מלחמה מאז ומעולם לא הייתה חוויה נחמדה. לאף אחד מהצדדים אין חשק גדול במיוחד לסיים את חייו בגיל צעיר . הדמויות המאכלסות את שני צידי העימות היו מעדיפות לשבת בבית קפה בבוקר שמשי וכחול שמיים, במדרחוב הומה אדם וצמחיה . להניף יד אל על ,לחייך אל המלצר החביב או אל הסומלייה עם המגבת על ידו , ולהזמין כוס אספרסו הפוך ,או גביע יין מהבציר החביב עליהם .
אחרים היו בגיל הכל כך יפה הזה , מעדיפים לקחת תרמיל ביד אחת ובשנייה לאחוז את יד בת זוגם ולצאת למסעות חובקי עולם , הרים ,ערים ,אנשים ותרבותיות , מאשר לאכלס אחר כבוד בתי עלמין צבאיים.
אולם למרות שהרוב הכמעט מוחלט מעדיף זאת…בכל זאת חוותה ההיסטוריה האנושית ,איך לאמר ?…קצת יותר מדי מלחמות. עשרות רבות של מליוני גברים נשים וטף קיפחו את חייהם ,עבור "רעיונות נשגבים" , "אידאלים" , אמונות , ושאר מריעין בישין אשר מבט חטוף לאחור יבהיר לכולם כי גם אם באותה עת נחשב אותו האידאל לשמו נלחמו כ"חשוב" …כשוך הקרבות וחלוף הזמן …התברר לכל בר דעת ..שאולי המחיר היה גבוה מדי , והרעיון לא היה כזה כביר כפי שנראה היה באותה עת…אבל הזכרון האנושי קצר הוא ..וכשרעיון אחד גווע יבוא אחר וימלא את מקומו…ואז "תודה לאל"…יש סיבה חדשה להילחם…
שבת שנייה של חודש אוק' . החורף עושה סימנים של " אני מתעכב רגע בגלל סידורים " , ומסרב להראות פניו ( האמת..בלא מעט צדק , הופעותיו בשנים האחרונות ,לא העידו על יכולות וכוונות מי יודע מה) . חצבים שפרחו בצידי הדרכים מתייבשים אט אט , הלילות נעשים ארוכים יותר ואויר בוקר קריר בטמפ של 15 מעלות מקדם את החקלאים, או הספורטאים משכימי הקום. בבית הכנסת ידברו מחר על נח והמבול ,ואילו פינתנו תתן במה קלילה לאחד הסרטים הטובים של אחד מגדולי מספרי הסיפורים בקולנוע , הלא הוא קלינט איסטווד המציין 92 שנה להיווסדו , והסרט המדובר הוא " גיבורי הדגל ".
גיבורי הדגל (באנגלית: Flags of Our Fathers) הוא סרט קולנוע משנת 2006 אשר בוים על ידי קלינט איסטווד ועוסק בחיילים שהניפו את דגל ארצות הברית על פסגת הר סוריבאצ'י לאחר כיבושו בקרב איוו ג'ימה , במהלך מלחמת העולם השנייה. הסרט מבוסס על ספרם של ג'יימס בראדלי ורון פאוורס הנושא את אותו השם, והוא אחד משני הסרטים שביים והפיק בו זמנית קלינט איסטווד, המתארים את קרב איוו ג'ימה משתי נקודות המבט של הצדדים שלחמו בו. "גיבורי הדגל" עוסק בצד האמריקאי של הקרב ואילו "מכתבים מאיוו ג'ימה" עוסק בנקודת המבט היפנית.
הסרט מתאר מאורעות שקרו במציאות, כמו הנפת הדגל ומסע התרומות. שמות החיילים, תווי פניהם ולעיתים גם אופיים מציאותיים גם כן.
הרקע לסרט : 4 ימים לאחר הפלישה של האמריקאים לאי, ב-23 לפברואר 1945, נכבש הר סוריבאצ'י. בצהרי אותו יום הונף דגל אמריקאי קטן שהונצח בתמונתו של לואיס לווארי . בשל ממדיו הקטנים, רוב החיילים האמריקנים לא יכלו לראות את הדגל הקטן מתנודד מהר סוריבאצ'י והוחלט להחליף אותו בדגל גדול יותר. סיבה נוספת להחלפת הדגל הייתה עקב בקשתו של מזכיר הצי של ארצות הברית, ג'יימס פורסטל שהגיע לאי לקבל את הדגל לעצמו. למשימת ההנפה השנייה נשלחו שישה נחתים:
מייקל סטרנק, הארלון בלוק, פרנקלין סוסלי, איירה הייז (השתתף בהנפת הדגל הראשונה), רני גאגנון והרולד שולץ (השתתף בהנפת הדגל הראשונה). למרבה הצער , סטרנק, בלוק וסוסלי נהרגו באיוו ג'ימה פחות מחודש לאחר אותה הנפת הדגל.
כיבושו של האי איפשר לאמריקנים להשתמש בשדות ההמראה כבסיס יציאה להפצצת האיים המרכזיים של יפן.מחיר כיבוש האי הקטנטן היה יקר עד מאוד. בקרב נהרגו 6,821 חיילים אמריקנים ו-21,570 חיילים יפנים.!!!!
חלק גדול מפרשני המלחמה טוענים כי הקרב על האי הקטן . מספר הקורבנות האמריקאים , והנכונות של היפנים להקריב את עצמם עד אחרון הלוחמים , הוא ששכנע את מקבלי ההחלטות בארה'ב להטיל מאוחר יותר את האטום על יפן , ( להכניע את יפן -ללא אובדן חיילים אמריקאים) ,אחרים חולקים על כך ( טוענים שיפן כבר הייתה על הברכיים טרם ההטלה ) על כל פנים …כמה חודשים מאוחר יותר ימריא לו "האנולה גיי" , המטוס שיפיל את האטום על יפן …משדה תעופה…באיו ג'ימה.
התמונה של ההנפה האייקונית של רוזנטל פורסמה לראשונה ב-25 לפברואר בתפוצה רחבה במספר עיתונים בארה"ב.
אנו נשוב לסרט , קלינט איסטווד ,כשחקן צעיר שיחק לא מעט בסרטים כגיבור הנלחם ברעים. הלחימה עצמה קיבלה אופי של צורך וקלילות ולעיתים גם מעט הומור . אף בסרטים בהם כיכב כלוחם במלחמת העולם השנייה ( "הנשרים פשטו עם שחר" ( 1968) , "נועזים בעורף האויב " (1970) ) , מוצגת מלחמת העולם השנייה כהרפתקאה די קלילה עם סוף טוב …..שנים רבות מאוחר יותר ,לעת בגרותו ,עם נסיון חיים ,משחק ובימוי הופך קלינט את היוצרות .
ממש כפי שהציג את דמות האקדוחן המזדקן בסרטו הנפלא " הבלתי נסלח " , שהוא ההיפך הגמור מדמות האקדוחן שגילם בצעירותו ( "איש ההפקר" , "הטוב הרע והמכוער " , בעבור חופן דולרים " וכו' ).
כך גם בסרט " גיבורי הדגל " וחלקו השני והטוב יותר " מכתבים מאיו ג'ימה" מציג איסטווד את המלחמה באופן הפוך כמעט לחווית ההרפתקאה הכיפית כפי שהופיעה בצעירותו.
הסרט מספר את סיפורם של שישה חיילים שהניפו את הדגל באיוו ג'ימה וצולמו בתצלום מפורסם על ידי ג'ו רוזנטל. שלושה מהחיילים נהרגים במהלך הקרבות, אך שלושה מהם שורדים – ג'ון בראדלי, רני גאגנון ואיירה הייז . השלושה מוחזרים לארצות הברית כדי לשמש כ'סמלים' של מסע תרומות, שמטרתו העלאת המורל של הציבור ושכנועו לקנות איגרות חוב כדי לממן את הוצאות המלחמה. הסרט עוסק בשאלה "מיהו גיבור?", כששלושת החיילים הניצולים מתויגים כגיבורים על אף שהם אינם חשים כך, ושבמציאות הם סובלים מהזיכרונות הקשים מהקרב. בסרט שבהפקתו השתתף סטיבן ספילברג , ישנן סצנות מלחמה רבות, בהן משולבים אפקטים מיוחדים רבים של פיצוצים ויריות.
בביקורת מעניינת מאוד על הסרט שכתב אורי קליין בעיתון הארץ (12/02/07) הוא כותב : ""גיבורי הדגל" הוא סרט מכובד מאוד, שהצפייה בו מלווה בתחושת היושרה המאפיינת את מרבית יצירתו הקולנועית של איסטווד. קשה למצוא היום יושרה כזאת ביצירתם של במאים נוספים, והיא מכפרת במידה רבה על הפגמים בסרטיו של הבמאי החשוב הזה."
ממש כמו ויסקי טוב , הולך איסטווד ומשתבח עם הזמן . סרטיו מועברים בצורה אנושית ,עם ירידה לעומק ,ולא רק כחוויה מבדרת לשעה וחצי..הסרט מותיר בנו את הצורך לחשוב עוד זמן מה על מושגי טוב ורע , צדק ונכונות אידאלים …שווה צפייה בהחלט . (למטיבי לכת השבוע הוציא את סרטו האחרון ( בנתיים ) , "cry macho"). בעבר דיברנו באחת הפינות על הסרט המשלים ," מכתבים מאיו ג'ימה " שמציג את הצד היפני של אותו קרב .שבעיני רבים נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר שעשה איסטווד. איסטווד מציג את הצד האנושי של הלוחמים היפנים שנתפשו במשך שנים ככמעט רק משוגעים המוכנים למות למען הקיסר.
אז למה דווקא " גיבורי הדגל " היום ??
כי היום זו יום הולדתו של הצלם ג'ו רוזנטל (9/10/1911) נפטר ב-2006 . הצלם שתמונתו המפורסמת הביאה לכתיבת הספר , והפקת הסרט בהמשך על ידי איסטווד.
ג'ו רוזנטל נולד בוושינגטון די. סי.. הוריו היו מהגרים יהודים מרוסיה, אולם הוא המיר את דתו לקתוליות בגיל צעיר. התעניינותו בצילום החלה כתחביב במהלך השפל הגדול, באותה עת גר יחד עם אחיו בסן פרנסיסקו וחיפש עבודה. הוא התקבל לעבודתו הראשונה בתחום ב-1932 כצלם בעיתון מקומי בעיר. לאחר שניסה להתקבל לעבודה כצלם בצבא ארצות הברית ונכשל, מפאת ראייתו הלקויה, הצטרף רוזנטל לסוכנות הידיעות Associated Press. כשפרצה מלחמת העולם השנייה החל לעקוב אחר חיל הנחתים של ארצות הברית במשימותיו באוקיינוס השקט.
בראיון שנערך עימו סיפר ג'ו :"
שאלתי, 'מה אתם עושים בחורים?', ואחד מהם השיב: 'אנחנו מתכוננים להנפה של הדגל הגדול הזה. הקולונל מלמטה רוצה שהדגל הזה יונף במקום הדגל הקודם הקטן יותר. הוא גם רוצה להבטיח שהוא יקבל את הדגל הראשון חזרה'.
חשבתי לנסות ולצלם את שני הדגלים, הראשון שמורד והשני שמונף במקומו… לבסוף הבנתי שהסיכוי שאצליח לקלוט את שני האירועים בו זמנית הוא נמוך, ולכן החלטתי לצלם רק את ההנפה של הדגל החדש……לפתע ראיתי מזווית עיני שהחיילים מתחילים להניף את הדגל. הפניתי את המצלמה, קרבתי אותה לפרצופי, והחזקתי אותה מספר רגעים תוך כדי הסתכלות על המתרחש. וברגע שחשתי שזהו הרגע המתאים, צילמתי את התמונה."….וכל השאר היסטוריה.
בנוסף…. השבוע אחיינית נהדרת שלנו נשבעה אמונים לצבא , ובכורנו האריך שירות לעוד פרק זמן ארוך , וזה העלה אצלנו הרהורים על המציאות והמקום בהם אנו חיים . בהם המרכיב הצבאי תופס נתח כל כך משמעותי בחיינו. מרכיב המחוזק ומתוחזק בכל מיני אמונות , אידאולוגיות ,מיתוסי גבורה , סיפורי מורשת , וגם תמונות גיבורים , הבונים אצלנו דור אחרי דור של חברי צעירים וצעירות , שממהרים להניף את הדגל כל אחד בתורו….האם זה נכון ? , האם ישנה דרך אחרת ? , האם יש בכלל אלטרנטיבה ?… או שזה כורח שנכפה עלינו ?? האם התפישות שלנו נכונות ?? . או שכמו הדמויות בסרטיו של איסטווד ..זה יהיה ההיפך הגמור….רק הזמן יגיד.
ובנתיים ….אנחנו בצבא , ממשיכים להניף את הדגל . כמו בשירם משנת 86 של להקת סטטוס קוו …in the army now…מי יתן והמלחמה הקודמת תהיה גם האחרונה.
שבת שקטה ונעימה , ושירות קל ומשעמם לכל אלו שמרימים את הדגל.
A vacation in a foreign land, Uncle Sam does the best he can
You're in the army now, oh-oo-oh you're in the army now
Now you remember what the draft man said,
Nothing to do all day but stay in bed
You're in the army now,
Oh-oo-oh you're in the army now
You'll be the hero of the neighbourhood,
Nobody knows that you've left for good
You're in the army now,
Oh-oo-oh you're in the army now
Smiling faces as you wait to land,
But once you get there no-one gives a damn
You're in the army now,
Oh-oo-oh you're in the army now
Hand grenades flying over your head
Missiles flying over your head,
If you want to survive get out of bed
You're in the army now,
Oh-oo-oh you're in the army now
במחשבה שניה 