רות קיבלתי ..יש אישור המראה ,רס'ן אבישי שלח מבטו אל מבעד לשמשה ,"הגשם לא חדל אך גובה בסיס העננים עלה וניתן כעת להיכנס" ,הרהר לעצמו . "וודא שעדן ורונן קיבלו את האישור "ביקש רס'ן אבישי מטייס המשנה רס'ן ישראל חושני . הוא משך את המצערת וניתן היה לשמוע את נהמת זוג מנועי הג'נרל אלקטריק של ה CH-53 בעודם מושכים את גוף המתכת הענק כלפי מעלה בפעם האחרונה.
(הרהורים אפשריים לקברניט מסוק בלילה חורפי של ה-4 לפברואר.)
שמש יפה של שבת ראשונה של חודש פברואר היא כל מה שלא היה בדיוק היום לפני 20 שנה בלילה חשוך וגשום של שנת 1997,פינתנו מנמיכה טמפ' מחשיכה את האופק וחוזרת אל ליל ה-4 לפברואר שנת 1997 .
בלילה אפל וקר זה אירע אחד מהאסונות הצבאיים הגדולים שידעה מדינתנו הקטנה ,שני מסוקים מדגם CH-53 שנקרא בישראל יסעור התנגשו האחד בשני והביאו למותם של 73 חיילים וקצינים ,מחטיבות הנחל' גולני ושריון ,וכן אנשי תמיכה , וצוותי שני המסוקים.
הרקע לטיסה : לאחר שבשנת 1985 התבסס צה'ל בלבנון על על קו מוצבים שבין הגבול הבינלאומי לבין גבול רצועת הבטחון. אחת הבעיות המרכזיות הייתה התנועה המנהלתית אל המוצבים ומהן לצרכי אספקה ותחלופה של הלוחמים ,מאחר והדרכים היו קבועות וידעות הן היוו מטרה נוחה יחסית ללוחמי החיזבאלה שפגעו ללא הרף בשיירות שנעו בהם.
לפיכך שינע צה'ל לוחמים ואספקה אל המוצבים ומהם באמצעות מסוקי יסעור.
בליל ה-3 לפב נועדו שני המסוקים להטיס לוחמים אל מוצבי דלעת והבופור וכוח נוסף למוצב שרייפה , סהכ 65 לוחמים (בעקבות אסון הנ'ד שאירע שני עשורים לפני כן (11/1977) נקבע כי לא יטוסו יותר מ-33 במסוק ).בעקבות מז'א סוער הוחלט לדחות את הטיסה ולמחרת ב-4 לחודש אחר הצהריים כשעלה גובה בסיס העננים הוחלט לבצע את הטיסה .המסוקים יצאו מתל נוף אל בסיס מחניים בצפון שם אספו את החיילים אשר עברו תדרוך לפני הטסה והמתינו לאישור המראה.
בשעה 1848 נתקבל האישור ושני המסוקים עלו לאויר , המסוק לבופור נשא 33 איש, והמסוק לדלעת נשא 32 איש . דקה לאחר ההמראה ביקש קברניט המסוק רס"ן לוי מהבקר אישור לחצות את הגבול ללבנון , אישור החצייה התעכב כמה דקות, ובינתיים הנחה הבקר את המסוקים לטוס במעגל המתנה. בשעה 18:56 אישר הבקר למסוקים לחצות את הגבול ,הדיווח האחרון היה "אנחנו חוצים" . שלוש דקות לאחר מכן נעלמו המסוקים מן המכ"ם .
מהתנגשות המסוקים התרסק האחד סמוך לבתי שאר ישוב ואילו השני בסמוך לקיבוץ דפנה,כל נוסעי המסוק קיפחו את חייהם .על פני הקרקע לא נפגעו אזרחים.
וועדת חקירה שהוקמה מיד לאחר האסון בראשות מפקד חיל האויר לשעבר דויד עברי חקרה את התאונה מכל כיוון אפשרי.נערכו 37 ישיבות ,ביקורים בבסיסי המסוקים ,חקירות טכניות ואף טיסות שיחזור ועוד על מנת להבין את אשר אירע ,אולם הוועדהלא הצליחה להבין את שאירע בדיוק , אלה ברמת ההשערות. ( במסוקים לא הייתה קופסא שחורה ).
הוועדה קבעה כי:
..."על אף מאמציה, לא הצליחה להגיע למסקנות ברורות וחד משמעיות באשר לסיבות התאונה. האירועים בשניות האחרונות לקראת ההתנגשות יישארו תעלומה…לצערנו, האמת נלקחה עם קרבנות האסון לעולמם."
אתר ההנצחה לחללי אסון המסוקים נחנך בתחילת 2008, סמוך למקום שבו התרחש האסון, ליד בית העלמין של קיבוץ דפנה בגליל העליון. האנדרטה בנויה בצורת מסוק יסעור. בפתח האנדרטה מזרקת מים שקטה, ועליה שמות ההרוגים באסון. מסביבה גיזום דשא בצורת להבי המסוק עם 73 אבנים לזכר 73 הנספים. שביל מקשר בין האבנים לבין אבן נטויה (המתארות את גוף המסוק וכנף המסוק בהתאמה), שעליה כתובים פרטי האסון .
תאונה קשה זו הביאה להקמת ארגון ארבע אימהות ,ושלוש שנים מאוחר יותר יצא צה'ל מלבנון לאחר כמעט 16 שנה ו-654 הרוגים.
ואירוע עצוב זה היום לפני 20 שנה בדיוק לוקח אותנו במוסיקה אל להקת " סטטוס קוו" .
להקת סטטוס קוו קיימת כבר למעלה משלושים וחמש שנים, ומצליחה עד ימים אלו. ההרכב הראשון של סטטוס קוו הוקם באמצע שנות ה-60, על ידי פרנסיס רוסי ואלן לנקסטר. הם נקראו הספקטרס, וניגנו מוסיקה בסגנון הפופ.
וב-67' הם צירפו ללהקתם את ריק האריסון. ושמם שונה לסטטוס קוו.
בשנת 70', אחרי שלא הצליחו לשחזר את הצלחת הסינגלים הראשונים שלהם, החליטו חברי סטטוס קוו על שינוי כיוון מהותי. האלבום Ma Kelly’s Greasy Spoon בישר את תחילת עידן הבוגי של הלהקה .
באמצע שנות ה-80 היתה ללהקה עדנה עם הלהיט "In The Army Now”, שהגיע למקום השני בבריטניה, ואף נבחר לשיר השנה בישראל בשנת 86'. שנה קודם לכן לקחו סטטוס קוו חלק פעיל במופע הלייב-אייד בלונדון.
שינויים מעטים חלו במשך השנים במבנה הלהקה, כשפרנסיס רוסי וריק פרפיט, כותבי השירים, היו היחידים ששרדו בכל ההרכבים.
ואיך זה קשור אלינו ??
אז האסון הזה שאירע היום לפני 20 שנה (4/2/1997) הזכיר לי השבוע אסון צבאי אחר (צר לי על ריכוז האירועים העצובים ,זה לא בשליטתי ) שצוין אך לפני שבוע וקצת (25/1/68) טביעת הצוללת דקר עם 69 אנשי צוותה ,שני איסונות צבאיים קשים בטווח זמן של 30 שנה . ובדיוק השבוע מלאו 30 שנה ליום בו עלינו על מדים לראשונה ( פב-87) ,ובימים שלפני הגיוס עת רצנו על ההרים סביב המושב וחשבנו על הרגע בו נעלה על מדים התנגן לו ברדיו להיטם של הסטטוס קוו IN THE ARMY NOW -בצבא עכשיו .
לפני שבועיים שר אברהם טל " ילדים הולכים אמהות בוכות " נקווה ונייחל כי לא יארעו לנו יותר אסונות וחיילים ישובו לביתם שמחים וטובי לב .תינוקות שנולדו אז הם כבר בני ובנות 20 ,ואולי יום יבוא ולא נצטרך יותר צבא…מי יודע…אולי….אולי יישבר כבר הסטטוס קוו ..
אצטט רק קטע מהשיר
Smiling faces on the way to 'Nam
But once you get there no one gives a damn
You're in the army now
Oh, oh you're in the army – now
Shots ring out in the dead of night
The sergeant calls : "Stand up and fight!"
You're in the army now
Oh, oh you're in the army – now
You've got your orders to shoot on sight
your finger's on the trigger but it don't seem right
You're in the army now
Oh, oh you're in the army – now
Night is falling and you just can't see
Is this illusion or reality
You're in the army now
Oh, oh you're in the army – now
שבת חמה ונעימה לכולם.
במחשבה שניה 