רוח סתיו הסיעה אויר קריר מכיוון הים והשפלה אל המבואות הנמוכים של הרי יהודה . ממקום בו ישב יכול היה להבחין הרחק בערי החוף על שלל אורות הכרך שצבעו באור צהבהב את קוי מימיו של הים התיכון. נעמה לו האוירה ,ערבה לו עד מאוד חברת חבריו , בשמים טיילו להם ענני נוצה ,גם בחשכת הליל ניתן היה להבחין בהם כמו היו משוטטים בנחת ומביטים על הכל מלמעלה.
במעלה הרחוב בו ישבו הבחין לפתע בנער צעיר ,הנער עסק בריצה ,במעלה הרחוב ..רץ הסתובב ורץ מטה .ושוב מעלה..יש שסחב שק חול קטן על גבו בעליה ובירידה.."הוא מכין עצמו לצבא " ענו לו הילדים שישבו עימו כששאל מה פשרה של פעילות הנער…הוא מתכונן במסגרת קורס לכושר קרבי ,על מנת שיגיע מוכן אל היחידה אליה חפץ הוא להגיע…
והוא נזכר לעצמו כי שנים רבות עד מאוד לאחור , כמו חבריו האחרים , גם הוא חשב שיש צורך להכין עצמו לקראת שירותו הצבאי ,ומדי פעם נוהג היה לרוץ בשבילי היער עם תרמיל על שכם..וכיום 33 שנים מאוחר יותר ,הדבר נראה לו לפתע..אחרת לחלוטין…צער קטן חילחל אל מעמקי מחשבתו..מתי כבר נבין את הדברים מבלי שנדרש לעבור את כל הדרך …ולהתאכזב בסופה..33 שנים אחרי הריצות ביער הבין שאולי היו כוונותיו טובות ,אך כשהגיע אל הארץ המובטחת ..הבין כי לעיתים גם הוא אזרח זר בה..האם למרות הדרך בה פסע ,עם הערכים אותם קיבל האם זה יתכן ??…שיחת חבריו הסיטה את מחשבותיו חזרה למציאות…הנער סיים אימוניו ושב לביתו ,ואילו הוא חזר אל מעגל חבריו שהיוו עבורו את תמצית הארץ המובטחת. ..הרחק למטה ,בשיפולי הרי יהודה יללו עצמם התנים לדעת..עוד ערב בא אל סיומו.
שבת שלשית של חודש אוקטובר…קורונה סיבוב 2 מאחורינו…ממתינים בקוצר רוח לסיבוב שלוש..( הערכה מקומית..לקראת ינאר ).75 יום לסיום השנה לפנינו ובתפר שבין סגר 3 לסגר 2 פינתנו תעלה על נס את הסרט/ מחזמר… "שיער".
שיער (באנגלית: Hair) הוא סרט דרמה-מלחמה מוזיקלי אמריקאי משנת 1979 בבימויו של מילוש פורמן ( במאי עטור אוסקרים "רגטיים" , "אמדאוס" ,"יחסים מסוכנים ""לארי פלינט" ,"איש על הירח"…) ובכיכובם של ג'ון סבאג' כקלוד הופר בוקובסקי, טריט ויליאמס כג'ורג' ברגר, בוורלי ד'אנג'לו כשילה פרנקלין, דוני דאקוס, אנני גולדן, דורסי וויט ושריל בארנס. הסרט הוא עיבוד קולנועי של המחזמר משנת 1968 "שיער". הסרט אף היה מועמד לשני פרסי גלובוס הזהב.
בקצרה עלילת הסרט מתארת את סיפורו של צעיר, קלוד הופר בוקובסקי (ג'ון סאבאג'), צעיר נאיבי, עוזב את בית הוריו שבחווה שבאוקלהומה, ויוצא לדרכו לניו יורק על מנת להתגייס לצבא ארצות הברית ולשרת במלחמת וייטנאם. בדרכו לגיוס מתידד עם קבוצת היפים ארוכי-שיער בהנהגת בחור בשם ברגר. ההיפים מציגים בפניו את אורח-חייהם, הכולל שימוש בסמים כגון מריחואנה ו-LSD, מערכות יחסים וחיי מין לא שגרתיים וההשתמטות משירות צבאי , והכל על רקע מוסיקה נהדרת של תקופת הפרחים בארה'ב של שנות ה-60..עידן ויאטנם.
