"לעיתים" ,חשב לעצמו , "הזמן נע יותר מהר ,ולעיתים לאט יותר ". אבל זה ממש מוזר משום שכאשר ניסה לעקוב אחר מחוגי השעון במיקרים השונים , לא הצליח להבחין בשינויי קצב של המחוגים…
"זה ממש מוזר ,הרי אם צב וארנבת יוצאים לריצה יחד ,מייד ניתן יהיה לראות את הפער שנפער בין השניים בגלל מהירויותהם השונות..אבל המחוגים לעומת זאת…..נאדה…נראה בול אותו דבר….ומה זה בכלל הקול הזה שאני שומע ? …ומי צועק את שמי ???"
"אנטוני, זו פעם אחרונה שאני קוראת לך ", הוא ניעור באחת למשמע צעקותיה של המורה "מה יהיה הסוף ,תגיד לי ?" , "אני מצטער המורה " ,הוא מלמל במבוכה ," אני ממש מצטער" ענה , ובליבו מחשבה אחת בלבד…עוד שעתיים יצלצל הפעמון בפעם האחרונה בשנה זו …והוא יצא לחופש …או אולי לחופשה הגדולה…ובליבו החל מתנגן לו בלוז …בלוז מרומם…הבלוז של החופש הגדול…FREEDOM.
שבת אחרונה של חודש יוני ,ולרגע נדמה היה כי הרעיון שהחור באוזון נגרם מאנחת הרווחה העצומה שפלטו השבוע מאות אלפי התלמידים שאתמול היה זה להם זה היום האחרון של שנת הלימודים. זה אולי היה לרגע הגיוני אולם הרעיון הזה נשלל מיד כי באותה העת חדלו מלנשום מאות אלפי הורים ,כי יש להם חודשים להעסיק את הקטנטנים ולהישאר שפויים , אז כנראה שלחור באוזון ישנם גורמים אחרים.
אומנם כולם מכנים זאת החופש הגדול , אך אם נדייק, מן הראוי לקרוא לו החופשה הגדולה , מאחר וחופשה בעיברית זו הפסקה בשגרת היום יום למטרות מנוחה ונופש , ואילו חופש הוא מושג מופשט המבטא שחרור ממגבלות פיזיות ,פסיכולוגיות אשר מונעות מן האדם לנהוג כרצונו .( יהיו תלמידים ואולי גם מורים, שיאמרו שזה אותו דבר .) . ישנם ויכוחים רבים בעניין אורכה ותיזמונה של החופשה הגדולה ,מאחר ואנו חיים בחברה העובדת על מנת לקיים את שגרת חייה , ונושא העסקת הילדים ,במקביל לשגרת העבודה הוא בעייתי בלשון המעטה , כי עבודה וחופש כפי שאמרנו… הם הפכים.
ואם בעבודה וחופש עסקינן אז לפני שבועיים צייננו חופש גדול אחר …20 שנה לצאתו לחופשי של טרומן ברנבק…כן חלפו להם 20 שנה מאז שעלה לאקרנים אחד הסרטים המבריקים ,ויש המכנים אותו נבואי ..סרטו של הבמאי פיטר ויר "המופע של טרומן" ,על פי התסריט המופלא של אנדרו ניקול.
