כמו כל תושב קונקטיקט ,גם היא חשה גאווה ,בכל זאת לכמה אנשים בעולם יוצא להיות "חלוצים עולמיים בתחומם" ?..כבר כמעט עשור חלף מאז שמעה בקול הוריה ופנתה ללימודי הפיסיקה "אנו בטוחים ששם טמון העתיד "נהגו לאמר לה . תחילה ביטלה את דיברהם בהינף יד ,ציונייה בבית הספר היו טובים ,ויכולה הייתה לבחור כל תחום אליו תפנה באוניברסיטה ,אז למה דווקא פיסיקה ? ,אך אט אט שהחלה להבין את התהילה והכבוד להם זכו מהנדסי פרויקט מנהטן ..החלו להתגנב לליבה מחשבות….אולי ההורים בכל זאת צודקים .עד שלבסוף פנתה לתחום.
וכעת כמעט עשור מאוחר יותר חשה גאווה וסיפוק..הבחירה הייתה נכונה . לאורם העמום של עמודי התאורה שהאירו באור עמום את הרציף הימי של "ג'נרל דינאמיקס בגרוטון שבקונטיקט" ,ניתן היה להבחין בצלילתה של היצירה האחרונה של התאגיד הענק….היא זכרה את ספרי המדע בדיוני שקראה בילדותה וחייכה לעצמה ,"ככה נסגרים מעגלים ,הבדיוני של אתמול הוא המציאות של המחר"…ומחר לקראת בוקר עם זריחת החמה תצא הצוללת למשימתה החשובה "מבצע סאנשיין"…..
שבוע ראשון של חודש אוגוסט ,החם בחודשי השנה ( לפחות בשירים) , עלי העצים מתחילים לקבל גווני צהוב וחום , ובעוד זמן לא ארוך יחלו להשיר עצמם ולצבוע את החצרות והשבילים,ולהפוך כל רוח קלה לרעשן מזדמן. ופינתנו נוסעת לה צפון מערבה אל מערב צרפת אל העיר נַאנְט, הידועה בכינויה "עיר הדוכסים", הגדולה במערב צרפת, והשישית בגודלה במדינה. היושבת על הנהר לואר לא הרחק משפכו לאוקיינוס האטלנטי.
ומדוע דווקא לשם ? ,כי שם נולד נשוא פינתנו הסופר הצרפתי ,חביב פותרי התשבצים וחובבי ההרפתקאות "ז'ול וורן".
ורן נולד ב־8 בפברואר 1828 למשפחה בורגנית עשירה. אביו היה עורך דין, ואמו באה ממשפחה של בוני אוניות. ילדותו עברה עליו עם משפחתו על אי בנהר הלואר. בדידות זו חיזקה את דמיונו אותו דמיון ששימש אותו בהמשך לכתיבת סיפורים. מעט לאחר תום לימודי התיכון בגיל עשרים עבר וורן לפריז, כדי ללמוד משפטים. בשנת 1848 החל לכתוב תמלילים לאופרטות, וכעבור זמן מה גילה את כשרונו הגדול: כתיבת סיפורי מסעות והרפתקאות, שהכנה מדעית וגאוגרפית מפורטת ומדוקדקת העניקו להם אמינות. הוא הצליח לסיים את לימודיו, אולם העדיף את התיאטרון ואת פריז .
ב־1862, לאחר שנדחה בידי מו”לים רבים, העביר ורן אל המוציא לאור פייר ז’ול הטצל את כתב היד של “חמישה שבועות בכדור פורח” . הטצל, שהתמחה בפרסום ספרים לנוער, הנחה אותו לערוך בכתב היד שינויים רבים, וב־1863 פרסם את הספר. ההצלחה היתה מיידית, והטצל החתים את ורן על הסכם שלפיו יעביר אליו בכל שנה שלושה כתבי יד. ורן כתב למעלה משישים ספרים ויצירות אחרות, וכבר בחייו נחשב לאחד הסופרים הפוריים והפופולריים והאמידים ביותר בצרפת.
בניגוד לגיבורי ספריו ,וורן עצמו לא היה הרפתקאן גדול ,הוא טייל מעט באירופה ופעם אחת בארה'ב ובזאת הסתכמו מסעותיו ,מה גם שתקרית מצערת בה השתגע אחיינו וירה בו ברגלו הותירה את וורן צולע קשות לכל חייו.