בסופו של דבר, קלוד מגויס ונשלח למחנה אימונים בנבדה. ברגר וחבורתו נוסעים לבקר אותו. בעוד יתר החבורה מחכה לקלוד בחורשה סמוכה, ברגר מתחזה לקצין בצבא ונכנס לבסיס בו נמצא קלוד, על מנת להבריח אותו החוצה. כאשר קלוד מהסס לעזוב, השניים מחליפים ביניהם בגדים, כך שקלוד (לבוש כקצין) נוסע לפגוש את החבורה, בעוד ברגר (לבוש במדיו של קלוד) נשאר מאחור. בעוד קלוד נפגש עם שילה ויתר חבריו, יחידתו נשלחת לוייטנאם, וכך נשלח איתם ברגר במקומו של קלוד, ומוצא שם את מותו, ב-6 באפריל 1968….בסוף הסרט נראים מאות מפגינים היפים הקוראים לשלום, מול הבית הלבן.
הסרט שיצא ב-14 למרץ שנת 79 היה מועמד לשני פרסי גלובוס הזהב ( הסרט הטוב ביותר ,שחקן הטוב ביותר ), מבוסס למעשה על המחזמר שיער שיצא בשנת 67 באוף ברודווי.
ב–29 באפריל 1968 עלה "שיער – מיוזיקל האהבה והרוק השבטי האמריקאי" בתיאטרון בילטמור בברודוויי, עם השחקנים שגם כתבו את המחזמר ג'ימס רדו וג'רום ראגני בתפקידים הראשיים של קלוד וברגר, ועם סצינת עירום פרונטלי מלא בסוף המערכה הראשונה. כולם דיברו עליה, אף שארכה 20 שניות בלבד. בסצינה, הלגמרי לא מינית, השחקנים לא זזו אלא רק עמדו על הבמה עירומים כביום היוולדם, באור מעומעם.
המעבר מאוף–ברודוויי לברודוויי היה מאוד נדיר בזמנו, ו"שיער" נחשב ליצירה חדשנית. צוות השחקנים המעורב גזעית (שליש מהשבט היה שחור, והמחזמר המצליח נחשב במשך שנים למפרנס המוביל של שחקני תיאטרון שחורים בארצות הברית), הזלזול בדגל אמריקה, העירום, השפה המלוכלכת וההתייחסות האוהדת לסקס חופשי ולשימוש בסמים נחשבו לשנויים במחלוקת.
חייו של המחזמר לא היו קלים ,ודרכו לא הייתה סוגה בשושנים , חלק מהביקורות על ההפקה המקורית לא היו מדהימות, אבל כבמקרים רבים הקהל הרחב לא תמיד מתרשם מביקורות…ההצגה צברה מספיק פופולריות אצל הקהל כדי להגיע בסופו של דבר לברודוויי, עם במאי שמוחלף (טום או'הורגן), שחקנים חדשים ,ושינויים בתסריט (במחזה המקורי קלוד הנאיבי.. היה חייזר!) ושורה של שירים חדשים (כולל התוספת הנהדרת של "Let the Sunshine In" שנועד לתת להצגה סוף אופטימי יותר).
-960-480.png)
"שיער" ירד מהבמה בקיץ 1972, אחרי לא פחות מ–1,750 הופעות !!!!!. בארבע השנים הללו הוא החיה את ברודוויי והוליד ז'אנר חדש, מיוזיקל הרוק, שבלעדיו לא היינו מקבלים להיטים כמו "גריז", "ישו כוכב עליון" ו"מופע האימים של רוקי". "שיער" היה הצלחה לא רק מבחינה מסחרית אלא גם ביקורתית. היו מבקרי תיאטרון שיצאו נגד המסרים החתרניים, הכאוס והיעדר המבנה, אבל מרבית המבקרים, במיוחד אלה שרצו להראות שהם בעניינים, החמיאו לו מאוד. הקונצנזוס היה שמדובר במשהו חדש, צעיר,
בסרט הקולנוע השתמש הבמאי באותם השירים והמוטיבים לבניית סיפור שונה. אחד השינויים המרכזיים – בסרט הוא שברגר הוא זה שנשלח לוייטנאם ונהרג שם, ולא קלוד. עובדה זו עוררה חילוקי דעות רבים בין המבקרים, דבר שהעלה את השאלה האם הסרט מהווה שיפור של המחזמר, או גורע ממנו…ישפוט הקהל.
למי שזוכר גם בישראל לאור ההצלחה עלתה הגרסא העיברית למחזמר..לא פעם אחת כי אם ..שלוש פעמים..
המחזמר הוצג בישראל לראשונה ב-1970, בהפקה פרטית של אורגד ורדימון. הבכורה התקיימה ב-1 ביוני 1970 בתיאטרון אואזיס ברמת גן, המחזמר רץ 300 פעמים. עפ'י תרגום של אהוד מנור, על הבימוי: פיטר גרלנד. בתפקידים הראשיים: צביקה פיק בתפקיד קלוד (שהזניק את הקריירה שלו), גבי שושן בתפקיד ברגר, מרגלית אנקורי, ואביבה פז בתפקיד שילה פרנקלין. מרגלית צנעני, צדי צרפתי ..ועוד שחקן אנונימי….מייק סלע …(לימים, מייק בראנט) שיחקו גם הם בתפקידים שוליים.
