"אליק נולד מן הים.
כך היה מספר אבא שעה שהיינו יושבים יחד לארוחת ערב על מרפסת הבית הקטן בערבי הקייץ. מסביב היו מרובים מגרשי החול הריקים , ועל גבי הקירות והתקרה היו לטאות קטנות נמלטות מן האור. ובאבא ובי , האח הבכור שגדל כבר כדי חידוד והבדל בין חידוד לאמת , היה מתעורר הרצון להקניט את האח הקטן" . ( פתיחת הספר "במו ידיו ( פרקי אליק) " מאת משה שמיר ).
שבת אחרונה של חודש מאי , הקייץ כאן כדי להישאר , ואנו שחובבי חום גדולים איננו , מסתגרים לנו בצל קורתינו ,עד תשקע השמש , ובימים בהם משחק מזלנו , מגיע עם ערב משב אויר קריר ומגרש מהסף את אדי היום המהבילים. בשעות קרירות שכאלה שמחים אנו על כי קבענו משכננו באיזור ההר. האויר החם עולה מעלה ואילו זה הקריר גולש לו במורדות ואולי אף ישפך כמו מי הנחלים אל הים . השבוע פינתנו תעלה על נס את "הנאום המגומגם" , הנאום שנשא אחד מראשי הממשלה הטובים שידעה ארצנו הקטנה ,למודת השואו אוף , אך למרות הישיגיו של האיש , הנאום קיבע את תדמיתו של האיש כהססן …
הימים הם ימי טרום מלחמת ששת הימים שנת 1967 . המדינה הצעירה שצמחה בזריזות תוך 20 שנה בסהכ . עשתה את צעדייה הראשונים כמדינה מסודרת עם מוסדות שלטון שיטור וחוק , עם צבא שזה לא מכבר היה אוסף של מחתרות וחילוקי דעות , וכעת הינו צבא מאורגן וסדור. המדינה שזה אך יצאה מתקופת מיתון וצנע ,עסקה בעיקר בביסוס וחיזוק הצבא.
צה"ל נאבק על בסיס יום-יומי עם חוליות חבלה של אש"ף וארגונים אחרים, והגיב בפעולות תגמול. הגדולה בפעולות אלה הייתה פעולת סמוע ב־13 בנובמבר 1966, שבה חדר כוח צה"ל לירדן, ופוצץ עשרות בתים בכפר סמוע, לאור יום. תגובתו של אשכול לפעולות החבלה הייתה בתחילה פשרנית. אמרתו "הפנקס פתוח והיד רושמת" נועדה לרמוז לכך שישראל תגיב להתנכלויות בזמן ובמקום שייראו לה; אך המסר לא התקבל על דעת הציבור, וההנהגה הצבאית אף התעמתה עם אשכול בדרישה להחריף את התגובות ולנקוט בקו ביטחוני אקטיביסטי. נראה כי פעולת סמוע עצמה הייתה בהיקף גדול בהרבה ממה שאישר אשכול.
כנהוג במדינה מתוקנת הדרג המדיני מכתיב מדיניות , הדרג הצבאי מציע דרכי פעולה ,אותן מאשר או לא הדרג המדיני. אולם כאשר ישנה מתיחות , משתנים פני הדברים, וסדר הפעולות ותקינותם לעיתים משתנה . בשלב מסוים המאבק בין הממסד הצבאי להנהגה האזרחית קיבל אופי אישי, למשל בתקריות כמו זו מספטמבר 1966, שבה התבטא הרמטכ'ל יצחק רבין כי ישראל צריכה לפגוע בשלטון הסורי, ובתגובה אסר אשכול קטגורית על אלופי צה"ל להתבטא בנושאי מדיניות. מאבק זה עתיד היה להסלים ולהחריף ככל שהתקרבה מלחמת ששת הימים, כאשר – בהדרגה – הן ההנהגה הצבאית, והן העם, איבדו אמונם בכוחו של אשכול להתמודד עם בעיות הביטחון של המדינה.
