אם תצעק ברווז ,ברווז לשווא…אז כשיבוא ברווז אמיתי…לא יאמינו לך.

את אחר הצהריים החמות נהגנו להעביר בחוץ . בחצרות בתי המושב , במשטחים שבהם לימים נבנה בית העם . גם במשטחי הלולים על הגבעה שתהפוך ברבות הימים להרחבה היפה של המושב . עשינו קומזיצים , שיחקנו מחבואים ביער האורנים הסבוך , ניסנו ללכוד שועלים ( כך חשבנו אז שקוראים ל..תנים) ,ומה לא.

ילדות יפה זו הייתה ,נטולת דאגות ..שגרה יומית …בית הספר…חזרה למושב ,עבודה בלולים ( איסוף ביצים ופיזור תערובת ,לעיתים ניקוי שקתות המים או כוסיות השתייה האדומות של העופות )…ואז החוצה..אל החברים ..חום קור שרב או בוץ לא הפריעו לנו ואולי אף שיתפו עימנו פעולה.

ובערב שחזרנו הביתה ,זכור לי ערב אחד בו ,דלקה הטלויזיה ומתוכה בקעו משפטים מוזרים ,עליהם שב הקריין והקריא כל משפט פעמיים : " זכרון נצחי..זכרון נצחי " , " מרוץ סוסים…מרוץ סוסים …"תנים מיללים…תנים מיללים….שחר אדום..שחר אדום "….ועוד כהנה וכהנה צרופי מילים מוזרות…אותי זה הצחיק ..כששאלתי מה זה , סיפרו לי ,כי אלו סיסמאות גיוס…כך נהגו פעם לגייס או לתרגל גיוס מילואים …דרך שידור סיסמאות בטלויזיה או ברדיו.

שבת ראשונה שלאחר יום העצמאות ה-73 של מדינת היהודים . השנה נשמעו קולות החוגגים מכל עבר. שנה קודם לכן קידשה הקורונה את השקט …דממה חרישית מילאה את האויר…האמת אולי עוד נתגעגע אליה ??… והשנה לעומת זאת …שישו ושימחו..ומילאו את הארץ , ופינתנו שבה לאויר והפעם לא נצוד שועלים ולא תנים כי אם ברווזים…ליתר דיוק נזכיר את "ליל הברוזים "..

הדבר אירע באפריל שנת 59 .

במשך כל שעות היום של 1 באפריל 1959 הוכרז במהדורות החדשות של "קול ישראל" כי בערב עומדת להתפרסם "הודעה חשובה ביותר". בימים אלו טרם החלו שידורי טלוויזיה בישראל, ושידורי "קול ישראל" (ששידר אז ברשת אחת בלבד) זכו לשיעורי האזנה גבוהים.

ראוי לזכור כי בימים אלו לא היה אינטרנט וגם לא טלויזיה , והרדיו כיסה 100 אחוז מהרייטינג….בשעות הערב קטע מגיש התוכנית "פרקי חזנות" ב"קול ישראל" את השידור , ולמאזינים נאמר להמתין ליד המקלטים, לצורך שמיעת הודעה החשובה. מאחר וזה ערוץ השידור היחיד ..כולם האזינו. "ההודעה החשובה " הגיעה בשעה 21:00, שודרה בתשע שפות שונות (עברית, צרפתית, אנגלית, אידיש, פולנית, לדינו, הונגרית, רומנית וערבית) ובה נקראו חיילים מילואים להתייצב עד למחרת ב-17:00 ביחידותיהם. היחידות היו "ברווזי מים", "להקת אמנים" ו"ארשת חשיבות".

ההכרזה הדרמטית זרעה בהלה רבה בישראל, עוררה מתיחות מיידית בין ישראל לבין שכנותיה, וגרמה באופן כמעט מיידי לגיוסי חירום בצבאות מצרים וסוריה ולמצב כוננות בירדן. בישראל היו משוכנעים כי מלחמה עומדת לפרוץ בכל רגע. גם באירופה ובארצות הברית אשר מעבר לים כבר דיווחו על "גיוס כללי" בישראל.

