הירושימה וברוס ספריגסטין

צהרי יום שישי ראשון של חודש אוגוסט ,שקט נעים עוטף אט אט את בתי היישוב ופינתנו מציינת היום מלאת 71 שנה (6/8/45) להטלת פצצת האטום על העיר הירושימה ביפן על ידי ארהב. בשעה 0816 ,בבוקר יום גורלי זה ,הטיל מפציץ אמריקי מסוג B-29 שכינויו "אנולה גיי" לראשונה פצצת אטום בשם "ילד קטן" על עיר התעשייה היפנית השישית בגודלה . היותה של העיר מישורית וגובה הפיצוץ (800 מטר)הביאו לכדי נזק מקסימלי ,בפיצוץ העצום ובשלבים שלאחר מכן נהרגו קרוב ל150 אלף בני אדם ,ועוד בטרם הבינו כולם את גודל הזוועה ,הוטלה לאחר שלושה ימים פצצה נוספת (שכונתה הפעם "איש שמן" )על העיר נאגסקי ,שם מניין ההרוגים הגיע ל 60-70 אלף ,ואשר הביאה לכניעתה של יפן. ימי חיי האנושות מתחלקים כמעט לשניים –לפני ואחרי הטלת הפצצות .ויכוחים שונים ורבים היו לגבי הצורך ומידת הנכונות של שימוש בפצצות כל כך הרסניות ,ומבלי לדעת את ההשלכות ,וכן האם נכון לפגוע באזרחים במהלך לחימה על מנת לסיים מלחמה ? ,על משמעות הפגיעה האקולוגית הכוללת (שם נחוותה לראשונה חויית גשם גרעיני שחור ותוצאותיו ,השלכות הגנטיות של פגיעות קרינה ),ופגיעה בחפים מפשע ועל השאלה מי הרע בסיפור ? האמריקאים או היפנים ?.(בפרל הרבור 4 שנים לפני נהרגו כ 2459 אמריקאים ,והיפנים היו הרעים-והפעם 200 אלף יפנים רובם ככולם אזרחים אז מי פה הרע בראי ההיסטורי) וכן האם בכך נמנעה שפיכות דמים גדולה יותר ? שאלות אלו ורבות אחרות עוד תמשכנה להדהד שנים רבות לאחר ששקע אבק הפיצוץ. וכל שיוותרו אלו זכרונות לעיר ולבית שהיופעם וגעגועים אליהם .וזה מוליך אותנו אל השיר השבוע של מי שמכונה "הבוס" ,הלא הוא : ברוס פרדריק ג'וזף ספרינגסטין ,זמר אמריקאי יליד 49 מניו ג'רזי שבארהב ,אחד מעמודי התווך ללא ספק של המוסיקה בשני העשורים האחרונים ,ענק ויוצר מוזיקל י חשוב , במהלך הקריירה, מכר ספרינגסטין יותר מ-64 מיליון אלבומים בארצות הברית ויותר מ-120 מיליון אלבומים בעולם, מה שממצב אותו כאחד מהאמנים הרווחים בעולם.
על עבודתו, זכה ספרינגסטין בפרסים רבים, אשר כללו 20 זכיות בפרסי הגראמי, 2 גלובוס הזהב, וזכייה אחת בפרס האוסקר על שיר הנושא לסרט המצויין פילדלפיה .( עם טום הנקס שזכה אף הוא באוסקר כשחקן ראשי.( בנוסף, הוא חבר בהיכל התהילה של כותבי השירים והן בהיכל התהילה של הרוק אנד רול (החל משנת 1999.
ברוס שר בשיריו את חיי האנשים ,את הקשיים היום יומיים של מעמד הפועלים ,את הגעגועים לאהבה פשוטה ,נופים יפים ותמימות שאט אט נגוזה ,כמו גם את ביקורתו על הנעשה (מלחמת ויטנאם , הרס מפעלים בדרום האמריקאי ,מתח בין שחורים ללבנים,ועוד ) למתמידים שביננו ,שבוע שעבר דיברנו על רעב תפוחי האדמה באירלנד שהביא לגלי הגירה בין השאר לארהב-ברוס הינו בן לאב מהגר מאירלנד ואם מהגרת מאיטליה.
כמו מעט הניצולים מהעיר הירושימה שיצאו ליום עבודה שיגרתי בבוקר, שעולמם חרב ברגע נורא אחד ,והם וודאי מתגעגעים לעיר ולתמימות של פעם ,כך גם ברוס שר על העיר שהייתה פעם אלייה הוא מתגעגע מחד וגם רוצה לעזוב מאידך בשירו MAY HOME TOWN.

I was eight years old and running with a dime in my hand
Into the bus stop to pick up a paper for my old man
I'd sit on his lap in that big old Buick and steer as we drove through town
He'd tousle my hair and say son take a good look around this is your hometown
This is your hometown
לכולנו זכרונות וגעגועים ,נקווה ששום דבר לא יפר את השלווה .שבת נעימה לכולם