מעלה ,מעלה ,מעלה,עם כל השירים והמנגינות

מהרדיו  הישן שהיה מונח על המזנון החום בקעו צלילי שירו של המלך , לימים קראו לו המאסטרו. שיערו הבילתי ניתן להגדרה ,ומליון נצנצים הפזורים על מחלפות ראשו ופניו שיוו לו מראה זוהר משהו. ואני מקשיב לו וממלמל אחריו " הם היו האוהבים הצעירים , ברגעים הכי יפים של החיים ,העולם שייך תמיד לאוהבים הצעירים…." בטוח בעצמי שקולי וקולו חד הם , אתם יודעים ככה זה שהווליום גבוה ואתה לא שומע את עצמך ,ובטוח שאתה והוא שרים בול..אבל בול אותו דבר.

הערב יש מסיבה…כן , כן תתפלאו, ממש מסיבה . תישאלו איפוא ? ,אני אומר לכם שזה ב"מועדון לחבר" בבית העם.איזה מסיבה ,חבל לכם על הזמן. אלי אמר שיביא את הטרופיקל (מעין קלקר,אבל עם ברז ) ובתוכו מיץ פטל ענבים. לא סגור עדיין אבל אחד מאיתנו יביא פופקורן…וואו אני עף על עצמי….גם פופקורן וגם מיץ פטל…חתיכת מסיבה. ואם תשאלו לגבי מוזיקה ,אה אז אין מה לדאוג . המושב קנה פטיפון ויש במועדון תקליט של "פוליס " ( הא דו דו דו , ודה דה דה )ויגאל אמר שנדמה לו שיש עוד תקליט אפילו , של השלישייה הזאת נו..הבי-ג'יז. ויש אפילו את השיר …טיגידיגידי, בהמשך הבננו שהם אומרים TRAGIDY…אבל למה להקדים את המאוחר ?…אני צריך להתקלח ,ריחות זבל העופות והלול אינם יאים לכזאת מסיבה…יאללה תבואו יהיה מגניב.

שבת קרירה ונעימה של חודש דצמבר,גשמי ברכה שוטפים את הארץ מצפונה בואכה מדבר צין,מרבדי רקפות מרפדים את ריצפת היער ,ושטיחי כלניות יצבעו בקרוב את הנגב המפוייח באדום .עוד שבת אחת  ואנו ניפרד כלאחר כבוד משנת 2018.

והערב …מוצאי שבת ,ובקור הזה צריך להיזהר מקדחת..קדחת מוצאי שבת..או כפי שזה מכונה..Saturday Night Fever…אנחנו קראנו לו בישראל של שנת 77…שיגעון המוסיקה.

תוצאת תמונה עבור שגעון המוסיקה

הסרט משנת 1977, בויים על ידי ג'והן בדהאם, בכיכובם של ג'ון טרבולטה, קרן לין גורני ודונה פאסקו.הסרט מבוסס על מאמר בשם "Tribal Rites of the New Saturday Night" שהתפרסם במגזין "ניו יורק", מאת ניק כהן.

כשעיתונאי הרוק ניק כהן כתב על סצינת המועדונים בברוקלין בשנות השבעים, הוא לא העלה בדעתו שהכתבה תיהפך לסרט שבזכותו הדיסקו יכבוש את העולם.

"בחודשים האחרונים חלק גדול מהזמן שלי הוקדש להתבוננות בדור החדש הזה", כתב כהן בפתיחת הכתבה "Tribal rites of the new Saturday night", שהתפרסמה במגזין "ניו יורק" ב-7 ביוני 1976. "עברתי משכונה לשכונה, מדיסקוטק לדיסקוטק, כמו מגלה ארצות מטעם עצמי ניסיתי ללמוד את הדפוסים, את הפולחנים השבטיים החדשים/ישנים. בכתבה הזאת התמקדתי במועדון אחד ובקבוצה אחת, שמגלמים את ההתרחשות כולה".