כדור השלג התגלגל במהירות….וגם מנחם בגין, מנהיג תנועת החרות שבאופוזיציה, מתח ביקורת קשה על העלמת מידע מחברי הכנסת אך מיהר והצהיר מעל במת הכנסת: "אם צבאנו המגויס, כתוצאה ממה שאירע, ייקרא לפעולה, כולנו נעמוד מאחוריו". לעומתו יוצאת חברת הכנסת אסתר וילנסקה (חברת מק"י) בקריאה נרגשת למנוע מתקפה צה"לית: "בל יצא צבאנו מגבולות ישראל".

הודעות בהולות נשלחות לכתבי החוץ של הרשתות הזרות, אולם מרביתם שוהים באותה עת בהיכל התרבות בת"א בקונצרט חגיגי לכבודה של מלכת בלגיה המבקרת בארץ. אבל הופ….שם גם נמצאים הרמטכ"ל חיים לסקוב וראש אג"ם האלוף מאיר (זרו) זורע.

הראשון להגיב היה דווקא ראש הממשלה ושר הבטחון דאז בן גוריון. את ההודעה הוא שמע בביתו דרך הרדיו ..משהבין את משמעות הטעות הוא מיהר לטלפן אל היכל התרבות שם שהה באותה עת הרמטכ'ל. מי שהרים את הטלפון היה סדרן זוטר מהאולם , אליו פנה בן גוריון ואמר : " "כאן מדבר ראש הממשלה, נא לקרוא לטלפון את הרמטכ"ל". הסדרן היה משוכנע כי מדובר בחקיין לא מוצלח וטרק את השפופרת. רק לאחר מספר שיחות וניתוקים נוספים מצליח בן גוריון לעקוף את מחסום החשדנות ומשכנע את הסדרן בזהותו האמיתית.

ההמולה ברחוב הישראלי ובקרב הדיווחים בחו'ל הייתה גדולה , ורק שעתיים מאוחר יותר בחדשות השעה 2300 ..מודיע "קול ישראל" כי הודעת הגיוס היא תרגיל בלבד, אולם רבים בארץ ובעולם מסרבים להאמין כי מדובר בתאונה תקשורתית וכמו תמיד שהדברים אינם ברורים צומחות להן תאוריות קונספירציה שונות … ומוזרות . אחת מהן הייתה של סוכנות הידיעות הסובייטית אשר טענה כי הקשר של תרגיל הגיוס לבין ההצבעה על תקציב המדינה נועד "להסיח את דעת העמלים בישראל ולאפשר לממשלה להשחיל לתקציב בסעיף הביטחון 420 מיליון לירות ישראליות יותר מתקציב השנה שקדמה לו"….מסתבר שספינים אליבא דסוכנות הידיעות הסוביטית אינם המצאה של השנים האחרונות.

למחרת היום, ב-2 באפריל, הודיע דובר צה"ל שהודעת הגיוס הייתה קריאה רגילה לאימונים שגרתיים ופרסומה בפומבי בא לבחון את מהירות התגייסותן של יחידות המילואים בקריאה פומבית.

לנוכח האירועים נכנסים הפוליטיקאים ומפקדי צה"ל למגננה ידוע מראש , ופועלים במרץ להעביר את האשמה מהאחד לשני. גרסאות סותרות ומגוונות נזרקות לאויר בימים שלאחר האירוע, בהן כזו על פיה רה"מ והרמטכ"ל לא ידעו ולא אישרו את התרגיל…וכמו שנהוג בפוליטיקה… על מנת לפתור את התסבוכת הפוליטית-צבאית מחליט בן גוריון…לא תאמינו .. על פיתרון קסמים ישראלי ידוע וקבוע….טאדאאם… הקמת ועדה לחקר הפרשה.

בסדרת התעודה "הרמטכ"לים" אשר עלתה לשידור לפני שנתיים לערך , נטען כי מטרת הגיוס הייתה למשוך את המצרים למארב אווירי – המצרים נהגו באותה עת לבצע גיחות סיור וצילום, כולל באזור הקריה למחקר גרעיני. עזר ויצמן הציע להכריז על תרגיל גיוס פיקטיבי, ולארוב למטוסי חיל האוויר המצרי שיבואו לברר במה העניין. המצרים לא נפלו במלכודת, ולא שלחו את מטוסיהם.