הסרט מספר את סיפורו של טרומן (הרמז מופיע כבר בשמו טרומן–איש אמיתי) ברבנק ( שמה של העיר המצויה בסמוך ללוס אנג'לס בה מפיקים תוכניות ריאליטי). טרומן הוא למעשה תינוק שאומץ ע'י תאגיד שידור ענק ( לא משפחה מאמצת אלה גוף עסקי ) ,שיצר תוכנית ריאליטי סביב השעון וסביב חייו של טרומן . כל חייו משודרים לקהל מבלי שהוא יודע, שפרט אליו ,כל העולם מסביבו מורכב משחקנים,כולל הוריו חבריו ואישתו , והמציאות בה הוא חי מתוכננת מראש ע'י במאי הריאליטי הגדול בעולם .טרומן חי את חייו בצורה די שבלונית כתינוק,ילד ,נער , צובר חוויות טובות ורעות אכזבות שמחה וצער ,והכל מבויים והוא אינו יודע זאת .הוא אפילו מתחתן ועובד בחברת ביטוח , ואין לו מושג שהוא חי באולפן עצום מידות ,הבנוי על אי בשם סיהייבן (גן עדן בים..??) שאפילו השמש , הרוח ,והגשם מוכוונים ע'י האולפן….האולפן בו הכל קורה כל כך גדול שניתן אפילו לראותו מהחלל ,וזה מעלה את האבסורד בכך שישנם חיים מדומים כל כך גדולים הכוללים שחקנים ,רחובות , בתים , וכולם בעולם צופים בזה בשידור חי ,אפילו מהחלל …ורק טרומן בעצמו לא רואה זאת…
הכל טוב ויפה…..עד שיום אחד במהלך נסיעה…נופל בסמוך לו , מהשמיים…פנס תאורה של תיאטרון… טרומן לא בדיוק מבין מהיכן בשמיים צנח לו הפנס….ומכאן מתחילה העלילה לקבל תפנית…. למי שעדיין לא ראה, כדאי לרוץ ולראות את הההמשך. סרט מופלא.
אפשר לראות בסרט שיצא לפני 20 שנה (1998) ,מעין נבואה על רשתות הטלויזיה שיתמכרו ויימכרו את הצופים לתכני ריאליטי רדודים בעבור בצע כסף מפרסום ,וכן נבואה על הרדידות המחשבתית בקרב הצופים שמתמכרים ליצר המציצנות לחייו של האחר, עם המון כיסויים והסברים על כביכול "חוויית ניסויי חברתי מרתק" ,רק שבניסוי הזה עכברי המעבדה הם אנושיים ולא משמשים לצורך מציאת תרופה ,כי אם לצורכי בצע כסף ופרסום של ההפקות הגדולות.
אחרים רואים במשחקי המצבים ,ובשאלות העולות מצפייה בסרט מעין הדמיה למערכת היחסים בין האדם לבוראו,הבמאי בתפקיד הבורא הכל יכול משחק בחייו של טרומן למטרותיו הוא ,גם לנו בחיים יש אירועים שקורים סביבנו אותם אין אנו מבינים , והסרט מציג את האפשרות של יחסי במאי שחקן כאפשרות להבנת המציאות שלנו.
הסרט זכה להצלחה צנועה יחסית (120 מליון דולר ושלוש מועמדויות לאוסקר ),את התפקיד של טרומן מגלם השחקן הקנדי הנהדר ,ג'ים קארי ,אשר עד אז התפרסם בעיקר בקומדיות שטוטניקיות , ומתגלה בסרט כשחקן אופי מדהים . מייד לאחר הסרט הוא לוהק לשני סרטים רציניים ומומלצים אחרים "איש על הירח " של הבמאי מילוש פורמן , ו "שמש נצחית בראש צלול"משנת 2004, בבימוי הבמאי הצרפתי מישל גונדרי, על פי תסריט של צ'ארלי קאופמן..
אחת הנקודות המענינות בסרט , היא העובדה שהיום בתוכניות הריאליטי אנשים מנסים לעשות הכל ,כולל הכל על מנת להגיע לחשיפה/פרסום , להתערטל ,לריב ,לאהוב ולשנוא רק כדי לזכות ב-15 דק' של תהילה ,אחריהם יעלמו לתהום השיכחה ,ואילו בסרט שלנו טרומן מנסה לעשות הכל על מנת לזכות במעט אנונימיות…חופש מהתהילה המקיפה אותו 24/7.
