בנאות דשא …ירבצני

יודלה..לילי..יודלה..איאי…פיזם לעצמו מר חזרזיר הוורדרד..תוך כדי זיוף נוראי של הניגון….. "כמה נעים וירוק הוא העשב הרענן באי שלנו" ,חשב לעצמו  ,"רטיבות הטל על העלים מוסיפה להם ארומה טריות ורעננות ,שפוגעת בדיאטה שגזר על עצמו .חסר לי נגיעות של חמיצות ומעט סוכר ,אבל הטעם עדין ונימוח". משקלו שהלך והאמיר בחודשים האחרונים הגיע כבר לכמעט 400 פאונד ( +-200 ק'ג) ."אני חייב לשמור על עצמי,מי יראה בי זיווג מתאים לחזרזירה ראויה ? " ,הרהר בדאגה בן צעד אחד למשנהו . אך ניחוח נעים וטעים שעלה באפו קטע את חוט מחשבותיו . זנבו הקצר הסתלתסל ,אוזניו נעמדו לרגע קט ,ואפו הפחוס נע בכיוונים שונים …הממ…המממ…אני מריח תפוחי אדמה…חשב בשמחה …וכל רעיון הדיאטה…נראה לו לפתע רחוק להחריד..ומיותר. אפו משכו לכיוון חלקה קטנה המצויה מעברו השני של מקווה המים וכבר ממרחק של 20 מטר הבחין בעלים המבשרים את הסוד הטמון תחתם ,עלי תפוחי האדמה החביבים עליו כל כך.חמש דקות מאוחר יותר הוא כבר לעס בחיוך את תפוחי האדמה וחיוכו נמשח מאוזן לאוזן , "הם נפלאים" מלמל לעצמו… "ומתוקים..ממש טעם גן עדן" …את מחשבתיו קטע לפתע רעש מחריד..זה נשמע ממש כמו יריה ,חשב לעצמו בטרם הבין שצדק והפך לזכרונו לברכה. ….ודקה מאוחר יותר עת שוטטה נפשו בגן העדן תהה אם נכון עשה ששבר את דיאטת העשבים…. (זכרונות אפשריים לחזיר חביב על אחד מאיי סאן חואן,על קו רוחב 49 , יוני -1859).

 

חורף 87 היה גדוש באירועים,גשמים ירדו והצליפו בחלונות הבתים,רוחות טובות הביאו גשם ורעות נשבו והביאו אינתיפאדה. היו שנולדו ,אחרים נפטרו, ובין לבין היו שחיו חיים שלמים ,עבדו שיחקו, נסעו בעולם וטיילו בארץ ,צחקו ובכו ,חצבים פרחו ,ועצי סיגלון השירו עלים ,להקות ניגנו ושרו ,אחרות התפרקו. ובבית קטן בת'א ישבה לה  סי היימן בתו של המלחין הנפלא נחום היימן , שהייתה שבורת לב עקב פרידה מחברה הטייס ,ישבה בביתה והאזינה לגלי צ'הל . ברדיו במסגרת "60 שניות על " ,סיפרו כי לחיילים קשה להלחם בחורף, עקב מזג האוויר…סי הקשיבה חשבה ,ואז הלחינה את שירה "גיבור גדול" ובו שזרה את המילים " מלחמות, כבר לא קורות בחורף
אפילו לנו קצת קר בשביל לשנוא
מלחמות, כבר לא קורות בקייץ 
אפילו לנו קצת חם בשביל לכבוש."

הורד (3)

 

קצת פחות מ-159 שנים קודם לכן ,בצפונה של אמריקה של אותם ימים ,במקום שנקרא איי סן חואן (באנגלית: San Juan) , קבוצת איים השייכת למדינת וושינגטון בארצות הברית ושמהווה חלק מארכיפלג סן חואן שממוקם ליד האי ונקובר , בבוקר 15/6/1859 טייל לו לו על אחד האיים חזיר חביב השייך לחוואי אירי ולעס להנאתו עשב טרי וטעים כשלפתע הבחין בחלקת תפוחי אדמה , שכפי הנראה נחשבים בקרב החזירים למעדן..הוא ניגש אליהם.ו….נעצור פה לרגע במתח…ונבהיר את הרקע לעלילה ,תיכף נשוב.