ועדת החקירה, בראשותו של עו"ד יעקב שמשון שפירא, היועץ המשפטי של משרד הביטחון, ומנכ"ל משרד העבודה, אלוף (מיל.) יוסף אבידר, הגישה ב-6 באפריל לראש הממשלה את מסקנותיה, שהטיחו ביקורת קשה על התנהלות צה"ל. בעקבות המלצות הוועדה החליט בן-גוריון באותו יום להדיח מתפקידיהם את ראש אג"ם, האלוף מאיר זורע, ואת ראש אמ"ן, האלוף יהושפט הרכבי, מבלי להורידם בדרגה….ובא לציון גואל.

אך האם נלמד הלקח ??..לא ממש ברור….מלבד עלבונם הצורב של המודחים חרטה הפרשה זיכרון כואב וצורב אצל מפקדי צה"ל, זיכרון אשר מנע עריכת גיוס מילואים פומבי, עד כ- 14 שנים לאחר מכן,….עד ה-6 באוקטובר 1973 -…… יום פתיחתה של מלחמת יום הכיפורים….אבל אז זה כבר היה אמיתי….ממש לא טעות.

וליל הברווזים לוקח אותנו במוסיקה אל הצלמת והמוסיקאית הבריטית…..לינדה לואיז מקרטני.

מקרטני נולדה בשם לינדה לואיז איסטמן, בת שנייה למשפחה יהודית מניו יורק. אביה, היה בן למשפחת מהגרים מרוסיה ובנערותו שינה את שמו מלאופולד וייל אפשטיין ללי איסטמן. אמה, לואיז שרה לינדנר איסטמן, הייתה יורשת מיליונים ובעלת בית הכלבו לינדנר. אמה נהרגה בשנת 1962 בהתרסקות מטוס. באותה עת למדה מקרטני לימודי אמנות באוניברסיטת אריזונה, שם פגשה את ג'וסף מלווין סי הבן. הם נישאו ונולדה להם בת אחת, הת'ר לואיז. הם התגרשו כשלוש שנים לאחר נישואיהם.

עם תום לימודיה החלה לינדה לעבוד כמזכירה במערכת המגזין Town & Country, מגזין אמריקני לענייני סגנון. בעת עבודתה נקלעה למסיבת ההשקה של אחד מתקליטיה של להקת האבנים המתגלגלות, שם הייתה היחידה שהורשתה לצלם תמונות של הלהקה. לאחר תקרית זו החלה לפתח קריירה של צלמת מקצועית, חרף ניסיונה הדל שהסתכם בצילום סוסים בעת קורס שלקחה במסגרת לימודיה באריזונה. היא מונתה לתפקיד צלמת הבית של מועדון הרוק פילמור איסט בניו יורק, שם הזדמן לה לצלם מוזיקאים מפורסמים כגון אריתה פרנקלין, ג'ימי הנדריקס, בוב דילן, ג'ניס ג'ופלין, אריק קלפטון, סימון וגרפונקל, להקת המי ולהקת הדלתות. תצלום של אריק קלפטון, אותו צילמה לכתבה במגזין רולינג סטון, הפך אותה לאישה הראשונה שפרסמה תצלום שער במגזין המפורסם. היא עצמה הופיעה על שער המגזין בשנת 1974 יחד עם פול מקרטני. צילומיה הוצגו ביותר מ-50 גלריות ברחבי העולם, ומאוחר יותר אוגדו לאלבום שהתפרסם בשנת 1993 אשר נקרא "שנות השישים של לינדה מקרטני: דיוקנה של תקופה".

את פול מקרטני היא פגשה במאי 1968 כאשר האחרון הגיע לניו יורק, יחד עם ג'ון לנון כדי להכריז על הקמת חברת התקליטים החדשה שלהם: אפל רקורדס (Apple Records). ארבעה חודשים מאוחר יותר, הזמין מקרטני את לינדה לבקר אותו בלונדון, שם הם נישאו בטקס אזרחי צנוע שנערך ב-12 במרץ 1969.

