בסרטים זה היה תמיד נראה קל. הסוכן היה לובש חליפת שלושה חלקים ,בד'כ בצבע שחור . עפ'י רב זה היה על חולצה לבנה , עניבתו מהודקת היטב לצווארו . המידות תאמו היטב את מימדי גופו האתלטי , ולרגליו הבהיקו נעלי עור שחורות שהחזירו ניצנוצים מפנסי הרחוב החשוך עת פסע במדרכות העיר בלילה ערפילי .
המטרות של הסוכנים (היעדים נהגו לכנותם) כמו תמיד היו …נראים רעים . צלקת או שניים עיטרו את פניהם , קעקועי חרבות וגולגולות על זרועותיהם , אקדחים עם קנה כאורך הגלות בשולי ג'קט העור שעטו על גופם….ולמראה הסוכנים העשויים ללא חת , שהגיחו מעבר לסימטא ,הם בד'כ היו פולטים קריאות נאצה , קללות ,ושאר ברכות והודאות ליתברך במרומים . וזה לא עזר ..הסוכנים החשאיים היו בזריזות של שדים ,מחסלים את הרעים ,משחררים את היפות ..ומוכנים למשימה הבאה….אבל זה היה בסרטים…
ובאותו הערב..זה לא היה סרט…זו הייתה המציאות….הסוכנים היו הניצודים באותו לילה אפל …והיעדים הפכו לציידים…הטובים היו לרעים והרעים לטובים ומי יודע מי צודק ?.והאירועים של אותו יום ראשון היו בהחלט כמו בסרט…סרט רע.
שבת שלישית של חודש נובמבר. הגשם החליט לעבוד במשמרות קבועות וכמו בשבועיים האחרונים הוא מגיע בסופי שבוע , ממטיר עלינו את מימיו ומסתלק …ואנחנו בשבוע ה-47 של שנת 2020 וכ-40 יום לתחילת של שנת ה-21 של האלף החדש…והשבוע פינתנו תציין את "יום ראשון העקוב מדם "…או כפי שכונה …BLOODY SUNDAY.….יום ראשון העקוב מדם של 1920, הוא כינויו של יום רווי אלימות בדבלין ב-21 בנובמבר 1920, במהלך מלחמת העצמאות האירית, שבסיומו מצאו את מותם 31 אנשים.
שורשיו של יום ראשון העקוב מדם נעוצים במלחמת העצמאות האירית שהתרחשה בין 1919 – 1921, בעקבות הכרזת העצמאות של הרפובליקה האירית והפרלמנט שלה, Dáil Éireann. הצבא הרפובליקני האירי (old IRA במקור) ניהל מלחמת גרילה נגד חיל השוטרים המלכותי של אירלנד (RIC, שהיה אחד משני כוחות המשטרה באירלנד בתחילת המאה ה-20), ארגוני הסיוע שלו והצבא הבריטי, שהיו נחושים לדכא את הבדלנות האירית. בתגובה הקימה הממשלה הבריטית כוח סיוע צבאי משלה, בלאק אנד טאנס (כינוי שעלה ממדיהם) וכן את ה- Auxiliary Division. התנהגותן הברוטלית של שתי קבוצות אלו הפכה מיידית לשנויה במחלוקת; המלך ג'ורג' החמישי נמנה אף הוא עם מבקריהם, עקב האלימות בהן נהגו, לא רק כלפי החשודים כחברים ב-IRA ואסירים, אלא כלפי התושבים בכלל. ..וכך אכן קרה…לוחמי ה- Auxiliary Division הייתה האחראית לטבח של יום ראשון העקוב מדם.

ב-21 בנובמבר 1920, שר האוצר וראש האחווה האירית הרפובליקנית (IRB), מייקל קולינס, הורה על ביצוע סדרת התנקשויות ב-18 קציני מודיעין בריטים בכירים הידועים בשם "כנופיית קהיר"-קבוצה של 18 סוכנים מהאליטה של המודיעין הבריטי, אשר נשלחו לדבלין במהלך מלחמת העצמאות האירית.(קיימות שתי סברות מרכזיות לכינוי שניתן לקבוצה. האחת גורסת כי הקבוצה כונתה "כנופיית קהיר" מאחר שרוב הסוכנים בה רכשו את ניסיונם המודיעיני במזרח התיכון. סברה שנייה גורסת, כי שם הקבוצה ניתן לה כיוון שחלק מחבריה נפגשו בבית קפה בדבלין ששמו היה "Cairo Cafe").

