"כְּמוֹ פְּנֵי עִיר־נִבְנֵית פָּנָיו שֶׁל שְׂדֵה הַקֶּטֶל"

חולות המדבר שהיו עד לפני מספר ימים צהובים , הפכו לבנים . שרשראות הטנקים ,הזחלד'ים , והמשאיות הרבות כתשו את גרגירי החול לאבק נישא. כמו פודרה לבנה , מעין מייק אפ של הטבע המנסה לכסות את צלקות הקרב שהותירו בו בני האדם.

הם ישבו יחד סביב כמה שברי עצים וארגזי עץ ישנים ,שהדליקו על מנת לחמם עצמם. בגדיהם מאובקים וניצי זקנים בשלל גווני אפור ולבן עיטרו את פניהם. הם היו שלושה .גדי המ'מ שזו לו הפעם הראשונה במצב לחימה בתור מפקד , רס'ר גבי המילואימניק מעפולה , ורענן שזה אך סיים מסלול וקיבל דרגת רב'ט והפך קשר מ'מ'.

רענן היה שקט , ניכר בו החשש .עד לפני חצי שנה עוד חבש את ספסל הלימודים ,ובראש דאגותיו היו בחינות הבגרות , והחברות הנרקמת עם דפנה מהכיתה המקבילה. ובלילה הזה ,הוא כמה מאות ק'מ דרומית לביתו החם ,יושב לו באויר הקר ומנסה לחמם את ידיו ואת רוחו ,לקראת אשמורת ראשונה.

"סליחה המפקד " , הוא פנה לגדי ". "זה בטוח שיוצאים בשלוש ועשרים ? , עדיין חשוך , לא ?" . " זה בדיוק העניין " גדי ענה , " הרעיון הוא שננוע בחסות החושך עד ליעד " . ניכר היה בפניו של רענן כי התשובה ,גם אם הייתה הגיונית , לא הרגיע אותו ." אה אוקי" הוא ענה , "נראה לי שרוב הציוד מוכן , אעבור שוב על הכל ". "טוב מאוד ענה גדי " תעביר גם לשאר החבריה , 30 דק' לפני, בדיקת ציודים " , אמר גדי והמשיך לבהות במפות לאור פנס כיס ,ולאור המדורה ההולכת ודועכת .

גבי שכבר היה ותיק , וזו לו כבר המלחמה השלישית בה הוא נוטל חלק , הביט בהם ."עד מתי נמשיך עם זה ?" ,הוא הרהר , " עד מתי נישא גוי אל גוי חרב ?" , החבריה האלה בעולם מקביל היו עכשיו בטיול עם החברה ,או על ספסלי האוניברסיטה , הלנצח ??"….בתוך המולת הרעשים מסביב , נשמעו מדי פעם הדי נפץ רחוקים. התנים הלילה לא יללו , הם חזרו למאורותיהם עד חלוף זעם.

ערב יום הכיפורים , בשולי הדרך חצבים מבשרים את בואו של הסתיו , אוירת נכאים כיפורית נסוכה בכל פינה . הרחובות מתרוקנים ,וכלי הרכב בכבישים אצים ליעדם בטרם יגיע ערב. 38 שנים חלפו מאותו קו השבר שנחקק בנו ב-73 . 38 שנים של הרהורים ומחשבות ,מסקנות ולקחים , תובנות ושאר מיני מריעין בישין שהביאה עמה אותה מלחמה.

ספרים נכתבו ,דוחות נערמו , עדויות הוקלטו ושודרו , ואנו לא נדבר על סיבותיה של אותה מלחמה . למי עוד יש כח לחפש אשמים ? .אז פינתנו תפנה הפעם לשירה…לשיר נפלא ששמענו לא אחת , את השיר שר חנן יובל יחד עם אפרים שמיר וירדנה ארזי . מילותיו לא ממש ברורות , בוודאי לא בשמיעה ראשונה , ואולי זה הזמן לעיין בהם …שירו של נתן אלתרמן " ליל חניה ".

ליל חניה הוא שיר שכתב נתן אלתרמן בתקופה הסמוכה למלחמת העצמאות או מיד לאחריה ופורסם לראשונה בקובץ השירים "עיר היונה" בשנת 1957.

