"די..די כבר..די עם כל הסיפורים האלו על המשקה השחור הזה ..כבר נמאס לי לשמוע כל היום ..קפה כזה ..קפה כזה..רותח..לא רותח..את מי זה מעניין בכלל.???" , כך צעק לו ג'ים ווילג' על חברו הותיק , רוברט טאון. רוברט נבהל מעט מקולו חסר הסבלנות של ג'ים , הוא בדרך כלל הרבה יותר רגוע חשב רוברט לעצמו . אולם ג'ים המשיך בשלו ובקולו הרועם " אין לי כח לכל בלבולי השכל האלה ,הרי לכולם ברור שאין טוב מכוס תה אנגלי חם ומהביל עם שלוש עוגיות ריבה בכדי להעביר את שעת אחר הצהריים בצורה מיטבית ,ואם יש שקיעה בוסטונית אדומה ,אז מה כבר יכול להתחרות בזה ??". רוברט נסוג מעט ,"אולי ג'ים צודק ??" , הרי גם הוא שתה מאז היה קטן את אותם כוסות תה ,לעיתים עם חלב אותם נהגה אימו להכין לטעמו או למורת רוחו…אבל האם זה לא מה שנקרא "עניין של טעם " ??…בשביל זה לכעוס כל כך ?? , מה השלב הבא ? מלחמה על קפה ??…הוא חייך לג'ים בהכנעה ,"עזוב" הוא אמר ,"בסדר ..נשתה תה והכל יבוא על מקומו בשלום"… אבל רוברט טעה…הם שתו אכן תה , אבל השלום רחוק היה מלהגיע.
שבת יפה של שלהי חודש דצמבר , בשבוע שעבר שטפו להם 155 מ'מ של גשמי ברכה את הארץ המובטחת , והשבוע האחרון הביא עימו שלל אירועים שמחים אך גם לא מעט עצב ,לאדמת כנען. כמו בכל סרט טוב לאחר הסערה , מגיעה השמש וביחד עם שמיה הכחולים צובעים הם את חיינו בשלווה ותקווה לטוב ..ופינתנו נוסעת לה הרחק אל יבשת אמריקה אל בוסטון שלפני 245 שנה אל שנת 1773 .
על פי רוב שתיית תה מסמלת איזושהיא שלווה ורוגע ,אך לא כך היה באותו דצמבר בו נערכה לה המסיבה… "מסיבת התה של בוסטון".
הסיפור הוא די ותיק ומתחיל עוד טרם שהוקמה ארצות הברית. בשלהי המאה ה-18 באותה תקופה היו המתיישבים הראשונים באמריקה למעשה אזרחים שהיגרו מאירלנד ,צרפת ,וכמובן בעיקר בריטניה ולפיכך מעצם היותם נתינים בריטים, הם גם חוייבו לשלם למדינת האם מיסים שונים. אחד מהמיסים האלו היה מס על יבוא סחורות שונות, ביניהם מס על תה, שהטיל הפרלמנט הבריטי בשנת 1765 על תושבי המושבות הבריטיות באמריקה. (צריך לזכור כי העול הכלכלי באחזקת האימפריה הבריטית היה לא קל, ולכן חוייבו כל הנתינים בתשלום מס ), למרות שתושבי המושבות נחשבו לאזרחי בריטניה, הם לא זכו לייצוג בפרלמנט הבריטי , ולכן גם לא הייתה להם יכולת להתנגד למיסים האלו. הטלת המסים מצד אחד והיעדר יצוג בפרלמנט מצד שני נראו לתושבי המושבות לא הוגנים ולא צודקים. ובשל כך הם החלו להיאבק כנגד המס. "אין מיסים ללא יצוג!" הייתה סיסמתם. במשך מספר שנים הם מחו כנגד המיסים וניסו לבטל אותם, אך ללא הצלחה. אך השלטון בבריטניה היה נחוש , ובתגובה לפעולות המחאה שלהם שלחה בריטניה כוחות צבאיים לאמריקה , מה שרק התסיס את תושבי המושבות עוד יותר.
בדרך כלל נהוג לדמיין את האנגלים כנינוחים ומנומסים אך לא כך היו פני הדברים . כאילו לא די בכך מגיע לה שנת 1773 , וממשלת האי הבריטי מחליטה לחוקק את "חוק התה". החוק מעניק הפחתה ממיסוי על תה לחברות מסחר בריטיות, בעוד שיבואני תה תושבי המושבות חוייבו במס מלא. חוק זה הכעיס עוד יותר את תושבי המושבות, ובמיוחד את תושבי בוסטון, והללו החליטו לא לנהוג על פי כללי הנימוס ולהיאבק כנגדו. שיאו של המאבק היה באירוע שזכה לכינוי "מסיבת התה של בוסטון" (The Boston Tea Party).