לפי תכנונו של מייקל קולינס, היו אמורים להיהרג כ-50 קציני מודיעין בריטיים, אך לא כל ההתנקשויות צלחו. ההתנקשויות בסוכנים הבריטיים בוצעו ביום זה מאחר שההנחה הייתה כי יבוא קהל רב למשחק הכדורגל הגאלי שבין קבוצת דבלין לקבוצת טיפררי בקרוק פארק, מה שיתן למתנקשים יתרון בפיזור בשטח והתחמקות מהכוחות הבריטיים. וכך באותו הבוקרשל ה-21 לנובמבר בסה'כ בסדרה של מספר התנקשויות שנערכו במקומות שונים בו זמנית , נהרגו 18 סוכנים בריטיים ,השאר הצליחו להימלט . חברי הכנופיה שניצלו מן ההתנקשות, יחד עם סוכנים חשאיים רבים אחרים, נמלטו לטירת דבלין או לאנגליה, מתוך חשש מפני "רשימת חיסול" נוספת של ה-IRA. מקרב חוליות החיסול רק אחד , אך הוא הצליח לברוח במהירות מכלאו.
הכוחות הבריטיים לא יכלו להבליג על ההתנקשיות .והכוחות בשטח החליטו על מסע נקמה חסר כל רסן וגבולות .
אחד מהבריטים שהיה חבר ב- Auxiliary Division שחזר אחר כך, כי הם הטילו מטבע לגבי הזמן שבו יתחילו במסע הרג בקרוק פארק או בביזה ברחוב סאקוויל, שהוא הרחוב הראשי בדבלין (כיום הוא נקרא רחוב או'קונול).

למרות הידיעות על ההרג של הסוכנים שנפוצו בדבלין, האוכלוסייה באירלנד שהייתה כבר שבעת קרבות המשיכה את חייה , לדידם זה היה עוד יום במאבק הארוך אותו ניהלו כנגד הצבא וכוחות השיטור הבריטים.
כ-15,000 צופים הלכו לאותו משחק כדורגל בקרוק פארק. ואולם, בתוך דקות ספורות מרגע שהחל המשחק, מטוס הגיח מעל למגרש ונור אדום נורה מתוך תא הטייס. לוחמי ה-Auxiliaries זרמו בהמוניהם אל המגרש, בו-בזמן שקצין מעל החומה ירה באקדחו. הם החלו לירות אל תוך הקהל מן השיפוע, בעוד אחר ירה במקלע מן הכניסה. ההמון החל להימלט מן היריות. שני כדורגלנים, מייקל הוגאן וג'ים אגאן, נורו. הוגאן מת מפצעיו אך אגאן שרד. סה'כ מהירי לעבר הקהל באותו היום , נהרגו 13 צופים ו-65 נפצעו בהם גם ילדים קטנים.