השיר נכתב בשפה גבוהה ומליצית, ובדרך כלל משמעויותיו העמוקות אינן מתבררות באופן מיידי בקריאה הראשונה. על מנת לגלות את הרבדים העמוקים שלו יש צורך בקריאה חוזרת ונשנית של הטקסט אך יותר מכך , הכרה וקישור לאירועים והמאורעות שהתחוללו בתקופת הזמן שעל הרקע שלה נכתב.

ממש כמו בסרט הוליוודי , הסיפור מתחיל עם סיום מבצע דני לכיבוש רמלה לוד, יולי 48, יצחק שדה, אז אחד המח"טים בקרב, קופץ להתרעננות בעיר הגדולה ..תל אביב ומה יותר תל אביבי ובועתי …מקפה-כסית ?, מקום משכנם של אנשי הרוח והשירה. ואת מי הוא פוגש שם אם לא את נתן אלתרמן ידידו . אלתרמן שהיה משורר ידוע ומוכר , היה מקורב מאד להנהגה הצבאית והפוליטית. והשניים היו מיודדים מאד. אחרי טפיחות הכתף והחיבוקים נזף שדה באלתרמן, איך זה שהמשורר הלאומי יושב בכסית? …ואם חבר מבקש לא עושים ??…אחת ושתיים אלתרמן שהיה כבר בן 38 נאות להצטרף ,וסופח לחטיבה 8….החטיבה ירדה דרומה ובשורותיה טוראי נתן אלתרמן. בתוך זמן קצר החל "מבצע יואב" וחטיבה 8 ניהלה קרב מר ועקוב מדם, על עיראק אל מנשיה (בין אשקלון לקרית גת). הקרב וההכנות אליו הולידו את השיר …. ליל חניה.

השיר מתאר את הקמתו של מחנה צבאי זמני , כשלב הראשון לצורך התארגנות והיערכות הכוחות הלוחמים לפני היציאה לקרב. אלתרמן שהצטרף מצייר בלשון גבוהה את ההכנות , את בעלי המלאכות השונים ,המתארגנים ליציאה .את אדי הדוודים , את קולות החיילים , את שירת הלוחמים ,ואת האחווה השוררת בינהם . את המחנה הנבנה ממש כעיר חדשה. ואת הפרדוקס המגולם בכל לחימה… בקרב עצמו בו יגרמו הלוחמים לשפיכות דמים של עצמם ושל האויב על מנת להגן על בני אדם אחרים אשר בשמם יצאו. (" להיות שופך דם האדם ,ומגינו ).

לשיר נכתבו בסה'כ כ-10 בתים , לא כולם הולחנו לשירה וחלקם הוצא ( בתים 2,3,5 בהם תוארו שלל מלאכות הנעשות על ידי החיילים , במחנה המוקם לקראת הקרב ). והבית השמיני למעשה הוא פזמונו של השיר .

לא רק מילות השיר נוצרו בדרך מקרה ,גם הלחן המופלא. כמו אלתרמן שהצטרף במקרה אל יצחק שדה אל הקרב של חטיבה 8 ממנה נולד השיר , כך גם הלחן נוצר כיד המקרה , ומעשה שהיה כך היה…( כך לפחות סיפר המלחין יאיר רוזנבלום שחיבר את הלחן המופלא , למגיש מולי שפירא בתוכניתו המיתולוגית בגלי צה'ל ).

השנה היא 1973 . המדינה מציינת 25 שנה להולדתה , ובישראל נערך פסטיבל הזמר …ובחור צעיר בשם יהורם גאון התקשר אל רוזנבלום ושאל אותו , האם יש לו איזה שיר עבורו לפסטיבל הזמר הקרב…יאיר שלא היה ערוך לכך , ענה ללא היסוס "בוודאי" , הוא שלף ממדף הספרים את לקט "עיר היונה " שנכתב 18 שנה קודם , ופתח ממש במקרה בשירו של אלתרמן...ליל חניה. " כן יש לי שיר הוא ענה , ליל חניה שכתב אלתרמן.." ויורם הודיע כי יבוא למחרת … אולם אז הביט רוזנבלום בשיר עם המילים הקשות והכל כך ארוך…10 בתים ….איך מלחינים דבר כזה ???…ועוד למחר ??…אך יאיר לא אמר נואש ..הוא ישב כל הלילה , עמל וטרח , חיבר וקיצר, השמיט וחיבר, ובבוקר היה הלחן המופלא מוכן…..אך מי לא הגיע ??..נכון ידידנו יהורם גאון.

