בסליחה ובחסד…ומותר ,ומותר לאהוב.

צינת הבוקר היה מסוג הדברים שג'ים לא אהב. הערפל הסמיך ואדי המים הקרים על פניו שערו ומעיל הצמר הארוך והכבד שעטה על גופו הצנום העיבו על מצב רוחו שגם כך לא היה משהו. מזה יומיים שהוא צועד לו מערבה על הגבעות העשנות. ריחות של יער שרוף ,ואבק שריפה התערבבו להם עם הדים אחרונים של פיצוצים שעוד נשמעו מרחוק. 

הוא לא ידע אם באמת תמו ימי הלחימה ,ואילו יריות שמחה ,או שמא הוא הוזה והמלחמה הזאת כנראה תימשך לנצח. את מיטב חבריו ורעיו איבד ג'ימבו ( כך הם נהגו לקרוא לו כשעוד היו בחיים) ,במהלך השנתיים האחרונות. את חלקם הכיר טוב יותר ,ממסלול שירותו ,יחד עשו את כל הדרך מבית הספר,דרך הגיוס ועד לשדות הקטל. אחרים הכיר רק בשדות הקרב עצמם. יחד טיפסו ,ירו ,צחקו ובכו, והיו גם כאלה מהם זכר רק מבט ,ואת שמם לא ידע.

כעת כשפסע מותש וסר כוחות במורד הגבעה מערבה, הוא תהה בינו לבין עצמו . החיים קצת שונים ממה שסיפרו לי ביום הולדתי ה-19.סיפרו לי אומה מלוכדת,על מאבק צודק, על הגנה על גבולות בטוחים.וכעת כמעט 5000 ק'מ מהבית, היה בו ספק באם עשה נכון כשהאמין לאותן אמירות. מראות  ההרס סביבו וריחם החריף, של השרידים המפויחים היטשטשו מבעד לדמעות החמות שניקוו בעיניו,….אני אפילו לא יודע איך קראו להם, חשב לעצמו …הקולות הלכו ונמוגו ושמש של בוקר פילחה ענן טועה,והאירה את האופק באור צהבהב.

שבת שניה של חודש דצמ' בחלונות עם ערב מאירים נרות החנוכה את הזכוכית ,הגשמים מצידן החיצוני של החלונות שוטפים את הארץ וגורפים עימן אל הוואדי זכרונות קייץ אחרונים ופינתנו נוסעת לה מערבה…אבל ממש מערבה..חוצים את האטלנטי ,משייטים ברום על פני יבשת אמריקה , ממשיכים מעל הפסיפיק מערבה בואכה הוואי.אל האי המרהיב..אל חוף הפנינה..אל פרל הארבור..וחוזרים בזמן אל דצמ' שנת 1941.

תוצאת תמונה עבור פרל הארבור
פרל הארבור (Pearl Harbor; מאנגלית: "מעגן הפנינים") הוא מפרץ באי אואהו, אשר בהוואי, מערבית להונולולו. כיום המקום הינו אתר מורשת לאומי של ארה'ב .חלק גדול מהמעגן ומהאדמות שסביבו הוא בסיס מים עמוקים של הצי האמריקני המאכלס את מפקדות צי האוקיינוס השקט של ארצות הברית.

בבוקר ה-7 לדצמבר 1941, מעט לפני 8 בבוקר החלה ההתקפה היפנית על בסיס הצי האמריקאי בפרל הארבור.

מה הביא את היפנים לתקוף את הצי הכל כך חזק של ארה'ב ?..הסיבות לכך נעוצות למעשה הרבה אחורה בזמן .מאז ראשית המאה ה-17, נקטה יפן מדיניות של הסתגרות מהעולם שקיבלה בדיעבד את השם סאקוקו (ארץ בשלשלאות). זרים לא הורשו לרוב להיכנס ליפן, מלבד ההולנדים, שהוגבלו לאי המלאכותי דג'ימה שליד נגסקי.(צחוק או עצב הגורל שבנגסקי נסגר מעגל היחסים בהמשך ) עם זאת, במהלך המאה ה-19, החלו מעצמות המערב להתעניין יותר ויותר ביפן, וכלי שיט רוסיים, אמריקאיים, בריטיים ואחרים החלו לפקוד את נמלי המדינה. האורחים הבלתי קרואים גורשו, אולם למשקיפים יפניים אחדים ברור היה כי הזרים יחזרו בכוח רב יותר.בשלהי המאה ה-19, לאחר התקופה הידועה ביפן כתקופת הרסטורציה של מייג'י, תקופה שהביאה לפתיחת השערים לעולם וגרמה לתהליך תיעוש מהיר ביפן ,החלו לצמוח במהירות תחושות לאומניות ורצון חזק החל להניע את יפן לרצות להיות אמפריה כשאר מעצמות המערב אליהן נחשפה .

