בדצמבר בדרך כלל קר.
כך היה דרכו של עולם במקומותינו . באוקטובר שינו העלים את צבעם מירוק לחום אדום . מעט מאוחר יותר הגיע לו נובמבר ועימו רוחות הסתיו וגשמים ראשונים שטפו את משטחי האספלט השחורים והמדרכות שרוצפו באריחי אקרשטיין בצבעי אדום ואפור . המים ניגרו בצידי הדרך בואכה תעלות הניקוז והלכו להם אל הים הגדול. ואז הגיע דצמבר, "ארובות השמים נפתחו" נהגו לאמר אנשי דור הפלגה. גשמי ברכה / חיבה /קללה תלוי את מי תשאלו החלו יורדים בעוז . מילאו הם את התעלות ,הציפו את הנחלים וצבעו את השפך לים בגווני חום סמיך ומבשר רעות.
והים ? .."הים ראה וינוס , הירדן יסוב לאחור " קראו המתפללים בתפילת ההלל של ראש חודש שבט ,ואכן כך היה ,באותו דצמבר של שנת 87..אמצע הקורס בתחילתו של השירות הצבאי . שלב שלישי של הקורס לקח אותנו להפליג על ספינות הדבור בים הכל כך לא חביב עלי ,וכי למה ומדוע שילד כפרי מהרי ירושלים יחבב ים ?
גלי הים והים עצמו באותה שנה נישאו וירדו חליפות . רק פה אצלנו בבריכת הסגורה של הים התיכון הם עוד שמרו לנו חסד נעורים … כי באותו דצמבר הרחק במזרח.. הם ממש לא…שם אירע בדיוק ההיפך "האדם ראה וינוס "…לפחות הוא ניסה..לצערינו זה לא צלח.
שבת בהירה וקרה מקדמת את פנינו בחצי השני של חודש דצמבר . ימי השבוע האחרונים הורידו גשמי זלעפות בצפון ,במרכז וברצועת החוף הדרומית של ארצינו הקטנה ,ורק אצלנו כמו במטה קסם ירדו גשמים קלים ועדינים משל היינו מחוז טיפיררי שבאירלנד. הכנרת עושה דרכה בנחת לרומה המירבי וזקני טבריה יחזו בקרוב בפתיחתו של הסכר בדגניה לאחר זמן המתנה כה ארוך ..מגיע להם לזכות במראה זה בשנית…ופינתנו תעסוק השבוע במים..מים עמוקים…אי שם הרחק במזרח…אסון הטביעה הגדול בהיסטוריה..אירוע טביעת המעבורת ..דוניה פאז.
תחילתו של הסיפור הוא דווקא במספנות אונומיצ'י שביפן , שם המעבורת הממונעת דוניה פאז נבנתה ב- 1963 . עפ'י תיכנונה היא נועדה לשאת 608 נוסעים על סיפונה.כך אכן היה בעת שהותה ביפן. 12 שנים מאוחר יותר , ב- 1975 נמכרת הספינה לחברה פיליפינית על מנת לשמש כמעבורת במדינת האיים הענקית .
הפיליפינים היא מדינת איים במערב האוקיינוס השקט. כלולים בה כ־7,107 איים מתוכם רק 800 מאוכלסים. הגדולים באיים הם לוזון (108,612 קמ"ר), מינדנאו (98,681 קמ"ר), נגרוס (13,328 קמ"ר), סאמאר (13,080 קמ"ר), פלאוואן (12,189 קמ"ר), פאנאי (12,011 קמ"ר) ומינדורו (10,572 קמ"ר). כמעט בכל אי מאלה עובר רכס הררי המתנשא לגובה של עד 2,000 מטר או יותר. הגבוה בהרים הוא אפו, באי מינדנאו (2,954 מעל פני הים). הארוך בנהרות הוא קגאיאן (505 ק"מ) הנמצא באי לוזון. הארכיפלג ממוקם על טבעת האש המקיפה את האוקיינוס השקט, בהתאם לכך התפרצויות וולקניות הן דבר שכיח באזור, ומתווספות לשאר פגעי טבע רבים שהמדינה סובלת מהם כגון רעידות אדמה, טייפונים, מונסונים, שיטפונות ומפולות בוץ. יש גאולוגים שסוברים שהאיים נוצרו בהתפרצויות געשיות, אך הסברה הרווחת בימינו גורסת שבעבר היוו האיים חלק מגשר יבשתי שחיבר בין סין לאוסטרליה דרך אינדונזיה, בורנאו ופפואה ניו־גיני.
וכך כאמור בגיל 12 מגיעה המעבורת לפיליפנים ומועסקת בחברה אשר הפעילה אותה כמעבורת בין האיים בקו קבוע פעמיים בשבוע. בכל פעם עשתה לה המעבורת את דרכה בין האי לייטה המצוי במרכז מדינת האיים ,בצידו המזרחי לבירת הפיליפינים מנילה המצוייה צפונית לו כ-450 מייל לערך.דרכה של המעבורת היתה די מפותלת . היא שטה כמו קו מאסף בין מאות האיים הקטנים אשר מרביתם אינם מאוכלסים ואינם מוארים.
