נימה וחצי מהצל.

 

רוח מזרחית חמה העיפה תלתלים של סירה קוצנית בין בתיו של הרחוב המאובק, ורק  נהירות סוסים ופרדות , או לחילופין צלילי ציריה החורקים של המסבאה המקומית הפרו את הדממה בצהרי היום הלוהט.

מהקומה השניה של המסבאה עלו מידי פעם קולות צחוק ,וכרכרת עץ עם חישורי ברזל חלודים משהו שחנתה בסמוך,הפיחו לרגע חיים בסמוקינג וואלי . בעוד רגע תעמוד השמש מעליו  וצילו יהיה מינימלי , וקרניה היוקדות יצרבו את פניו חרושי הקמטים. עינייו ניצטמצמו למינימום ההכרחי ומבטו נשלח אל מעבר לאבק.. אל ההרים שהיתמרו מרחוק.

כמו תמיד בשעות אלו ,ובחום הזה הרבע הנמוך של מבטו ,זה הסמוך לקרקע הלוהטת התנועע ימינה ושמאלה ,פאטה מורגנה הרהר בינו לבין עצמו ,ובמבט לתמונה המתנודדת הבחין בצלליות שלושת הרוכבים  ,תחילה הבחין בכובעיהם ולאחריו ראה בבירור את הסוסים הכהים משרכים דרכם אל העמק כששובל אבק נע בעקבותיהם כעמוד ענן…הוא פלט את שאריות הסיגר אל הקרקע ,ומעך זאת בעקב מגפיו. קמטיו נחרשו ואצבעות ידיו נקפצו..

images

 

שבת אחרונה של חודש אוקטובר , הסתיו ניכר רק בשעות האור המתמעטות ,וברוחות החמות המנשבות ממזרח ומייבשות כל פינה …,חוץ מפינתנו שמעלה על נס  חצי יובל (אוגוסט 2002) לצאתו של אחד הסרטים הטובים שנעשו בהוליווד ( מקום 36 עפ'י אתר IMDB   בדרוג הסרטים של כל הזמנים ) , והכוונה היא לסרטו הנהדר של השחקן / מפיק ובמאי קלינט איסטווד…"הבלתי נסלח" (UNFORGIVEN) .

הורד

הסרט שזכה לשבחים רבים מצד המבקרים ( נדיר כשמדובר במערבונים) ,נחשב ליצירת מופת של קלינט איסטווד וכאחד מהמערבונים הטובים ביותר עד היום.  ועשור לאחר מכן נכנס הסרט   לארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית.

את הסרט הקדיש קלינט לשניים ממוליכי דרכו בתחילתה סרג'יו ליאונה , ודון סיגל שביימו אותו בצעירותו  במערבוני הספגטי בהם התפרסם ( סרגי'ו ליאונה היה איטלקי ).

הורד (3)

לאחר כמעט ארבעים שנה בקולנוע כאחד הקאובויים הכי מפורסמים ( "בעבור חופן דולרים" , הצלפים , "תלה אותם גבוה " , " הטוב הרע והמכוער"," איש ההפקר ","עיר ושמה גהינום" , "הנוקם" ..ועוד ) בהם גילם קלינט את הבחור הטוב עפ'י רוב ,זה שנלחם ברעים ותמיד מעניש את הפושעים  , החליט איסטווד לשנות פאזה ובמערבון מאוחר זה מגלם איסטווד את דמותו של הרוצח הנורא  לשעבר  וויל מאני .הסרט סוגר מעגלים בצורה מעוררת כבוד ומעלה שאלות של גבולות הטוב והרע . ממש כמו בקומדיה האנושית של  באלזק " אבא גוריו ", שם גם עולה הדילמה של מי הוא באמת הטוב ומי הרע בסיפור, ומסתבר לעיתים שהרושם הראשוני שלנו מוטעה ומובנה מתבניות חשיבה קבועות,כך גם בסרט זה הופך קלינט את תבניות החשיבה שלנו על פיהן.

וויל מאני הוא רוצח שכיר לשעבר שפרש לחיי משפחה בחווה רחוקה יחד עם אשתו ושני ילדיו ומנסה לחיות חיים הגונים , אך קשיי הקיום,הדוחק  ומות אישתו ,מביאים אותו להיענות לבקשת פרוצה שעבדה בבית בושת בעיירה ,אשר נחתכה באכזריות ע'י בחור ,לרצוח את אותו בחור שפגע בה בתמורה לתשלום. וויל המזדקן אשר מצוי בגמילה מאלכוהול , כבר אינו האיש שהיה . ראייתו חלשה ידיו רועדות ,אך מאידך התחדדו אצלו חושי הצדק ..דבר שחסר לו בצעירותו.

למשימת החיסול אשר בעבר היה עושה ללאכל קושי לבדו , מתלווים הפעם בחור צעיר ויהיר-סקולפילד קיד ,שמגלם את כל מה שוויל היה בצעירותו ( ג'יימס וולוט ששיחק עימו ב "איש ההפקר" ) וחברו הוותיק נד אותו מגלם מורגן פרימן הנפלא. ואת תפקיד הרע מגלם ג'ין הקמן המופלא בדמותו של השריף המושחת של העיירה.

הורד (1)

בסרט זה מנפץ איסטווד את כל הסטיגמות עליהם נבנו המערבונים . הגיבור הוא אלכוהוליסט  , ידיו רועדות ,והוא לא רואה טוב , בעברו הוא בכלל היה רוצח אכזר,והוא בכלל לא צלף ,גם לא מקרוב ואילו הרע יכול להיות דווקא השריף אשר בדרך כלל ייצג את החוק והצדק במערבונים ,ועולה גם השאלה בדבר הטעם בנקמה, מה זה נותן ??…והאם זה עוזר במשהו לנפגע…

הסרט בבימויו וכיכובו של קלינט איסטווד זכה בארבעה פרסי אוסקר:  הסרט הטוב ביותר, פרס שחקן המשנה הטוב ביותר, פרס הבימוי  (שיא מבוגר לגיל במאי שזכה -74) וכן פרס העריכה. ובכך שבר הסרט  את אמירתו הקודמת של קלינט שטען שלא יזכה לעולם באוסקר כי הוא " אינו יהודי , הוא מרוויח יותר מדי , וכי אינו שם קצוץ "(תרגום מעודן ). לאחר ארבע הזכיות בסרט זה  הוא זכה בעוד שניים נוספים ובעוד שישה מועמדיות , והוא נחשב כיום לאחד מבימאי העל של הוליווד בזכות יכולתו המופלאה להעביר סיפור בצורה כל כך אמינה.

220px-ClintEastwoodSept10TIFF

כמה אנקדוטות לגבי הסרט:

קלינט צילם לסרט סצנה קטנה של מחווה בה הופיעה אימו –רות  ,אולם בעריכה קוצץ הקטע מאחר והסרט היה ארוך מדי.

תסריט הסרט הסתובב שנים רבות לפני כן בהוליווד ,ובמאי העל פרנסיס פורד קופולה חשב להציע את תפקיד וויל לשחקן ג'ון מלקוביץ . הוא סירב כמו גם גין הקמן. כמה שנים מאוחר יותר רכש קלינט את התסריט והציע שוב להקמן הפעם הוא הסכים..והשאר היסטוריה.

זהו המערבון השלישי שזכה באוסקר ( רוקד עם זאבים (1990) ,קימרון (1932)  עשו זאת קודם.)

הסרט צולם בזמן שיא -39 ימים ,בעלות של 15 מליון דולר והכנסות של 160 מליון.

הסרט יותר ממומלץ לחובבי הקולנוע בכלל ,ולמעריצי איסטווד בפרט, ובכלל המון שאלות של טוב ורע עולות לאחר צפייה בסרט.

 

וסרט זה מוליך אותנו לזמר/ מלחין/ פיזמונאי מופלא מאיר אריאל.