 

רצונות אלו הביאו לסיפוח וכיבוש טיוואן ב-1895 ,כיבוש מנצוריה מידי סין ב-1905 וכלה בסיפוח קוריאה ב-1910.באמצע מלחמת העולם הראשונה, ב-1915, ניצלה יפן את המצב כדי להציב בפני סין רשימה של 21 תביעות, שלימדו למעשה על כוונותיה האמיתיות להשתלט על מדינת הענק. אך לא די בכך ,שלוש שנים מאוחר יותר ב-1918 שלחה יפן כוח של כ-7,000 חיילים לסיביר, כדי לסייע לצבא הלבן במלחמת האזרחים ברוסיה כנגד הצבא האדום, וניסתה בתוך כך לספח אליה את סיביר, ניסיון שנכשל.

בנובמבר 1936,מנהלת יפן שיחות עם גרמניה הנאצית שהסתיימו בהקמת הברית נגד הקומינטרן, ובהמשך הקמת מדינות הציר יחד עם איטליה כנגד בנות הברית. במהלך שנת 1941 התגברה המתיחות הארוכה בין יפן הקיסרית וארצות הברית. ביולי 1941, כתגובה להמשך מגמות הכיבוש היפני בסין ובהודו-סין, הטילו ארצות הברית ובריטניה שורת סנקציות כלכליות על יפן, בהן אמברגו על ייצוא נפט, סגירת תעלת פנמה לספינות יפניות, והקפאת נכסים יפניים. צעדיה של ארצות הברית רק חיזקו את עמדתה של יפן כי היא חייבת להשתלט על המושבות העשירות בחומרי גלם על מנת להשתחרר מהתלות במערב וכי יש להילחם בארצות הברית, שהיא המכשול העיקרי להקמת האימפריה היפנית.

תוצאת תמונה עבור פרל הארבור איסורוקו יממוטו

איסורוקו יממוטו, שהיה מפקד הצי הקיסרי היפני הוא שהגה את  המתקפה על הצי האמריקאי . הוא החל את ההכנות אליה בתחילת 1941. יממוטו, שהשתלם תקופה מסוימת בארצות הברית, הגיע למסקנה כי כדי להשלים את השתלטותה על סין ועל דרום מזרח אסיה, צריכה יפן תקופה של שנה לפחות, שבה הצי האמריקני החזק באוקיינוס השקט יהיה מנוטרל. לפיכך, המתקפה המתוכננת על פרל הארבור הייתה בעיניו מתקפת מנע שנועדה לצורך זה. לאחר עימותים שהיו לו עם מפקדת הצי היפני, כולל איום שלו בהתפטרות, הוא קיבל בסופו של דבר אישור להקים כוח משימה ייעודי של נושאות מטוסים"הקמיקזות" , ומינה את מינורו גנדה להכין את תוכנית המתקפה, שהתבססה כולה על עקרון ההפתעה באמצעות כוח אווירי של מפציצי טורפדו ומטוסי קרב הפצצה שימריא מצי של נושאות מטוסים,ויתרסקו על כלי השייט האמריקאים -מה שקיבל את השם -"קמיקזות" (רוח אלוהית -המקבילה היפנית לשהאיד ). לקראת אפריל 1941 קיבלה התוכנית שם קוד "מבצע Z"

תמונה קשורה

למה    עטו טייסי הקמיקזה קסדות ??-שאלה לכשעצמה

 

כמו כל דבר בתרבות היפנית ,כשעושים עושים היטב. לשם כך נדרשים אימונים.בקיץ 1941 התאמנו טייסי מפציצי הטורפדו היפנים (הקמיקזות ) באי קיושו. קפטן גנדה בחר בעיר קגושימה כאזור אימונים משום שהגאוגרפיה, הטופוגרפיה והתשתית שלה סיפקו לטייסיו את אותם אתגרים שציפו להם בפרל הארבור.מטייסי הקמיקזה נדרשה מיומנות הטסה מרשימה, האימונים כללו טיסה בגובה של 1,500 מטרים מאחורי צלע ההר וצלילה חדה לעבר המבנים והבתים בעיר, עד לגובה של 7 מטרים בלבד…., לצורך הטלת הטורפדו במים, במרחק של כ-270 מטרים מהמטרה.ומהאגף הטכני של הצי נדרש לשפר את טילי  הטורפדו שהיו עד אז יעילים במיים עמוקים ,כך שיפעלו גם במים רדודים..של הנמל.