פעולות ה-Auxiliaries, בדומה לפעולות רבות אחרות של ה-Black and Tans, היו באופן "רשמי" לא מורשות. במטרה לכסות על אופי התנהגותם, פרסמו כוחות הכתר (בריטניה) הצהרה לעיתונות ובה נאמר כי המדובר היה ברוצחים שהיו אמורים להרוג סוכנים בריטים שהתגנבו לתוך קהל אוהדי כדורגל…ובזה לא תם מסע ההרג..מאוחר יותר באותו יום, נעצרו שני קצינים בכירים של ה-IRA, דיק מק'קי ופידר קלאנסי, אשר עזרו לתכנן את רציחות הסוכנים הבריטים ובנוסף קונור קלון (Conor Clune), אזרח לא מעורב ומי שהיה אחיינו של הארכיבישוף קלון מפרת', אוסטרליה. הם הובאו לטירת דבלין, עונו ו"נורו בעת שניסו להימלט"…
השילוב של אובדן כנופיית קהיר, שהרסה את המודיעין הבריטי באירלנד, יחד עם ההד הציבורי הנרחב לו זכו עקב יום ראשון העקוב מדם, פגעו קשות בטענה לשלטון בריטי באירלנד. גורמים אלה יחדיו גם הגבירו את התמיכה בממשלה הרפובליקנית של איימון דה ואלירה…יקחו עוד 78 שנים של מאבקים בין המחתרת האירית לבריטניה עד שיגיע הקץ למאבק רווי הדמים הזה בדמותו של הסכם יום שישי הטוב..
הסכם יום שישי הטוב (ידוע גם כ"הסכם בלפסט"; נחתם ב-10 באפריל 1998) הסכם שלום זה נועד להסדיר את עתידה של צפון אירלנד על פי רצון אזרחיה ובאופן דמוקרטי. על ההסכם, שסיים את הסכסוך בצפון אירלנד, חתמו נציגים של ממשלת בריטניה וממשלת אירלנד והוא אומץ על ידי רוב המפלגות הפוליטיות בצפון אירלנד, ביניהן המפלגה היוניוניסטית של אלסטר (UUP), המפלגה הסוציאל-דמוקרטית והעבודה, השין פיין ומפלגות קטנות נוספות. המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית (DUP) היא המפלגה הגדולה היחידה שלא חתמה על ההסכם. בנוסף, ההסכם אומץ על ידי אזרחי אירלנד ואזרחי צפון אירלנד, בשני משאלי עם נפרדים במאי 1998. אדריכלי ההסכם, ג'ון יום ודייוויד טרימבל, זכו בפרס נובל לשלום לשנת 1998.
אירועי יום ראשון העקוב מדם נשארו חקוקים בזיכרון הציבורי. באתרים רבים ברחבי האי הירוק הזה ניתן למצוא אתרי זכרון והוקרה ללוחמי החופש האירים . בלא מעט מקומות בערים השונות ניתן למצוא שלטים וגרפיטי הקוראים לאחדות מחד ולזכרון האיבה עם בריטניה מאידך…אך הזמן עושה את שלו והדורות החדשים אימצו את החופש והסיכוי לשלום אמת ובר קיימא הולך וגדל.
אירועי יום ראשון העקוב מדם, לוקחים אותנו באופן טבעי אל הלהקה האירית הנהדרת..הלא היא יו-2…U2…

הלהקה נוסדה בדבלין שבאירלנד ב-25 בספטמבר 1976.היא החלה את דרכה כאשר לארי מולן ג'וניור, שהיה אז בן 14, פרסם בלוח המודעות של התיכון בו למד מודעה בחיפוש אחר מוזיקאים עבור להקה חדשה. החזרה הראשונה של הלהקה התרחשה במטבח של מולן ג'וניור. מולן ג'וניור ניגן על תופים, פול יוסון (בונו) שר, דייוויד אוונס (דה אדג') ואחיו הגדול, דיק אוונס, נגנו על גיטרות ואדם קלייטון ניגן על גיטרה בס. בחזרה הראשונה היו גם איוון מקורמיק ופיטר מרטין, שני חברים של מולן ג'וניור. מרטין, אשר הביא את הגיטרה והמגבר שלו לחזרה הראשונה אך לא ידע לנגן, לא נשאר בלהקה. מקורמיק עזב גם הוא לאחר כמה שבועות. חברי הלהקה בחרו בשם "Feedback" (פידבאק) מכיוון שזה היה אחד המונחים הטכניים היחידים שהם הכירו. תחילה הלהקה ניגנה בעיקר גרסאות כיסוי…במרץ 1978 הלהקה שינתה את שמה ל-"U2". שם זה עושה שימוש בלשון SMS (קיצור של ..גם אתה ).