המדינות מסביבנו לא נטו לחבב בלשון המעטה את הרך שזה אך נולד , הן פצחו בשורה של איומים של השמדה. בראש המדינות הללו עמדה המדינה החזקה באיזור עד אותם ימים ..מצרים .( אפשר לצאת ממצרים , אבל אי אפשר להוציא את מצרים מאיתנו ,הייתה התחושה) , נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר נשא סדרה של נאומים , הזהרות ואיומים על מדינת ישראל .
ב-15 במאי 1967 נערך בירושלים מצעד יום העצמאות. על בימת הכבוד עמדו אשכול, ולידו הרמטכ"ל יצחק רבין. עוד במהלך המצעד הגיעו לאוזני הנוכחים ידיעות כי גמאל עבד אל נאצר נשיא מצרים הכניס לסיני כוחות צבא גדולים, בניגוד להסכמי שביתת הנשק. עם חדירת הכוחות המצריים לסיני, ובעקבות דרישתו של נאצר, הורה מזכ"ל האו"ם או תאנט על פינוי כוחות האו"ם שהיו מוצבים בסיני. פעולה זו הביאה למעשה לכך שנאצר שלט במצרי טיראן – מה שיצר בפועל מצור ימי על מדינת ישראל.!!!
בתוך יומיים, מ-19 במאי ואילך, גויס כוח המילואים של מדינת ישראל והועמד בכוננות. החלה "תקופת המתנה", במהלכה שותק המשק הישראלי עקב גיוס מרבית כח העבודה הכשיר לשירות מילואים ב"צו 8". חרדה קיומית ירדה על המדינה. המדינה עסקה בהכנות למלחמה שעוד רגע תפתח עלינו , ברחובות הערים נחפרו שוחות , הוקצו שטחים לבתי עלמין גדולים , מנער ועד סב , מהכפר ועד העיר ,עסקו כולם בביצורים , השחרת פנסי מכוניות וחלונות הבתים , ארגון צידה למקלטים ,והמתנה מורטת מהמלחמה הקרבה.
בחיל הים ישנה אימרה :" כשהגלים מתחזקים , החזקים מתגלים" , וכך היה המצב פה באותם ימים .המתח של תקופת ההמתנה הקצין את אי האמון בין העם וההנהגה הצבאית לבין ראש הממשלה , רבים קראו לפעול ולתקוף ראשונים את מדינות ערב ,בניהם אלופים בצבא ,ואילו אשכול ניסה למצות כל מהלך מדיני שימנע מלחמה. נציגי ישראל דילגו בעולם על מנת למצות כל אפשרות מדינית להימנע ממלחמה ,אך ללא הועיל . ישראל קבלה אזהרות הן מארהב והן מברית המועצות לבל תתקוף , האיומים גברו ואף ירדן הצטרפה לברית עם מצרים וסוריה.
בהצבעה שנערכה בממשלה בשעות הלילה של ה27/5 היו הדעות חלוקות בשאלת היציאה למלחמה. תשעה שרים, בהם אשכול, תמכו ביציאה מיידית למלחמה, ותשעה תמכו בהמתנה. ..תיקו . אשכול לא הצליח להכריע בין המחנות, ודחה את המשך הדיון למחרת.
למחרת בערב ה-28 במאי 1967, נשא ראש הממשלה נאום לאומה ששודר ברדיו. לקראת הנאום נוצרו כמה נוסחים, ואשכול עשה במהירות הגהה לנוסח המודפס. הנאום שודר בשידור חי, אך הנאום שהודפס עבר ברגע האחרון שינויים בכתב יד על יד שר ההסברה ישראל גלילי בכתב יד, וכשהגיע אשכול לפסקה ששונתה בנוסח המודפס, במקום "כמו כן נקבעו קווי פעולה להזזת הכוחות" נכתב "כמו כן נקבעו קווי פעולה להסגת הכוחות"; אשכול לא הבין את התיקון שנעשה, ונשמע מגומגם לרגע , רגע קריטי כשהרייטניג בשיאו. תקלה זו יצרה רושם קשה בציבור כאילו בראשות הממשלה יושב אדם הססן, חסר יכולת הכרעה, ולכן המדינה נתונה בסכנה גדולה.
