כן, כן ..זה בסדר ..אתה גבר שבגברים ,…הכי טוב …הכי מהיר..וללא ספק הכי מדוייק…מה שתרצה …אימת המערב ?? ..בסדר אתה גם אימת המערב , וחיל האינדיאנים , ספק בכלל אם אתה יודע מה זה חיל……….רק בוא נעצור כבר בעיירה ממול ,ותן לי לשתות….
כך מילמל אל עצמו ג'יימי ,,,,אה תסלחו לי, לא הכרתי בניכם …אז זהוא ג'יימי והוא סוס , סוסו של גרי למעשה. שניהם נעמדו על הגבעה הגבוה והשקיפו אל העיירה סנט מיגואל , גרי חשב על הזהב בכספת הבנק ואילו סוסו ג'יימי חלם רק על מנוחה ראויה. מזה שישה ימים שהם משוטטים ברחבי הערבות הצחיחות של מקסיקו בואכה סנט מיגואל . מים טריים היו כל מה שחפץ היה…וגם קצת עשב ירוק או מעט אספסת….אבל בני האדם האלה ..רק זהב מעניין אותם…תהרגו אותי ,לא מבין למה ..אי אפשר לאכול את זה ..לא לשתות…הם שמים את על עצמם ומרגישים יפים…ממש לא ברור לי..המשיך ג'יימי להרהר בשעה שגרי המשיך לבהות לעבר העיירה המרוחקת.
רוח מזרחית יבשה ניערה ענני אבק מרבצם ,והשיטה אותם מערבה ביחד עם גלגלי סירה קוצנית יבשה בחום המדברי של חודש יוני .אבל את גרי הטרידה רק מחשבה אחת ..איך לכל הרוחות אצליח לשנע את השלל במהלך הלילה עד לצוקי השטן ,שם וודאי לא יצליחו או יעזו להגיע השריף ושני עוזריו ,אחרי שיגלו את שיתרחש בבנק הערב.
ג'יימי וגרי המשיכו להרהר כל אחד לעצמו ,והשמש נטתה לשקוע . צבעי המדבר הפכו צהוב לכתום אדמדם , ותנים רחוקים נשאו קולם ביללות הערב רד לו ..ומרחוק ניתן היה לשמוע את הפסנתר ,והבנג'ו מנגנים במסבאתRUNCH MEET & MEAT….גרי דרבן את סוסו ועט את המסיכה על פניו..ובדרך פיזם לעצמו " רב הלילה, רב שירנו ,הבוקע לשמיים, שובי שובי הורתנו,
מחודשת שבעתיים. …
שבת אחרונה של חודש אפריל ,בחוץ מלהט לו החום , והאביב תקע יתד . הפסח עזב אותנו לאנחות ופינתנו מעלה על נס את אלפרד זינמן...
אלפרד "פרד" זינמן ( Alfred "Fred" Zinnemann; 29 באפריל 1907 – 14 במרץ 1997) היה במאי קולנוע יהודי ממוצא אוסטרי שפעל בארצות הברית.
זינמן נולד למשפחה יהודית בווינה אוסטריה , שם למד משפטים. הוא נמשך לעולם הקולנוע כבר בעת שלמד באוניברסיטת וינה,עד שלבסוף החליט להפוך לצלם קולנוע. למזלו הוא היגר לארצות הברית לפני עליית הנאצים בשנת 1929, ובתחילת דרכו עבד בעיסוקים קולנועיים רבים מאחורי הקלעים בטרם החל לביים.
הבחור היה מוכשר וגאון קולנועי מסתבר .במהלך הקריירה שלו הגיע זינמן להצלחות גדולות כבמאי וזכה בלא פחות משלושה פרסי אוסקר על בימוי "מעתה ועד עולם" (1953) ו"אדם לכל עת" (1967), וכן על ההפקה של "אדם לכל עת" . שחקנים רבים ששיחקו בסרטיו של זינמן היו מועמדים לפרס האוסקר, וחלקם אף זכו בו בשל הופעתם תחת בימויו.