ומעשה שהיה, כך היה ….ויהי לילה קריר של אמצע דצמבר ,ותבואנה שלוש ספינות בריטיות עמוסות בארגזי תה בכדי לפרוק את סחורתן בנמל בוסטון ותתקלנה בהתנגדות מצד התושבים, ולא יאפשרון להם לפרוק את הסחורה. ויחר אף המלחים וייצאון לעגון בקרבת הנמל. בשלב זה התגנבו כ-60 מתושבי בוסטון כשהם מחופשים לאינדיאנים, ויזרקו את כל תכולת ארגזי התה שהיו על הספינות, הישר אל תוך מי הים הקרים. לא מדובר היה בארגזים בודדים – החברים מבוסטון הטילו לים כ-45 טון של תה! היה זה אירוע כלכלי עצום ומרד בלתי נסבל בעיני האנגלים. בתגובה הם סגרו את נמל בוסטון עד שיוחזר להם השווי המלא של התה שהושלך לים.
חברינו "בהכל עובר חביבי" ,וגם אנחנו בערבי שירה בציבור נהגנו לשיר "ולפעמים המסיבה נגמרת" (חגיגה במקור ,אך פה נערכה מסיבה..שינוי קל ), ואכן החגיגה נגמרה , התושבים האמריקאים סירבו לשלם ,ובריטניה כעסה עד מאוד .אך האם בזה תם הסיפור ?..לא ולא זו הייתה בעצם יריית הפתיחה של מלחמת העצמאות של ארה'ב של אמריקה. הקשרים בין בריטניה לתושבי ארה'ב הלכו והתערערו , ותושבי מושבות נוספות קראו בעקבות מסיבת התה לעצמאות ושחרור מעול במיסים הבריטי….וכך אותה מסיבה הביאה למלחמת העצמאות בסופה עזבו הן בריטניה והן צרפת את המושבות באמריקה ושבו לכור מחצבתן..אירופה..ואמריקה ..??..היא חיה ובועטת עד היום אם אתם שואלים.
בתחום המשקאות התוצאה הייתה ממש משעשעת.. אם לפני "מסיבת התה של בוסטון" האמריקאים היו שתייני תה כבדים אף יותר מהבריטים, לאחר המרד ומתוך פטריוטיות אמריקנית – הם הפסיקו לשתות תה לחלוטין. והבריטים ??..הו הו ..הם לא טמנו ידם בכוס ועשו להם צעד נגדי. הם הקטינו למינימום את שתיית הקפה שלהם… יתכן שזה היה מעט ילדותי, אבל זה הפך להרגל וכיום האמריקאים הם שותי קפה מובהקים, בעוד שאצל הבריטים הפכה שתיית התה לפולחן. הקפה שלהם, אגב, הוא מהגרועים שיש..
וזה לוקח אותנו במוסיקה אל המוסיקאי הישראלי נתן כהן.
נתן נולד בתל אביב ביולי 1951 , בהמשך עברה משפחתו לגור בראשון לציון.בגיל 16 החל לפרוט על גיטרה. בנעוריו נחשף למוזיקה שהייתה אז פופולרית בישראל: שירים צרפתיים, איטלקיים, החיפושיות, פופ אנגלי ושירים ישראליים ובמיוחד התרנגולים ושלישיית גשר הירקון.בצבא שירת בצוות הווי הנדסה קרבית, ובמהלך פעילותו בה החל לעבוד עם מתי כספי. במהלך שירותו הצבאי הלחין ללהקה שני שירים, "ברחוב הנשמות הטהורות" (שכתב שמעון ספיר), ו"עוד מעט" (שכתב דודיק סמדר-הלא הוא סימנטוב מהתוכנית עיברית בסימן טוב לחדי הזכרון..זוכרים ??).
