצאים לדרך חדשה …לחשוב חיובי מלמלה לעצמה ,ועצמה עין …מחר יום חדש וכל משבר עובר וממנו רק צומחים.

 

 

בוקר חמים של שבת ראשונה של חודש דצמבר , מזג האויר כאילו לא שמע על לוח השנה ,או על רעיון העונות , ואויר חמים מכיוון שכנינו ממזרח מעלה את הטמפ' ומוריד את הלחות ואת סף הסובלנות , ופינתנו נוסעת לה מערבה אל ארה'ב של אמריקה ,אל סוף שנות השלושים של המאה הקודמת ,אל " השפל הגדול ".השפל הכלכלי הגדול נחשב לאסון הכלכלי החמור ביותר בתולדות ארצות הברית.

הורד (8)

במהלך תקופה זו הייתה גאות אינפלציונית בארצות הברית, רובה ביוזמת הבנק הפדרלי של ארצות הברית, עם עידוד של בנקים להלוות לציבור סכומי כסף הולכים וגדלים, גם כאשר הכיסוי לאותן הלוואות לא היה מובטח או ברור(מזכיר את משבר 2008). הצמיחה שהתבססה על הגדלת אשראי  הגיעה לקיצה בסוף שנת 1928, כשנה לפני פרוץ המשבר באופן רשמי, והשפל הכלכלי החל, באופן לא מוכרז, כבר ביולי 1929.

הרקע שהוביל למשבר היה עמוס בכוונות טובות , הבנק הפדרלי הזרים אשראי זול  לבנקים ולציבור ובעיקר לתעשייה ולאיגודים החקלאיים החזקים ,וכן לבנקים באירופה ,במגמה לעודד פעילות ותעסוקה , אולם נושא הבטוחות להלוואות לא נעשה כראוי ,והערבויות הלכו והצטמצמו במקביל לגידול באשראי. הדבר יצר אפקט כדור שלג , האשראי הזול עודד לקיחת הלוואות והשקעתן בבורסה מה שיצר גאות מדומה של הכלכלה.

מתחילת שנת 1928, הייתה הבנה אצל גורמים בבנק הפדרלי כי המשך הזרמת הכספים בהיקף הולך וגדל לא יצליח למנוע משבר לאורך זמן, והבנק החל נוקט מדיניות פסיבית ונמנע מהרחבה יזומה של אשראי. מסוף שנת 1928, אחרי שהוכרעו הבחירות לנשיאות, החל הבנק בפעולה זהירה ואיטית של צמצום האשראי. משמעות שינויים אלו בפעולת הבנק הייתה התרחשות בלתי־נמנעת של חששות שיובילו למשבר בתוך כשנה.

250px-Herbert_Hoover

הרברט הובר, שנכנס לתפקיד הנשיא של ארה'ב שישה חודשים לפני ההתמוטטות בוול סטריט ב-24 באוקטובר 1929 היה חסיד מובהק של הגישה הפרוגרסיבית בתחום הניהול הכלכלי. כמהנדס מכרות מצליח, היה הובר משוכנע כי משימת ניהולו של ממשל באופן מדעי, מדיד, יעיל ומדויק, ממש כפי שמנהלים מכרה. ניהול כזה, היה משוכנע, יניב שגשוג נצחי וחופש משפל כלכלי.

images (3)

עם פרוץ המשבר דחה הובר את הצעת שר האוצר שלו, מלון, לנקוט במדיניות ריסון תקציבי, הפחתת מסים והימנעות ממעורבות נוספת, כפי שנהגו נשיאים קודמים בטיפול במשברים דומים. הובר סבר כי גישה מיושנת זו אינה מתאימה לרוח "הכלכלה החדשה". במקומה דבק הובר ברעיון כי כדי להבטיח שגשוג לאורך זמן יש לשמר ולהרחיב את הביקוש הצרכני המצטבר. כדי להשיג זאת נדרש שימור של שכר גבוה והימנעות מפיטורי עובדים, כיוון שהשכר הגבוה והתעסוקה המלאה הם הכלים העיקריים המאפשרים את המשך הצריכה והשגשוג.