סרטו הידוע ביותר של זינמן, הנחשב גם כיום לקלאסיקה קולנועית, הוא "בצהרי היום" (1953). זינמן ביים מערבון זה, על אף שהאולפן בו נעשה הסרט הטיל ספק ביכולתו של במאי יהודי -אוסטרי לטפל בז'אנר האמריקני הכל כך קלאסי. זינמן הרגיע את החששות של בעלי האולפנים בספרו כי הוא קורא נלהב של ספרי קרל מאי (סופר הרפתקאות ומערבונים ,שכיכב בעבר באחת מפינותינו). התוצאה הייתה מערבון קלאסי, שצולם בסגנון הדוק ומותח בצורה יוצאת מהכלל, תוך שימוש בטכניקה מעניינת ליצירת מתח, כמעט ללא קטעים אלימים . זינמן עשה זאת ע'י הכנסת תמונות של שעונים מתקתקים במהלך הסרט ,שעונים שמורים את השעה ומכניסים מימד של לחץ לקראת בואו של הפושע האיום. (למטיבי לכת זכור וודאי סרטו הנהדר של ספילברג-מלתעות גם שם יצר הבמאי רגעי אימה ופחד משתקים מהכריש המאיים ,וזאת כמעט ללא סצינות של טרף , ע'י מוסיקה מאיימת וצילום תת מימי המדמה את המבט מעיני הכריש, סצנת הטרף מגיעה רק בשליש האחרון של הסרט ) .
עלילתו של המערבון כולה מתרחשת "בזמן אמת" (הזמן שעובר על המסך זהה לזמן העובר באולם הקולנוע-ממש כמו בסדרה העכשווית 24) בצהרי יום בודד , בין השעה 10.30 לשעה 12.00, והשילוב הנהדר בין סגנון הבימוי היעיל של זינמן, בין תסריטו המשובח של קארל פורמן הנוגע בין השאר גם בבעיות פילוסופיות, מוסריות ופוליטיות מרתקות וראויות למחשבה, ובין משחקו של גרי קופר יצרו סרט המופיע ברוב הרשימות מסוג "מאה הסרטים הטובים ביותר".
על אף שנחשב לבמאי הוליוודי "מן השורה" ולא חרג מן הנושאים או הסגנון המקובל על האולפנים הגדולים, חידש זינמן מספר חידושים. למשל "צילום העגורן" המופיע בסרט בצהרי היום, בו נסוגה המצלמה לאחור ולמעלה,ואז נראה דו קרב האקדוחנים מלמעלה ,ומזוית זו בולטת בדידותו של הגיבור גרי קופר -השריף, אל מול עדת הפושעים כאשר כל תושבי העיירה עליה הוא מגן נוטשים אותו. צורת צילום זו הפכה כמעט לקלישאה בסרטי אקשן ומערבונים מודרניים.
הסרט רווי במשמעויות פילוסופיות ופוליטיות. הסמליות שבסרט בולטת בסצינות כדוגמת סצנת הימלטות השופט מהעיירה בבהילות כאשר הוא שומע על בואה של חבורת הפושעים לעיר, תוך שהוא מקפל את דגל ארצות הברית ולוקח עמו את מאזני הצדק. ההעמדה הבסיסית של תושבי העיירה כציבור נפחד המסרב לסייע לשריף שבא להגן עליהם , כמו גם של השריף אל מול אשתו איימי, בעלת הערכים הקווייקרים (ערכים שמתנגדים לאלימות מכל צורה ), היו כר פורה לפרשנויות.
הסרט צולם בשחור לבן ,למרות שהייתה לזינמן האפשרות לצלם כבר בצבע , על מנת לתת משקל לאוירה הקודרת העוטפת את העיירה ,את המוסר ,ואת החברה בה עוסק הסרט. שאלות של צדק ,הגבול הראוי להפעלת אלימות , חברות אמת ,אחריותם של האינטלקטואלים כלפי החברה בה הם חיים , רמזים לחשש מקומוניזם, כפיות טובה של ציבור כלפי אלה הנותנים מעצמם בעבורו , והאם אהבה קודמת לשליחות ציבורית ,שאלות כאלו חודדו בסרט באמצעות העלילה, המוסיקה ,והצילום, וסופו מעיד עמדת יוצריו לגבי חלק מהשאלות (כדאי לראות).