וכך עם בוא הסתיו ,העלים על צמרות העצים האדימו בגווני ארגמן ,ציפורים נודדות עזבו למדינות חמות, ובבוקר ה-26 בנובמבר עוזב תחת דממת אלחוט צי של שש נושאות מטוסים בפיקוד סגן האדמירל היפני צ'ואיצ'י נגומו את מפרץ היטוקאפו שבאי איטורופ, כשפניו לפרל הארבור. נושאות המטוסים היפניות שהשתתפו בתקיפה היו אקאגי, היריו, קאגה, שוקאקו, סוריו וזואיקאקו. את כוח המשימה ליוו שתי אוניות קרב מהירות, שתי סיירות כבדות, תשע משחתות וצוללות רבות. בסך הכול היו 441 מטוסים, כולל מטוסי קרב, מפציצי טורפדו, מפציצי צלילה ומפציצי קרב.

תוצאת תמונה עבור פרל הארבור

המתקפה היפנית הייתה קטלנית ,המטוסים תקפו בשני גלים, בשעה 7:53 ובשעה 8:55. מטוסי הצי היפני הפציצו את כל בסיסי חיל האוויר של צבא ארצות הברית על האי ואת כל ספינות המלחמה האמריקניות שעגנו במקום. כמעט כל המטוסים שהיו על הקרקע הושמדו, ורק מטוסי קרב בודדים הצליחו להמריא כדי ליירט את המטוסים התוקפים. חמש אוניות מערכה, שולת מוקשים אחת ושלוש משחתות טבעו, וחמש אוניות נוספות ניזוקו; 188 מטוסים הושמדו, ו-2,402 חיילים אמריקאיים נהרגו. אוניית המערכה אריזונה התפוצצה וטבעה ובה יותר מ-1,100 מלחים – כחצי מכלל ההרוגים בתקיפה. ליפנים אבדו 29 מטוסים במהלך הקרב, ונהרגו 58 טייסים ואנשי צוות….אולם פרט משמועתי נוסף היה בעוכרי מתכנני התקיפה…..באותו יום היו נושאות המטוסים האמריקאיות…מחוץ לנמל…והן לא נפגעו.

 

תוצאת תמונה עבור ‫פרל הארבור מבצע Z‬‎

האדמירל נגומו החליט לוותר על הגל השלישי והעדיף להסיג את כוחותיו, דבר שאחר כך התברר כטעות קשה מבחינת היפנים. מטרתו של הגל השלישי הייתה לפגוע ביכולת השיקום של הצי, מוסכי הנמל ומפעלים חיוניים על האי. ביטולה של תקיפה זו איפשרה את שיקום צי האוקיינוס השקט והנמל בזמן קצר בהרבה מאשר בתוכנית היפנית המקורית.

הפגיעה בצי האמריקאי ,ובמורל האמריקאי הייתה קשה ,והביאה למעשה לתוצאה הפוכה מזו אליה קיוו היפנים….."לעולם לא מעירים אריה משנתו"..ואריה פצוע הרבה פחות בטרף.למחרת ה-8 לדצמבר 1941 מכריזה ארה'ב מלחמה על יפן…וההמשך היה מר וכואב.

ומהאודים העשנים של המתקפה בפרל הארבור אנו נעים במוסיקה אל העיר קניגסברג שבמחוז פרוסיה המזרחית של גרמניה. שם נולדה לבני הזוג צילה ואברהם בשנת 1911 בת חמודה. הזוג החליט כי השם לאה ילווה אותה. בשנות חייה הראשונות התגוררה המשפחה בקובנה. במהלך מלחמת העולם הראשונה נאלצו לברוח למחוז סרטוב, עמוק בתוך שטחה של רוסיה. כששבו לליטא בתום המלחמה עינו חיילים ליטאים מהצבא הלבן את אביה, שהואשם בקומוניזם, במשך כעשרה ימים; כתוצאה מכך סבל האב מהפרעת דחק פוסט-טראומטית.

את נעוריה העבירה לאה בגימנסיה העברית ע' שוואבה שבקובנה ולאחר מכן למדה פילוסופיה ושפות שמיות באוניברסיטאות קובנה, ברלין ובון. את הדוקטורט שלה, באוניברסיטת בון, כתבה על הניב השומרוני.בתום לימודיה חזרה לליטא, שם עסקה בהוראת הספרות בגימנסיה העברית בעיר ראסיין, ונמנתה עם חברי קבוצת הסופרים "פֶּתח".

על העיר קובנה הקרה והאפרורית בה גדלה כתבה :

"מכורה שלי, ארץ נוי אביונה
למלכה אין בית, למלך אין כתר.
ושבעה ימים אביב בשנה
וסגריר וגשמים כל היתר."