נקודה מעניינת נוספת היא העובדה שבאותה עת בה יצא הסרט נעשה בהוליווד סרט נוסף שביים הבמאי הנפלא רון הווארד (נפלאות התבונה ," אפולו 13" , "צופן דה וינצי" ,"התופת" ..ועוד) ,לסרט קראו אד.טי .וי. ובו מגלם השחקן מתיו מקונהי ,בחור פשוט בשם אד שהופך מרצונו להיות גיבור של ערוץ ריאליטי..שעוקב אחריו 24 שעות.הבחור רוצה את הפרסום ומתמכר לו..עד לרגע שמתבבר לו מחירו. לעומתו על טרומן ידידנו המציאות נכפתה ברגע אימוצו על יד תאגיד השידור,ללא ידיעתו או הסכמתו.
"המופע של טרומן" הוא סרט פשוט נפלא ולמי שלא ראה עדיין ,יותר ממומלץ לראותו ,ולמי שכבר ראה …בכל פעם נוספת שתראו ,תשימו לב לפרטים נוספים ..
אז החופש הגדול (סליחה חופשה ) והחופש שמחפש טרומן ,לוקחים אותנו במוסיקה אל הזמר ,מלחין ומפיק אנטוני המילטון.
אנטוני נולד בשרלוט קרולינה בינואר 1971 , וכבר בגיל 10 החל לשיר בלהקת בית הספר בו למד.בגיל 21 שוכנע ע'י מפיק מוסיקלי לעזוב את שרלוט ולעבור לניו יורק ,שם חתם חוזה הקלטות עם חברת אפטאון רקורדס.הוא כתב לעצמו שירים ,וכן עבור אומנים אחרים בסגנון הרית'ם אנד בלוז וכן שירי נשמה.אלבומו השני (Comin' from Where I'm From (2003 הגיע למכירות של פלטינה .הוא היה מועמד ל-12…!!!!! פרסי גראמי ..כבוד ..ובישראל עיקר פרסומו הגיע משירו הנהדר שהופיע בפס קול הסרט " ג'אנגו חסר מעצורים " של הבמאי קוונטין טרנטינו משנת 2012.
אז כיצד קשורים הדברים ?? מניח שכבר שמתם לב…החופש…
ביום שישי יצאו מאות אלפי התלמידים בבתי הספר אל החופשה הגדולה לה המתינו , והשבוע צויין בעולם הקולנוע 20 שנה לצאת סרטו הנפלא של פיטר ויר " המופע של טרומן" סרט קומי/דיסטופי שכמו חזה את מצבה של המדיה היום. ובסרט מנסה טרומן לצאת לחופשי מהחיים אותם הוא חי ,בלי כל יכולת שליטה עליהם …ובסרט ג'אנגו חסר מעצורים…גם מדובר על הרצון לחופש של העבדים בארה'ב בתקופה שלפני מלחמת האזרחים….ומתוך פסקול הסרט נמצא שירו של אנטוני המילטון …FREEDOM…
אז לכל ההורים /הסבים וסבתות…שנכונים להם חודשיים מעט עמוסים ,זה לא עול כפי שלעיתים נדמה לנו , נצלו את הזמן המשותף בכייף ולא כמעמסה כבדה על הכתפיים ,עוד נתגעגע לימים אלו.
שבת נעימה לכולם. ו….יחי החופש הגדול…
Ooh
Ooh
Felt like the weight of the world was on my shoulders…
Pressure to break or retreat at every turn;
Facing the fear that the truth I discovered;
No telling how all this will work out;
But I've come too far to go back now.
~I am looking for freedom,
Looking for freedom…
And to find it cost me everything I have.
Well I am looking for freedom,
Looking for freedom…
And to find it may take everything I have!
I know all too well it don’t come easy;
The chains of the world they seem to move in tight;
I try to walk around it,
But stumbling’s so familiar;
Try to get up but the doubt is so strong;
There’s gotta be a wind in my bones…
במחשבה שניה 