לאחר הנאום ברדיו , שיצר רושם קשה ,מיהר אשכול לישיבת המטכ'ל , מצב הרוח במטה היה סוער, עד כדי כך שאריאל שרון, מפקד אוגדה 38 במינוי חרום במלחמה, דיבר על נקיטת יוזמה צבאית…… מבלי להמתין להוראה מהדרג המדיני….האלופים אריאל שרון, עזר ויצמן, אברהם יפה והרמטכ"ל יצחק רבין , הטיחו באשכול מילים קשות, והוא עזב את הישיבה בכעס…אפילו עיתון הארץ כתב במאמר המערכת של אותו היום כי אשכול "אינו ראוי להניג את המדינה במצב הנוכחי…".
הלחץ הפנימי נמשך וב-1 ביוני מפקיד אשכול את תיק הביטחון בידי משה דיין. כן צורפו לממשלה נציגי גח"ל – מנחם בגין ויוסף ספיר, כשרים בלי תיק. הייתה זו ממשלת האחדות הראשונה שהוקמה במדינת ישראל, אשר באותה עת כונתה "ממשלת ליכוד לאומי". עם מינויו של דיין כשר הביטחון איבד אשכול את ההנהגה הביטחונית, ולמעשה העביר לידי דיין את ההכרעה על היציאה למלחמה ועל מהלכה.
ההמשך ידוע ומפורסם…..מספר ימים מאוחר יותר ב-5 ליוני נפתחה מלחמת ששת הימים שהסתיימה בנצחון בזק מרשים של ישראל על כל המדינות שסביבה ,נוק אאוט היסטורי , שמחד יצר מציאות שאנו מתמודדים איתה עד היום ( מה גורל כל אותם שטחים ואזרחים שסופחו למדינה) , ומאידך קיבע בחברה שלנו את התפיסה שהכל פה מתחיל ונגמר בצבא . והצבא של היום הוא פרה קדושה שהס מלבקרו….והכל התחיל מגמגום מחד ,שנבע מאי הבנת טקסט.
ונאומו של אשכול לרדיו לוקח אותנו בקצרה במוסיקה אל שירה של איימי מקדולנד זמרת ויוצרת סקוטית .מקדונלד שנולדה בעיר בישופבריגס שבסמוך לעיר גלאזגו שבסקוטלנד, גילתה את אהבתה למוזיקה כבר בגיל צעיר. היא החלה ללמוד לנגן בגיטרה הישנה של אביה שהיה בעברו אף הוא, נגן גיטרה. מאז, מקדונלד פיתחה את כישוריה המוזיקליים, למדה לנגן בגיטרה ובפסנתר, באופן עצמאי ואוטודידקטי ואף החלה בכתיבת שירים ובהלחנתם, בין היתר, בהשראת להקת "טראוויס". מקדונלד החלה בגיל 15 להופיע בפאבים ובבתי קפה ברחבי גלאזגו.
סגנונה המוזיקלי של מקדונלד מתאפיין בסגנון פולק רוק אקוסטי ומלווה לעיתים בנגיעות קאנטרי. הסגנון נשמע לעיתים כמלודיה פשוטה אך איכותית.
מקדונלד ידועה באהבתה למכוניות, וכמו כן חובבת טיפוס על קירות טיפוס.
אז למה נאומו של אשכול ולמה איימי דווקא היום ?
לאחר כמעט שבע שנים של הפינה השבועית ( למעלה מ-340 פינות , 293 מתוכם הועלו בבלוג , לפני כן היו רק בוואטסאפ למי שזכרונו עדיין לא לברכה ) , לאורך השנים פגשנו יחד ממציאים וממציאות , מדינאים /מדינאיות , אנשי שירה ורוח ,סופרים , מגלי ארצות ,וחוקרים / חוקרות שונים , אירועים היסטוריים ,סרטים , במאים ,שחקנים ,דמויות תנכי'ות ,ונושאי עניין מגוונים כגון עבדות ,שחרור ,תפיסת מציאות ועוד ..הגיע העת למנוחה.