וודאי ניחשתם ,כי בלאה גולדברג אמורים הדברים ,וכך בשנת 35 עם עלייתה לארץ ,חברה, בסיועו של אברהם שלונסקי, לחוג "יחדיו" של אלתרמן ושלונסקי. בשנה זו יצא לאור ספר שיריה הראשון, "טבעות עשן", ובו התפרסמו, בין היתר, השירים "לתמונת אמא" ו"ימים לבנים" (שלימים הלחין שלמה יידוב).

לאה הייתה רבת פעלים היא כתבה סיפורים ,שירים ,ומאמרים בעיתוני מבוגרים וילדים .כמו כן עבדה כמורה בבית ספר, וכעורכת ספרי ילדים בספרית פועלים. בשנת 1949 זכתה בפרס רופין.

גולדברג כתבה את ספר הילדים המפורסם  "דירה להשכיר", ומחזורי שירים נוספים. האחרון בהם, "עם הלילה הזה", יצא לאור ב-1964. כמו כן תרגמה ממיטב יצירות הקלאסיקה העולמית, ובהן: "מלחמה ושלום" מאת טולסטוי, "סיפורים" מאת צ'כוב, "ילדות" מאת גורקי, מחזות ושירים מאת איבסן, שייקספיר, ופטררקה. וכן, כתבה ביקורת ספרים וביקורת תיאטרון ושלחה ידה גם בציור.

ב-1950, לאחר שהוצעה לה משרה באוניברסיטה העברית, עברו היא ואמה להתגורר בירושלים. שם כתבה את מחזור השירים "אהבתה של תרזה די-מון", המתאר אהבה נכזבת של אצילה צרפתייה למורה איטלקי צעיר. הספר מושפע מאהבתה לז'ק אדו(מורה לצרפתית בבית הספר אליאנס אותו הכירה).בשנת 1952 התקבלה להוראה באוניברסיטה העברית, והקימה בה את החוג לספרות כללית והשוואתית. היא עמדה בראשו במשך כעשור, במינוי פרופסור, עד מותה.

לאה גולדברג, שהייתה מעשנת כבדה, נפטרה ב-15 בינואר 1970 ממחלת הסרטן. היא נקברה בהר המנוחות בירושלים, בחלקת הפרופסורים. גולדברג שחייה היו רצופים אהבות נכזבות שבעטיים כתבה חלק מיצירותיה (ז'אק אדו-אהבתה של תרזה, ידידה הודי דטטריה פדקה -"סליחות"..ועוד)  לא נישאה מעולם ולא הקימה משפחה. את פרס ישראל לספרות יפה שבו זכתה, באותה שנה, קיבלה בשמה אמה צילה, שהוסיפה לחיות עוד 11 שנים אחריה. על מצבתה ביקשה צילה שייחרטו ארבע המילים: "אמהּ של לאה גולדברג" .

וכיצד מתחברים הדברים ? מלחמה וכמיהה לימי שלום.

היום ה-8 לדצמבר לפני 77 שנים  (1941)למחרת המתקפה היפנית על פרל הארבור ,הכריזה ארה'ב מלחמה על יפן . המלחמה תימשך עוד כמעט שלוש וחצי שנים.בה יאבדו את חייהם מליוני בני אדם…המחיר הכבד של מלחמת העולם השנייה ,השפיע עמוקות על לאה גולדברג ,ואת כמיהתה לימי שקט ושלווה ביטאה בשירה הנפלא " האמנם" …בו היא תוהה האם יתכנו ימים כאלו בעתיד בהם סתם תלכי בשדה יחפה,,,, סתם כך כהלך התם , ותימתק לנו צריבת הקוצים ..??? שאלה בהחלט ראויה להישאל ,ולתת תקווה לימים של שקט ורגיעה….נקווה שאכן עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד..כי מותר לאהוב..כן מותר לאהוב…שבת נעימה ושלווה לכולם.

האמנם האמנם
עוד יבואו ימים
בסליחה ובחסד
ותלכי בשדה
ותלכי בו כהלך התם

ומחשוף ומחשוף
כף רגלך ילטף
בעלי האספסת
או שלפי שיבולים
ידקרוך ותמתק דקירתם

,,

,,

,,

ונשמת ונשמת
את ריחו של התלם
נשום ורגוע
וראית את השמש
בראי השלולית הזהוב

ופשוטים ופשוטים
הדברים וחיים
ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב
ומותר ומותר לאהוב

 

כולם מכירים את הביצוע המופלא של חווה אלברשטיין לשיר ,אך לשם רענון מצורף הביצוע הנהדר של שלומי סרנגה לשיר.

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s