למעשה, היתה דמות מרכזית אחת בכתבה של כהן- "וינסנט" . וינסנט  גר בקומה ה-11 של גורד שחקים בפינת השדרה הרביעית ורחוב 66, ליד פסי הרכבת התחתית, עם מה שנשאר מהמשפחה שלו. הוא אהב אותם, היה גאה בכך שהוא מפרנס אותם מעבודה בחנות חומרי בניין,אביו, שהיה גנב, היה בכלא. אחיו הבכור נהרג בווייטנאם. אחיו השני היה בבית חולים, מתאושש מתאונה שריסקה את הרגליים שלו. אחיו השלישי עבר למנהטן, לווילג'-….כך זה היה בעיתון…אך בסרט הפרטים "קצת" שונו לצרכי העלילה.

 

וינסנט הופך בסרט לערס איטלקי מברוקלין בשם טוני מנרו (ג'ון טרבולטה) שחי מסופשבוע לסופשבוע ומבזבז את כספו מעבודה בחנות לחומרי בניין בריקודים מקצועיים בדיסקוטק המקומי שם הוא מבלה עם חבריו ונחשב לכוכב, כשבמקביל הוא נרשם לתחרות ריקודים לצד בת זוג המבוגרת (ומשכילה) ממנו בשם סטפני מנגנו (קרן לין גורני) שהופכת להיות מושא אהבתו (מזכיר את קזבלן קצת ??). למרות שזה סרט אמריקאי  הסוף, בניגוד לציפיות, אינו Happy End טיפוסי: טוני וסטפני מנצחים בתחרות אך מבינים שזה מטעמי גזענות (המתחרים שלהם היו ממוצא היספני) ומחליטים לוותר על הפרס. בהמשך, טוני מנסה לשכב עם סטפני בכוח וכשהיא בורחת הוא מבין ששגה, הוא מגיע אל דירתה להתנצל והסרט נגמר כשהוא בוהה בחלון והבוקר מפציע.

תוצאת תמונה עבור שגעון המוסיקה

הסיפור המעניין מאחורי הסרט הוא שהכתבה עליה התבסס הסרט הייתה בעצם פרי דימיונו של הכתב כהן הודה שנים מאוחר יותר כי ..בדה את הסיפור .כהן שהגיע מאנגליה לניו יורק הוחתם ככתב טאלנט ביתון ניו יורקר ,הבין שהחיים האמיתיים הם בשולי מנהטן ולא במרכז העיר וחיבר סיפור בהתאם.אך הסיפור שבדיעבד הסתבר כדימיוני הפך לשלאגר קולנועי ענק.

הסרט שיצא לקולנועים לפני שבוע ו-41 שנים הופק בתקציב זעום של..3.5 מליון דולר …הכניס בסה'כ קרוב ל240 !!!! מיליון דולר .טרוולטה זכה באוסקר לפרס השחקן הטוב באותה שנה , והביגי'ז זכו בפרס בפת'א על פס הקול המדהים של הסרט. וכן פרס  גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר.

אך מעבר לנושא הכלכלי לסרט הייתה השפעה עצומה חוצת גבולות ויבשות על סצנת הריקודים והמוסיקה בעולם כולו , נערים וצעירים מסרי לנקה דרך ישראל אירופה וכמובן ארה'ב הילכו בחוצות עם הליכת טווס דמויית טרוולטה , חליפות שלושה חלקים בלבן וחולצות בגווני אדום הפכו מוצר מבוקש ,ובלוריות סורקו אל על ונעלי עקב לגברים היו עניין שבשגרה.

תוצאת תמונה עבור שגעון המוסיקה

מוסיקת הדיסקו פרצה בקול תרועה רמה לכל מועדוני הריקוד ,ואומני דיסקו הפכו לגיבורי היום.אם במחצית הראשונה של שנות ה-70 מוסיקת הדיסקו התנגנה בעיקר במחתרת ו"מתחת לרדאר" וזוהתה בעיקר עם קהילות הלהט"ב, הרי שהסרט, שביים ג'והן בדהאם, הפך את הדיסקו למוסיקה של כולם.

