אדים מהבילים מעמדות הקיטור לאורך הכביש הרטוב ברחוב ,יצרו דמויות מוזרות ומתעתעות בחלונו , מוצאי שבת הגיע . על קולב בסמוך למיטתו הייתה תלויה חליפת שלושה חלקים : חולצה מגוהצת בצבע אדום עז , מעלייה ווסט לבן,ג'קט בלבן בוהק,ומכנס לבן מעומלן אותם גיהץ לפני שעה קלה.
את נעלי הפלטפורמה המבהיקות צחצח בשלישית ועדיין לא היה סמוך ובטוח בדבר זוהרן . היא הביטה בבנה הצעיר מבעד לרווח של דלת חדרו .ממכשיר הסטריאו המהבהב בשלל צבעים בקעו צלילי מוסיקה קצבית , וכדור שברי הזכוכית שנתלה בסמוך למנורת התקרה הפיץ שלל נקודות אור על קירות החדר ,ולרגע נדמה היה לה כי בנה שט בחללית מבעד לאלפי כוכבים וגלקסיות רחוקות ,כששובל המוסיקה נשרך אחריו כעשן. הוא הבריש את שערו לאחור ,מיקם כל שערה במקומה ,וידא כי החולצה יושבת היטב וחגורתו מהודקת כראוי. בתנועה אלגנטית אסף בשני אצבעות את הג'קט והניפו לאחור מעבר לכתפו הימנית . להישאר בחיים מלמל לעצמו וחייך…הלילה עוד גדול..וקדחת פשטה בעיר…קדחת מוצאי שבת…
יום שבת אחרון של שנת 2017 , הגשם שהתארח לרגע קצר נעלם ,והשמש צצה לה מבעד לעננים ,ונראה כי יש לה כוונות להישאר ופינתנו מושכת שיערה לאחור , וממריאה מערבה אל ארה'ב של סוף שנות השבעים. בעוד בארץ הקודש מהפכות …הימין ובגין עולים לשלטון…ביתר ירושלים קוטפת את הגביע הראשון עם מלמילאן ,איציק ג'אנו ,ודני נוימן ( ויוסי מזרחי בשער) , באנטבה מגיע זרועו הארוכה של צ'הל ומשיבה משם את בניה שנחטפו ……ובניו יורק עולה וצומחת קדחת חדשה…קדחת הדיסקו.
הדיסקו הוא סגנון של מוזיקת ריקודים בקצב גבוה שהתחילה בשלהי שנות ה-60 .מקור השם דיסקו הוא מצרפתית בכלל ונטבע כמושג כבר ב-1941 , מועדני הלילה בהם ניגנו תקליטים לריקודים נקראו דיסקוטקים ( דיסק-תקליט בצרפתית ,טק -תיבת נגינה) .
קשה לאפיין נקודה אחת בה התפתח סגנון הדיסקו, מאחר שמרכיבים רבים של מוזיקת דיסקו קיימים בתקליטים מוקדמים רבים ,תחילה נוצרו רוב שירי הדיסקו למען קהל מועדוני הריקודים בלבד ולא לקהל כללי של מאזיני רדיו, אך היו גם מקרים הפוכים. להיטי רדיו פופולריים הושמעו בדיסקוטקים כל עוד היה להם קצב קל למעקב של כ-120 BPM שנוח לריקוד קצבי ותזזיתי.
הדיסקו הושפע מוזיקלית ממוסיקת הפאנק, מוזיקת נשמה (Soul music), סלסה והסגנונות הלטיניים וההיספנים שהשפיעו על הסלסה.
תופעות חברתיות שהשפעיו על מוזיקת הדיסקו כללו התגברות כח הצריכה המוזיקלי של קבוצות אתניות – שחורים והיספנים, התגברות העצמאות הנשית ,וליברליות מינית מגדרית ואתנית של קבוצות שונות בחברה האמריקאית רבת הגוונים.
הדיסקו החל למעשה לצמוח בסוף שנות השישים אך נסק מאמצע שנות השבעים עם להיטים כמו "Love to love you baby" של מלכת הדיסקו הראשונה דונה סאמר ,להקת בוני אם ,חמישיית הג'קסונים ,גלורייה גיינור ,להקת אנשי הכפר ,אבבא,להקת בלונדי ועוד ,אולם הדחיפה הגדולה באה בעקבות הסרט "שגעון המוזיקה " שמציין בימים אלו 40 שנה.
הסרט, מפתיע לגלות, נולד בכלל ממאמר בעיתון שנשא את הכותרת "Tribal Rites of the New Saturday Night", ובתרגום חופשי לעברית: טקסי הפולחן השבטיים החדשים של מוצאי שבת. זו הייתה כתבה של ניק קוהן, עיתונאי מצפון אירלנד שהגיע לארצות הברית כדי לכתוב למגזין "ניו יורק". קוהן תיעד מקרוב את הצעירים במנהטן, את הכמיהות והחלומות של מי שהיוו את תרבות הנגד של סוף שנות ה־70.
בפרברים של ניו יורק הוא גילה שמשהו אחר מתרחש מתחת לפני השטח והתקשורת מתעלמת ממנו. "בזמן שמנהטן שקועה עדיין בשנות ה־60, תקועה במשחקים המדכאים של הדקדנס, דור חדש גדל מסביב לה", כתב קוהן, "בחורים בני 16־20, טעונים באנרגיה ורעבים למשהו אחר".
לדבריו הצעירים של אותם ימים שיוועו למשהו אחר ,גבורי וודסטוק ,וכוכבי הרוקנרול כבר לא עיניינו אותם ,בני הדור החדש לוקחים מעט סיכונים. מסיימים את לימודיהם בבית הספר בצייתנות, מחפשים עבודה, חוסכים ומתכננים. ופעם בשבוע, בלילות מוצאי שבת, מגיע הרגע הגדול שבו הם יכולים להשתחרר.
הכוכב של קוהן בכתבה היה וינסנט, דור שלישי למשפחה איטלקית מברוקלין, שעובד בעבודה משמימה בחנות לכלי עבודה, וש"בלילות שבת, כשהיה צועד לתוך מועדון 'אודיסיאה 2001', כולם נסוגו לאחור ופינו לו מקום כדי שהוא יוכל להגיע למרכז הרחבה ולהתחיל לרחף… על רחבת הריקודים השלטון שלו היה אבסולוטי".בנקודה זו זיהו מפיקי הסרט את הפוטנציאל הם קנו ב-40,000 דולר את הזכויות של הכתבה ,והפכו אותה לתסריט…ג'ון טרבולטה ( שחקן די מתחיל בסדרות טלויזיה) קיבל את תפקיד טוני מונרו ( וינסנט מהכתבה ), את המוסיקה לסרט כתבו האחים גיב ( הבי-ג'יז) ….והסרט שעלה בסהכ 3.5 מליון דולר הפך להצלחה מטאורית ולתופעה חברתית חסרת תקדים,בכל רחבי העולם אנשים… נעו , דיברו , רקדו והתלבשו ממש כמו בסרט.
ארבעה ימים לאחר שיצא לאקרנים החזיר הסרט את ההשקעה שעמדה על 3.5 מיליון דולר. תוך שנתיים הוא הכניס למפיקיו 237 מיליון דולר והפך בזאת לאחד הסרטים המצליחים ביותר של שנות ה־70.
הפסקול של הסרט התמקם למשך 18 שבועות רצופים במקום הראשון במצעד מכירות האלבומים באנגליה ונמכר בכ–40 מיליון עותקים בכל העולם.
אולם המהפכה הייתה זמנית. הדיסקו היה בשיאו במשך שלוש שנים קצרות, ואז החלה דעיכתו המהירה. בתחילת שנות ה־80 הוא כבר הגיע למעמד של מוזיקה נוסטלגית וגעגועי רטרו לפוליאסטר, לכדורי בדולח מסתובבים, לאורות בוהקים ולמועדונים.
שני עשורים מאוחר יותר בשנת 1996 גילה קוהן כי הדמות של וינסנט מהכתבה המדוברת היה פרי דמיונו בלבד ,וכל כוונתו הייתה לבטא את תחושת המחנק של צעירים שכל יכולתם לפרוק את התחושות הללו הייתה ברחבת הריקודים…אך את הנעשה אין להשיב והסגנון כבר נוצר בשנים האחרונות ומדי פעם מנסים אומנים שונים לשלב את סגנון הדיסקו בשיריהם ( מדונה ,רוד סטיוארט ,רולינג סטון ,ובישראל למשל טיפקס ,צביקה פיק ( הרקדן האוטומטי) ,ואפילו שלום חנוך.אך כסגנון מרכזי הדיסקו פינה את מרכז הבמה כבר בתחילת שנות השמונים.
וזה מוביל אותנו במוסיקה בצורה טבעית אל שלישית האחים לבית גיב…הלא הם " הבי-ג'יז" (Brothers Gibb) .
חברי ההרכב היו שלושת האחים לבית גיב: בארי, והתאומים מוריס ורובין הבריטים שנולדו באנגליה ועברו לגור באוסטרליה , ב-1967 לאחר תשע שנים באוסטרליה שבו לבריטניה מולדתם והאמרגן רוברט סטיגווד החתים אותם בחברת Polidor. להיטם Spicks and specks הוצא כסינגל ראשון אך לא נכנס למצעד. הסינגל הבא New York mining disaster 1941 הוא שהפך אותם למפורסמים משני צידי האוקיינוס האטלנטי..בנוסף היה גם האח הצעיר אנדי , אשר גם לו הייתה קריירה מוסיקה כזמר עצמאי( שר את שיר הנושא לסרט "גריז").
בתקופה זו הביאה הצלחתם למתח בלהקה וכל אחד פרש לקריירה עצמאית ,אולם ההצלחה דעכה לאחר הפיצול ,והדעיכה הובילה אותם להתאחד שנית ,רק ב-1975 חזרו הבי ג'יז להצליח. הלהיט Jive talking החזיר אותם לצמרת המצעד הבריטי ולמקום הראשון במצעד האמריקאי. זה היה הראשון משמונה להיטים שכבשו את הפסגה בארצות הברית בחמש השנים הבאות, כששניים מהם, Night fever ו-Tragedy, הגיעו גם למקום הראשון בבריטניה. בין שירי הדיסקו המפורסמים של הלהקה היו: Stayin' alive ו-You should be dancing. במיוחד תרמה להצלחה ההשתתפות עם שבעה שירים בפסקול הסרט "שיגעון המוזיקה" (Saturday night fever), שצעד 18 שבועות בראש המצעד הבריטי ו-25 שבועות בראש המצעד האמריקאי ומכר למעלה מ-30 מיליון עותקים .
ההצלחה והפרסום של הסרט ,הביאו גם לסרט המשך (פחות מצליח) בשם ל"הישאר בחיים" ולשיתוף פעולה של בארי עם הזמרת ברברה סטייסנד ,לה כתב את השיר הנפלא "WOMAN IN LOVE " .
הבי ג'יז השפיעו רבות על המוזיקה העולמית, הם כונו "מלכי הדיסקו". זכו בשבעה פרסי "גראמי" וכן זכו להיכנס להיכל התהילה של הרוקנ'רול. שירתם, שאופיינה בהרמוניה של קולות גבוהים, הפכה עם השנים לקלסיקה. ברצף של שירי דיסקו קליטים עיצבו הבי ג'יז את פני המוזיקה של שנות ה-70. בשנת 2004, העניק הנסיך צ'ארלס ללהקת הבי ג'יז את אות מסדר האימפריה הבריטית בארמון בקינגהאם בזכות תרומתם למוזיקה.מגזין הרוק "רולינג סטון" דירג את הבי ג'יז במקום ה-12 בדירוג הלהקות הטובות בעולם.
אך כמה עצוב וטרגי ( TRAGIDY) שחברי הלהקה שלהיטם הגדול היה להישאר בחיים…ממש כמו סגנון הדיסקו לא נשארו כל כך…בשנת 1988 מת אחיהם הצעיר של הלהקה אנדי גיב, לאחר שימוש מופרז בסמים, והוא בן 30 בלבד. אך פה לא תמה הטרגדיה חמש שנים לאחר מכן שנת 2003 נפטר האח מוריס גיב באופן מפתיע מדום לב.
האחים שנותרו , בארי ורובין הודיעו תחילה כי יסירו את השם "בי ג'יז", אולם לאחר מספר שנים שבו להשתמש בו במספר הופעות משותפות.אך רצה הגורל אחרת והלהקה חדלה מלהתקיים באופן סופי בעקבות מותו של רובין גיב מסרטן במאי 2012, מה שהותיר את בארי גיב לשריד האחרון מבין האחים, שנשאר בחיים.
אז כיצד הכל מתחבר…?? מה צופן העתיד ??
מחר הוא יום הולדתה של מלכת הדיסקו הראשונה דונה סאמר (31/12/48) ובימים אלו מציינים במוסיקה מלאת 40 שנה לעידן הדיסקו , שאת דחיפתו ותהילתו הגדולה קיבל משלישיית האחים גיב ,אגב גם התאומים גיב (מוריס ורובין ) נולדו החודש (22/12/44) , זה התחיל נהדר ונסק לגבהים של הצלחה , אך לצערינו הסתיים פחות שמח ,פחות להישאר בחיים ( staying a live) ויותר טרגי…(tragidy) . קשה לצפות מה יביא עימו העתיד , וכמעט לא ניתן לדעת לאן תוליך אותנו הדרך…ומחר בדטרויט שבארה'ב מציינים כי לפני 16 שנה (31/12/01) נפתחה באופן חגיגי קפסולת הזמן הראשונה בהיסטוריה , קפסולה שטמנו תושבי דטרויט לפני בדיוק מאה ושש עשרה שנים ,ב 31/12/1901 . כאשר פתחו את הקפסולה שהייתה טמונה 100 שנה ,ניתן היה לקרוא את דברי אלו שטמנו אותה . בתיבת הנחושת נמצאו מכתבים שהוכיחו לדעת קוראיהם כי תושבי דטרויט במאה ה-19 הופתעו מההישגים שלהם באותם ימים, אבל היו נרגשים יותר מאלו שעוד יהיו בעתיד.במכתב ציינו הכותבים מלפני מאה ושש עשרה שנים , את יכולות הקומוניקציה ה"מתקדמת" בתחום הטלפונים והטלגרפים בעזרתם ניתן להגיע לכל מקום – במדינה. הכותבים גם הופתעו מההתקדמות המשמעותית שנעשתה בתחום התיירות. המטיילים לפי הכתוב יכולים היו להגיע באותם ימים לשיקאגו ברכבת – בפחות משמונה שעות!!! ולניו יורק – בפחות מ-20 שעות!!!. המכתב שהוטמן מסתיים במשאלה של התושבים: "אנו מרשים לעצמנו לבטא תקווה נעלה אחת – לא משנה אם המאה הבאה תכשל בתחום החומרי, אתם צריכים להיות מודעים שיושר זה הדבר החשוב ביותר".
אז אננו יודעים מה ילד יום,ואננו יכולים לדעת מה צופן לנו העתיד ,גם שהכל נראה זוהר ומצליח ההמשך יכול להשתנות ,ממש כמו הדיסקו שנסק..ונעלם ,ולפי החברים בדטרויט ,הכי חשוב שנשמור על ה…… …יושר ,והפינה מוסיפה גם אופטימיות ומוסיקה טובה.
שבת נעימה לכולם …ותזכרו לכל שבת יש קדחת מוצאי שבת ,Saturday Night fever…
שנה אזרחית טובה בריאה מלאת אהבה ומעשירה לכולם שתהיינה לנו המון סיבות לרקוד..
ומה יותר נעים וענוג לבוקר זה משירם של הבי ג'יז …כמה עמוקה אהבתך…ומי שירצה דיסקו…מייד אחריו להישאר בחיים…ולמיטיבי הלכת דונה סאמר וווסטלייף בביצוע משותף נהדר ל"לא עוד דמעות "( "מספיק זה מספיק") ,שמתחיל שקט ומתפוצץ לאחר שתי דק….
I know your eyes in the morning sun
I feel you touch me in the pouring rain
And the moment that you wander far from me
I wanna feel you in my arms again
And you come to me on a summer breeze
Keep me warm in your love then you softly leave
And it's me you need to show
How deep is your love
How deep is your love,
How deep is your love
I really mean to learn
'Cause we're living in a world of fools
Breaking us down
When they all should let us be
We belong to you and me
במחשבה שניה 