כמה מספריו נחשבים ללא פחות מנבואות טכנולוגיות שבישרו את מה שעומד להתרחש על פני כדור הארץ, וורן עצמו זוכה לעתים קרובות לכינויים כמו “הנביא” או “אבי המדע הבדיוני”. כמה מגיבוריו, ובייחוד קפטן נמו, מפקד הצוללת “נאוטילוס”, ופיליאס פוג, שהקיף את העולם בשמונים יום יחד עם עוזרו החכם פאספרטו , היו לדמויות מוכרות כמעט בכל בית בעולם ,ספריו תורגמו ל-148 שפות.
להזכירנו בימיו עדיין לא היו מכוניות ,לא צוללות מלחמה ,לא מטוסי סילון ולא חלליות ,אך בסיפוריו הם הופיעו תוך תיאור מדוייק עד כדי פליאה ,ולא לחינם כונה "הנביא"…כך למשל ניבא את המסע לחלל ואת ההגעה אל הירח (70 שנה לפני שזה קרה ). המדקדקים בפרטים יצביעו על כמה דיוקים שלא ייאמנו: ורן תיאר ספינת חלל שיושבים בה שלושה אנשים, המשוגרת מן החוף המרכזי של פלורידה, לא רחוק מן המקום שניצב בו כיום מרכז החלל האמריקאי בקייפ קָנָבֶרָל (Cape Canaveral), ואותה חללית נוחתת בחזרה במרחק של חמישה קילומטרים בלבד מן המקום שפגעה במים..עשרות שנים מאוחר יותר החללית אפולו 11 ששוגרה לירח ב־1969. ורן הצליח לחשב באופן מדויק את המהירות שדרושה לחללית לצאת מכוח המשיכה של כדור הארץ, ואף תיאר את השפעת היעדר כוח המשיכה על האסטרונאוטים ואת הלהבות שיעטפו את החללית כשתשוב לאטמוספירה.
אך מחקרים שנעשו לאחרונה אודות הסופר הביאו למסקנה אחרת: "אין נביא בעירנו". ורן לא היה נביא ,הוא פשוט היה שקדן וחרוץ , ולפני כתיבת כל ספר הוא היה נועץ בכל מיני מדענים בכל מיני תחומים ושאל ובדק מהן מגמות המחקר ולאן פונה הטכנולוגיה, עליה העמיס את דמיונו בספריו וכל השאר היסטוריה או ליתר דיוק היסטריה.רבים מסכימים כי גם אם מדובר מחינה אומנותית בסופר די בינוני, הרי שהצליח – בזכות הבנה מדויקת של התשוקה לקדמה טכנולוגית ולעולם טוב יותר – להיות הרומנטיקן הגדול ביותר של הטכנולוגיה במאות ה־19 והעשרים.הוא הצליח להלהיב את הקוראים ולגרום להם לחשוב שבזכות ההתפתחות הטכנולוגית אנו עומדים בפני עולמות חדשים .
ז'ול ורן נפטר בעקבות מחלת הסכרת ממנה סבל, באמיין, אליה עבר ב־1872, ב־24 במרץ 1905 והוא בן 77. שמו של הרחוב שהוא גר בו הוסב לשמו.וביתו הפך למוזיאון על שמו ופועלו.
וזול וורן לוקח אותנו למקום אחר אל מספנת אלקטריק בוט של ג'נרל דינאמיקס בגרוטון שבקונטיקט ארה'ב.ולמה לשם דווקא ? כי במספנה זו נבנתה הצוללת הגרעינית הראשונה ,או למעשה הרכב הראשון שהונע באנרגיה גרעינית.
הצוללת הושקה ב-21 בינואר 1954 בבסיס הצי האמריקני בגרוטון, קונטיקט. בזכות כוח ההינע שלה והאפשרות לעבור מרחק רב ללא ציפה יותר מכל קודמותיה (שצוידו במנועי דיזל-חשמל ונזקקו לחמצן לשם בעירה) ,היא שברה את כל שיאי השיוט והצלילה הרצופים שהיו באותם ימים (תרתי משמע).