במהלך שנת 1930 המשיך הובר בהרחבת הפרויקטים הציבוריים ובמאמצים אינפלציוניים. צעד שנוי במחלוקת שנקט באותה שנה היה חוק המכסים סמוּט-האוּלי, שהעלה באופן ניכר את מכסי הייבוא לארצות הברית והיה אות הפתיחה להעלאת מכסים כללית בכל רחבי העולם, עובדה שפגעה מאוד בסחר הבינלאומי (ויש שגורסים שזו אחת הסיבות להגעת מלחמת העולם השניה). הובר, מצדו, היה משוכנע בסוף 1930 כי הרע מכל כבר חלף, והתהדר בהצלחה להימנע מירידה גדולה יותר בתעסוקה ובשמירה על ירידה סבירה בצריכה בחנויות.

לקראת סוף שנת 1931 החל המצב הכלכלי להחמיר במידה ניכרת, וכפה אפילו על אילי התעשייה, שהצטרפו להובר במאבקו לשמר את גובה השכר והתעסוקה, להוריד את השכר ולפטר עובדים ,אחוז האבטלה נסק ל-25. התפתחויות אלו הובילו את הובר לגיבוש תוכנית כלכלית משלו ("הניו דיל" של הובר), שבליבו "חברת אשראי לאומית" שתסייע לבנקים קטנים בהלוואות, מערכת כלל ארצית שתאפשר מתן הלוואות, והרחבה נוספת של העבודות הציבוריות. ההחמרה במצב החלה לעורר קריאות יאוש בתוך החברה האמריקאית ל" מוסוליני כלכלי" , היינו דמות חזקה שתכפה צעדים כלכליים ,ותוציא את אמריקה מהמשבר (משהו כמו הקריאות היום למנהיג כמו פוטין ).

צעדים רבים ושונים ננקטו במגמה לבלום את הירידה בכח הקנייה ,אך מרביתם נחלו כשלון ואי האימון הציבורי במערכת הבנקאית הלך וגדל , למעלה מ5000 בנקים נסגרו .כמות הכסף בידי הציבור הוכפלה בעוד התוצר הולך  ויורד .

הורד (7)

(בתמונה  המפורסמת פלורנס אוונס תומפסון, אם לשבעה בת 32 שנודדה עם משפחתה בדרכים לאחר שאיבדה את ביתה ופרנסתה).

בנובמבר 1932 הובס הובר בבחירות על ידי מועמד המפלגה הדמוקרטית, מושל מדינת ניו יורק פרנקלין דלאנו רוזוולט, במערכת בחירות שנסובה כולה סביב כישלונו של הנשיא המכהן והתקוות שנתלו ב"ניו דיל" שהבטיח רוזוולט.

בין בחירתו של רוזוולט וכניסתו לתפקיד, במרץ 1933, החל המצב להידרדר משפל לצניחה חופשית, כשאלפי בנקים מתמוטטים במהלך חודש פברואר, ומביאים מושלי מדינות רבות להכריז על "חופשות בנקים" כפויות כדי למנוע פשיטת רגל של בנקים נוספים.

כשעזב הובר את הבית הלבן, מלווה ברחש של בוז ושנאה, הייתה ארצות הברית נתונה בעומקו של השפל הקשה בתולדותיה. הייצור צנח ביותר ממחצית, התוצר הלאומי הגולמי צנח בכמעט מחצית, האבטלה ניצבה עיקשת על 25 אחוז מכוח העבודה, ואילו ההשקעות בבניין עסקים חדשים התכווצו בכמעט 85 אחוז. הובר תלה את קולר כישלונו במצב הכלכלי הקשה ברחבי העולם ובמבנה הרעוע והכושל של המערכת הפיננסית. כשלונותיו העיקריים, לפי תפישתו, היו בניסיון לעשות שימוש בעבודות ציבוריות ובהזרמת כספים באמצעות מערכת הבנק הפדרלי — שני צעדים שלא היו יכולים לשמש, לדעתו, פתרון ממשי לבעיות מבניות…..

גם רוזוולט לא הצליח לבלום את השפל…."למזלו הטוב או הרע "של העולם ושל אמריקה…. הגיע…מלחמת העולם השנייה שהביאה לבלימה ואח'כ לצמיחה ע'י הורדת שכר/רמת חיים ואספקת עבודה במימדים עצומים..מה שגרר צמיחה בהמשך ,והפיכתה של ארה'ב למעצמת על .