הזמן הוא אמצע המאה ה-19 ,שנת 1859 באמריקה של אותם הזמנים . 13 שנים קודם לטיולו של החזיר ב 15/6/1846 נחתם הסכם אורגון .הסכם שמסדיר את חלוקת השטחים בין ארצות הברית של אותם ימים ובין האמפריה הבריטית. ע'פ הסכם זה ,ג'יימס פולק שכיהן כנשיאה ה-11 של ארצות הברית, חילק את הטריטוריה של אורגון בין ארצות הברית ובריטניה לאורך קו רוחב 49 צפון, במקביל לתעלה המפרידה את היבשת האמריקנית מהאי ונקובר, ו"דרומה דרך אמצע התעלה ומצרי פוקה אל האוקיינוס השקט".כך נכתב בהסכם.עד כאן הכל בסדר.

pig-war

אולם מפות האזור שהיו זמינות באותה תקופה, שעל פיהן נקבע הניסוח לעיל, לא היו מדויקות; ומה לעשות ? במציאות קיימים שני מצרי ים היכולים להיקרא "אמצע התעלה": מצרי הארו לאורך הצד המערבי של איי סן חואן, ומצרי רוסאריו לאורך צדם המזרחי. בשל עמימות זו טענו גם ארצות הברית וגם בריטניה  לריבונות באיי סן חואן שהיה מצוי באמצע .

נשוב כעת 13 שנים קדימה אל ידידנו החזיר החביב שהבחין לפני פסקה אחת בתפוחי אדמה עסיסים . הוא לתומו לא ידע כי הם שייכים לחוואי אמריקאי בשם ליימן קאטלר. ליימן אהב עוגות שוקולד,מוסיקת קאנטרי , וגרבי צמר עבות ,אבל ממש לא אהב שחזירים אוכלים לו את תפוחי האדמה בטח לא חזירים השייכים לבריטים.ככל אמריקאי טיפוסי ,שלח ליימן את ידיו בטבעיות אל רובהו ,טענו בכדור אותו שילח בחזרזירנו  התמים ,אשר נשלח אחר כבוד לגן עדן של מעלה…..ופה למטה על פני השטח החל הגהינום.

njk

שני החוואים החלו צועקים האחד על השני בדבר האשמה במותו של החזיר והנזק לתפוחי האדמה ,השלטונות הבריטים רצו לאסור את קאטלר אשר מנע אריכות ימים מהחזיר, ואילו והחוואים האמריקנים קראו להגנה הצבאית של ארצות הברית. וכך אכן היה ,הצבא האמריקאי שלח 66 חיילים אמריקנים תחת פיקודו של הקפטן האמיץ ג'ורג' פיקט לאי סן חואן. בתגובה שלח מושל ונקובר, ג'יימס דאגלס, שלוש ספינות מלחמה בריטיות לאזור, בפיקודו של אמיץ אחר, קפטן ג'פרי הורנבי.

אך דמו של חזיר אינו הפקר, וזכרון צרור תפוחי אדמה לא יישכח .המצב המשיך להחמיר ובספטמבר עמדו כבר לא פחות מ- 461 אמריקנים חמושים בתותחים אל מול שלוש ספינות מלחמה ולהן 60 תותחים וצוות בן 2,140 איש מהצד הבריטי. הצדדים השכילו שלא לירות את הירייה הראשונה, על מנת שלא "לערב שתי אומות גדולות במלחמה על חזיר מת". הוראות הפתיחה באש של המפקדים משני הצדדים היו דומות…: "הגנו על עצמכם, אך לא תיזמו פעולה התקפית".  וכך במשך מספר ימים החליפו הצדדיםבצעקות קולניות עלבונות ,קללות ונאצות ,הטיחו תארי גנאי מבישים איש בבני משפחתו של הצד האחר,  וניסו לגרום לצד השני לירות את הירייה הראשונה, אך ללא הועיל,בתוכם פנימה אף אחד לא באמת רצה להילחם. כמו ששרה סי "אפילו לנו קצת חם בשביל לכבוש"…

RevSolds

וכך לאחר שלושה חודשים של מתח ואינספור חרפות וגידופים ,אזל מלאי הקללות וגם רבים מהחיילים כבר הפכו צרודים (זקני העדה טוענים שאבי סבו של רוד סטיוארט שירת בצבא הבריטי,אך אין לכך ראיות ),והמפקדים הגיעו לתובנה המדהימה " שאולי די ? ,כאילו ".וכך שלחו שני הצדדים צוותי משא ומתן שהגיעו להסכמה כי שני הצדדים יסיגו את כוחותיהם ,ולהשאיר כוח אדם סמלי-משותף. "המחנה הבריטי" נוסד על חופו הצפוני של האי סן חואן, ו"המחנה האמריקני" נוסד בדרומו. עד היום מועלה דגל בריטניה על "המחנה הבריטי" מדי יום על ידי שומרי הפארק מטעם ממשלת ארצות הברית, וזהו אחד המקומות המעטים בהם מתירה ארצות הברית לעובדיה להניף דגל זר בתחומה.