אורך הצוללת היה 320 רגל (כ 97.5 מטרים) ובנייתה עלתה כ-55 מיליון דולרים( לשם השוואה עלות כל צוללת מפרשת הצוללות אצלנו היא 140 מליון יורו !!!). הבניה של הצוללת התאפשרה לאחר פיתוח מוצלח של מערכת הנעה גרעינית קטנה יחסית על ידי קבוצת מדענים ומהנדסים באגף "הכורים הימיים" של הוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית תחת פיקודו של אל"ם (אז..בהמשך הגיע לדרגת אדמירל) היימן ריקובר. בשל אישיותו המיוחדת, קשריו הפוליטיים, התפקידים אותם מילא ועומק ידיעותיו בהנעה גרעינית של כלי שיט, הוא שירת 63 שנים רצופות בשירות פעיל, יותר מכל איש צבא אחר בתולדות ארצות הברית. בחמישים שנה הבאות ועד יולי 2007 נבנו עבור הצי האמריקני 200 צוללות גרעיניות ו-23 נושאות מטוסים וסיירות גרעיניות, אם כי מרביתן אינן עוד בשירות פעיל ואחרות נמצאות בבנייה.
ב-25 באפריל 1958 נמצאה הצוללת בבסיס הצי בסן דייגו, מוכנה למבצע "סאנשיין"-שייט מתחת לכיפת הקרח של הקוטב הצפוני . תחת פיקודו של ויליאם ר. אנדרסון. הצוללת עגנה בסיאטל וב-9 ביוני הפליגה צפונה והגיעה לים צ'וקצ'י ב-19 בחודש. אולם, שכבת קרח בעובי של 18 מטרים וים רדוד לא איפשרו לצוללת להידחק בין שכבת הקרח לקרקעית הים והיא נאלצה לשוב על עקבותיה לבסיס הצי בפרל הארבור.
המסלול של נאוטילוס תחת כיפת הקוטב
ב-23 ביולי שבה הצוללת והפליגה צפונה, הפעם הצליחה לצלול דרך תעלה טבעית במיצר ברינג וב-3 באוגוסט הייתה לצוללת הראשונה בהיסטוריה שחלפה מתחת לקוטב הצפוני הגאוגרפי. בקו הרוחב 85° הפסיק המצפן לפעול עקב הקירבה לקוטב המגנטי הצפוני ושיטת הניווט היחידה בה יכלה הצוללת להיעזר הייתה מערכת ניווט אינרציאלית , שפותחה עבור טילים מונחים ( ניווט העושה שימוש במחשב וברכיבי IMU, אשר פועלים כחיישני תנועה אינרציאליים לניווט לפי חישוב עיוור. כלומר חישוב רציף של מיקום, כיוון ומהירות ללא כל צורך במידע חיצוני.). לצוללת לא הייתה כל אפשרות לעליית חירום אל פני השטח, ומפקד הכלי שקל שימוש בטילי טורפדו על מנת לבקע את הקרח בשעת חירום, שלמזלם לא הגיעה. לאחר 95 שעות ו-2,940 קילומטר (1,590 מיל ימי) עלתה הצוללת אל פני הים ליד גרינלנד.ב-11 באוגוסט.
שבוע ימים לאחר שה"נאוטילוס" חלפה מתחת לקוטב, עלתה הצוללת הגרעינית האמריקנית סקייט (SSN-578) על פני הקרח בנקודה זו
הצוללת הגרעינית האמריקנית סקייט (SSN-578)
לאחר משימת הקוטב הועברה הצוללת לביצוע משימות שוטפות וביניהן בעת משבר הטילים בקובה ב-1962, ובים התיכון במסגרת סיפוחה לצי השישי. ב-3 במרץ 1980 ,לאחר 26 שנות שירות ,נגרעה הצוללת ממצבת כלי השיט של הצי האמריקאי ,והפכה למוזיאון.
אז איך הדברים מתחברים ? מניח שרבים כבר ניחשו…אתמול מלאו בדיוק 60 שנה למעבר האנושי הראשון מתחת לכיפת הקוטב הצפוני על ידי הצוללת הגרעינית הראשונה שניבנתה….ושמה של הצוללת למי שעדיין לא זיהה..היה כמובן.."נאוטילוס " ע'ש הצוללת בפיקודו של קפטן נימו המופיעה בספרו המפורסם של ז'ול וורן "20 אלף מיל מתחת למים" שנכתב כמעט מאה שנים קודם לכן' וכל זה בשבוע סוער בו המשפט הכי מושמע ברדיו בעקבות ויכוח "חוק הלאום" היה " על פי חזונם של נביאנו"…..