את תחילת עיסוקה במוזיקה עשתה לינדה בהקלטת קולות רקע לשיר המפורסם… "Let It Be" שהופיע באלבומה האחרון של להקת הביטלס- Let It Be. לאחר פירוק הביטלס, סייעה לפול מקרטני בהוצאת שני אלבומי הסולו שלו, McCartney ‏(1970) ו-Ram ‏(1971) ולמדה ממנו נגינה על קלידים. כבר ב-"Ram" קיבלה לינדה קרדיט כיוצרת באלבום ובעת שבני הזוג הקימו בסוף 1971 את להקת " כנפיים" Wings, הייתה לינדה חלק בלתי נפרד מהלהקה. הלהקה זכתה במספר פרסי גראמי והייתה לאחת הלהקות המצליחות ביותר בשנות השבעים של המאה ה-20, וזאת חרף חוסר ניסיונה המוזיקלי של קלידנית הלהקה, מגרעה שהיא עצמה הודתה בנכונותה.

ב-1977 יצא לאור סינגל בשם "Seaside Woman" על ידי להקה בשם "Suzy and the Red Stripes" (סוזי והפסים האדומים). מאוחר יותר התברר כי השיר נכתב על ידי לינדה מקרטני והוקלט עי להקת Wings כאשר לינדה עצמה משמשת …..כזמרת. בני הזוג מקרטני חלקו מועמדות לפרס אוסקר על השיר "חיה ותן למות", אותו חיברו יחד לסרט מסדרת ג'יימס בונד אשר נשא את אותו השם ( הראשון בסדרה בו כיכב רוג'ר מור לצידה של ג'ין סיימור ).

בשנת 1995 אובחנה מקרטני כחולה בסרטן השד. מצבה התדרדר במהרה כאשר הגידול בגופה התפשט והגיע לכבד. היא נפטרה בגיל 56 ב-17 באפריל 1998 בחוות המשפחה בטוסון, אריזונה. לאחר מותה נשרפה גופתה, ואפרה פוזר בשדות החווה של פול בסאסקס, אנגליה. לאחר מותה אמר פול כי מעריציה יוכלו לשמר את זכרה אם יתרמו כספים לאגודות למלחמה בסרטן אשר נמנעות מעריכת ניסויים בבעלי חיים. סוגיית הניסויים בבעלי חיים הטרידה את לינדה גם כשהייתה על ערש דווי והיא הקפידה שלא להשתמש בתרופות שבתהליך פיתוחן נוסו בניסויים שכאלה.

אז למה הברווזים ולמה לינדה דווקא היום ? …..בע'ח…ברווזים… וכנפיים שבורות.

היום ה ה16 לאפריל ימלאו 62 שנה להדחתם של "האחראים " עפ'י וועדת החקירה של ליל הברווזים ( האלופים יהושפט ארכבי , ומאיר זורע ) , כמו תמיד ידענו להטיל אשמה ולא לקחת אחריות . ומחר ה-17 לאפריל ימלאו 26 שנה למותה של לינדה מקרטני צלמת , זמרת וחברת להקת "כנפיים"…אולי היו אלו הכנפיים שחסרו לברווזים באפריל 59…אולי במקרה הזה היה לנו קצת יותר מזל משכל , כמו זה ששרה עליו להקת כנפיים , וזה נגמר בהסברה… ולא במלחמה….אבל די ברור…כי כאשר חלפו 14 שנה טרואמת ליל הברווזים …ריחפה מעל לראשם של מקבלי ההחלטות של אוק' 73.

שבת נעימה לכולם ..שתו מים כי חם שם בחוץ.

with a little luck

With a little luck, we can help it out
We can make this whole damn thing work out
With a little love, we can lay it down
Can't you feel the town exploding?

There is no end to what we can do together
There is no end
The willow turns his back on inclement weather
And if he can do it, we can do it, just me and you

And a little luck, we can clear it up
We can bring it in for a landing
With a little luck, we can turn it on
There can be no misunderstanding

There is no end to what we can do together
There is no end
The willow turns his back on inclement weather
We can do it, just me and you