הנערים מדבלין, שהפכו תוך זמן קצר ל־U2, חשבו בגדול מהרגע הראשון. ועוד לפני שהופיעו אפילו פעם אחת כבר הדביקו לעצמם כינויים. הסולן פול יוסון זכה לשם בונו (על שם חנות למכשירי שמיעה שנקראה bonavox), והגיטריסט דייב אוונס הפך לדה אדג'… מרבית חברי ההרכב, בייחוד בונו, החלו את דרכם כנוצרים מאמינים ומלאי להט. זה אומנם לא בדיוק החומרים שמהם נוצר הרוק'נרול. אולם מאידך זה סוד הקסם של המוזיקה המוקדמת של U2. יש בה, גם בטקסטים וגם באופן השירה של בונו, חוויה כמעט דתית. מלאת אמונה ורוחניות.
כפי שנאמר לעי'ל אירועי המאבק באירלנד הותירו זכרון עמוק בלב תושבי האי ,והדבר הביא לרגישות מוגבת בקרב העם האירי למאבקי חופש ,לשיוויון זכויות, לזכות לחיות בכבוד..ולתזונה מינימלית . מתחילת דרכה, U2 הייתה להקה מעורבת פוליטית וחברתית. בונו וחבריו שרו על גזענות, על המאבק האלים בצפון אירלנד, על העוני בעולם השלישי ועוד. ואם לא די בכך ,בניגוד למשפיעים רבים , הם לא רק דיברו, גם עשו. תרמו כספים רבים וסייעו בארגון הופעות לארגוני צדקה, היו פעילים בקרנות כמו זו שביקשה למחוק חובות למדינות אפריקה ואחרות , מאבקים בהודו ואפילו במזרח התיכון.

U2 מכרה מעל ל-170 מיליון אלבומים והיא אחת הלהקות שמכרו הכי הרבה אלבומים בהיסטוריה.על פי מגזין הבילבורד, U2 הרוויחה 1.67 מיליארד דולר ממכירת כרטיסים מ-1990 ועד 2016, מקום שני אחרי הרולינג סטונז. מבין 25 הלהקות המרוויחות ביותר מהופעות, U2 הייתה היחידה שמכרה את כל הכרטיסים לכל ההופעות שלה בין 2000 ל-2009.שמונה משיריה של U2 נמצאים ברשימת 100 השירים הטובים ביותר בכל הזמנים של המגזין רולינג סטון, וחמישה מאלבומיה ברשימת 500 האלבומים הטובים ביותר…ואם לא די בכך , U2 הייתה מועמדת לפרס גראמי 46 פעמים וזכתה ב-22 פרסים, יותר מכל להקה אחרת. היא במקום השמיני יחד עם צ'יק קוריאה וביונסה מבחינת כמות זכיות באופן כללי ולא רק ללהקות…ועוד עשרות רבות של פרסים ותארים שונים בכל רחבי העולם.
אז למה U2 דווקא היום ?.?
טוב זה די ברור , היום ימלאו בדיוק 100 שנים לאירועי "יום ראשון העקוב מדם" (21/11/1920) . …אחד מאירועי המאבק הקשים ביותר באי האירי ..מה שהוביל לאחר 78 שנים נוספות להסכם "יום שישי הטוב" שסיים את המאבק…ובתקופה בה אנו רואים הסכמי שלום קורמים עור וגידים מסביבנו ( האמירויות ,בחריין, סודן ), ומאידך מאבקים ומלחמות קשים באותה שכונה (סוריה ,לבנון,אירן ,פלסטינאים ) …הדבר מעודד ומעיק בו זמנית..אבל אם נסתכל קצת החוצה ונעשה זום אאוט..נראה שיש תקווה שגם אם יקח 100 שנים ,בסוף נבין שאחרי יום ראשון העקוב מדם…בסוף יגיע יום שישי הטוב…אז יש תקווה..ואולי ..אולי שווה לנסות לקצר את השבוע שבניהם…ולחסוך חיים ודם לכל הצדדים..
ו U2…?.הם כתבו וביצעו את שירם הכל כך חזק SUNDAY BLOODY SUNDY….והיום הם פעילי שלום בכל העולם…
שבת שקטה ושלווה לכולם ..עוד יבוא שלום עלינו.
I can't believe the news today
Oh, I can't close my eyes
And make it go away
How long?
How long must we sing this song?
How long, how long?
'Cause tonight, we can be as one
Tonight
Broken bottles under children's feet
Bodies strewn across the dead end street
But I won't heed the battle call
It puts my back up
Puts my back up against the wall
Sunday, Bloody Sunday
Sunday, Bloody Sunday
Sunday, Bloody Sunday, Sunday, Bloody Sunday