פינתנו תסיים את מתכונתה הנוכחיית , ותעבור למתכונת פחות תדירה . למי שיהיה מעוניין לעלעל בה הבלוג ישאר באויר בשנה הקרובה , וניתן יהיה לעיין בו . בעתיד נעלה מדי פעם נושא כלשהו ..אך לא באופן סדיר.
הפינות היו עבורי , הדרך לנסות ולסקרן עוד אנשים בנושאים שהם מעבר לנושאים היומיומיים בהן אנו עוסקים בשגרה ( ילדים , עבודה ,מושב ,מינהל וכו' ) , לפתוח חלון לעוד כמה דברים מעניינים שקרו ,שקורים ושעוד יקרו ( זוכרים את הגשושית שבדרך לקצה מערכת השמש ?) והכל במילים ובמוסיקה.
ומחר ימלאו 55 שנה לנאום המגומגם של אשכול האיש שכמה מילים עשו עוול לפועלו הרב . לימים הוגדר אשכול כראש הממשלה הטוב ביותר שידעה ישראל ( נבחר לראשות ממשלה בעל כורחו , תוך הערמת קשיים מצידו של בן גוריון , בנה את הצבא , הוביל את המדינה בתקופת הצמיחה ממצב של צנע, הקים את המוביל הארצי , ראש הממשלה בנצחון ששת הימים ,דמוקרט מושבע ותומך נלהב של מערכת המשפט ) , שקול , לא שולף מהמותן , ורודף פתרונות מדיניים ושקולים…אך בתודעה והזכרון יש מעליו צל ענק בעקבות אותו גמגום גורלי… והכל בגלל כמה מילים…
כמו כן השבוע מלאו גם 4 שנים לפטירתו של חברי הטוב, מורי ורבי אמיר רובנשטיין ז'ל (1969-2018) , חבר לשירות הצבאי בים ולזמן שאחריו. האיש שליווה אותי בתחילת דרכה של הפינה.
נושא הים…..למי שעקב אחרי הפינה וזוכר ,רבות מן הפינות נגעו בנושאים הקשורים ….לים . הטיטאניק, הצוללת דקר , הסופר ג'ורג אמאדו , שיר אהובת הספן , סיפור מובי דיק ,מגלי ארצות כמגלן ,פיראטים יהודים , וסיר פרנסיס דרייק , אסון המעבורת ,מלחמות הצוללות במלחמת העולם השניה , ועוד פינות רבות ……זה לא היה מכוון , אך כנראה שהשהיה הארוכה בים , מעלים איזשהו געגוע למים או גם לאמיר.
היום אגב , מלאו 28 שנה למציאת הדקר , שנעלמה כשבועיים לפני הולדתי ובעטיה הגעתי לחיל הים ואותה גם יצא לי לחפש במהלך השירות ,והפתיח מתוך ספרו של משה שמיר …"אליק בא מן הים " , ספר מומלץ שקראתי בילדותי…אולי בו טבוע ההסבר.
הכל מילים..מילים..מילים שר גרוניך , הפינה , נאום אשכול , וגם שירה של איימי….שנודה על האמת לא קשור לנושא במילותיו …אולי למעט שמו …." אלה החיים"…בסוף הכל זה מילים , אבל המוסיקה היא קיצבית וכייפית.
רגע לפני חתימת שורות אלו , קבלתי מגיסתי היקרה את ספרו של רוברט מקיי..סיפור…אכן הכל בסוף זה עניין של מילים.
שבת נעימה לכולם ,תודה שהייתם איתי לאורך השנים . תהיו סקרנים ,ותקפידו לפתוח חלונות …יש הרבה מה לראות בחוץ וגם הסאונד נפלא.
Oh, the wind whistles down
The cold dark street tonight
And the people, they were dancing
To the music vibe
And the boys chase the girls with curls in their hair
While the shy tormented youth sit way over there
And the songs get louder each one better than before
And you're singing the songs thinking this is the life
And you wake up in the morning and your head feels twice the size
Where you gonna go, where you gonna go, where you gonna sleep tonight?
And you're singing the songs thinking this is the life
And you wake up in the morning and your head feels twice the size
Where you gonna go, where you gonna go, where you gonna sleep tonight?
Where you gonna sleep tonight?
במחשבה שניה 