והאיבה הפכה פניה לחיבה ,ובמהלך שנות הכיבוש הצבאי המשותף של האי סאן חואן, פיתחו הצדדים ידידות לבבית, וחיי חברה ערים. הצדדים ביקרו זה במחנהו של זה, חגגו את הימים הלאומיים של שתי האומות וערכו תחרויות ספורט. שומרי הפארק מספרים למבקרים כי האיום הגדול ביותר על שלומו של האי היה כמויות האלכוהול האדירות שהיו זמינות באירועים אלה.

 

לאחר שתים-עשרה שנים של כיבוש משותף הביאו שני הצדדים את העניין בפני –הקייזר וילהלם הראשון מגרמניה לבוררות. באוקטובר 1872 החליטה ועדה מטעם הקייזר למסור את האיים לידי ארצות הברית.

בשנת 1998 החלה מסורת שנתית בה חוגגים אזרחים קנדים ואמריקנים את השלום בין שתי המדינות בשחזור תקופתי של המלחמה…כל הארוע הנ'ל נרשם בהיסטוריה הבריטית והאמריקאית כ " מלחמת החזיר"…מאחר ובמלחמה " הקשה" הזאת ( בכל זאת כאב גרון זה לא קל )…היחיד שנהרג ..היה החזיר.

San_Juan_Island_NHP_Eng_Camp

 

 

והסיפור המוזר הזה שנראה כמו אגדה ספרותית ,די דימיונית לוקח אותנו במוסיקה אל ההרכב הבריטי FICTION FACTORY ,הרכב מוסיקלי שהוקם בפ'ירת שבסקוטלנד בשנת 1983.חברי הלהקה היו  אדי ג'רדן ,קווין פטרסון , גראנט טיילור וצ'יק מדלי . החברים ניגנו בהרכבים אחרים טרם התאחדו ללהקה . והתפרסמו בעיקר בשל מוסיקת המיינסטרים השקטה אותה ניגנו.

הורד (2)

להיטם " מרגיש כמו גן עדן "הגיע לטופ 10 של המצעד הבריטי ב-84 , וכן הצליחו לא רע בגרמניה ושוודיה.הלהקה התפרקה בשנת 87 לאחר צאת אלבומם השני.

 

וכיצד מתכנסים הדברים ?

ביננו אף אחד לא באמת אוהב להילחם , גם כשיש המון סיבות לעשות זאת ,הרבה יותר נחמד ונעים לעבד חלקה ,לקרוא ספר או לטייל מאשר להילחם ,שלא לדבר על המחיר. בשנת 87 כתבה  סי היימן את שירה " גיבור גדול" ,וכולנו גיבורים גדולים ..עד אשר צריך לשלם מחיר …ואז פתאום "חם מדי בשביל לכבוש" ,בשנת 87 התגייסנו , ובאותה שנה התפרקה גם להקת FICTION FACTORY  , ומה יותר ספרותי או דימיוני מהסיפור ההזוי של "מלחמת החזיר " ???….והוא בכלל משוטט לו בוודאי בגן העדן של החיות מלחך עשבים ואוכל פירה וצי'פס ( בכל זאת גן עדן ) ותוהה בינו לבין עצמו מי חכם יותר החיות או בני האדם …שאלה קשה ולמה נזכרנו בו היום??…..כי אתמול 15/6 מלאו 159 שנים ל"מלחמת החזיר " הקשה…וכן בדיוק 146 שנה להסכם אורגון..

שבת נעימה לכולם ושהשלום ישרור פה לעד…ונרגיש כמו גן עדן

FELLS LIKE HEAVEN

 

 Heaven is closer now today
The sound is in my ears
I can't believe the things you say
They echo what I fear
Twisting the bones until they snap
I scream but no one knows
You say I'm familiar, cold to touch
And then you turn and go
Feels like heaven
Feels like heaven

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s