ולא מעט פעמים עולה השאלה האם ההמצאות הגדולות מומצאות בצורתן כי כך הן צריכות להיות או כי לשם הוביל הדימיון מספרי המדע הבדיוני…שאלה מעניינת.אנו נודה לזול ורן על ספריו המרתקים ועל עולמות הדימיון שפרש בפני קוראיו ,הרבה הרבה שנים בטרם הפכו למציאות .
וזה לוקח אותנו במוסיקה בקצרה אל המלחין ,הכותב,השר ,ווירטואוז הגיטרה……יצחק צרצי'ל קלפטר.
קלפטר נולד בחיפה (31/3/1950) וגדל בתל אביב. כשהיה בן 15 הקים עם חיים רומנו, מיקי גבריאלוב ואחרים את להקתו הראשונה, והפך לחלוץ הרוק הישראלי. הלהקה נקראה על שם כינוי של קלפטר, "הצ'רצ'ילים". קלפטר ניגן עם הלהקה עד גיוסו לצה"ל, אז פרש מההרכב. הוא שירת בשריון ובצוות הווי חטיבה 14, ובמקביל ניגן בלהקת הקצב "הסגנונות". הצ'רצ'ילים נשארו עם השם ובהמשך דרכם הפכו לגדולה ולחשובה שבלהקות הקצב הישראליות.ב-1971 הצטרף להרכב "אחרית הימים", שהקים המתופף והמלחין זהר לוי והשתתפו בו גם גבי שושן, אלי מגן ומירי אלוני.
ב-1973 הוזמן קלפטר להצטרף ללהקת "כוורת". מרבית חברי "כוורת" באו מלהקת הנח"ל ולא מלהקות קצב, והרפרטואר, הגם שעדיין היה מבוסס על רוק, פנה לכיוונים נגישים יותר מאלה של "אחרית הימים" ועשה שימוש רב בהומור. קלפטר השתלב במהירות בלהקה, וכתב עבורה כמה מלחניו הראשונים. לאלבומה הראשון, "סיפורי פוגי", הלחין את השיר "יו יה" יחד עם דני סנדרסון. באלבומה השלישי, "צפוף באוזן", קיבל לראשונה תפקיד סולו, ב"שיר הטמבל", שאותו גם הלחין. שיר אחר שהלחין לבדו לאלבום הוא "היא כל כך יפה". בכמה שירים אחרים היה חתום על הלחן לצד חברי להקה אחרים: "טנגו צפרדעים", "ככה היא באמצע" ו"לך ספר לסבתא".
פירוק כוורת בשנת 1976 הכניס את קלפטר לתקופה קשה של אי ודאות כלכלית. בנוסף, הוא נקלע לקשיים משפטיים ואיבד את ביתו. התקופה הקשה של קלפטר נמשכה כשנתיים, עד שקיבל הצעה מיהונתן גפן להשתתף במופע "שיחות סלון". עבור המופע הזה הלחין את אחד משיריו האהובים ביותר, "שיר אהבה בדואי" (מילים: איציק ויינגרטן), שבתחילה ביצע בעצמו עם יעל לוי ואחר כך בוצע גם על ידי דויד ברוזה.
יצירתו ופועלו של קלפטר ארוכים מגוונים ומשובחים ,היא שיתף פעולה מוסיקלית עם יוצרים רבים ומגוונים וידע עליות ומורדות כלכלים ובריאותיים ,ובעתיד נייחד פינה לפועלו הגדול והרחב.
למה הגענו אליו מזו'ל ורן והצוללת נאוטילוס? בזכות שירו הנהדר "דמיון חופשי"…המילים מדברות בעד עצמן…הרשו לעצמכם קצת דמיון חופשי …
שבת נפלאה לכולם
אני מרשה לעצמי
עם קצת דמיון חופשי
את שנינו ביחד
את ואני
אבל את לא איתי
זה רק בראשי
שנינו ביחד
דמיון חופשי
גולשים אל הרוח
מעבר להרים
צונחים אל החושך
בעילפון חושים
טסים לירח, אל הכוכבים
את שביל החלב
נכניס אל הכיס
אני מרשה לעצמי…
נוסקים אל האופק ונעלמים
יורדים אל המים הסוערים
צוחקים לשמש ולעננים
מאחרים בלילה,
שוברים את השיא
במחשבה שניה 