כמה עובדות מעניינות על הסרט :

  • צילומי הסרט נעשו במיוחד בשעות הלילה המאוחרות כיוון שטרבולטה, שעד אז פיתח קריירה משגשגת כזמר מקומי, היה כוכב הסיטקום "ברוך השב, קוטר" בו גילם את דמותו של ויני ברברינו. לאור הצלחתה הכבירה של הסדרה, מעריציו (ובעיקר מעריצותיו) הרבים של טרבולטה, ארבו לו על הסט והפריעו למהלכם התקין של הצילומים.
  • פסקול הסרט מכר מעל 35 מיליון עותקים ברחבי העולם.
  • הנגיעה הישראלית –. עטיפת פסקול הסרט שימשה את ריקי גל ולהקת ברוש באלבומם המשותף – "קדחת חסידיסקו" משנת 1978 ששיריו הושפעו מפסקול הסרט. שדרית הרדיו והזמרת רויטל עמית הקליטה בשנת 1978 גרסה עברית ל-Staying Alive בהשראת הסרט תחת הכותרת- "נתפס לי הגב".
  • לג'ון טרבולטה הייתה נטייה טבעית להשמנה, אז לצורך צילומי הסרט הוא נכנס לדיאטת כאסח ואימונים אינטנסיביים בחדר כושר ובסטודיו לריקוד בכדי לבצע את כל תעלולי הריקוד בעצמו ולהיראות רזה.
  • הצלחה אינה אף פעם ערובה להמשך-על אף הצלחתו המסחררת של הסרט, במאי הסרט, ג'ון בדהאם, פוטר מהפרויקט הבא שלו בעקבות הסרט בתואנה שהסרט וולגארי מדי.
  • תזמון נכון הינו לעיתים הסוד להצלחה -6 שנים מאוחר יותר ,ביים סילבסטר סטאלון (הלא הוא רוקי) סרט המשך לשיגעון המוזיקה  שנקרא "להישאר בחיים"….הסרט נחל כישלון צורב ,וסצנת הדיסקו שקעה ונעלמה ופינתה מקומה לדור הבא…יחי הפופ.

וזה לוקח אותנו בהמשך מוסיקלי אל אמצע הדרך שבין בריטניה לאירלנד ,אל האי מאן שבים האירי ,שם נולדו בשנת 1949 זוג תאומים חביבים לזוג הורים אנגלי ממשפחת גיב ,ולאח הבכור בארי. ההורים קראו לתאומים רובין ומוריס. מאוחר יותר נולד גם אנדי ובהמשך עברה המשפחה למנצ'סטר ולאחר מכן לבריזביין, שבאוסטרליה.

המוסיקה העסיקה את הבנים כבר מגיל צעיר,אנדי קריירת סולו  ,ושלושת האחים האחרים שהחליטו להקים להקה…לה קראו ..הבי-ג'יז, והחלו להקליט סינגלים כבר בשנת 1966, ביניהם הלהיט המצליח Spicks and specks שהגיע לפסגת המצעד האוסטרלי.

הבי ג'יז (GettyImages , Keystone)

 

ב-1967 לאחר תשע שנים באוסטרליה שבו לבריטניה מולדתם והאמרגן רוברט סטיגווד החתים אותם בחברת Polidor. להיטם Spicks and specks הוצא כסינגל ראשון אך לא נכנס למצעד. הסינגל הבא New York mining disaster 1941 הוא שהפך אותם למפורסמים משני צידי האוקיינוס האטלנטי.אך דווקא עודף ההצלחה גרם למתחים קשים שהביאו לפירוד הלהקה בסוף 1969.

אולם די מהר הבינו האחים כי קריירת סולו אינה מיטיבה עימם ושבו לעבוד יחד כבר בסוף 1970.

