צינת החורף חדרה מבעד לחלונות החדר. רוח קרה וחדה כסכין עקצה את עורו ושריקתה הטורדנית לא הצליחה להוציא אותו מריכוזו. מזה שלוש שעות שהוא צופה בשידור חי בהופעתו של הזמר הנערץ עליו ג'ימי ג'ונס. הוא בחן בעיון רב את התמונות. מתעכב על כל בגד שלבש ,צבע הנעליים ,וצורת משקפי השמש שהסתירו את עיני הכוכב.
מזה שלוש שנים שהוא מבלה את רוב שעותיו הפנויות ,ולעיתים גם אלו שלא , בעיסוק אובססיבי בחייו של מישהו אחר . הוא סיגל לעצמו את חתך הדיבור של ג'ימי ,רכש בגדים דומים , היה כמעט בכל הופעה וברכבו נשחק כבר הדיסק האהוב עד דק.
קירות חדרו לבשו עשרות תמונות של הזמר ,בחייו ,ובהופעות . בכל פעם שנכנס היה לחדר נהג להביט בהם ולנסות וללכת באותו אופן .
מורי בית הספר אמרו להוריו ,כי התלמיד המצטיין לשעבר ,החל יורד בציוניו באופן מתמשך כבר כמעט שנה וחצי .הם שוחחו עימו ,אך הוא ראה לנגד עיניו רק דבר אחד..ג'ימי ג'ונס.
באותו הערב הוא ישב גחון על שידת הכתיבה בחדרו, באור הצהוב של מנורת השולחן ניתן היה להבחין בתחילתו של המכתב " ג'ימי היקר ..""…תוכנו של המכתב לא נגלה מכיוון מבטנו , אך ניתן להבחין היה כי טיפות של דמעות ניגרו מפניו אל הדף…הוא קיפל את הדף ותחבו לתוך מעטפה שהכין מראש עם כתובת ובול.
הוא נטל מעם השולחן את מפתחות הרכב , ניגב את פניו ,ויצא אל תוך הלילה החשוך והסוער..באור הצהוב נותר המכתב שהונח על השידה……במילים אלו נפתחה גם כתבת השער של עיתון היום שלמחרת….
שבת אחרונה של שנת 2019 , בעוד יומיים נהיה כבר בעשור השלישי של האלף השלישי , ופינתנו השבוע נוסקת אל על ושבה חזרה אל הקרקע כדי להעלות נושא אנושי פשוט אך מעניין…"הערצה".
עפ'י האנציקלופדיה , הערצה היא רגש אנושי שבו אדם מגלה הערכה רבה, אשר על פי רוב לא ביקורתית, כלפי אדם אחר, תופעה או עצם. הערצה קשורה בדרך כלל להתפעלות רבה מהאחר ותכונותיו או ממעשיו. המעריץ נוטה לייחס לנערץ כמעט אך ורק תכונות חיוביות, ונוטה להתעלם, להדחיק או להכחיש קיום תכונות שליליות .
בסוג זה של הערצה, המעריץ מתייחס לאדם אחר ככליל השלמות מכל או מרוב הבחינות. לרוב, מאופיינת הערצה בנטייה להאדיר תכונות חיוביות באדם הנערץ, ולמזער, להתעלם, או להגדיר כחיוביות תכונות שליליות של הנערץ. יתרה מכך כל ביקורת על תפיסה זו נתפסת בעיני המעריץ כעויינת או שיקרית ,ללא כל קשר למציאות.
האדם הנערץ הוא באופן טיפוסי מצטיין בתחום פעילות מסוים (אומנות ,מקצוע בו הוא עוסק ,שירה ,ריקוד כמו גם פוליטיקה והגות ועוד ), או בעל תכונה בולטת (יופי ,כריזמה ,יכולת פיזית ) ההופכת אותו לחריג ובולט. תחושת ההערצה, מנתקת לעיתים את המעריץ מקרקע המציאות וגורמת לו להאדיר עוד יותר את תכונות הנערץ, כשהוא מלווה האדרה זו לעיתים קרובות בהמעטה בערך אנשים אחרים העוסקים בתחום.