ביום בהיר שנת 87 בבוקר של ה-20 בדצמבר בשעה 6:30 הפליגה המעבורת כדרכה מהאי לייטה לעיר הבירה מנילה. על פי רשימת המפליגים של האוניה היו על הסיפון 1643 נוסעים ( כבר באופן רשמי 1000 מעל המותר ) ועוד 60 אנשי צוות .. ובדרך עצרה במספר תחנות. למרות שעל פי התכנון אמורה המעבורת לשאת 600 איש , באותו היום עלו על המעבורת במהלך העצירות …למעלה מ4300 איש מתוכם למעלה מ-2000 שעלו ללא כל רישום מסודר. כשמתחילים רע הסוף לא יהיה מן הסתם מבשר טובות. באותו יום נמהר היה מזג האוויר יפה אך הים היה מעט גלי.
המזל הרע ?…הוא המתין עד ללילה , וכך מעט לפני חצות בשעה 22:30, כאשר מרבית הנוסעים ישנים על סיפונה, מתנגשת הספינה במכלית נפט קטנה יחסית בשםMT וקטור אשר נשאה 8800 גלון נפט. המיכלית עשתה דרכה מהאי באטן לאי מסבייט ( Bataan to Masbate.) .
על פי מעט העדויות שהיו ,לנוסעים כמעט ולא היה זמן לתגובה . הם שמעו בהפתעה במהלך שנתם רעש התנגשות חזק ,ומעט אחריו פיצוץ עז . לרוע מזלם עוצמת ההתנגשות הייתה גדולה ואש ניצתה במכלית. ההתנגשות והאש גרמו לפאניקה על סיפונה של דוניה פאז. איש מאנשי הצוות לא לקח פיקוד על ההתרחשות , והנוסעים התרוצצו בחוסר אונים ולבסוף עם שקיעתה של הספינה , קפצו אל המים הבוערים מהנפט שנשפך מהמיכלית.
תוך שעתיים מרגע ההתנגשות, המעבורת שקעה כולה , ושעתיים מאוחר יותר שקעה גם המיכלית.
יקחו כמעט 8 שעות עד שהמידע יגיע לרשויות. אולם עד שאלו התארגנו לשליחת סיוע..חלפו-8 שעות נוספות . ולמעשה שכוחות הסיוע הגיעו למקום , זה היה מעט מדי ומאוחר מדי.
לנוסעים לא היה כמעט כל סיכוי ,הספינות שקעו במהירות , אך חמור מכך היתה העובדה כי הנפט שנשפך נפרש לכתם באורך קילומטר והרוח שנשבה הציתה אותו , והכתם בער במשך כמה שעות.
בתחילה פורסם שהיו כ-1500 הרוגים אולם בהמשך עלתה ההערכה לאלפיים. החברה שהפעילה את המעבורת דיווחה על 1630 נעדרים לאחר שנמשו 141 גופות. עם עבור הזמן התברר שמספר הנספים גבוה בהרבה. מספר הנספים המשוער באסון זה עומד על 4,386, ורק 20 מנוסעי המעבורת וארבע מנוסעי המכלית שרדו.
על פי עדותו של אחד מהניצולים היחידים, לוסגרדו ניידו קצין צבא שהיה בדרכו למנילה יחד עם עוד רבים מחבריו לחופשת הקריסמס ,כבר שעלה לאוניה הבחין בנטיה של דופן האוניה בגלל משקל היתר שהיה עליה..אך הרצון לשוב הבייתה לחג גבר על תחושת הסכנה . הוא ועוד כ-1000 מחבריו מהאוגדה מס 1 עלו על האוניה…עדות אחרת של אחת הניצולות הגב' אלודיה בקסל ( Aludia Bacsal) מעלה את העובדה שילדים מתחת לגיל 4 ,לא נרשמו ברשימת הנוסעים..וכאלה היו להערכתה קרוב ל-1000.
כנראה שתסמונת "האשמת הש.ג " אינה נחלת העם היושב בציון , וכך למרות גודלו הקטסטרופלי של האסון ,הוטלה האשמה לא על החברה שהפעילה את המעבורת בה היו אי סדרים ,חוסר אירגון , העלאת נוסעים מעל לתקן ,בעיות בטיחות נוספות וחוסר סיוע ולקיחת אחריות של צוות המעבורת ….גם לא על צוות המעבורת.. ….האשמה לא הוטלה גם לא על הרשויות שלקח להם כל כך הרבה זמן להגיע …16 שעות.., כי אם על המכלית הקטנה של הנפט , שהואשמה בכך שלא הייתה כשירה לשיט… ופעלה ללא רישיון.
22 שנה מאוחר יותר , ב-25 באוגוסט 2009 ,ישודר בערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק סרט בשם "טיטאניק האסייתית" (Asia's Titanic), המספר את סיפורה של המעבורת דוניה פאז….שהפכה לאסון הימי הכבד ביותר בעיתות שלום.