ומלב ליבו של השפל הגדול ,אנו נעים במוסיקה עדיין בתוך תחומי ארה'ב אל להקה שהוקמה 30 שנה לאחר השפל הגדול , תחילה כונתה הלהקה " ארבע מטרות"  (FOUR AIMS)ובהמשך שינו לארבע פסגות ,(THE FOUR TOPS) על מנת לבדלם מרביעיית האחים אמס (THA FOUR AMES) .

הורד (4)

ארבע הפסגות (באנגלית: Four Tops) הוא הרכב מוזיקלי אמריקני שכולל ארבעה זמרים. עיקר הצלחתה של הרביעייה היה בשנות ה-60. הרביעייה שרה בסגנון דו-וופ, מוזיקת נשמה, רית'ם אנד בלוז, דיסקו וסגנונות קרובים נוספים. הלהקה נוסדה בקולג' של העיר דטרויט -עיר תעשיית הרכב האמריקאית , על ידי ארבעה צעירים אפרו-אמריקאים בשנת 1954 – לוי סטאבס, עבדול פאקיר, רנאלדו בנסון ולורנס פייטון, הלהקה נשארה פעילה בהרכב זה עד מותו של פייטון בשנת 1997. הם החלו לשיר במקרה במסיבת יום הולדת ,והחליטו לשתף פעולה .כאשר הסגנון היה גא'ז וריתם אנד בלוז. הפריצה הגדולה הגיע ב-67 עם תקליטם "עומד בצל האהבה" שזכה להצלחה במצעדים, והוביל להצלחה בהופעות וחוזה עבודה עם חב' התקליטים מוטאון, אך גם כאשר מוטאון עברה ללוס אנגלס נשארה הלהקה בדיטרוייט.הלהקה המשיכה לנגן ולהופיעה ובשנת 83 הכריזו על חגיגת 25 שנה ללהקה במסע הופעות בארה'ב. הם נכנסו להיכל התהילה של המוסיקה האמריקאית בשנת 90 והמשיכו לנגן עד שנת 97 בה נפטר פייטון, לאחר תקופה קצרה שונה ההרכב והלהקה ממשיכה להופיעה עד היום.

ואיך הכל מתחבר ? משברים ויציאה מהם .השבוע מלאו 87 שנה לפניית נשיא ארה'ב הרברט הובר  לקונגרס האמריקאי בבקשה לתוכנית סיוע ציבורית בתקציב של 150 מיליון דולר על מנת לנסות לצאת מהמשבר הגדול , ולהבדיל גם אנו חוינו משברון לא קל וגייסנו את הבכור לצבא. ובחיי היום יום לא אחת אנו נתקלים במשבר כזה או אחר ולרגע קצר ולעיתים קצת פחות מתייאשים וחושבים מה יהיה? איך נעבור את זה ,למשל משברים בשירות צבאי , משברים בחיי הזוגיות , בעיות בעסק או במערכות יחסים כאלו ואחרות , ואז אנו נזכרים בדבר טוב שנותן תקווה ומוטיבציה להמשיך ולעלות למעלה .לעיתים זה משפחה , לפעמים זה חבר/ה טובים , לפעמים זו אמביצייה פנימית ואמונה עצמית ביכולת , בכל מקרה אותם גורמים מושכים אותנו למעלה שלא נשאר בשפל ונתרומם .

ועל כך שרים חברי "ארבע הפסגות בשירם :" REACH OUT" ,אז לחיילים שהתגייסו השבוע ,ולכל מי שלעיתים קצת מרגיש שקשה ומבולבל ,זכרו שתמיד יש חבר/ה , משפחה אוהבים שיתן לכם יד ,ואוהב אתכם למרות הקשיים או המישברים המתנפצים לפיתחכם ,אז  REACH OUT ,קחו אויר וביחד נגיע לפסגות……..לארבע הפסגות…..WE'LL BE THERE……

שימו אוזניות ותנו לקצב לחלחל פנימה…

שבת נעימה.

 

Now if you feel that you can't go on 
Because all of your hope is gone,
And your life is filled with much confusion 
Until happiness is just an illusion,
And your world around is crumblin' down; 

Darling, reach out (come on girl, reach on out for me) 
Reach out (reach out for me.)
I'll be there, with a love that will shelter you.
I'll be there, with a love that will see you through.
I'll be there to always see you through.

When you feel lost and about to give up 
'Cause your best just ain't good enough
And you feel the world has grown cold, 
And you're drifting out all on your own, 
And you need a hand to hold: