הם חלצו את נעליהם הבלות וקשרום האחת לשניה .כדאי להניח אותן סביב הצוואר, כך לא תירטבנה חשבו לעצמם. קולות מנוע הקיטור וריח הפיח הקרבים והולכים ,הביאו את השלושה לידי מסקנה כי הזמן קצר וההיזדמנות אחת היא. הם היו שפופים בין שיחי ערבת הנחל ,כפופים כך שמבעד לשיחים ניתן היה לראות את ספינת הנהר על שלוש קומותיה הולכת וקרבה. ,"תגיד לי " שאל הגבוה .."המים עמוקים ?…,אנני חושב ענה לו הנער עם התלתלים..העומק הוא הרבה פחות משני פאדום.."סמן לך שתיים במד העומק " המשיך תוך כדי חיוך","כמה ?" הגבוה שאל שוב .."שתיים מארק ,אמרתי לך כבר שתיים ,ויש לנו סביב דקה אחת מרגע שנתחיל לשחות עד שנגיע לדופן הספינה החולפת "אמר ג'ים המתולתל ,ושני חבריו הנהנו בהסכמה. החופש לצאת לדרך חדשה ,נקיים ממטלות בית הספר והבית ,והסקרנות לעולמות אחרים היא שדירבנה אותם .הם מתחו איבריהם והמתינו לאות מג'ים…"יחי החופש הגדול" מה עוד מצפה מעבר לעיקול הנהר ? , את זאת הם ילמדו בימים הקרובים., הספינה הייתה כמעט בקו אחד עם מקום מחבואם…..הם זינקו באחת למים ושחו אל עתידם….
"כדי לזכות במלוא ערכה של השמחה, עליך להתחלק בה עם מישהו."
עוד שבוע של חודש אייר חלף ונשא עימו זכרונות ,כאב ושמחה . זכרון רעות ישנה וחברים שהלכו נמהלים בחדשים. של שמחת חגיגות ה-70 .זיקוקים בשלל צבעים וצלילים . מטוסים חולפים וחלומות וורדים עיטרו את שמי השבוע החולף ופינתנו נוסעת מערבה אל ארה'ב של שנת 1835 . אל מדינת מיזרי שבמרכזה של אמריקה ,אל העיירה פלורידה. שם נולד סמואל לנגהורן קלמנס.
מניח שלא מעט ירימו גבה וישאלו סמואל ..מה ? .
סמואל שנולד בעיירה פלורידה שבמדינת מיזורי בארצות הברית. היה ילדם החמישי (מתוך שישה) של עורך הדין ג'ון מרשל וג'יין למפטון קלמנס. שורשי משפחתו הם בווירג'יניה וסביו היו בעלי עבדים בתקופה בה העבדות עדיין הייתה עניין נפוץ בארה'ב.בגיל ארבע עברה משפחתו לגור על גדת נהר המיסיסיפי בעיירה "חניבל".
בילדותו סמואל היה שובב וחברותי, ולאחר מות אביו, בגיל 12, החל לעבוד בעבודות מזדמנות – בנפחייה, חנות מכולת, בית מרקחת וחנות ספרים. בגיל 13 הפך לשוליית מדפיס.ובגיל 16 כבר החל לעבוד אצל אחיו הבכור אוריון, כדפס ועוזר עורך. באותה שנה פרסם את המערכון הראשון שלו – "A Gallant Fireman". בסוף אותה שנה קנה אחיו אוריון את העיתון המקומי Hannibal Journal; סמואל הפך לעוזרו ובמקביל המשיך לפרסם מערכונים בעיתון השייך לאחיו.
"היה נפלא לגלות את אמריקה. היה יכול להיות עוד יותר נפלא אילו היו מפספסים אותה."
בגיל 18 עזב את העיירה ובמשך ארבע שנים מחייו עשה קלמנס הצעיר על גבי ספינת-נהר במיסיסיפי.
סמואל לגהורן קלמנס בחר לעצמו בגיל 27 שם עט, שדורות רבים של קוראים יכלו לחמוק מלהבחין במשמעות שלו, ובתערובת של נוסטלגיה והאירוניה שמצויים בו.
ארבע שנים מחייו הצעירים עשה קלמנס על גבי ספינת-נהר במיסיסיפי, עד שזכה לקבל דיפלומה של נווט, כלומר אחד שמורשה לנהוג בכלי השייט הגדולים הללו לאורכו של הנהר העצום והמתעתע. שם העט שבחר היה ….."מארק טווין" פירושו "סַמֵן שניים".
השניים הללו הם שני פאדום, ( 1 פאדום=יחידת מדידה ימית שאורכה 6 רגל, בערך מטר שמונים). המודדים את עומק המים בנהר צעקו זה לזה "mark one" ואחר כך "mark twain" וכך הלאה…. עומק מים של שני פאת'ום לפחות נדרש לספינות הנהר כדי להמשיך לשוט עליו מבלי לעלות על שרטון.
"כל מה שאתה צריך בחיים הוא בורות וביטחון עצמי, ואז ההצלחה מובטחת."
במסגרת מלחמת האזרחים האמריקנית הצטרף טוויין ליחידה של חיילי הקונפדרציה בדרום ארצות הברית, שכללה את חבריו מהעיירה האניבל, אך היחידה התפרקה כעבור זמן קצר. על חוויותיו כלוחם במלחמת האזרחים כתב בלגלוג ב-"Private History of a Campaign that Failed" מ-1885.
ככתב העיתון פרסם בשנת 1865 ראיון עיתונאי שזכה לפרסום רב ברחבי ארצות הברית עם ניצולי ספינה שנשרפה באזור חופי הוואי ונמצאו לאחר חודש וחצי של חיפושים באוקיינוס השקט לאחר שנחשבו מתים. באותה עת יצא לאור ספרו הראשון שהיה קובץ דברי הומור והרהורים בשם "על הצפרדע המקפצת ורשמים אחרים".
לאורך השנים המשיך טוויין לפרסם מערכונים ומאמרים בעיתונים שונים, וכן להרצות בפני קהל, והפך להומוריסט ידוע. הוא החל להתפרסם בסוף שנות ה-60 של המאה ה-19, כאשר פורסם ספר המסעות הראשון שלו, "The Innocents Abroad", וזכה להצלחה במכירות. טוויין ביקר בין השאר בארץ ישראל ב-1867,המקום היה מוזנח ונטוש ברובו ,ואיכזב קשות את טווין התייר, ואת התרשמותו ממסעותיו פרסם בספר זה. אגב ,לעברית תורגם רק החלק בספר המתייחס למסעותיו בארץ ישראל, והוא נקרא "מסע "תענוגות" לארץ הקודש".
"עדיף לתת מלקבל – בעיקר עצות."
ב-1885 פורסם ספרו הידוע "הרפתקאותיו של האקלברי פין", לאחר כמעט עשור של כתיבה ושכתוב. טוויין התנסה גם בכתיבה דרמטית, וכתב את המחזה "בן המלך והעני". הוא טייל ברחבי העולם עם משפחתו, והתיידד עם אנשים בעלי השפעה וראשי מדינות. הוא הפך מעורב יותר ויותר בפוליטיקה. כך תמך כספית במספר אנשים, בהם אחיו הבכור, ואף הסטודנט האפרו-אמריקאי הראשון באוניברסיטת ייל.
האגדה מספרת ש"תום סוייר" הוא הספר הראשון בהיסטוריה שלא היה לו כתב יד. מארק טווין בחר ליצור את כולו בעזרת מכשיר חדש לגמרי…….. מכונת כתיבה. כששאלו אותו אם הרעש של המכונה החדשה אינו מפריע לו לארגון המחשבות ולריכוז, אמר – " הדממה יפה למחשבות על אלוהים, והרעש – להגיגים על בני האדם".
כתיבתו של מארק טווין הייתה שנונה ,ביקוריתית וחפה מכל מניירות של פוליטיקלי קורקט . הוא כתב בשפה ברורה ולא גבוהה ,על חוייות והרפתקאות של גיבוריו ודרכם העביר ביקורת חברתית בעיקר ,על נושא הגזענות ,המעמדות ,פוליטיקה צבא ועוד ,תוך שזירה של חדות לשון והומור נהדר. כתיבתו בלשון הדיבור המצויה ,הקימה עליו גם מתנגדים ,למרות ביקורתו הקשה על היחס לשחורים בארה'ב ,הוא ספג ביקורת והחרמה על ספריו בגלל השימוש הרב בכינוי "כושי" ,כפי שהיה נהוג לאמר באותם ימים בשפה המדוברת.
"נניח שאתה אדיוט, ונניח שאתה חבר קונגרס. אבל בעצם אני חוזר על עצמי."
בתחילת פרסומו נאסרו ספריו ללימוד באמריקה השמרנית והמאוד גזענית של אותם ימים אך אט אט הם חדרו לתודעה והפכו להצלחה ממכרת.בסה'כ כתב מארק טווין למעלה מ-20 ספרים ולקטים ,וכן טורים רבים ומאמרים לעיתונים ,נשא הרצאות ועוד והפך לסלב של ממש.
חרף הצלחתו בחייו חווה קשיים ומשברים .בשנת 1904 מתה אשתו אוליביה לאחר מספר שנים של בריאות לקויה. בתם השנייה של בני הזוג, המוזיקאית המחוננת קלרה, התמוטטה נפשית ונשארה בלתי יציבה במשך מספר שנים לאחר מכן. מצב מחלתה של ביתו ג'ין החמיר אף הוא. בסוף אותה שנה מתה גם אחותו של טוויין, פמלה, אליה היה קרוב.
בשנת 1909 נישאה בתו קלרה, אך בדצמבר אותה שנה מתה בתו ג'ין בגיל 29 מהתקף אפילפטי בהיותה באמבט. שבור ועצוב ,הוא מת כעבור פחות משנה בגיל 74, ונקבר באלמירה, לצד אשתו אוליביה וילדיו לנגדון, סוזי וג'ין.
טוויין טען שמותו יבוא באפריל 1910 וכשנשאל מדוע חושב כך אמר: "נולדתי כשכוכב השביט היילי הופיע בשמי כדור הארץ ב-1835. יודע ובטוח אני כשיופיע שוב אני אסתלק מהעולם". וכך באמת היה: ב-20 באפריל 1910 נראה כוכב השביט היילי מכדור הארץ. יום למחרת, ב-21 באפריל 1910 מת מארק טוויין.
"הרדיקל ממציא את הרעיונות החדשים, ואילו השמרן מאמץ אותם כשהם מתיישנים."
וזה מוליך אותנו במוסיקה אל שנת 1972 , אל העיר שיקגו שבאילינוי -ארה'ב , שם חברו יחד החברים : דניס דיונג , ג'ון פנוזו , ג'ון קורולוסקי וגלן בארטניק , על מנת להקים להקה רוק מתקדם וכבד ….ללהקה החליטו לקרוא בשם מפחיד …על שם אלת נהרות המוות שבשאול ,הלא היא STYX ,אנו מכירים אותה כלהקת סטיקס.
ההלהקה עבדה בהרכבים שונים והשתנתה חליפות מדי מספר שנים , ובסה'כ הוציאה 27 אלבומים ופעילה עד ימים אלו. תקליטה האחרון -הופעה חיה בארנה של לאס וגאס יצא בשנת 2015.
הלהקה סיפקה את אחד הלהיטים הגדולים בכל הזמנים הנכלל באלבומה Cornerstone מ-1980 ,השיר "עשה מעט" הוצא כסינגל בארה"ב, מולדת הלהקה והרבה מאוד בארצות הדוברות גרמנית – גרמניה, אוסטריה, שוויץ.
לא רק המנגינה לוקחת בשבי, אלא גם העיבוד שהפך את השיר לפופ-פולק בעיבוד לאקורדיון ומנדולינה.
אולם בארץ היא התפרסמה בזכות שירה "סירה על הנהר".השיר שיצא לקראת סוף שנת 1979 נכנס למצעד הפיזמונים הלועזי השנתי של שנת 80 , והגיע למקום ה-5 המכובד לפני "בבושקה" של קייט בוש הנהדרת , ואחרי הפינק פלויד עם להיטם "Another Brick in the Wall" ….אגב באותה שנה זכתה נשואת פינתנו מלפני מספר חודשים -ברברה סטרייסנד עם שירה הנפלא WOMEN IN LOVE במקום הראשון.
כיצד מתחברים הדברים ?…
טוב אז בשבוע שעבר עם ציון יום טביעתה של הטיטאניק אמרנו ש.."עוד נשוב נפגש על המים" אז מי שהפגיש אותנו על המים הוא הסופר הנפלא מארק טווין ,שחלק מאימרותיו שובצו בין הקטעים של הפינה בצבע אדום … וזה גם הנהר עליו שרים חברי להקת הסטיקס בשירם הנהדר boat on the river …
שבת נעימה לכולם …שוטי שוטי ספינתי ….אני אהיה עוד רב חובל כשאהיה גדול.
Take me back to my boat on the river
I need to go down, I need to come down
Take me back to my boat on the river
And I won't cry out anymore
Time stands still as I gaze in her waters
She eases me down, touching me gently
With the waters that flow past my boat on the river
So I don't cry out anymore
Oh the river is wide
The river it touches my life like the waves on the sand
And all roads lead to Tranquillity Base
Where the frown on my face disappears
Take me down to my boat on the river
And I won't cry out anymore
במחשבה שניה 