הורד (2)

 

אריאל גדל בקיבוץ משמרות. בצעירותו התנסה בכתיבת שירה, ושיריו הולחנו על ידי חברו לקיבוץ שלום חנוך במסגרת "המשמרון", חבורת הזמר של הקיבוץ. גם חנן יובל לקח חלק בתהליך היצירה דאז.

עם גיוסו לצה"ל, התנדב לצנחנים, ושובץ בגדוד 890. בצנחנים עבר אריאל מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. בשנת 1966 נשא לאישה את תרצה הגדיש מכפר סאלד. בפרוץ מלחמת ששת הימים שירת כלוחם במילואים בחטיבה 55, חטיבת צנחנים במילואים, שלחמה בירושלים. בהשראת המלחמה כתב את השירים למיני-אלבום "ירושלים של ברזל" (1967). המיני-אלבום, ובעיקר השיר "ירושלים של ברזל" אשר נכתב בהשראת השיר "ירושלים של זהב" של נעמי שמר, פרסמו את אריאל בציבור הרחב, במיוחד לאחר ששר את "ירושלים של ברזל" בכנס לוחמים, מה שעורר הדים רבים והדביק לו את הכינוי "הצנחן המזמר".

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים לחם אריאל בחזית הדרום, בין היתר בקרב על העיר סואץ. שם, במהלך שירות המילואים הממושך בתקופה שלאחר הפסקת האש, נכתב על ידו השיר "לילה שקט עבר על כוחותנו בסואץ" שבו מבוטא הלך-רוחו לגבי המציאות והמאורעות שחווה בחזית. אחרי המלחמה שב לקיבוץ משמרות ולמשפחתו, ואף התמנה למשרת מזכיר הקיבוץ. הוא המשיך ליצור, וב-1978 הוציא את אלבומו הראשון "שירי חג ומועד ונופל", הכולל בין היתר את השירים "ארול", "טרמינל לומינלט", "תקווה", ו"שיר כאב".

פועלו ויחודו של מאיר מצריך פינה בפני עצמה בעתיד , אך נציין רק כי לצערינו בה' באב תשנ"ט (18 ביולי 1999) נפטר מאיר אריאל, בגיל 57, ממחלת קדחת הבהרות, הנגרמת על ידי חיידק מסוג ריקציה המועבר בעקיצת קרציה. קברו נמצא בבית העלמין של קיבוץ משמרות. הותיר אחריו את רעייתו, תרצה, ושלושה ילדים, והמון המון שירים מופלאים ומיוחדים עם עיברית ששמורה ליחידי סגולה.

ואיך קשורים הדברים ?

לא מעט פעמים אנו שואלים את עצמנו מה נכון ומה לא ? ,מה צודק ומה לא? , מי פה הטוב או הרע במה שקורה סביבנו , ולא מעט פעמים מסתבר לנו שאנו משחקים דמויות שאנו רוצים להיות והם לא אנחנו באמת.

כמו בשאלות שעולות בסרטו של איסטווד ,וממש כמו בשירו של מאיר אריאל  "בצהרי היום "(פארפרזה למערבון עם שם דומה ) ,שיר נפלא שחיבר מאיר והלחין דיוויד ברוזה :

העיירה עושה את עצמה מתנמנמת

אותנו זה אפילו לא מצחיק

חוצים ברחבה בכמו חגיגיות סמויה

עוזבים לשמש שתעיק

צרור נקישות טמבור עוצר אותנו כאחד

נימה וחצי מהצל

עומדים בשמש לא ניד, לא זיע, מחכים

נימה וחצי מהצל…..

עודנו עומדים לא זיע, לא ניד

נימה וחצי מהצל

כשאיזו מקומית פתאום נועצת אף בשמש

ופה שבאוזנינו ממלל

תראו תראו את ה"גארי קופרים" האלה

"קלינט איסטוודים" דמי קולו, "יענו" בזים לשרב

הגיע הזמן שכבר תוציאו את הלשון הארוכה שלכם

מתרבות המערב

 

 

שבת שקטה ונעימה לכולם , ומי יתן ונדע את התשובות

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s