בהפקה המקורית של שיער בישראל השתתפו " שלישיית השוקולדה" : גבי שושן, בתפקיד ברגר, צביקה פיק כקלוד ושוקי לוי, שנדחק לתפקיד שולי (אבל בסופו של דבר צחק אחרון, כשעשה קריירה לא רעה באירופה, בשנות ה-70 , בצמד "שוקי ואביבה", עם בת זוגו אביבה פז, ולאחר שנפרדו הצטרף למיליארדר חיים סבן וכתב מוזיקה לסדרות הטלוויזיה שלו.
ב-1991 הועלה המחזמר בשנית בישראל בהפקה של "טלית הפקות", והפעם בבימויו של צדי צרפתי ( ששיחק בגרסא הראשונה בה גילם ארבעה תפקידים, כולל אישה. בהמשך, הוא העדיף לעבור אל אחורי הקלעים והפך לבמאי המבוקש ביותר בבידור הישראלי. ), בתפקידים הראשיים שיחקו: חגית גולדברג, אייל בוחבוט ואילן לייבוביץ'.
ופעם שלישית גלידה…בינואר 2015 המחזמר הועלה בפעם השלישית בתיאטרון הקאמרי בבימויו של משה קפטן. בתפקידים הראשיים: עוז זהבי (ברגר), דן שפירא (קלוד), מירב פלדמן (ג'יני), חן אמסלם (שילה), מיי פיינגולד/דניאל יפה (דיון) ועידו רוזנברג (ווף).
אז למה שיער דווקא היום ??
היום למעשה מלאו 53 שנים בדיוק להעלאת הבכורה של המחזה הכל כך מצליח הזה שהפך בהמשך לסרט מצליח ,ולשורה איסופית של גרסאות מקומיות בכל רחבי העולם למחאה נגד המלחמה ,לחופש פולחן ,חופש מיני , והרצון לחיות את החיים איש או אישה כאוות נפשם.
וכל זה מתחבר לנער עמוס האידאלים שרץ במעלה הרחוב באותו ערב סתווי , ומתאמן טרום שירותו בכוונה באמת טובה ותמימה לשרת את הארץ המובטחת כפי שחונך , ועל פי הערכים שספג.
האם איננו נוהגים בשבלוניות ,עפ'י מוסכמות ישנות והולכים האחד אחרי השני , תוך שאנו מספרים לעצמנו מיתוסים וסיפורי גבורה שמתחזקים את האתוס עליו גדלנו ??…ממש כמו בשיר הסיום של הסרט ??…והרבה שנים אחרי ,כשאנו קצת מבוגרים יותר ,אנחנו שואלים את עצמנו האם רק שירות קרבי בצבא הוא הדרך הטובה ביותר לשרת את המדינה בה אנו חיים ? ,אולי זה חינוך אחר ?…אולי זה יכול להיות בתרומה לחברה בשינוי הערכים הנהוגים בה ..??….אולי בתרבות ??…אולי בעזרה לאוכלוסיה המבוגרת שהקימה אותה ??…אולי בסיוע לשכונות מצוקה וצמצום פערים ??..אולי באיחוי קרעים חברתיים??…עזרה לחלשים ..??..ישנם דרכים רבות לתרום ושווה לתת את הדעת עליהם…ובכלל הרי את כל זה אנחנו עושים כדי שהשמש תוכל מחר לעלות ולזרוח.
אגב חברות וחברים…מחר יתחילו בבתי הכנסת את התנ'ך מהפרשה הראשונה…. פרשת בראשית…..ואם נצליח לתת לשמש לעלות..נוכל לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית .
שבת שקטה ובריאה לכולם.
We starve, look at one another short of breath
Walking proudly in our winter coats
Wearing smells from laboratories
Facing a dying nation of moving paper fantasy
Listening for the new told lies
With supreme visions of lonely tunes
Somewhere, inside something , there is a rush of greatness
Who knows what stands in front of our lives
I fashion my future on films in space
Silence tells me secretly ev'rything, ev'rything
Singing my space songs on a spiderweb star
"Life is around you and in you"
Answer for Timothy Leary, deary
Let the sun shine
Let The sunshine in
The sun shine in
Let the sun shine
Let The sunshine in
מצרף את סצנת הסיום של הסרט עם השיר הנפלא…שגורם לי לפחות התרגשות בכל פעם מחדש…
במחשבה שניה 