ההצלחה לא חזרה ברגע אחד, רק ב-1975 חזרו הבי ג'יז להצליח. הלהיט Jive talking החזיר אותם לצמרת המצעד הבריטי ולמקום הראשון במצעד האמריקאי. זה היה הראשון משמונה להיטים שכבשו את הפסגה בארצות הברית בחמש השנים הבאות, כששניים מהם, Night fever ו-Tragedy, הגיעו גם למקום הראשון בבריטניה. בין שירי הדיסקו המפורסמים של הלהקה היו: Stayin' alive ו-You should be dancing. אולם יותר מכל תרמה להצלחה הישתתפותם עם שבעה שירים בפסקול הסרט "שיגעון המוזיקה" (Saturday night fever), שששבר שיאים עד לימינו אלה וצעד 18 שבועות בראש המצעד הבריטי ו-25 שבועות בראש המצעד האמריקאי ומכר למעלה מ-30 מיליון עותקים בעולם.

תוצאת תמונה עבור שגעון המוסיקה

הבי ג'יז היו להקה שהשפיעה רבות על המוזיקה העולמית, וכונו "מלכי הדיסקו". הם זכו בשבעה פרסי "גראמי" וזכו להיכנס להיכל התהילה של הרוקנ'רול. שירתם, שאופיינה בהרמוניה של קולות גבוהים עד כדי נשיים, הפכה עם השנים לקלסיקה. ברצף של שירי דיסקו קליטים ומרגשים עזרו הבי ג'יז לעצב את פני המוזיקה של שנות ה-70.

אך לא הכל וורוד , בשנת 1988 מתחילה במשפחה שרשרת של אסונות .בשנה זו נפטר אחיהם הצעיר שהיה זמר סולו עצמאי- אנדי גיב בגיל 30 ממנת יתר של סמים . האחים לקחו זאת קשה אך המשיכו להופיע. בשנת 2003 נפטר האח מוריס באופן פתאומי .ושני האחים שנותרו החליטו להוריד את השם "בי-ג'יז" מההופעה שלהם…לאחר זמן מה החליטו להחזירו ,אבל אז בשנת 2012 נפטר גם רובין ממחלת הסרטן ובארי שנותר לבדו ירד מהבמה. וכמו בסרט גם בחיים לא היה HAPPY END .

ואיך הדברים מתחברים ?

היום הוא יום הולדתו של רובין גיב מי שייסד למעשה את להקת הבי-ג'יז . אותה להקה ששבעה משיריה עיטרו את פס קול הסרט "שיגעון המוסיקה" ששבוע שעבר (14/12/77) מלאו 41 שנה ליציאתו לקולנוע (כן , כן ,היתבגרנו אין מה לעשות ).ומשפחת גיב שהתחילה כמשפחה נהדרת נסקה לשמי המוסיקה ,עם הצלחה מטאורית ,ואז שרשרת אסונות בדרך לקרקע.משפחה זו הזכירה במעט את אירועי השבוע.

השבוע הלכה לעולמה אישה מדהימה ורבת השראה ,רונה רמון .

תוצאת תמונה עבור רונה רמון

האשה שבנתה משפחה לתפארת  ביחד עם בן זוגה אילן ,וילדיה ,יחד המריאו אל על נסקו לשמים ,ואז אילן נהרג, ורונה אוספת את השברים ולא מוותרת .היא פועלת להעצמה של אחרים ,ואז מגיע מותו של  אסף, היא עדיין לא מוותרת וומשיכה בכל הכח, ולבסוף השבוע גם רונה נכנעת למחלה,והשקט יורד.

כל כך הרבה עשייה ואהבה כרוכים בדמות אחת שנלחמה למרות הכל  "להישאר בחיים" אולי שירם הנפלא של הבי-ג'יז "עד כמה עמוקה אהבתך"…יוכל אולי לתאר.

שבת נעימה לכולם .

I know your eyes in the morning sun
I feel you touch me in the pouring rain
And the moment that you wander far from me
I want to feel you in my arms again
And you come to me on a summer breeze
Keep me warm in your love, then you softly leave
And it's me you need to show
How deep is your love, how deep is your love
How deep is your love?
I really mean to learn
'Cause we're living in a world of fools
Breaking us down when they all should let us be
We belong to you and me
I believe in you
You know the door to my very soul
You're the light in my deepest, darkest hour
You're my savior when I fall
And you may not think I care for you
When you know down inside that I really do
And it's me you need to show

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s