הסרט שיצא בשנת 52 הופק בתקציב ענק בזמנו של 750 אלף דולר ,וזכה להצלחה קופתית ( 12 מיליון דולר ) , והצלחה רבה בקרב המבקרים . הוא זכה ב-4 פרסי אוסקר ,והיה מועמד ל-7. בנוסף לכוכב גרי קופר בתפקיד הראשי מופיעים בסרט גם השחקנית הנהדרת גרייס קלי ( לימים נסיכת מונקו) ,לוייד ברידג'ס ( בהמשך שחקן קומי ואביהם של גף ובו ברידג'ס ),חדי העין יבחינו בלי ואן קליף הצעיר ( הטוב הרע והמכוער ,שיחק את הרע ) , והשחקנית הנהדרת קייטי חוארדו ,שהייתה לשחקנית המקסיקנית הראשונה שזכתה בפרס גלובוס הזהב ובמועמדות לאוסקר בעבור משחקה בסרט זה…קיצורו של עניין לחובבי הקולנוע סרט מומלץ הן עלילתית והן טכנית . חדי האוזן שביננו ודאי זוכרים בחיבה את שיר הנושא שכל כך מסמל את העלילה : "המתחיל במילים "Do not forsake me oh my darling" – "אל תנטשי אותי, אהובתי") , בביצוע פרנקי ליין.
וסרטו הנהדר של זינמן לוקח מחזיר אותנו לארצינו הקטנטונת ,ואל מי שכונה " הטרובדור הנודד " , או " הצנחן המזמר ", זמר נהדר מלחין וכותב בחסד , ואלוף העולם בלהטוטי עברית הלא הוא האחד והיחיד מאיר אריאל .
אריאל גדל בקיבוץ משמרות-שהיה כר פורה לצמיחת מוסיקאים. בן לגודה ואלכסנדר (סשה) אריאל. בצעירותו התנסה בכתיבת שירה, ושיריו הולחנו על ידי חברו לקיבוץ שלום חנוך במסגרת "המשמרון", חבורת הזמר של הקיבוץ. בתהליך היצירה דאז לקח חלק גם חברו חנן יובל.
עם גיוסו לצה"ל, התנדב לצנחנים, ושובץ בגדוד 890. בצנחנים עבר אריאל מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. בשנת 1966 נשא לאישה את תרצה הגדיש מכפר סאלד. בפרוץ מלחמת ששת הימים שירת כלוחם במילואים בחטיבה 55, חטיבת צנחנים במילואים, שלחמה בירושלים. בהשראת המלחמה כתב את השירים למיני-אלבום "ירושלים של ברזל" (1967). המיני-אלבום, ובעיקר השיר "ירושלים של ברזל" אשר נכתב בהשראת השיר "ירושלים של זהב" של נעמי שמר, פרסמו את אריאל בציבור הרחב, במיוחד לאחר ששר את "ירושלים של ברזל" בכנס לוחמים, מה שעורר הדים רבים והדביק לו את הכינוי "הצנחן המזמר".
חרף ההצלחה, הוא החליט כי אינו מעוניין בקריירת זמרה בתור הצנחן המזמר, משום שהסתייג מה"גימיק" שבדבר. הוא ארז מזוודות ונסע עם אשתו בשליחות הקיבוץ לעיר דטרויט שבארצות הברית. שם נולדו לו בת ובן, שירז ושחר. הוא הושפע מאוד מהמוזיקה האמריקאית ובעיקר מבוב דילן ומהמסרים המועברים בשיריו, והחל לכתוב שירים בהשראתו.
בשובו לישראל ניסה אריאל להשתלב בתל אביב בתור איש קולנוע. בפרוץ מלחמת יום הכיפורים לחם אריאל בחזית הדרום, בין היתר בקרב על העיר סואץ. שם, במהלך שירות המילואים הממושך בתקופה שלאחר הפסקת האש, נכתב על ידו השיר הנפלא "לילה שקט עבר על כוחותנו בסואץ" שבו מבוטא הלך-רוחו לגבי המציאות והמאורעות שחווה בחזית. אחרי המלחמה שב לקיבוץ משמרות ולמשפחתו, ואף התמנה למשרת מזכיר הקיבוץ. הוא המשיך ליצור, וב-1978 הוציא את אלבומו הראשון "שירי חג ומועד ונופל", הכולל בין היתר את השירים "שיר כאב", "תקווה", "ארול", "טרמינל לומינלט", "מזכרת למאוננים" ו"ד"ר התחכמות".
אלבומו השני, "…וגלוי עיניים", יצא ב-1984, וב-1987 הוציא ספר שירים שכלל שירים משני אלבומיו הראשונים, שירים שכתב לאמנים שונים ושירים שעתידים היו לצאת באלבומו הבא, "ירוקות", שיצא בשנת 1988.