אך הערצה אינה בהכרח לאיש או אישה , ישנה הערצה גם לרעיון או אפילו לחפץ דומם…
בסוג זה של הערצה, רוחש המעריץ הערכה רבה לקבוצת אנשים כתות או ארגונים , חפץ או רעיון מסוים שיש לו קשר אליהם, אם כחבר בקבוצה, בעל תפקיד רשמי או לא רשמי ביחס לחפץ, או מחזיק ברעיון מסוים. כדוגמא ניתן למצוא בתחושות של הזדהות עמוקה עם לאומנות , דת או דמות דתית, קבוצת כדורגל או פולחן מסוים שאופייניות לסוג זה של הערצה.
המעריץ בסוג זה של הערצה מתייחס בדרך כלל לקבוצות או רעיונות מופשטים כאילו יובילו אך ורק לתוצאות טובות או תחושות טובות, ממעט או מבטל את ערכן של אפשרויות סותרות, ונוטה לעיתים קרובות להתייחס להיבטים שליליים של מושא ההערצה כאילו היו היבטים חיוביים במהותם.
המחזאי והסופר האוסטרי תומס ברנהרד ,אמר "קל יותר להעריץ מאשר לכבד ולהבין." , הערצה לעיתים כמו האמונה ,מייתרת את הצורך בחשיבה וחיפוש תשובות לשאלות. ופתגם הודי ישן שם זאת במילים "אנו מעריצים את הדברים שאותם אין אנו מבינים." .
והנגיעה הקלה בנושא הערצה מביאה אותנו במוסיקה אל היוצר ,מחבר, פייזמונאי מלחין ,מפיק זמר ומה לא ?..האמריקאי… מרשל ברוס מאת'רס השלישי….שואלים את עצמכם מי זה ??….מייד.
מאת'רס נולד בסנט ג'וזף, מיזורי ב-17 באוקטובר 1972 בשם מארשל ברוס מאת'רס השלישי, בנם של דבורה נלסון ושל מארשל ברוס מאת'רס השני. משפחתו ממוצא אנגלי, גרמני, סקוטי ושווייצרי. הוריו הכירו כאשר אמו הייתה בת 14 ואביו בן 18. אמו ילדה אותו בגיל 17 לאחר לידה שארכה 73 שעות. הוריו היו חברים בלהקת "דדי וורבאקס". אביו עזב את הבית זמן קצר לאחר שנולד ועבר לקליפורניה, והוא גודל על ידי אמו.
חייו לא היו קלים , רוב ילדותו עברה עליו במעברים תכופים בין סנט ג'וזף לבין קנזס סיטי, עד שלבסוף בגיל 12 התיישבה משפחתו בפרבר של דטרויט שבמישיגן. במהלך נעוריו היה כותב מכתבים לאביו אך כולם הוחזרו בחזרה. בהיותו תלמיד בחטיבת הביניים, נקלע למריבה עם אחד מתלמידי בית הספר בו למד, הוא נפגע בראשו ואושפז , ונזקק לשיקום ממושך. בעקבות הקטטה, נפגעה ראייתו ומאז הוא נזקק למשקפיים.
בילדותו, הקשיב לאלבום "Licensed to Ill" של להקת ביסטי בויז. דודו רוני לקח אותו למועדוני ראפ, שעוררו את התעניינותו במוזיקת היפ הופ. הוא כינה את עצמו "מניקס" ו"M&M" שמאוחר יותר התגלגל לכינויו המוכר כיום הלא הוא ….אמינם. אמינם נהג להסתובב עם מילונים והשווה מילים דומות באנגלית כדי ליצור חרוזים. פעולות אלו מינפו את הבנתו בראפ, ובעקבות כך אמינם סיגל לעצמו יכולות Freestyle גבוהות ביותר, אותן ניצל ל"קרבות היפ הופ". בעקבות כך, אמינם כונה "גאון" בסביבתו. במקביל,הוא נכשל בלימודיו, ובגיל 17 נשר מלימודיו בהיותו בכיתה י'.