יאיר שכבר טרח והכין החליט שהוא לא מוותר , פסטיבל יש ..מילים ולחן יש , אבל אין מי שישיר…לעזרתו הוא מגייס למשימה שלושה חברה צעירים מאוד , שהכיר במהלך פיקודו על להקת הנחל…..חנן יובל..אפרים שמיר וירדנה ארזי…והשאר היסטוריה. השיר בוצע בצורה נהדרת על ידי השלושה..והגיע למקום הרביעי בפסטיבל של אותה שנה . אגב השיר של המקום הראשון היה בביצוע עדנה לב ( מי שזוכר אותו שירים יד )….תוך זמן קצר הפך ליל חניה לחלק מהקלסיקה הישראלית…חמישה חודשים מאוחר יותר באוקטובר 73 תפרוץ מלחמת יום כיפור ..מלחמת יום הדין של החברה בישראל והשיר בגלל הקונוטציה הצבאית יקושר אליה ..למרות שבוצע לראשונה חצי שנה קודם שפרצה , ויצרה שבר בחברה הישראלית .

וזה לוקח אותנו בקצרה ממש ללהקה בריטית בשם גולדי . הלהקה הוקמה שלוש שנים לאחר אותה מלחמת יום כיפור בברטניה ,ע'י הגיטריסט דייב בלאק שהקים עם עוד 4 חברים ( Pete McDonald , Geoff Robson , Tom Knowles , Dom Bon de Sousa Pernes ) כשעזבו את להקת "עכבישי מאדים".

הלהקה פעלה בסה'כ 4 שנים , ולהיטה הגדול והמצליח ביותר ("Making Up Again") הגיע למקום ה-7 במצעד הבריטי בשנת 78 , שנה שבה הפציע בישראל להקת חלב ודבש ….

אז למה ליל חניה ולמה גולדי דווקא בערב כיפור ??

אם יוצאים החוצה בערב שטרם כניסת כיפור התחושה , לפחות עבורי היא כשל הימצאות באיזו חניה לילית טרם יום הדין ההולך ובא ..ממש כמו ליל קרב. מחצרות הבתים עולים ריחות בישולי ארוחה מפסקת ( מזכיר את לֵיל אֵד מִן הַדְוָדִים , מתוך השיר ) הקימה המוקדמת מזכירה את פתיחת הבית השלישי( " מתוך אשמורת ראשונה")…ובכלל הרעיון שעוד רגע יחרץ דינו של המאמין ביום הדין ..".להיות שופך דם האדם ומגינו "..כל אלו יחד מעוררים בי את החשש ואי הוודאות שבליל חניה בטרם קרב.

וגולדי ?? מה להם וליום ??….נו אז להיטם הגדול בשנת 78 היה " בואי נתפייסה "….ומה יותר חשוב ביום הדין מהצורך להתפייס איש עם רעהו טרם יחרץ הדין, ליל החניה שלפני הוא בדיוק הזמן להתפייס.

זה המקום לאמר תודה גדולה לחבר צדיק ממודיעין ( ג-סופרנו) שמצא לי את שירם של גולדי ..שתזכה לשנים רבות ומוסיקליות.

גמר חתימה טובה לכולם שנתפייס, ולא נשמור טינה , ונחווה לילות חנייה….רק בטיולים.

מצרף את שני השירים.

ליל חניה, בקול דברים, בשחוק, בגדף
בהמולת מלאכות הוא קם, הנה הנו
כמו פני עיר נבנית פניו של שדה הקטל
בהתפרש המחנה אשר דינו
להיות שופך דם האדם ומגינו

ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים
ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח
בבניינה של ממלכה, ליל נדודים
ניצב פרוש על היחיד והגדודים

מתוך אשמורת ראשונה, בין חוף וגבע
כמו הווי צוען, חבור יתד וחבל
בו חירותם של מסעות וחירומם
בו הכלים והחוקות בעירומם

ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע
ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים
בבניינה של ממלכה, ליל נדודים
ניצב פרוש על היחיד והגדודים

making up again

You, you touch my hand and I sing
You made me feel like a king
That's when I tell you I love you

But you, you don't believe what you see
You take your pain out on me
That's when we say it's all over

We're making up again
And we're breaking up again
Telling all your friends
We're back at home
Taking off again
Never gonna end
Telling all your friends

We're back at homeYou, you light me up I'm a flame
I turn you on just the same
That's when you tell me you need me
But you, you said that I loved you wrong
Making you wait for too long
You say I don't really care