וכדי להתאושש מסיפורה הנורא של הדוניה פאז נשנה כיוון במוסיקה ונעבור לזמרת שגם היא כיכבה בעבר בפינתנו..הזמרת מרגלית צנעני.
מאחר וכבר העלינו על נס את מרגול בעבר, נקצר ונאמר כי היא זמרת ומלחינה ישראלית, הפועלת בעיקר בתחום מוזיקת נשמה, אשר משלבת במוזיקה הים תיכונית אלמנטים האופייניים למוזיקה אמריקאית ( זכתה לכינוי "טינה טרנר הישראלית" ) . שיריה משלבים סגנונות כרוק, פאנק ובלוז. צנעני נולדה בתימן יחד עם המדינה בשנת 1948, בת בכורה מבין שבעה אחים לשלום ולוֹלה, בני יהדות תימן, אשר השפעתם ניכרת בשירתה. בגיל שנה עלתה עם משפחתה לישראל והתיישבה בנתניה.
צנעני החלה את דרכה הבימתית כרקדנית בהפקה הישראלית למחזמר "שיער" בשנת 1970. השתתפה כניצבת בסרט הקולנוע "קזבלן" שיצא לאקרנים בשנת 1973, ובשנה זו גם השתתפה במחזמר "לילי גם", לצדם של יזהר כהן ורומן שרון.
בין השנים 1970 עד 1980 פעלה צנעני בלהקת חתונות בשם "שוקולדה", שזכתה להצלחה מרובה.
בשנת 1977 נישאה צנעני למורדי לביא, ואחרי שנתיים ילדה את בנה היחיד אסף.
הפריצה הגדולה של צנעני כזמרת סולנית הגיעה רק בשנת 1986, כשהופיעה בתוכנית הבידור הפופולרית של ליל שבת "סיבה למסיבה", בהגשת רבקה מיכאלי, בערוץ הראשון, שהיה אז ערוץ הטלוויזיה היחיד (ועל כן זכה לאחוזי צפייה גבוהים במיוחד). בתוכנית היא שרה את השיר "נערי שובה אלי", שכתב והלחין לה דני שושן, והעידה על עצמה: "אני זמרת חתונות, אשכרה חַבָּר". שיר זה הפך ללהיט ענק ובהמשך גם לשיר המזוהה במיוחד עם צנעני. באותה השנה הוציאה את אלבומה הראשון, הנושא את שם השיר, נערי שובה אלי, בעזרתם של יהודה קיסר והמעבד המוזיקלי חיים חדד.
בסה'כ הוציאה מרגול 12 אלבומי אולפן ו-5 אלבומי אוסף , השתתפה בתחרויות ,שפטה בתוכנית כוכב נולד ושלל תוכניות אחרות.
אז למה הדונה פאז ,ולמה מרגול , דווקא היום ?
אז השבוע מפאת גשמי החורף יצאנו ליום טיול עם חברים בחיפה . ביקור במוזיאון הגריפ למינאטורות ,ופגישה עם איש ים וותיק וחביב שמנהל אותו לבד ,שמיעת חוויותיו ומראה הים והספינות העוגנות בנמל כמו גם אלו ששיטו להן בנחת על פני האופק ,העלו בי אי אלו זכרונות מתקופת השירות בים. זכרון זריחות ושקיעות אדומות ,כתומות , זכרון גלי ים גבוהים המתנפצים על הדופן , שפריצים של מי מלח ,ריח המנועים וריח הים ובעיקר מראהו של הים ביום חורף אפור וקודר שמעביר באחת את עוצמתו של הים לזה המביט בו…אל הים הגעתי בפברואר 87…ובאותו החורף ב-20 לדצמבר שנת 87 אירע אסון הדונה פאז שהיום מלאו לו 33 שנים….
ומה הקשר למרגול ??קודם כל היום זה יום הולדתה ה-71…ומעבר לזה זה גם קשור לזכרונות מאותה תקופה של השירות בשנת 90…מאחר ובאותה שנה הייתה תקופה ארוכה של התרעות על נסיון פיגוע גדול דרך הים , וחיל הים על מנת לסכל זאת פתח בשיגרת סיורי הרתעה וחיפוש ארוכה ומתישה של ספינות מחבלים בים ,עד ללכידתם החלקית….הפעילות כונתה " מבצע אבק דרכים"…ממש כמילות הפזמון של השיר של מרגול "נערי שובה אלי " ( אבק דרכים) שיצא באותם זמנים והיה המנון הספינות באותם ימים..
מקווה שנשוב ונפגש על המים ,אך עם זכרונות טובים יותר ומוסיקה נעימה. שבת נהדרת לכולם.
חיכיתי כל הלילה שם בתחנה
הבטחת כי תשוב וכבר חלפה שנה
שחר הפציע, הוא לא הגיע
מתי? מתי תשוב אליי?
אבק דרכים בתלתליו
אנא אלי שמור נא עליו
נתתי לו כל שאהב
רקמתי לו בחוט זהב
אשמור לי למשמרת את אהבתי
אוי נערי מתי תשובה אל ביתי?
אשמור לי למשמרת את אהבתי
אוי נערי מתי תשובה אל ביתי
במחשבה שניה 