בשנת 1992 חתם מאת'רס בחברת ההפקות FBT, בבעלות האחים ג'ף ומארק באס (Jeff and Mark Bass). ובנתיים עבד בשטיפת כלים וקיבל שכר נמוך מאוד. ב-1996, הקליט במרתף ביתו את אלבומו הראשון "Infinite", עם ציוד האולפן של האחים באס. האלבום הופץ בלייבל העצמאי של האחים "Web Entertainment". משמעות שמו של האלבום Infinite הוא "אינסופי". בבחירת שמו של האלבום, אמינם הסביר: "מטבע הדברים, אני הייתי צעיר והושפעתי על ידי אמנים אחרים, קיבלתי הרבה משובים מאנשים שאמרו לי שאני נשמע כמו ראפרים אחרים כמו Nas ו-AZ. 'אינסופי' היה הניסיון שלי להבין איך אני רוצה שסגנון המוזיקה יהיה ייחודי רק לי, ואיך להישמע על המיקרופון ולהציג את עצמי…אינסופי.
לפי מגזין המוסיקה בילבורד, בנקודה זו בחייו של אמינם, "הוא הבין ששאיפותיו המוזיקליות הן הדרך היחידה לברוח מחייו העצובים"…אחרי שהוחתם בשנת 1998 ב-אפטרמת' אנטרטיינמנט/אינטרסקופ רקורדס, אמינם הוציא לאור את אלבומו פורץ הדרך "The Slim Shady LP" בהפקתו של ד"ר דרה אחרי שנה אחת של עבודה באולפן, בשנת 1999. האלבום הפך לאחד האלבומים המצליחים ביותר במכירות בשנה זו, וזכה בפלטינה משולשת עד סוף השנה. אולם בו זמנית עורר האלבום המון תהודה וויכוח בגלל בוטות המילים בו ,ותוכן שמעודד הרג .
במאי 2000 יצא אלבומו The Marshall Mathers LP, שזכה להצלחה רבה ונמכר בשבוע הראשון לאחר צאתו ב-1.76 מיליון עותקים, וכך הפך לאלבום ההיפ הופ שנמכר במהירות הגבוהה ביותר בכל הזמנים. וכן שבר את שיאי המכירות של האלבום Doggystyle של סנופ דוג כאלבום ההיפ ההופ שנמכר במהירות הגבוהה ביותר, בהיסטוריה של ארצות הברית.
בדצמ' 2003 הוא נחקר ע'י סוכנות הביון בקשר למילים שכתב בשירו בהם כתב " אנני שר ראפ בשביל נשיא מת"…הסוכנות חשבה על עידוד לרצח הנשיא ,בדיעבד הובן כי הביטוי "נשיא מת"..הוא סלנג בראפ ל…דולרים.
הבחור מורכב ומסובך ותקצר היריעה ,רק נציין כי עם חלוף הזמנים סגנונו התמתן מעט והוא מצליח מאוד ,זוכה לפרסי מוסיקה רבים ( 10 פרסי בילבורד, ו-10 פרסי VMA), ומכירותיו מרקיעות שחקים. והוא מבצע לא מעט שיתופי פעולה עם אומנים ואומניות רבים ומגוונים.
אמינם מדורג במקום ה-79 ברשימת "100 האמנים הגדולים בכל הזמנים" של ערוץ VH1. בנוסף, הוא דורג במקום ה-82 ברשימת "100 האמנים הגדולים בכל הזמנים" של מגזין המוזיקה רולינג סטון. אם כוללים את עבודתו המשותפת עם להקת D12, לאמינם היו 7 אלבומים אשר כיכבו במקום הראשון במצעד הבילבורד 200.!!!!
אז למה דווקא אמינם היום ?…בגלל הנושא…הערצה.