בסוף 1972 השתחרר מן הצבא וחבר ליורם ירוחמי, ששירת אף הוא בצוות הווי הנדסה קרבית, ולנאוה ברוכין הנפלאה (שיר הבוקר ) והקים עימם את להקת "הנשמות הטהורות". אלבום הלהקה היחיד, בו הלחין כהן את רוב השירים, נחל הצלחה במצעדי הפזמונים. כהן המשיך להנהיג את הלהקה גם לאחר שברוכין החליטה לעזוב, ועירית בולקא החליפה אותה. בולקא המשיכה לשתף פעולה עם כהן, בין היתר באלבום הסולו הראשון שלו, ובהקלטות שלה להלחנות ועיבודים שלו.
לאחר פירוק הלהקה, בקיץ 1975 הוציא כהן תקליטון שדרים כסולן, אך ההצלחה לא חזרה על עצמה.בהמשך היו לו שיתופי פעולה שונים ומגוונים עם אומנים רבים בניהם עירית בולקא ,אריק סיני , אהוד מנור ואילנית ,דורי בן זאב ,ובעיקר עם דני רובס באלבום "פנים ושמות", שיצא ב-1987. נתן כהן הקליט, וניגן בשלל כלים, הפיק מוזיקלית ועיבד עם רובס את שירי האלבום, שזכה להצלחה רבה. עוד באותה שנה עבר כהן ללונדון, שם הקים אולפן הקלטות, NC MUSIC. הוא שמר, עם זאת, על קשר עם מוזיקאים ישראליים.
ב-1994 שב כהן לארץ, ובאותה שנה יצא אלבום הסולו השני שלו, "שאהבה נפשי". שירי האלבום הוקלטו בבריטניה.
ב-2003 הודיע נתן , כי הנחה את אקו"ם שלא להתיר לגלגלצ להשמיע את שיריו, מכיוון שלטענתו מפלה התחנה אמנים אשר מסיבה זו או אחרת לא מוכנסים לרשימת ההשמעה ("פלייליסט") שלה. כמה שנים אחר כך, לקראת סוף העשור, יזמה התחנה שיחת פיוס עם כהן וזה הסכים להתיר לה לחזור ולהשמיע את שיריו.
ואיך הדברים מתחברים ?
אירועי השבוע העצוב הזה לקחו עימם כמה נשמות טהורות אל עולם שכולו טוב ,החל בתינוק שנהרג בפיגוע ,דרך החיילים שנהרגו וכן הזמר הנהדר יגאל בשן ששם קץ לחייו השבוע.
ומחר ה-16 לדצמבר הוא יום מסיבת התה של בוסטון , האירוע שהביא בסופו של דבר לעצמאות האמרקאית ולקפה המזופת של האנגלים..אז מה מחבר תה קפה ונשמות טהורות ..?? התשובה היא נתן כהן…אשר הקים את להקת הנשמות הטהורות ,וביחד עם אהוד מנור יצר בשנת 1974 את הלחן לשיר הנהדר "קפה אצל ברטה " ומי שביצע אותו הוא יגאל בשן.
השיר מדבר על בחור הרוצה לדעת את עתידו וניגש לקוראת בקפה . את השיר חיבר אהוד על חברו צדי צרפתי ,שבאותם הימים לא ידע מה יעשה בחיים , ונעזר לא מעט במגדת עתידות הקוראת בקפה, וכששאל אותה על אהבה ,ענתה לו " כן ,אבל לפני כן אכזבה..".
והעתיד הוא אף פעם לא ברור ,מסיבת תה יכולה להיסתיים לעיתים במלחמה, ובאובדנם של נשמות טהורות…..אבל אנחנו בסוף שנה וכדברי השיר " גלגל חדש יתחיל כשהשנה תצא"…שבת שקטה ונעימה לכולם.
(השיר הופיעה כבר בעבר בפינה ,ומוקדש לזכרם של נשמות טהורות ויגאל בשן.).
שימו אוזניות בעיקר שימו לב לכניסה הדרמתית של החצוצרות..מרוממת נפש…נהדר.
שאני שפוף ורע לי על הלב
אני הולך אל ברטה ואצלה יושב
אני שותה קפה שחור
מראה לה את היד
אומרת לי אתה נחמד
תשים עשירייה בצד
ואז לפתע היא שותקת ורואה
את כל מה שיקרה ומה שכבר קרה
רואה על מי אני חושב
ומה אני רוצה
אומרת שגלגל חדש
יתחיל כשהשנה תצא
תמיד כשאני עומד כבר לעזוב
היא מנסה לומר שיהיה עוד טוב
אחרי כמה צרות קטנות
פתאום תרגיש נפלא
תהיה לך שמחה גדולה
מילה של ברטה זאת מילה
במחשבה שניה 