ב-1987 עזב אריאל עם אשתו ושלושת ילדיו את קיבוץ משמרות ועבר להתגורר בתל אביב. בסוכות באותה שנה החליט לצאת עם ההרכב "קאריזמא" לסיבוב הופעות בסגנון מסעי ההופעות בארצות הברית, אשר נקרא "מסע הבחירות של מאיר אריאל". הם יצאו ברכב, ונסעו מקריית שמונה ועד אילת. מסע ההופעות צולם ויצא בסרט. כמה מהשירים שכתב אריאל בשנים 1989–1990 יצאו ב-1990 במיני אלבום שנקרא "עברנו את פרעה", אשר מתוכו הצליח בעיקר שיר הנושא.
בה' באב תשנ"ט (18 ביולי 1999) נפטר מאיר אריאל, בגיל 57, ממחלת קדחת הבהרות, הנגרמת על ידי חיידק מסוג ריקציה המועבר בעקיצת קרציה. קברו נמצא בבית העלמין של קיבוץ משמרות.
אז כיצד מתכנסים הדברים ?
התשובה היא עיירה מרוחקת ומאובקת , ויהודים שמשחקים את המשחק האמריקאי.
השבוע ביום שני ימלאו 112 שנה להולדתו של הבמאי היהודי המצליח פרד זינמן ,אשר אחת מגולות הכותרת של יצירותיו הייתה המערבון הקלאסי " בצהרי היום (HIGH NOON) . בו מופיעים כאמור גרי קופר וגרייס קלי . הסרט שעשוי נהדר מעלה גם לא מעט שאלות חברתיות מעניינות ….כמו גם מאיר אריאל שבשיריו מלהטט נפלא במילות העברית שכתב על מנת להעביר ביקורת חברתית .
ביקורת על מה שקורה ללוחמים בזמן מלחמה , על אהבות שנכזבו ,על בגידות , על בעיות בחיי האזרח ( עברנו את פרעה ) ועל נסיון מגוחך לעיתים להידמות למי שאנחנו לא..
וממש כמו זינמן בסרטו "בצהרי היום" המתאר צהרי יום גורלי בעיירה מרוחקת, כך גם לאריאל יש את שירו הנהדר יחד עם דיויד ברוזה שנקרא "בצהרי היום " בו הוא מתאר נסיעה דרומה וכניסה אל המרכז המסחרי המאובק של העיירה ירוחם ,ובדרך גם מטיח ביקורת על הרצון שלנו לשחק אותה אמריקאים …
העברית נהדרת ,מומלץ לעיין בשיריו האחרים ,( ארול , לילה שקט ,טרמינל ,אולבבו ,ירושלים של ברזל,עברנו את פרעה ,ועוד רבים וטובים ), כתיבתו נפלאה הומוריסטית ביקורתית ומומלצת בכל פה.
אז כשבחוץ השמש מעיקה ,שבו בצל , שתו משהו קר ,ותנסו לשמור על הטוב , ולהיות בעיקר ..עצמכם…..
שבת חמה שקטה ונעימה לכולם.
ירדנו לירוחם לשתות פחית של צהריים
במרכז המסחרי המאובק
התענוג מתחיל בהליכה איטית שקולה ומדודה
כמו טורבו מאופק
השרירים החבוטים מהנסיעה הארוכה
משתחררים בתענוג בכל הגוף
משתרגים ומתמתחים ונעשים קשוחים ברוח
שמצליף אבק וחול על הפרצוף
וכל העניין
הוא לשתות משהו קר
בלב מדבר
……
עודנו עומדים לא זיע, לא ניד
נימה וחצי מהצל
כשאיזו מקומית פתאום נועצת אף בשמש
ופה שבאוזנינו ממלל
תראו תראו את ה"גארי קופרים" האלה
"קלינט איסטוודים" דמי קולו, "יענו" בזים לשרב
הגיע הזמן שכבר תוציאו את הלשון הארוכה שלכם
מתרבות המערב.
ימה וחצי מהצל, אנחנו סובבים
ונעים באטיות מיריבית
חוצים שקולים את הרחבה של המרכז המסחרי המאובק
ונכנסים אל המכונית
אחר הצהריים נגביים, מה עכשיו? לאן נוסעים?
מכחכחים בגרון
אולי נספיק עוד להרוג תורכי קטן של ערב
במצפה רמון!.