אמינם באחד משיריו המפורסמים ביותר.."סטאן" מספר את סיפורו של בחור בשם סטאן שמעריץ זמר בשם סלים . הוא מנסה ליצור איתו קשר במכתבים ,ומחכה שיענה לו , אולם הזמר עסוק מאוד ולא מגיע למכתבים שנשלחו אליו . בהמשך כותב המעריץ לזמר שהוא הגיע עם אחיו הקטן להופעה והמתין לו כדי לקבל חתימה ,והזמר לא התפנה אליהם והוא ואחיו נפגעו. בהמשך כעסו של המעריץ גובר והוא קושר את חברתו ברכב ונוסע אל הזמר תוך כדי שהוא מקליט את דבריו הכעוסים על גבי קלטת.
תוך כדי נהיגה בגשם , כשהוא מקליט עצמו ,עושה המעריץ תאונה וכנראה נהרג עם חברתו…כמה ימים מאוחר יותר הזמר מתפנה. ומבחין במכתבי המעריץ ויושב וכותב מכתב חזרה , הוא מספר לו שהיה עסוק ולא התפנה לענות לו ,אך ישמח לפגוש אותו ואת אחיו הקטן ,הוא כותב לו גם על כך שבדיוק ראה בעיתון כתבה על בחור שנהרג עם חברתו בתאונה , והחוקרים מצאו קלטת ובה ביקורת וכעס על אומן…ואז הוא מבין שזה בעצם המעריץ שלו….
את השיר אמינם מבצע ביחד עם הזמרת הקנדית הנהדרת דידו ( שמשחקת בקליפ את תפקיד חברתו של המעריץ…).
השיר ( שהוא אגב דימיוני לחלוטין) , מעביר ביקורת על תופעת הערצה העיוורת ,ולא מעט אומנים חשו צורך להתנצל על כך ..הראפר ליל ויין חש את הצורך ליצור גרסת המשך לסיפור "Stan" עם השיר "Dear Anne". בניגוד לאמינם, שמבקר את האובססיה של המעריץ אל האמן (אמינם), ליל ויין מעריך את התמיכה של המעריץ ועל כך הוא מודה לה בשיר שאותו הוא מחלק לעמודים במכתב.
אז להערצה יש פנים לכאן ולכאן ,הערצה יכולה לעודד ולתת השראה , אך אם הקו הדק של הקנאות נחצה, היא יכולה להוביל לעיוורון לחטאיו של מושא הערצה ,ולעשייה שלילית בעקבותיה. עשייה שעלולה להוביל לעיתים לרצח , כגון רצח ג'ון לנון ,רצח רבין כמובן , ועוד מקרים רבים ודומים ומעל כולם לצערינו הערצת ההמונים לכח ולרעיון העליונות של הגזע , במלחמת העולם השנייה שבגרמניה.
מקווה שכל אחד מאיתנו ידע לבחור את מושאי הערצתו , ושתמיד נדע לבחון גם אותם בעיניים לא מצועפות ועם ורגליים על הקרקע.
השיר ארוך מעט (בד'כ בראפ)..מצרף את הפזמון ,והבית הראשון…אבל ממליץ בחום לעקוב אחרי המילים..ספויילר קטן..השיר והתוכן לא קלים…אך מעוררי מחשבה.
שבת שקטה ונעימה לכולם וחג אורים שמח.
Got out of bed at all
The morning rain clouds up my window
And I can't see at all
And even if I could it'll all be gray
Put your picture on my wall
It reminds me, that it's not so bad
It's not so bad
Dear Slim, I wrote you but still ain't callin'
I left my cell, my pager, and my home phone at the bottom
I sent two letters back in autumn, you must not-a got 'em
There probably was a problem at the post office or somethin'
Sometimes I scribble addresses too sloppy when I jot 'em
But anyways, fuck it, what's been up? Man how's your daughter?
My girlfriend's pregnant too, I'm 'bout to be a father
If I have a daughter, guess what I'm a call her?
I'ma name her Bonnie
I read about your Uncle Ronnie too I'm sorry
I had a friend kill himself over some bitch who didn't want him
I know you probably hear this everyday, but I'm your biggest fan
I even got the underground shit that you did with Skam
I got a room full of your posters and your pictures man
I like the shit you did with Rawkus too, that shit was fat
Anyways, I hope you get this man, hit me back,
Just to chat, truly yours, your biggest fan
This is Stan
במחשבה שניה 